שבירת הברבור | רבקה שאול בן צבי

העולם שביר. בנקים קורסים, תאגידים מתמוטטים, מלחמות, נזק רפואי, פיטורין. ההתמודדות היא באמצעות איתור מוקדם של סדקים וחיים זהירים. ספר מעמיק נוסף בסדרה

תמונה חדשה (1)

אנטי שביר

נסים ניקולס טאלב

מאנגלית: אורי שגיא

דביר, 2014, 639 עמ'

 

 

 

כותרת המשנה (המופיעה על כריכת הספר בעברית בלבד) "איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים" רומזת כמובן לרב המכר הקודם של טאלב, שעליו מבוסס ספר זה.

את ספריו של נסים ניקולס טאלב קראתי בסדר הפוך. אחרי "אנטי שביר" הסתקרנתי להכיר את "תעתועי האקראיות" (2001, 2004) ואת "הברבור השחור" (2007, 2010) ולהערכתי דווקא "אנטי שביר" הוא המוצלח ביותר והפחות מייגע, שכן בספרים הקודמים ישנם פרקים קשים לקריאה, שנועדו למקצוענים בפילוסופיה, כלכלה וסטטיסטיקה.

איני מתיימרת לבקר את הספר מההיבט המקצועני בהיותי נעדרת ידע בכלכלה וסטטיסטיקה, אבל לטעמי זהו ספר שנועד לכל מי ששואף להבנת המציאות, מה גם שהמחבר עצמו מפגין את זלזולו בכלכלה ובכלכלנים. לסתם קוראים מתעניינים, "אנטי שביר" מייתר לעניות דעתי את הקריאה בספרים האחרים, כי הוא מכיל חזרות ואת עיקרי הרעיונות המופיעים בספרים הקודמים.

נסים ניקולס טאלב, נוצרי יליד לבנון שמשפחתו האצילית עקרה לארה"ב בשל מלחמות האזרחים שהשתוללו בלבנון, הוא הוגה דעות כלכלי, פרופסור להנדסת סיכונים, איש אשכולות הבקיא בספרות, היסטוריה ואמנות; מסאי פילוסוף שכותב על המציאות העכשווית וגם סוחר בניירות ערך. מי שחזה את אפשרות התמוטטות הבנקים בארה"ב – "תעתועי האקראיות" יצא לאור זמן קצר לפני שההתרחשות הזאת אירעה – וקיבל איומים על חייו לאחר קריסתם.

היזהרו מהנחות אופטימיות

"אנטי שביר" הוא קרן שפע של ניתוחים מזהירים ורעיונות פוריים. ספר נדיר בעומקו וברוחבו שנותן לקורא תחושה של גילוי, של הארת פתאום, של חיזיון תבוני. האזכורים הרבים משקפים את מקורותיו של טאלב, הכוללים גם פילוסופיה עתיקה וחכמה עממית. הספר כתוב ברובו בלשון בני אדם, למעט מקומות ספורים מאוד עתירי טבלאות, נוסחאות וביטויים מקצועיים בסטטיסטיקה שניתן לדלג עליהם, על פי עצת המחבר.

במהלך הקריאה נתקלים בציטוטים מבודלר ו־וורלן, פוגשים את אפלטון וסנקה ומתעמתים עם סוקרטס. למסות אופי אישי מאוד והן כוללות סיפורים חווייתיים המשקפים את הטמפרמנט הסוער של מחברם. המובא במאמר נועד לטעימה קלה בלבד, ורחוק מאוד משיקוף הדקויות, המורכבות, השפע, התובנות וההקשרים הרוחניים שמאכלסים את המסות, ואשר נועדו לקריאה מתעמקת.

אוסף המסות מחולק לשבעה "ספרים", המחולקים לעשרות פרקים ועוד נוספו להם נספחים מעניינים בפני עצמם כולל מילון מונחים וביבליוגרפיה ארוכה. הנושא הוא רצף השבירות והאנטי שבירות. אדם או מצב או עיסוק או חברה או מדינה או השקעה בבורסה עשויים להיות שבירים; שבירויות עלולות לגרום לקריסות מכל מיני סוגים, אבל שיא הנזק שמור ל"ברבורים השחורים" – אירועים פתאומיים שאי אפשר לחזות מראש והם מהדהדים ויוצרים גלי הדף רבים.

ברבור שחור עשוי להיות גם אירוע חיובי בעל ממדים גדולים, כמו הצלחה בלתי צפויה של ספר, אבל עיקר העניין הוא בברבורים הקטסטרופליים. בלתי אפשרי לחזות מראש את הברבורים המבעיתים הללו: קריסה של בנקים, התמוטטות של תאגידים, נזק רפואי רב היקף, הפיגועים במגדלי התאומים. מה שחשוב הוא להיות מודע לעצם אפשרותם, ולא להחליט שמה שכבר היה הוא הדבר החמור ביותר.

אי אפשר אמנם לחזות ברבורים, אבל ניתן לאתר שבירויות ונקודות תורפה, וכן מצבים שמסתתר בהם פוטנציאל להרס וקריסה, בתחומי הפרט כמו בתחומים ציבוריים ומדיניים. ההנחה האופטימית שיהיה בסדר, או שלא ייתכן דבר זה או אחר, ויתר הנחות מפוקפקות מסוג זה, גורמות לברבורים להשחיר. מלחמת יום כיפור למשל, והקונספציה הידועה לשמצה.

ההנחה האופטימית שיהיה בסדר גורמת לברבורים להשחיר צילום: שאטרסטוק

ההנחה האופטימית שיהיה בסדר גורמת לברבורים להשחיר צילום: שאטרסטוק

ראשים כרותים וצומחים

טאלב טוען שהמודרניזציה בהתגלמויותיה השונות יוצרת מצבים רבים שיש בהם פוטנציאל לשבירות. אנשים בימינו מועדים להיות שבירים עקב סיבות רבות: אורח החיים, הממסד הרפואי, מנהיגים כלכליים שמשיגים את אי שבירותם על חשבון שבירותם של אחרים, הנוחות של הציוויליזציה שגורמת להחלשת האדם. השאיפה לסדר ולחיים נוחים ללא שינויים היא עצמה מתכון לשבירות, כי במציאות יש אקראיות ולא סדר, והבלתי צפוי עלול להגיח מכל זווית.

המחבר גורס שלחצים וקשיים, עד גבול מסוים, לא רק מאפשרים לאדם להתפתח ולהתחזק, אלא מהווים מנוע הכרחי. קשיים בונים אותנו שכלית וגופנית. הקלות מנוונת. להיות שביר משמע להיות מועד לצרות, ואילו פיתוח האנטי שבירות מאפשר את ניצול האקראיות לטובתנו. הניגוד לשבירות אינו איתנות אלא אנטי שבירות. איתנות היא מצב סטטי, אמנם רצוי, אך נטול דינמיקה. אנטי שבירות לעומת זאת גם מוגנת מפני ברבורים שחורים ושאר צרות ומפיקה תועלת מהתנודתיות.

להמחשת ההבדלים בין התופעות הללו משתמש טאלב בארכיטיפים מהמיתולוגיה היוונית והמצרית: חרב דמוקלס הקשורה בשערת סוס דקה תהרוג בסופו של דבר את דמוקלס, גם אם הוא יושב שאנן ליד שולחן מלא כל טוב; זוהי השבירות. הפניקס (עוף החול) הנולד מחדש וחוזר למצבו הקודם הוא האיתנות. שלב יותר דינמי מתגלם בהידרה, המפלצת דמוית הנחש המצמיחה ראשים. תחת כל ראש שנכרת צומחים שני ראשים, לכן היא מעוניינת להינזק. בדומה לכך האנטי שביר אינו חושש מהתנודות ומהטעויות הקטנות ומיטיב לנצל לטובתו כל מצב.

איך נהפוך את עצמנו לאנטי שבירים? התכונה המבורכת הזאת ניזונה בין השאר מטקטיקות של הפחתה בכל תחומי החיים ומאי הישענות על חיזויים אופטימיים למיניהם. היא קשורה לאורח חיים מושכל שעוקף גורמים מזיקים. אדם אנטי שביר דואג למשקולות שיבטיחו אותו מפני קטסטרופות כלכליות ואחרות, ומפני אי הסימטריה הקיצונית הנוצרת על ידי אירועים אקראיים. אתה יכול להשקיע במניות מסוכנות עשרה אחוזים מהונך, כאשר את תשעים האחוזים תשמור כמשקולת, וזאת גם עצה מעשית להשקעות וגם מטפורה להתנהגות בחיים.

המחבר אינו גורס שניתן להתגבר על כל פגעי החיים. אבל אפשר למנוע פורענויות נפוצות על ידי הבנה יותר חכמה של המציאות, שכוללת גם את המודעות לאי ההבנה ולבלתי רציונלי, שהתרבות שלנו נוטה להתעלם מהם. לרציונליזם של תקופתנו הוא קורא "רציונליזם נבער", ומעדיף "כללי אצבע" (היוריסטיקה) על פני דיאגרמות אקדמיות מתעתעות. טאלב קורא לחיות חיי חכמה, ובעצם מבטל את הקוטביות שבין חיים ורוח. החכמה ושאר הרוח מצורפים לכל תחומי החיים.

דחיינות חיובית

אחד העקרונות התורמים לאנטי שבירות הוא ההתמהמהות, עיקרון שיש לו שורשים בפילוסופיות עתיקות. כהמחשה הוא מספר על ניתוח גב שנמנע, כי החולה נתן לזמן לעשות את שלו, וסופו שנרפא. יש הרבה חכמה בהשהיה. ומכאן מבט אחר ובלתי שגרתי על דחיינות שהיא סוג של התמהמהות: הנטייה לדחות נתפסת על ידי פסיכולוגים כהפרעה נפשית קלה או ככשל באישיות. אבל טאלב רואה בדחייה מעין מסננת.

יש דברים ביורוקרטיים שעלינו לעשות אך הנפש נוקעת מהם; ולעתים יש צורך לכתוב משהו שאיננו ממש רוצים. הדחייה לפעמים מאפשרת לנו לעשות את הדבר האמיתי שלנו ולברר לעצמנו את סדרי העדיפות. ולהבנתי, אם אתה דוקטורנט, ודחית בלי סוף את הצעת התזה, או את התזה עצמה, אולי כל העסק המייגע הזה אינו שווה את טרחתך, ותפיק תועלת גדולה יותר מכינוס כל שיריך, או מהתמחות באפיית עוגות גבינה, או מהחלפת מקצוע, כי ממילא איזה עתיד נכון לך בחוג השביר למדעי הרוח?

ביקורת רבה יש למחבר על עולם הרפואה, למרות שאינו מצדד ברפואה האלטרנטיבית. לדעתו הרפואה מסוכנת. הצרה, לדבריו, היא שימוש יתר בתרופות ובניתוחים, מה שגורם לשבירות, כי "אין ארוחות חינם": כל תרופה גורמת נזקים, ובכל הרדמה כללית יש סיכון, כולל סיכון למוח. לדעתו מוטב להימנע מלקיחת תרופות לבעיות קלות או גבוליות, או לצורך הרגשה טובה יותר. רק מחלות קשות ומצבי חירום מצדיקים תרופות וניתוחים, אבל חברות התרופות ממציאות מחלות חדשות ומדדים חדשים כדי להיות רווחיות.

כמו כן הוא מתנגד לכל מיני התערבויות בלתי טבעיות, שנועדו למנוע מאיתנו לחוש את מצבי הנפש הטבעיים (למעט במקרים חמורים באמת). אם המשוררים הגדולים של המאה התשע עשרה היו לוקחים תרופות פסיכיאטריות על מנת לשפר את מצב הרוח, ספק אם היו כותבים את שירתם הנפלאה.

ניתוח קיבה מסוכן

נקודה מאוד מעניינת וחשובה היא ההבחנה בין "אין הוכחות לנזק" לבין "אין הוכחות לאי נזק", שרוב האנשים מתבלבלים ביניהן. להשקפתו של המחבר, אינך צריך להמתין להוכחות חותכות לאי נזק על מנת להיזהר. ולהמחשת דבריו, כבר זמן רב מרחף החשד שמתכות מסוימות גורמות לנזק מוחי ולמחלות כגון פרקינסון. אבל כמה אנשים יודעים שעליהם להיזהר מאלומיניום, עופרת וכספית?

דוגמה אחרת: יותר ויותר אנשים פונים לניתוחי קיבה במטרה לרזות, אבל גם על ניתוחים אלה מרחף חשד שטרם הוכח, ולמעשה המנותחים הם ארנבות ניסוי. טאלב גורס שהמשפט "אין הוכחות ל…." הוא נואל ומסכן חיים. כאשר מדובר בחידושים שטרם עמדו במבחן הזמן מוטב להימנע מאשר להסתכן, כי רק אחרי עשרות שנים ניתן לדעת את מידת הסיכון או אי הסיכון. הפחתה תורמת לאנטי שבירות בעוד הוספה עלולה ליצור שבירות שהופכת לקריסה.

דיונים מופלאים אחרים מוקדשים לניאומניה, מחלת החדשנות; להעדפת הקטן על פני הגדול (עסק, מדינה), לאתיקה כלכלית, לרמאות שבפרסומת, למקצועות שבירים ובלתי שבירים, לניגודי אינטרסים, לנזק שבאקדמיה, למסורת – שהמחבר מאוד מעריך, לחכמה העממית של אנשי מעשה. זה ספר שתרצו לקרוא אותו לפחות פעמיים. בפעם הראשונה על מנת להתבשם ולהתפעל, ובפעם השנייה על מנת להעמיק את ההבנה ואת ההפנמה של הדברים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' אלול תשע"ד, 5.9.2014

פורסם ב-5 בספטמבר 2014,ב-ביקורת ספרים, גיליון כי תצא תשע"ד - 891, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: