לפעמים רק הכוח יכריע | נועם אורן

ישעיהו ליבוביץ' טען שעל ערכים לא ניתן להתווכח אלא רק להילחם. בכך, בניגוד לתפיסה הרווחת, הוא מצטייר כהוגה פוסט מודרני מובהק

הגותו ואופיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ', אשר יום פטירתו ה־20 חל לאחרונה, נדמים לקוראיו כמודרניים להפליא. החדות, הלוגיקה, חוסר המורכבות והיעדר "קבלת האחר" מצביעים באופן שאינו משתמע לשני פנים על תפיסה מודרנית. אך אם נעמיק בתפיסתו ובכתביו של ליבוביץ' נמצא כי טמונה בתוכם תפיסה פוסט מודרנית קיצונית, אשר מהווה את הבסיס לכל התכונות ה"מודרניות" שהצגנו לעיל.

הגות אלימה

רבים נוטים לחשוב שהפוסט מודרניזם בא כתגובה לנוקשות של המודרניות. בעוד ההגות המודרנית הייתה מסודרת, לוגית ולא מתפשרת, ההגות הפוסט מודרנית מצטיירת כמכילה. ליוטר בספרו "המצב הפוסט מודרני" (תרגום: אריאלה אזולאי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 7) הגדיר את הפוסט מודרנה "מות סיפורי העל". זאת, בניגוד להגות המודרנית שכל מטרתה הייתה יצירה של "תיאוריה של הכול" – בין על ידי רציונליזם, אמפיריציזם ואפילו רומנטיקה.

לעתים קרובות מציגים את הפוסט מודרנה כמאפשרת שיח. האמונה העומדת בבסיס טענה זו היא שכאשר אדם מחזיק באמת מוחלטת או אפילו מתיימר לדעת כיצד למצוא אותה, לא ניתן לקיים עִמו שיח אמיתי וכן. עם זאת, עם אדם פלורליסט אשר יכול לקבל כמה אמיתות או אף אין סוף אמיתות ניתן לקיים שיח מכיל ונעים. לטענת הפוסט מודרניסטים, כאשר לכל אחד יש הנראטיב שלו האחר אינו מאיים על הקיום הרעיוני שלי.

לא פעם, הוגים פוסט מודרניים משתמשים בהגות זו ככלי סוציולוגי, ומסבירים כי תרבות פוסט מודרנית תוביל להפחתת האלימות. ההבנה כי האמת לא נמצאת אצלי ואין לי כל עליונות על אדם שמחזיק בעמדות שונות משלי מפחיתה התנגחויות. בנוסף, מחנכים רבים מסבירים כי להגות הפוסט מודרנית יש השפעה חינוכית חיובית, זאת מכיוון שכאשר ילד יתחנך על פי התפיסות הפוסט מודרניות ויוכל ״לצאת מהקופסה״ ולשמוע עמדות שונות ואף מנוגדות לשלו, הוא יתפתח ויחכים יותר מילד אשר יתחנך על פי דרך חיים אחת ספציפית.

מנגד, מספר חוקרים (ביניהם אורלי שנקר, גדי טאוב, זאב בכלר, זאב מגן) מתעקשים שהפוסט מודרניזם מוביל לאלימות לא פחותה, ושיח אמיתי בעולם פוסט מודרני אינו אפשרי. במילותיה של שנקר:

כאשר אומרים לי שיש הרבה אמיתות, אני מבינה שעל שאלה אחת ניתן להגיד לפחות שני דברים שונים, וכמובן הפכים. אני דוחה את האפשרות הזאת. אם מקבלים "הרבה אמיתות" ביחס לאותה שאלה, חותרים תחת עצם האפשרות לנהל ויכוח שמבוסס על נימוקים. למה כל־כך חשוב שניתן להוכיח בנימוקים שעמדה מסוימות היא מוטעית? התשובה היא שאם לא מכריעים בין עמדות על בסיס נימוקים, נותרת רק דרך אחת להכריע, והיא שימוש בכוח (אורלי שנקר, "מה אנחנו יודעים על העולם?", אודיסיאה, גיליון 6, 2010, עמ' 12).

שנקר מסבירה כי כאשר אין קנה מידה לאמת לא ניתן לקיים שיח. בעולם שבו לכל אחד יש הנרטיב שלו, העולם הפנימי וההבניה החברתית של כל אדם אינם משיקים לאחר וממילא אי אפשר לתקשר איתו. במצב כזה לא ניתן לשכנע אף אחד, וממילא הדרך היחידה שבה בני אדם יוכלו לחיות זה לצד זה היא על ידי כפייה וכוח. ביקורת זו מעקרת לחלוטין את הטיעונים הסוציולוגיים־חינוכיים המרכזיים לטובת הפוסט מודרניזם אשר הוצגו לעיל.

לכל אדם יש ערך עליון שלא ניתן להנמקה. ישעיהו ליבוביץ'  צילום: משה שי פלאש 90

לכל אדם יש ערך עליון שלא ניתן להנמקה. ישעיהו ליבוביץ'
צילום: משה שי פלאש 90

אין ערך מעבר לערך

למיטב הבנתי, ישעיהו ליבוביץ' הוא אחד מן ההוגים הפוסט מודרניסטים היחידים אשר הבינו באופן עמוק את הביקורת אשר הוצגה לעיל וחיו על פיה. כאשר ליבוביץ' נתבקש להגדיר מהו ערך הוא ענה:

הערך זה אותו דבר אשר דברים אחרים נדחים מפניו והוא אינו נדחה מפני דבר אחר. (אביעזר רביצקי וישעיהו ליבוביץ, "ויכוחים על אמונה ופילוסופיה", 2005, עמ' 48).

ובמקום אחר אמר:

ערכים אינם קטגוריה של החשיבה הרציונלית ולא ניתן לגזרם מהכרח שבמציאות או בהיגיוןהם אינם מעוגנים במציאות שאנו מכירים בתפיסתנו הישירה או במחקרנו המדעיההכרעה הערכית אינה מתחייבת מן המידע שהאדם משיג ממסגרתו הקיומיתמן העולם, אלא היא נובעת מרצונו, מרצון שהוא מודע לו ("רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ'", 1999, עמ' 22).

על אף שליבוביץ' עמד כאן על החלוקה המוכרת בין קטגוריית המצוי לקטגוריית הרצוי וקבע כי ערך אינו דבר שקיים בטבע אלא הכרעה רצונית של האדם על המציאות, אין אנו מגדירים אותו כהוגה פוסט מודרני מכיוון שייתכן שעל האדם להכריע הכרעות ערכיות מסוימות ולא אחרות. עם זאת, בשיחה של ליבוביץ' עם פרופ' אבי רביצקי, ליבוביץ' מרחיב על אודות תפיסת הערכים שלו:

             רביצקי: … אתה רגיל לומר שאדם בוחר במערכת ערכית כי בה הוא רוצה והדבר לא ניתן להנמקה. אם כן אני אשאל, באותו מקום שעליו אני מדבר, ודומני גם במקומות אחרים, ברור שאתה, מצדך, מעדיף הומניזם על פשיזם כעמדה לגיטימית יותר. עכשיו אני מבקש לשאולאיך אתה בכלל יכול להעדיף מערכת ב' על מערכת ג'? לקבוע שהומניסט יותר לגיטימי או עדיף על הפשיסט, הרי כל העניין כאן הוא מה רוציםהרי הפשיסט יאמר: "זה מה שאני רוצה", ההומניסט יאמר: "זה מה שאני רוצה". כיצד תוכל להעדיף, אם כן, את אמריקה על פני גרמניה במלחמת העולם השנייה, אם לפי תפיסתך ערכים זה מה שאדם רוצה בהם?…

ליבוביץ: תשובתי פשוטה מאוד: אני שונא את הפשיזם!

רביצקי: (צוחק).

ליבוביץ: כן, זאת היא תשובה ברורה חד משמעית ורציונלית לגמרי. אני שונא את הפשיזם. אדם אחר שיבוא מעולם אחר, מפלנטה אחרת, יראה שפה בעולם מתנגשת עמדה הומניסטיתמה שמקובל לקרוא הומניזם, ליברליזם, דמוקרטיה וכו' – ופשיזם, והוא בא מפלנטה אחרת. הרי בכלל לא תהיה לו עמדה לדבר הזה, יכול להיות. אבל אני נמצא בתוך הקלחת הזאת ואני שונא את הפשיזם.

רביצקי: אתה שונא את הפשיזם כמו שאתה שונא עוגת קצפת מלוחה? כי אם כך, באיזו זכות אתה רשאי לתלות במשפטי נירנברג אנשים? זה שאתה שונא אותם זה עדיין לא נותן לאנשים פסק דין מוות, צריכה להיות כאן שלילה מהותית.

ליבוביץ: אני חושב שאת הפשיזם צריך להרוג, מבחינת מערכת הערכים שלי

רביצקי: אני שואל כיצד אתה שופט בין שתי מערכותואתה אומר "את זה אני שונא יותר מהשני, ולכן אני תולה אותו"?

ליבוביץ: תראה, העולם שורץ באנשים שאני שונא אותם ואינני מעלה על דעתי שאני חייב לתלות אותם, אבל יש אנשים ששנואים עלי עד כדי כך שאני אומר שמתוך תודעה עמוקה ביותר, את האנשים האלה צריך לחסל. מתוך עמדתי שלי, תבין, אין לי עמדה ערכית מעל הערכים.

(אביעזר רביצקי וישעיהו ליבוביץ', "ויכוחים על אמונה ופילוסופיה", 2005, עמ' 45־52).

אין שותפות ערכים

דו שיח נהדר זה יורד לעומק תפיסתו של ליבוביץ' וממקם אותו באופן חד משמעי בתוך ההגות הפוסט מודרנית. ליבוביץ' טוען שלכל אדם יש ערך עליון שלא ניתן להנמקה מכיוון שהוא מהווה בסיס לכל התפיסה שלו. חשוב להדגיש כי ערך זה אינו עונה לקריטריונים של "נכון" ו"לא נכון", כדבריו של ליבוביץ': "אמת וערך הם שני עולמות נפרדים" (רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ', 1999, עמ' 23), ולשיטתו אין ערכים שבהם האדם צריך להחזיק. ליבוביץ׳ הסביר כי לאדם הדתי הערך העליון הוא קיום רצון ה׳, לאדם ההומניסט הערך העליון הוא חיי האדם ולאדם הפשיסט הערך העליון הוא טובת המדינה, ועל אף ההבדל הרב בין הערכים העומדים בבסיס העמדות האלו אין בידינו האפשרות להכריע איזוהי העמדה ה״נכונה״ מכיוון ש״אין מערכת ערכית מעל הערכים״. ליבוביץ׳ הסביר עמדה רלטיביסטית זו במשפט "המדע הוא הדבר האחד והיחיד שעליו אני יודע שהוא נכס אנושי אוניברסלי".

ניתן לסכם את תפיסתו הערכית של ליבוביץ' באמירה המפורסמת של ויטגנשטיין בספרו "על הוודאות" – "אם לאמת יש בסיס, אין זה ודאי כי בסיס זה אמיתי".

על בסיס כל האמור לעיל הדרך היחידה שבה שני בני אדם בעלי ערכים עליונים שונים יוכלו לחיות יחד היא על ידי מלחמה מתמדת ומשחקי כוח וכפייה.

ניתן לראות כי ליבוביץ׳ ניתק את הקשר המקובל בין פלורליזם לבין קבלת האחר. כאשר ליבוביץ׳ טוען שכל אחד בוחר בעצמו את ערכיו שלו ולא ניתן לשפוט איזהו הערך ה״נכון״, אין הוא מתכוון שכל עמדה היא לגיטימית בעיניו והוא מקבל אותה, אלא שאין הוא יכול להכריע באופן ״אובייקטיבי״, ועל כן הדרך היחידה לשפוט בין שתי מערכות ערכים היא כוחנית. אצל ליבוביץ׳ הדבר התבטא באופן ברור בסגנון הדיבור שלו וביחס שלו לאדם אשר מחזיק בדעות שונות משלו (חילוניות, נצרות, פשיזם ואתאיזם הן דוגמאות מעטות לתפיסות שאותן ליבוביץ׳ תיעב ולא הסכים לקבל כלל וכלל). ליבוביץ׳ הדגים כי כאשר אדם מחזיק בעמדות פוסט מודרניות ופלורליסטיות באמת, אין הוא יכול לדון בדעות אחרות מכיוון שאין בינו ובין האדם ה״אחר״ שום דבר משותף שעליו הם יכולים להתבסס בדיונם.

נסיים במילותיו של ליבוביץ' אשר מבטאות את הלך הרוח אשר הוצג לאורך המאמר בצורה הטובה ביותר: "על ערכים אי אפשר להתווכח, אפשר רק להילחם"

נועם אורן לומד בישיבת מעלה גלבוע

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז אלול תשע"ד, 12.9.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 בספטמבר 2014, ב-גיליון כי תבוא תשע"ד - 892 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מאמר יפהפה (למרות שאינני מחובבי ליבוביץ').

    עם זאת אני חושב שיש כאן נקודה "מפוספסת" מסוימת.
    זה נכון שכל אדם צריך לבחור מהם ערכיו , וזה נכון שלפעמים צריך להילחם על ערכים מול ערכים נוספים.
    אך אני אישית רואה גם את ה"הרמוניה" כערך.
    היכולת להחזיק קשת מליאה של צבעים , ולא להיות נעול על צבע אחד.
    ניתן לומר כי ה"ערך" הוא דרך מסוימת להסתכל בה על העולם , נקודת מבט מסוימת.

    ואני אישית רואה ערך ביכולת לראות את העולם ממגוון נקודות המבט הקיימות. כולל מנקודת מבט של הפאשיזם.

    מה שמגדיר את "מי שאני" , זה בעצם אוסף נקודות המבט שלי על העולם.
    המשמעות של התפתחות היא היכולת להכיל עוד ועוד נקודות מבט. היכולת לדו שיח בין נקודות המבט שהם "אני" לבין נקודות המבט הנמצאות מחוצה לי.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: