פשוט לומר את האמת | אריאל הורוביץ

ד"ר אלון דהן גדל בשכונת מצוקה, 
לא סיים תיכון, ולאחר מכן נפצע קשה בתאונת אימונים במהלך שירותו הצבאי בגולני. מפגש אקראי עם תיירת ב"יד ושם" ופקס קצר מהרבי מלובביץ' הביאו אותו להתעניין ביהדות. מאז הוא חוקר את משיחיותו של הרבי, טוען שרוב חסידי חב"ד משיחיים ומחולל סערה רבתי בחסידות

צילום: יונתן זינדל פלאש 90

צילום: יונתן זינדל פלאש 90

"המחלוקת העיקרית היום בחב"ד היא האם צריך לעסוק במשיחיות של הרבי בגלוי או לא. אבל רוב חסידי חב"ד מאמינים שהרבי הוא המשיח. אני אומר את זה חד וחלק. יש בתוך חב"ד פלג אנטי־משיחי קטן, שבתוכו יש כאלה שנטשו את הרעיון שהרבי הוא המשיח וכאלה שמאמינים שהוא המשיח אבל לא צריך לדבר על זה בקול רם. אבל הרוב הגדול הוא משיחי". את הדברים הללו אומר ד"ר אלון דהן, מן הבולטים שבחוקרי חסידות חב"ד כיום. דהן כתב את עבודת הדוקטורט שלו על הנהגתו ודרכו הרוחנית של רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי של חב"ד, אחת הדמויות החשובות ביותר בעולם היהודי במאה העשרים.

מחקרו של דהן, שיראה אור בקרוב כספר, נוגע בעצביה החשופים של החסידות, וגורם – מבלי שדהן ציפה לכך, אך ככל הנראה לא בניגוד לרצונו – סערה־זוטא בקרב חסידי חב"ד. בעוד הפלג המשיחי בחב"ד מאמץ בשמחה את מסקנות המחקר של דהן, המוכיחות כי הפרשנות המשיחית לתורתו של הרבי מלובביץ' היא הפרשנות הנכונה, פלגים אחרים בחב"ד לא מתלהבים מן המחקר, בלשון המעטה. גם לא ממאמרים אחרים של דהן, כגון מאמר המציג זרם חב"די עכשווי המתייחס אל הרבי כהתגשמות של אלוהים בדמות בשר ודם. "אני יודע שיש אנשים שכואב להם שאני כותב את הדברים האלה", אומר דהן, "הם מגיבים בכעס, אני רואה שכואב להם. כל מה שאני רוצה זה לומר שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. זו האמת, וצריך לכתוב אותה".

המרד הציוני יצר חורבן

חב"ד היא התחנה המרכזית והעיקרית במסע חייו של אלון דהן, שהתחיל לפני 43 שנה בירושלים. הוא גדל בקרית מנחם, שכונת ספר בפאתי העיר, שקלטה עולים מצפון אפריקה בתחילת שנות החמישים. "המקום הזה הוא גבול", אומר דהן. "עד 1967, הכפרים הערבים הסמוכים היו בצד הירדני. המדינה שיכנה כאן עולים חדשים שלא יודעים קרוא וכתוב, ואמרה להם: 'תורידו את המזוודות, אני כבר חוזרת'. אבל המדינה לא חזרה". הוא למד במכללת אורט, אך לא סיים את התיכון. ב־1989 התגייס לצה"ל, ובמהלך השירות נפצע קשה באימון ברמת הגולן.

דהן, אז לוחם גולני בעל ותק של שנתיים בצבא, נסע בקומנדקר יחד עם ארבעה חברים נוספים. הנהג נרדם על ההגה, נכנס בקיר בזלת שהוצב כחלק מהתרגיל, והקומנדקר עף לשדה מוקשים. הגלגל הרזרבי של הרכב השתחרר ופגע בגבו של דהן, והוא נותר מאז משותק בפלג גופו התחתון. הוא מרותק כיום לכיסא גלגלים. "בגולני, באותן שנים, כל מה שקשור למשחקי פז"ם, לוותיקים מול צעירים, היה מאוד נוכח", אומר דהן. "ה'צעירים' עשו הכול. הגיע נהג חמוד, בחור צעיר, והוותיקים פשוט שחטו אותו, העמיסו עליו עבודה, תפרו עליו את כל הנסיעות. הוא טחן עבודה, ובסוף הוא כנראה נרדם, זה כבר היה מעבר ליכולותיו".

מה אתה זוכר מהרגעים שאחרי הפציעה?

"לא קלטתי מה קורה. הרגשתי בסדר, אבל לא הצלחתי לקום. ראיתי רגליים, אבל לא הבנתי שהן שלי, הן כאילו לא היו שייכות לי, הייתי בטוח שהן של מישהו אחר. לא ממש כאב לי. הסתכלתי למעלה ואמרתי: יש עליי מישהו, בואו תזיזו אותו, אבל זה היה אני. לא ממש הייתי מאופס. זה היה תמוה, אתה רואה שזה אתה אבל אתה לא מצליח להבין שזה אתה. הבנתי שאהיה משותק כבר כשלא הרגשתי את הגוף. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה כיסאות הגלגלים של 'יד שרה'. אני שוכב בשטח, פצוע, והדבר הראשון שאני חושב עליו זה שכל החיים אצטרך להסתובב עם ה'יד שרה' הזה".

דהן השתחרר לביתו לאחר תקופת שיקום בבית החולים רמב"ם ובתל השומר. הוא החל ללמוד יחסים בינלאומיים וסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ובמקביל השלים את מבחני הבגרות והפסיכומטרי. אז גם התחילו לקנן בו שאלות דתיות. "לא היה לי רקע דתי", הוא מספר, "השאלות צצו בשיחות עם חברים, במחשבות. יום אחד ביקרתי ב'יד ושם'. עמדה שם תיירת הולנדית שחיפשה מקום מסוים, ושאלה אותי האם אני יודע איפה המקום הזה. מצאתי אותו, והצעתי לה שנלך יחד. היא סיפרה לי שהיא מתעניינת ביהדות, ובאה מהולנד לישראל כדי ללמוד. היא ניסתה להיפגש עם חרדים, אבל הם לא רצו להיפגש איתה, ועם החילונים היא לא מצאה שפה משותפת. ואז היא פגשה אותי, ולא ידעתי הרבה, וכל הזמן היא אומרת – 'כשאתה נוסע לאנגליה, כל אנגלי יודע לומר לך מה זה להיות אנגלי, וכאן לא יודעים'. התביישתי. אישה לא־יהודייה באה מהולנד כדי לפגוש יהודים וללמוד עליהם, ואני לא יודע מה להגיד לה.

"למזלי הרב, סבא שלי היה אדם דתי ולמדן גדול. הוא נהג להשאיר בבית ספרים, למקרה שיום אחד מישהו יקרא בהם. מצאתי את הספר 'חובות הלבבות', קראתי את השער הראשון, והרגשתי שמישהו נותן לי בום. זה שער חזק בצורה בלתי רגילה. רציתי ללמוד אותו כמו שצריך, ולספר לתיירת ההולנדית מה קראתי. כשנפגשנו, סיפרתי לה במשך שעה מה כותב רבנו בחיי, והיא הקשיבה בסבלנות, ובסוף אמרה: 'כמובן, זה רבנו בחיי אבן פקודה, קראתי אותו'. הייתי בהלם.

"אני לא הכרתי את הספר הזה קודם לכן, והיא למדה אותו עוד בהולנד. הרגשתי שעבדו עליי. שכל הזמן שידרו לנו, בתיכון, שפעם הייתה איזו יהדות שנעלמה, ועכשיו צריך ללמוד מתמטיקה. פתאום הבנתי שהמרד הציוני יצר הרבה דברים טובים, אבל הוא יצר גם חורבן. הרגשתי קרבן של זה. כשאתה לומד בבית ספר, אתה לא לוקח בחשבון את האופציה שמישהו גוזל ממך אוצרות רוח. מערכת החינוך שדדה אותנו, לקחה מאיתנו הרבה יותר ממה שנתנה. פתאום הבנתי שאנחנו נמצאים במשבר. לא רק שאין לנו אידיאולוגיה שאומרת לנו לאן ללכת, אין לנו האידיאולוגיה שאומרת לנו מי אנחנו, מה הזהות שלנו".

שישו בשמחת הגאולה

דהן פנה ללימודי מחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. את התיזה שלו כתב על ספר הבהיר, ובעבודת הדוקטורט בחר להתמקד בדמותו של הרבי מלובביץ' ובחסידות חב"ד בדור האחרון. החוויה שבעקבותיה החליט להקדיש את חייו לחקר חב"ד התרחשה דווקא בתקופת השיקום בבית החולים.

"אחרי שנפצעתי, הרבה אנשים חיפשו מזור עבורי אצל כל מיני צדיקים", מספר דהן, "יום אחד דוד שלי בא עם שמן מהרב כדורי ומרח אותו עליי, ודודה אחרת פיזרה עליי חול מהמקום שבו נפצעתי ברמת הגולן, בהוראתו של צדיק אחר. באותו יום הגיעה גם בת דודה שלי, ובידה פקס מהרבי מלובביץ', שענה למכתב ששלחה לו. הייתה שם שורה אחת: 'לבדוק את המזוזות, ויראה להתחזק במצב הנוכחי'. פשוט ככה.

"בהתחלה המשפחה שלי קצת התאכזבה מהתשובה, אבל אותי הדברים חיזקו, דווקא כי לא הייתה בהם שום הבטחה. הרבי הציע לי נחמה לא על ידי זה שאצא מהמצב שלי, אלא מתוך המצב שלי, בלי אשליות ובלי הבטחות. הוא פשוט אמר את האמת, וזה משחרר, כי סוף סוף יכולתי לפנות את הדעת מתקוות שווא ומרחמים עצמיים, ולעסוק במה אפשר לעשות בתוך המציאות הזו. בסופו של דבר הרבי לא היה רק השלב הראשון בסולם – הוא היה הסולם, והפך להיות התוכן של חיי מאז ועד היום".

בסוף שנות הארבעים הייתה חב"ד חסידות מרוסקת, על סף כיליון; ספרי התקופה כבר מספידים אותה ומקוננים על אובדנה. "תראה מה עבר על חב"ד בתחילת המאה העשרים – חקירות של היבסקציה (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית. א"ה) ברוסיה; שבעה מעצרים של הריי"ץ, פסק דין מוות, פוגרומים. הריי"ץ, האדמו"ר השישי, בורח לוורשה, והגרמנים מתחילים להפציץ את העיר. מי שלא מת על ידי היבסקציה ברוסיה מת בהפצצות של הגרמנים, התבולל בארצות הברית או הגיע לפלשתינה ועזב את הדת.

"אתה קורא את הספרות שנכתבת אז – כולה נכתבת בלשון עבר. 'ספר החסידות' של ד"ר יצחק רפאל רואה אור לראשונה ב־1947, וכל התיאורים בו הם בלשון עבר. זה ספר היסטוריה – אם פעם תרצה לדעת מה החסידות, הנה הספר. בן ציון דינור כותב ספר בשם 'בעולם ששקע', ומקדיש פרק לחב"ד. השם של הספר אומר הכול".

ואז הריי"ץ מגיע לארצות הברית, ונדרש לתת פשר לכל המאורעות האלה, ובייחוד לשואה.

"נכון. השואה מעסיקה את הריי"ץ עוד לפני שהוא מגיע לארצות הברית. השואה הייתה אירוע בלתי נתפס, שלא דמה לשום אירוע לפניו. והאמונה של הריי"ץ היא שמידת פורענות שיורדת לעולם, תמיד מאוזנת במידת רחמים. כנגד חורבן טוטלי תבוא גאולה טוטלית. הוא מפרסם עיתון בשם 'הקריאה והקדושה', שמדווח על אירועי הזמן מנקודת מבט חסידית, ובו הוא כותב במפורש, תחת המילים 'שישו ושמחו בשמחת הגאולה', שאנו עומדים בפני תחילת סוף עבודת הבירורים של הדור האחרון של עקבתא דמשיחא.

"לפי התפיסה החב"דית, שנשענת על קבלת האר"י, ייעודו של העם היהודי בגלות הוא לברר את הניצוצות שנפלו לקליפות. היהודי הוא שליח של כלל העולם כדי לתקן את העולם ולהכין אותו לגאולה האמיתית והשלמה: התמזגות הבורא בבריאה, שבירת המחיצה המבדילה בין בורא לנברא, ביטול הדואליזם המפריד בין הממד המטפיסי לממד הפיסי, ויצירת מצב מוניסטי, אחיד. בגאולה השלמה, לעתיד לבוא, אפשר יהיה לראות עין בעין את נוכחותו של אלוהים".

מאבק בין שני החתנים

מהו תפקיד השואה לפי התפיסה הזו?

"תפקידה של השואה הוא לברר, באמצעות ייסורים, את כל מה שעם ישראל לא הצליח לברר באמצעות תורה ומצוות. יש בירור שמתבצע על ידי שמירת המצוות, ומה שלא הצליח להתברר באופן הזה מתברר בייסורים. הבירור הזה אמור לסיים את השליחות של היהודי בעולם, ולהביא את הגאולה. גם ההגעה של הריי"ץ לארצות הברית נתפסת כהמשך עבודת הבירורים. חב"ד נודדת ממקום למקום כחלוץ לפני המחנה, שתפקידו לעשות את הבירורים האלה. ארצות הברית היא השלב האחרון בתהליך".

מותו של הריי"ץ בשבט תש"י טרף את הקלפים, והעמיד את חב"ד בפני מבחן נוסף – מינוי יורש שייכנס לנעליו של האדמו"ר השישי. היורש הטבעי לא היה רבי מנחם מנדל שניאורסון אלא חתנו המבוגר יותר של הריי"ץ, רבי שמריהו גורארי. זה האחרון סומן עוד קודם לכן כמחליפו.

גורארי, שעמד בראש מוסדות "תומכי תמימים" של חב"ד, היה מזכירו האישי של הריי"ץ, ליווה אותו במסעו לארץ ישראל וישב לימינו בארוחות החג. גיסו, רבי מנחם מנדל, היה דמות פחות מוכרת בקרב החסידים. "לפי כל הפרמטרים, רבי שמריהו היה אמור להיות האדמו"ר הבא", אומר דהן על התקופה הדרמטית ההיא, מפטירת הריי"ץ בי' בשבט תש"י ועד י' בשבט תשי"א, אז הוכתר רבי מנחם מנדל כאדמו"ר. "בשנה הזו, שני החתנים עמדו על מסלול המראה מקביל. שניהם מתפקדים כיורשים פוטנציאליים. לרבי שמריהו גורארי הייתה נקודת פתיחה יותר טובה – הוא היה יותר מוכר, זכה לתמיכתה של אשתו של הריי"ץ. אבל לאט לאט התגלו כל מיני דברים שכרסמו במעמד שלו.

"קודם כול, ברמה הבסיסית, היכולת שלו לתקשר עם החסידים הייתה מוגבלת. היה לו ידע עצום בתורת החסידות, אבל הוא לא הצטיין בכל מה שקשור לרבדים הפופולריים יותר של החסידות – ניגונים, קשר עם חסידים. בהמשך פורסם יומן של הריי"ץ מן המסע שלו לארץ ישראל, עם כמה דברי ביקורת על הנהגות של רבי שמריהו. והיו עוד מקרים. לאורך כל התקופה הזו, רבי מנחם מנדל מצד אחד מצהיר שהוא לא מעוניין באדמו"רות, ומצד שני הוא מוסר שיחות ושולח מכתבים. בשלב מסוים השטיבל של רבי שמריהו גורארי מתחיל להתרוקן, ואנשים עוברים להתפלל אצל רבי מנחם מנדל.

"בי' בשבט תשי"א, היארצייט הראשון של הריי"ץ, רבי מנחם מנדל נותן שיחה, אבל החסידים מסמנים לו שהם רוצים לשמוע 'מאמר', היינו מאמר הכתרה. הוא מוסר את 'באתי לגני', מאמר ההכתרה שלו, שבו הוא מקבל על עצמו את האדמו"רות. בשבת שלאחר מכן קוראים לרבי מנחם מנדל לעלות לתורה בתואר 'אדמו"ר', בנוכחות רבי שמריהו גורארי. רבי שמריהו מבין שהוא הפסיד, ומאותו רגע הוא מקבל על עצמו את הדין באופן מוחלט, ומבטל את עצמו מפני גיסו הצעיר. אשתו ובנו לא מוכנים לקבל את זה, ומנסים ללכת נגד רבי מנחם מנדל, אבל רבי שמריהו לא משתף איתם פעולה, ומתייצב נגד בנו ואשתו. בעיניי הוא חסיד חב"ד מדהים. תחשוב שהוא כמעט היה האדמו"ר".

הרבי כגואל האחרון

כבר מתחילת הדרך, טוען דהן, הרבי מלובביץ' ראה את עצמו כמשיח. דהן מצטט פרדיגמה שנמסרת מפי רבי שמואל, האדמו"ר הרביעי של חב"ד, שקובע כי הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש והאדמו"ר הזקן מחב"ד מסמלים את הספירות כתר, חכמה ובינה. האדם העשירי בשושלת הזו – האדמו"ר השביעי של חב"ד – יהיה האדמו"ר של ספירת מלכות, שהיא הספירה של המשיח.

"אבל אם תשים לב, הרבי מלובביץ' הוא בעצם האדמו"ר התשיעי", אומר דהן, ומונה את רשימת אדמו"רי חב"ד, שמצביעה כי רבי מנחם מנדל הוא אכן האדמו"ר התשיעי, ולא העשירי. את הפתרון לכך סיפק רבי מנחם מנדל עצמו, כאשר הכתיר את הריי"ץ כנשיא הדור השמיני בחייו, וכנשיא הדור התשיעי לאחר מותו – וכך הופך רבי מנחם מנדל לנשיא הדור העשירי של ספירת מלכות. "הוא מינה את עצמו כעשירי", אומר דהן. "הרבי מלובביץ' אף פעם לא מדבר על עצמו, הוא תמיד מדבר על 'נשיא דורנו הריי"ץ'. אך מצד שני, כל הסימנים מצביעים על כך שהוא תפס את עצמו כמשיח. הוא מייצג את ספירת מלכות, שהיא הספירה האחרונה. הוא מצטט מאמרי חז"ל שמדברים על כך שהעולם צריך לעבור תהליך של זיכוך והכשרת המציאות לקראת אפשרות של גאולה.

"הוא משתמש במדרש על שבעה דורות של חוטאים שסילקו את השכינה, ועל שבעת הצדיקים שמתקנים כנגדם את העולם, והאחרון שבהם, השביעי, הוא משה. זו התשתית המדרשית של התיאולוגיה המשיחית שלו. ברור שכך הוא ראה את עצמו. אחרי רוסיה ואחרי השואה ואחרי אמריקה, הרבי מלובביץ' מבין שאנחנו נמצאים בדור של ספירת המלכות, 'דור אחרון לגלות וראשון לגאולה', ובכך הוא מחסל סופית את הגלות. הגלות עצמה תגלה את הגאולה מתוכה, ותפנה את מקומה לאחרית הימים, שבה לא תהיה בחירה חופשית וריבוי רצונות – יהיה רצון אחד שיאיר בגילוי, ולא תהיה שום מחלוקת. אי אפשר להבין אחרת את הרבי. אם הריי"ץ הוא יסוד, הרבי מלובביץ' הוא מלכות; אם מלכות מייצגת את המשיח, האדמו"ר של ספירת המלכות הוא הגואל".

תודעתו המשיחית של רבי מנחם מנדל באה לידי ביטוי מעשי בהנהגותיו ובמפעליו השונים כאדמו"ר, אך גם לפני כן, עוד בחיי חותנו הריי"ץ. "כבר בחיי הריי"ץ, רבי מנחם מנדל הופקד על מערכות שונות שיש להן מצע משיחי. כך, למשל, הריי"ץ יוזם במלחמת העולם השנייה את 'מחנה ישראל', מין מרחב רוחני־יהודי, עטוף בהנהגות ובאורח חיים דתי. הריי"ץ קובע שהאגודה תפעל כאגודת סתרים, מסיבה מאוד פשוטה – הוא לא מעוניין להפיץ את הידע לציבור הרחב. הוא לוקח פולחן יהודי ודרכי חיים יהודיים, והופך אותם למרכיבים בהחשת הגאולה. אדם שמניח תפילין כי הוא יהודי שומר תורה ומצוות לא חושב בהכרח שבכך הוא יביא את המשיח; הוא לא רוצה להניח תפילין כחלק מפרויקט משיחי. אבל זה מה שעמד מאחורי היוזמה של הריי"ץ. ומי שאחראי לה הוא רבי מנחם מנדל".

מעודד את המשיחיות

"בהמשך, כשהוא כבר אדמו"ר, הרבי מאמץ את החלקים בהלכות מלכים של הרמב"ם שעוסקים במלך המשיח. למשל, לפי הרמב"ם, מלך המשיח צריך לכפות את כל העולם לעבוד את הקב"ה. הרבי לוקח את ההלכה הזו ומנסה להפוך למנהיג לא רק של קבוצה חסידית או של העם היהודי, אלא למנהיג בעל מסר אוניברסלי. הוא מעודד את קיומן של שבע מצוות בני נח, מדבר בפומבי נגד הפלות, פונה ישירות אל העם האמריקני.

"הוא מתייחס גם לדין שלפיו 'מלך המשיח עתיד לבנות את בית המקדש במקומו', ומסביר שהכוונה היא שהמשיח יבנה את בית המקדש במקום שבו הוא – המשיח – נמצא בו. ואז הוא מקים אגף חדש בביתו בברוקלין, ואומר לחסידים שבכך הוא יצא ידי חובת בניית המקדש. הוא גם דן בסעודת שור הבר והלוויתן, שלפי המדרש עתידה להתקיים בימות המשיח. ההתנהלות שלו לאורך השנים היא זהירה – מצד אחד אומר, מצד שני לא אומר, ומדבר ברמזים. הוא מכין את הדור לקראת הגאולה, ובד בבד בודק האם הציבור מסוגל לעכל את התפיסה הזו.

"היו חסידים שהבינו מוקדם מאוד שהרבי הוא המשיח, והתחילו לפרסם זאת מיוזמתם. אחד מהם, הרב אברהם פריז, מפיץ בשנת 1965 אלפי כרוזים בתל אביב, המודיעים שהרבי מלובביץ' מניו יורק הוא המשיח. הרב אברהם פריז היה חסיד שאומרים עליו שלא היה זז בלי לקבל אישור מהרבי. לא סביר שהוא יפרסם דבר כזה בלי אישור של הרבי".

כיצד הרבי התייחס לפרסומים האלה?

"הוא התנגד לפרסומים, אך הוא מעולם לא אמר שהוא לא המשיח, ושהפרסומים אינם נכונים. הוא יוצא בשצף קצף נגד אלה שמפרסמים שהוא המשיח – הוא טוען שזה מרחיק יהודים מהחסידות, שזה פוגע בכבוד לובביץ' – אבל הוא אף פעם לא אומר שזה לא נכון. האנטי־משיחיים מנסים לטעון שהרבי לא ראה את עצמו כמשיח, וההוכחה לכך היא שהוא התנגד לפרסומים האלה. אך האמת היא שהרבי לא התנגד לתוכן של הכרוזים, אלא לעצם הפרסום. הוא היה נחרץ בהתנגדות שלו, אך אף פעם לא שלל את התוכן שלהם. אגב, אלה שקראו בעיון את מאמר ההכתרה שלו, עוד בשנת 1951, הבינו מיד שכך הוא רואה את עצמו. היו רבנים בארה"ב שקראו את הדברים ואמרו – הנה, הרבי מלובביץ' חושב שהוא המשיח. זה היה ברור".

בתחילת שנות התשעים השתנתה מדיניותו של הרבי מלובביץ', ובהדרגה הפכה המשיחיות לאקוטית ודחופה יותר, וכתוצאה מכך גם פומבית יותר. כשברקע מתחוללת מלחמת המפרץ הראשונה, בחצרו של האדמו"ר השביעי ציטטו את המדרש מילקוט שמעוני המתאר את השנה שבה מלך המשיח בא – מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, ו"מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם". בסופו של התהליך הזה עומד המשיח על גג בית המקדש ומכריז שהגיע זמן הגאולה. הרבי עצמו ציטט את המדרש וקישר אותו למאורעות השעה, והדברים פורסמו בזמנו בהרחבה בכלי התקשורת.

"המאורעות של מלחמת המפרץ מתפרשים כשנה שבה מלך המשיח נגלה", אומר דהן, "כל המציאות מתפרשת לאור המדרש הזה. באחת השיחות הרבי אומר שהתקיימו כל הסימנים של ילקוט שמעוני, וכבר היה מינוי מלך המשיח בפועל, ונבנה בית המקדש במקומו, ונסתיימה עבודת הבירורים. צריך להבין את המשמעות של המשפט הזה. אף מנהיג תורני בהיסטוריה לא טען שהסתיימה עבודת הבירורים בעולם, ושצריך להתכונן לקראת בוא המשיח. בשיחות האלה של 1990־1992 קרה משהו אחר לגמרי. הרבי בעצם לא אומר דברים חדשים, אלא אומר באופן גלוי את כל מה שהוא רמז לו לאורך השנים. הוא כנראה הרגיש שהגיעה העת, שעכשיו, בגילו המתקדם, זה חייב לקרות, אחרת זה לא יקרה לעולם".

מה קורה בפועל?

"קורים כמה דברים בו זמנית. קודם כול, הרבי מתיר לפרסם ספרים שבעבר הוא אסר לפרסם. יוצא לאור ספר בהוצאה הרשמית של חב"ד, באישורו של הרבי, ובו כתוב: 'בהוראת כבוד קדושתו מלך המשיח'. המעשים האלה פרצו לחלוטין את הסכר. הוא גם פועל במישור הלכתי. הרבי נפגש עם הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, הרבנים הראשיים לישראל, ותובע מהם לפסוק הלכה לקב"ה שיביא את הגאולה ואת המשיח. הוא לא אומר להם במפורש שהוא המשיח, אבל מספרים שבפגישה הוא אמר להם: 'חז"ל אומרים שמשיח יתגלה בגליל ובעיקר בטבריה, אבל אף אחד לא יכעס אם הוא יבוא מברוקלין'. עוד לפני כן יזמו כמה חסידים פסק אחר, שבו קבעו שהרבי הוא מלך המשיח ושעליו להתגלות. הרבי קרא את הפסק ובירך אותם.

"ברגע שיצא הפסק הזה, הייתה התוועדות מפורסמת שבה קראו לאותו חסיד שיזם את הפסק לשתות לחיים עם האדמו"ר. והחסיד הזה עולה לבמה, ואומר מול כולם בנוכחות הרבי: 'אנחנו מקבלים על עצמנו את הרבי כמשיח', וצועק בפניו: 'יחי אדוננו!'. הקהל, בהתחלה קצת מהוסס, צועק 'יחי', ואחר כך שוב פעם, בקול, ואז, כשכולם ראו שהרבי מחייך, כל הקהל צעק את זה בקול רם. הרבי לא מחה בהם".

h_00526943

"חלק מסבירים את ג' בתמוז כגניזה, חלק טוענים שיש פטירה ומאמינים שהרבי ישוב לחיים". חסידי חב"ד צילום: EPA . למצולמים אין קשר לכתבה

וודקה בבית הקברות

בג' בתמוז תשנ"ד הלך הרבי מלובביץ' לעולמו, מותיר אחריו רבבות חסידים מבולבלים ושבורים. "מתרחשת תופעה מעניינת ומורכבת", אומר דהן, "יש מצד אחד תיאורים של חסידים שבוכים ומצטערים צער עמוק, סופדים וקורעים קריעה, לצד חסידים שמאמינים שהפטירה היא הבירור האחרון שהרבי צריך לעשות, התהליך הסופי שאחריו יבוא המשיח ויגאל אותנו.

"אנשים הסתובבו בבית הקברות עם מצלמות ובקבוק וודקה ביד, כדי לתעד את הרגע שבו המשיח יחזור מן המתים כדי לגאול את העולם. מבחינתם אין כאן פטירה, אלא 'מאורע ג' תמוז', מעין גניזה של המשיח, שעתיד להתגלות, להיגנז, ואז להתגלות שוב בפעם האחרונה. רוב מוחלט של חסידי חב"ד מאמינים שהרבי הוא המשיח. חלקם מסבירים את ג' בתמוז כגניזה, היסתרות, וחלקם טוענים שיש פטירה, משתמשים בתואר 'זצוק"ל', ומאמינים שהרבי ישוב לחיים".

דהן מספר על תופעה נוספת בחב"ד של ימינו – אולי התופעה הרדיקלית ביותר שצמחה בעולם החסידות – שמזהה את הרבי עם עצמותו ומהותו של הקב"ה. "יש לכך הד בדברים שהרבי מלובביץ' עצמו כותב בכמה מקומות", קובע דהן, ומצטט כדוגמה משפט של הרבי מספר 'ליקוטי שיחות', שבו הוא כותב כי אי אפשר להקשות על הרבי, "מאחר וזה עצמות ומהות כפי שהכניס את עצמו בתוך גוף". "יש חסידים שמאמינים שהרבי הוא ביטוי של אלוהות, שלא יכול להיעלם מן העולם. הם מאמינים שהקב"ה מתגלה דרכו. קשה לשער את ממדיו של הפלג הזה, אבל אני יכול לומר באחריות שיש מקומות בארצות הברית ובאירופה שבהם לא מעט אנשים, בעיקר צעירים חוזרים בתשובה, מאמינים באלוהות של הרבי, שמים תמונה שלו במזרח ומתפללים אליו. הם לא רואים זאת כעבודה זרה, כיוון שהם לא עובדים את הרבי אלא את הקב"ה שמתגלה דרכו".

את הדברים הללו פרסם דהן לפני מספר שנים במאמר בכתב העת 'ראשית' של מכון הרטמן, ופרסום הדברים הללו עורר אי־נחת בקרב גורמים בפלג האנטי־משיחי בחב"ד. ד"ר יחיאל הררי, מחבר רב המכר "סודו של הרבי", תקף בחריפות את אלון דהן במאמר שכתב בבלוג שלו ב־2011, וכתב כי "נדמה שיש מעט מאוד תקדימים להכפשה שכזאת של קהילה שלמה, ולבטח אם המאמר היה מתפרסם באחד העיתונים היומיים העיתון והכותב היו נאלצים להתמודד עם תביעת לשון הרע". דהן לא נותר חייב, והתפלמס ארוכות עם הררי מעל דפי האינטרנט.

"ליחיאל הררי, כמו לאנשים נוספים בפלג האנטי־משיחי, מפריע שאני מגלה דברים כאלה על חב"ד. הפלג האנטי־משיחי רוצה לצנזר את הרבי, וללכת נגד דברים מפורשים שהוא כותב. לכל היותר, הפלג הזה – שהוא קטן ושולי בחב"ד – מסכים שהרבי היה בחזקת משיח, וכל סימני הרמב"ם למשיח התקיימו בו, אבל הוא נפטר, והדור לא זכה, ואחרי ג' בתמוז צריך לעבור הלאה, כי אין משיח מן המתים.

"אבל זו ללא ספק דעת מיעוט. רוב החסידים היום מאמינים שהרבי הוא המשיח, ובתוך חב"ד יש כאמור פלג אנטי־משיחי, שמתחלק לקבוצה קטנה שנטשה את הרעיון שהרבי הוא המשיח ולקבוצה שטוענת שהרבי הוא כן המשיח, אבל צריך לשים את זה בצד, ולא להניף דגלים ולתקוע סיכות בדש החליפה. זוהי, למשל, עמדתו של הרב יואל כהן, ה'חוזר' המיתולוגי של הרבי. הוא מאמין שהרבי הוא המשיח, אבל הוא חושב שלא צריך לדבר על זה ושזה גורם נזק – גם נזק לכבודה של לובביץ', וגם נזק פוליטי. ראש בית חב"ד בעולם שרוצה לרתום אליו קהילה יהודית יתקשה לשים בפרונט את הרבי מלך המשיח ולצפות שמישהו מהציונות הדתית או מהציבור הליטאי יצטרף אליו".

המחקרים שלך זוכים לחיבוק חם מאנשי הפלג המשיחי של חב"דאתה מגיע לכנסים שלהם, מצוטט בפרסומים שלהם. תופעה לא רגילה כשמדובר בחוקר מהאקדמיה.

"כן. קרה כאן משהו מרתק. בפעם הראשונה בתולדות החסידות, החוקרים תופסים צד במחלוקת פנימית של החסידים. החוקרים אינם חסידי חב"ד. הם מכירים את הרבי דרך הכתבים, ואצל רובם מתגבשת תמונה שאי אפשר להבין אותה אחרת. כל החוקרים שהתעסקו בדור האחרון של חב"ד הגיעו למסקנה שהרבי האמין שהוא המשיח, ושהפלג המשיחי צודק בפרשנותו. אבל אני, כשעשיתי את המחקר שלי, לא לקחתי בחשבון שיהיו חסידים שיתעצבנו עליי, או לחלופין כאלה שיאמצו אותי בחום.

"מצד אחד הררי חושב שצריך לתבוע אותי למשפט, ומצד שני כל הפלג המשיחי עסוק בלכתוב מה האקדמיה חושבת על חב"ד. הפלג המשיחי מרומם את החוקרים, מטבע הדברים, מזמין אותם לכנסים ונותן להם פאר והדר, ובגלל שהפרשנות המשיחית זוכה לרוח גבית גם מן המחקר, יש אנשים שזה כואב להם, והם מגיבים בכעס. לא הייתה לי כוונה לפגוע באף אחד, אלא לכתוב את האמת. מי שזה כואב לו, שייקח אקמול".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' אלול תשע"ד, 5.9.2014

מודעות פרסומת

פורסם ב-5 בספטמבר 2014,ב-גיליון כי תצא תשע"ד - 891. סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. יחיאל גולדהבר

    בין המאורעות שעברו על הריי"ץ ז"ל הוזכר גם פסק דין מוות שהוגזר עליו. כבר שנים רבות שאני מחפש אישור תעודי ל'פסק דין' זה, וטרם הצלחתי!!
    אני פונה לקהל הקוראים: האם מי שהוא איתר תעודה או אפילו מקור עיתונאי על "משפט המוות" הכל כך מושרש בתודעת חב"ד.

    • בס"ד י"ג אלול ע"ד

      א. בפיסקה 'מעודד את המשיחיות' אומר ד"ר דהן, שהרבי בנה אגף חדש בביתו בברוקלין ואמר לחסידיו שבזה יצא ידי חובת בניין המקדש. ולא היא.בסוף 'קונטרס בית רבנו שבבבל' הרבי אומר את ההיפך הגמור:
      'ויהי רצון שקודם הגדלת והרחבת בית רבנו שבבבל, יתגלה וירד מן השמים מקדש העתיד, "מקדש ה' כוננו ידיך", בית המקדש השלישי… שיתגלה תחילה ב"בית רבנו שבבבל"… ומשם יחזור לירושלים, ביחד עם כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם שיקבעו בארץ ישראל ובירושלים, וביחד עם כל בני ישראל שבכל ארצות תבל'.
      הרבי היה המעורר הגדול ללמוד בימי "בין המצרים" את הלכות בית הבחירה, כדי לעורר את הצפיה לישועה השלימה.

      ב. באותה פיסקה מובא שב1965 פירסם חסיד בשם ר' אברהם פריז כרוז שהרבי הוא המשיח, והכותב משער שהדברים היו על דעתו של הרבי. והרי בפיסקה הבאה אומר הכותב שהרבי התנגד לפרסומים המזהים אותו כמשיח!.

      אינני יודע אם הרבי ראה את עצמו כמשיח או לא – ודאי שהוא הקדיש את חייו להגות בתורה ולהעמיק בה וללמדה ברבים; להרים את קרן ישראל ולזקוף את קומתו; להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ולב כולם לאביהם שבשמים. היתה בו ממידתו של אהרן, כדברי הלל: "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה', וכדברי מלאכי: 'תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • אולי קריאתו הנמרצת של הרבי מליובאוויטש לפעול ולזעוק לקירוב הגאולה משנת תשנ"א ואילך, קשורה למסורת שהיתה בידי המקובלים, ששנת תש"ן, 'חצות היום' של האלף הששי, היא עת רצון לגאולה

        רבי יצחק אלפייה מביא בספרו 'הקונטרס היחיאלי', חלק א, ירושלים תפר"ח, דף צז-צח את דברי האר"י שקדושת השבת מתחילה להתנוצץ כבר בסוף השעה החמישית של היום הששי, ולפי החשבון של ששת אלפי שנות העולם שהם כנגד ששת ימי השבוע
        'בחודש שבט שנת התש"ט תתחיל קדושת השבת להתגלות. אכן עיקר גילויה מחצות יום הששי… ולכן אם נוסיף עוד על החשבון הנ"ל שיעור שעה הששית 41.8 [ארבעים ואחת שנה ושמונה חדשים], אז יהיה הסך הכל התש"ן… דאז תתגלה עיקר הארת תוספת שבת וישבתו כל הסט"א והדינין, ואת רוח הטומאה תעבור כליל מן הארץ. אמנם בכל זאת צריך תשובה גם כן, שזהו רמז לטבילה כנזכר לעיל בשם הרב'.

        [הגעתי למקור זה מספרו של ר' יהודה חיון, 'אוצרות אחרית הימים', פרק טו, בירורים ב. ניתן לצפיה ברשת. ש.צ.ל]

  2. האמונה המשיחית היא "טפיל" זר שהוכנס ליהדות.

    מעולם לא יצא ממנה שום דבר טוב – רק צרות ! מימי יש"ו דרך בר כוכבא ועד השואה ועד ה"משיח" הנוכחי.
    אמונה זו אולי היתה רלוונטית לאנשים שראו אידאל בשלטון מלוכני , אך כיום היא מיותרת לחלוטין.
    ולצערי , לא רק שאמונה זרה זו הוכנסה ליהדות , אלא אף הפכה ל"עיקר אמונה".

    "עיקר" זה איננו מופיע בתורה שבכתב , והוא זר לכל רוח התורה.
    יש להכיר בכך שאף אדם לא יגאל אותנו.
    מי שיגאל אותנו זה מעשינו והקב"ה.

    (גם את מה שכתוב "דרך כוכב מיעקב" – ניתן להסביר על דויד וכדומה)

    אם יקום לנו מנהיג כמשה רבינו שיוציאנו מעבדות לחירות , זה יהיה טוב מאוד , אך בשום מקום לא מוכרח שיקום בעתיד מנהיג כזה .
    מה שצריך לעשות זה לקיים את מצוות ה' , ללכת בדרכיו , ובעיקר לגאול ולעזור לעצמינו. להפסיק לחכות למישהו חיצוני שיגאל אותנו.

    • וזה מה שנקרא "פשוט לומר את האמת" , בניגוד לכתבה (שעוסקת במשיח שקר שמת) האמת היא שאף אחד לא צריך משיח.
      אנחנו כיום בדמוקרטיה שהיא שיטת ממשל טובה יותר מהשיטה המלוכנית , ברוך ה' התחלנו להשיג עצמאות מדינית , קיבוץ גלויות , וכל מי שרוצה לקיים את המצוות יכול לעשות כך ללא הפרעה.
      ואת כל אלו השגנו למרות האמונה במשיח ולא בזכותה !

      פשוט לומר את האמת.
      משיח לא בא , משיח גם לא מטלפן , והוא מיותר לגמרי.

      מחכים למשיח
      שלום חנוך
      מילים ולחן: שלום חנוך

      יושבים שעות
      מחכים שמשיח יבוא
      משיח איש מפתח
      ידו בכל ויד כל בו
      ענן סמיך
      וירוחם ממצמץ בשפתיו
      יהודה מסתכל בשעון
      ומפלבל בעיניו
      משרד בצפון
      ארציאלי בע"מ יועץ
      אחר הצהריים
      ובחוץ העולם מתרוצץ
      לוחץ זמזם עונה
      תביאי לנו קפה.

      משיח לא בא
      משיח גם לא מטלפן…

      שתיקה כללית
      חמישה אנשים מתוחים
      הדלת נפתחת
      וירדנה כולה חיוכים
      השחור ליהודה
      התה לארציאלי הבן
      ירדנה יוצאת
      עזרא לא מפסיק לעשן
      הנה כי כן מתחלפת
      שעה בשעה
      זקן ארציאלי יודע
      שהוא לא טעה
      נוטף זיעה ומרעים
      בקולו על הבן.

      משיח לא בא
      משיח גם לא מטלפן…

      פעמון הכניסה
      מנסר את אוושת המזגן
      מקפיץ את ירוחם לדלת
      חותך בעשן
      ארציאלי הבן
      מסתכל על אביו מהצד
      ובפתח מתגלה
      שוטר עם הכובע ביד
      ויהודה אומר
      משהו בטח קרה
      אומר לו ירוחם
      סתם לא שולחים משטרה
      אומר השוטר הייתה תאונה.

      ולכן משיח לא בא
      משיח גם לא מטלפן…

      תאונה למי
      שואל ארציאלי הבן
      תאונה למדינה
      עונה השוטר המסכן
      הבורסה נפלה
      אנשים קופצים מהגג
      גם משיח קפץ
      והודיעו שהוא נהרג
      הכל אבוד
      בוכה עזרא דהן הקבלן
      משיח בשמיים
      ואנחנו בלי הכסף כאן
      וירדנה היפה ממלמלת
      זה לא יתכן.

      משיח לא יבוא
      משיח גם לא יטלפן…

      דצמבר המר
      זעקו כותרות בעיתון
      ושר האוצר נתן במבט ראיון
      הציבור מטומטם
      ולכן הציבור משלם
      מה שבא בקלות
      באותה הקלות יעלם
      האזרח הקטן
      נאלץ לשלם בגדול
      ואותי מעניינת
      ירדנה יותר מהכל
      הולך למילואים
      וסופר את הכסף שאין.

      ומשיח לא בא
      משיח גם לא מטלפן…

      כן, כן משיח גם לא מטלפן.

    • בהמשך הפסוק 'דרך כוכב מיעקב' נאמר 'וקרקר כל בני שת' – כל באי עולם. ובברכת יעקב: 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים'.

      ובישעיהו: יא: 'ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. ונחה עליו רוח ה'… ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ… והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ… לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והיה ביום ההוא שרש ישי העומד לנס עמים אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד. והיה ביום ההוא יוסיף ה' לקנות את שאר עמו… ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יכנס מארבע כנפות הארץ… אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים…'.

      וכן מבטיח ירמיהו: 'הנה ימים באים נאם ה' והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ, בימיו תוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע ביתישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם' (כג,ה-ח).

      וביחזקאל: 'והקמותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן, את עבדי דויד, הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה, ואני ה' אהיה להם לאלקים ועבדי דוד נשיא להם (לד,כג-כד).

      מעם ישראל הגיע חזון הגאולה אל האנושות כולה.

      • את הפסוקים בתורה אפשר לפרש על דויד.

        ואת הפסוקים בנביאים אפשר לפרש כמו את רוב חזונות הנביאים – כאמירה כללית. ובכל אופן לא להפוך אותם לעיקר אמונה. אני מניח שאם היו ישראל זכאים והיו נגאלים לפני 2000 שנה , היה זה בעזרת מלך מגזע ישי. מאחר וקצת "התעכבנו" , כנראה שקיבוץ הגלויות וכו' לא יהיה בעזרת "מלך" אלא בדמוקרטיה כפי שהמציאות הוכיחה.
        הנביאים רצו לתאר מציאות של שלטון אידאלי ושלום ורווחה כללית והכרה בה' מצד כולם , בימי הנביאים לא היתה דמוקרטיה כפי שאנו מכירים – אז הם דיברו על מלך. דברי הנביאים אינם "מדע מדויק" ויש לכך דוגמאות.

        (ואולי דויד בן גוריון , מקבץ נדחי ישראל , הוא בכלל החוטר מגזע ישי ??? 🙂 )

        בכל אופן חזון הגאולה והתיאורים הנפלאים שלו בישעיהו ובשאר הנביאים , זה החזון היהודי האוניברסלי שנותן לאנושות כולה את המצפן לאן להתקדם.

        לעומתו חזון "המשיח כאדם" זה חזון שעשה לנו רק צרות מתחילתו ועד סופו , ולא הביא לכלום חוץ משגעון. כל גאוותן הפך את עצמו ל"משיח" – החל בישו הנוצרי , דרך שבתאי צבי , וכלה ברבי מלובביטש (שלצערי אינו האחרון).

        אם יום אחד יבוא "מנהיג" ראוי , בעל שיעור קומה שיוכיח במעשיו שה' איתו ושהוא ראוי לאמון העם , עם ישראל יקבל אותו בוודאי. ה' יתן לו את החוכמה כיצד להתנהל עד שימלוך כאן. אבל מה צריך "עיקר אמונה" בשביל זה ?
        האם כשמשה בא לגאול את ישראל היה "עיקר אמונה" ? משה בא , הוכיח שה' שלח אותו , וזהו. הוא נהיה מנהיג בזכות מעשיו , בזכות הקשר שלו עם ה' , ובזכות הוכחת שליחותו לעיני כל העם ויותר מפעם אחת.

        אם הרבי מלובביטש יקום מקברו , או אפילו אם יש"ו יקום מקברו , אני בטוח שכל עם ישראל יקבלו אותם בלי בעיות. אבל מה צריך את זה ? מה צריך את הקשקוש הזה ?

        ה' ממליך מלכים ומוריד אותם , וברצות ה' דרכי איש ימליך אותו. וכשלא ירצה , יוריד אותו לאשפתות.
        אם ה' ירצה במישהו עד כדי כך שיהפוך אותו למלך ישראל , זה לא יהיה דרך "עיקרי אמונה" אלא דרך זה שיתן לו את החוכמה והתבונה כיצד להתנהל עד שיהיה מלך ישראל (מלך ישראל ולא "מלך כל בני הגולה באמריקה").

        • ועוד משהו כללי בנושא של "דברי נביאים" :
          דברי נביאים מצביעים בדרך כלל על "כיוון כללי".
          הנביא רואה "משהו" , וצריך לתרגם אותו למילים.
          בהכרח בזמן התרגום , מתבצע ריחוק מסוים ממה שהוא ראה , כי לא ניתן להעביר את כל מה שהוא ראה לתוך מילים. ולכן הנביא אומר את מה שהוא אומר , לפי הקהל ולפי העם ולפי הדרך הטובה ביותר להעביר את הדברים , אך פעמים רבות זה בעיקר כיוון.
          לכן דברי הנביאים הם לעיתים בשירה ובחידות ובמשפטים סתומים – כי לפעמים אין אפשרות להעביר את הכיוון באופן מפורט יותר.
          (וכנראה זה גם ההבדל בין נבואת משה לנבואת אהרון ומרים – לכן אמר ה' "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות" , שמשה היה מסוגל לתפוס את הדברים ולהעבירם בלא ה"ריחוק" הזה בין מראה הנבואה לבין תרגומה למילים).

          גם את דברי הנביאים על הגאולה ועל העתיד צריך לתפוס ככיווון כללי – שיהיה שלום נפלא בעולם , שכולם יכירו באל אחד , שתהיה רווחה כלכלית , שאנשים יאריכו ימים , שיהיה שלטון נאור וכו'.
          וזה מה שחשוב. זה מה שדברי הנביאים על העתיד באים לתת – כיוון ותקווה. הם לא באים להגיד לך בדיוק איך יהיה ומה יהיה , כי מי שיוצר את העתיד זה אנחנו במעשינו וממילא הנביא איננו יכול לתאר יותר מאשר "כיוון".

          אחד הכשלים הכי גדולים שיוצר עיקרון ה"משיח כאדם" זו הפאסביות לתוכה הובל עם ישראל. פאסביות שהתגלתה באופן הגרוע ביותר בשואה. במקום להבין שאנחנו גואלים את עצמינו במעשינו , הובלנו לתוך מנטליות שיבוא איזה מישהו פילאי ויגאל אותנו.

          וזה אחד השקרים שתקעו אותנו בגלות 2000 שנה.

  3. אומנם קטונתי בפני מי שחקר את התחום לפני ולפנים אבל בכל זאת נראה לי משונה לומר שרוב חסיד חב"ד כיום נמנים על המשיחיסטים

    המחשבה על הרב מליובויטש בעודו בחיים שהוא ראוי להיות משיח לא מעידה בכהוא זה על הזיהוי המקובל כיום ל"משיחיזם" המשיחיסטים מאמינים גם כיום שהרבי נמצא בחיים והוא רק נסתר מאיתנו בעוד חסידי חב"ד הלא משיחיסטים הבינו שלמשיח נצטרך עוד לחכות לאחר שהרבי זצ"ל נפטר.

    גם אם אכן הרבי מליובויטש חשב על עצמו שהוא פוטנציאל להיות המשיח אין זה גורע מדמותו בכהוא זה וההיפך הוא הנכון ואין הדבר בא משיגעון גדלות חלילה אלא מוך תחושת אחראיות ,אני הקטן ממש לא מצליח לראות בכך פסול שאדם המסור להפצת תורה ואמונה בישראל ובעמים כאחד ועושה זאת בהצלחה מדהימה מעלה מחשבות שאולי יש לו תפקיד גדול ליישם בעולם-ואת זה אני כותב כאחד שלא נמנה על חסידי חב"ד ואלו מהם שאני מקורב אליהם הם לא מהפלג המשיחיסטי.

    בכל אופן נראה לי ללא ספק שהגישה האולטרה רדיקלית שהפכה את הרבי לקב"ה בכבודו ובעצמו שמתוארת על ידי ד"ר דהן היא גישה המקובלת רק על מקצת תמהונים שאין ביניהם לחסידות חב"ד הרשמית דבר וחצי דבר.

    נ.ב

    בהערת אגב על נושא אגבי שהוזכר בכתבה על מה שהזכיר ד"ר דהן על סיפורו האישי כלוחם בגולני ועל פציעתו וכו' אז אומר שגם אני כיוצא החטיבה החומה שהתגייס הרבה לאחר ד"ר דהן הכרתי מקרוב את כל משחקי הפז"ם האלו שלדעתי יצאו לגמרי מפרופורציה ועברו מזמן את גבול הטעם הטוב* ולשמחתי לפי איך שהבנתי המח"ט הקודם יניב עשור די עשה ניתוח שורש בנוגע לתופעה הזו והדברים השתפרו משמעותית

    כך לפחות הבנתי ושמעתי ואני מקווה שזה נכון ואכן תופעות שליליות ואבסורדיות שנהפכו לצער הלב למסורת בפלוגות הוותיקות נעקרו מן השורש ויפה שעה אחת קודם

    *אין בכוונתי למתוח ביקורת על הזכויות וההקלות שנותנים ללוחמים "ותיקים" בכך שהם פטורים משמירות ועבודות רס"פ וכיו"ב שבעניין זה אני מאוד תומך וחושב שהוא מוצדק ואין סיבה שלוחמים וותיקים ישתפו קונטיינרים או יעלו לעמדה סטטית באמצע הלילה עד יומם האחרון בשירותם הצבאי ומגיע להם בצדק גמור שבשלב מסוים יורידו להם מהעול, ביקורתי היא על דברים אחרים הקשורים להבדלי המעמדות של "צעירים" ו"ותיקים" שהם אבסורדיים על גבול המרושעים לדעתי בושה שהם מתקיימים בצה"ל ואין כאן המקום להרחיב בכך וזה לא הנושא כאן ,מי שהיה לוחם בפלוגה ותיקה בגולני או בחטיבות אחרות ששם "משחקי הפז"ם" בפלוגות הוותיקות נתפסים חזק מידי יודע על מה אני מדבר

    • חי במובן הרוחני

      טו"ב אלול ע"ד

      דברים נוקבים של רבי יואל כהן, ה'חוזר' של הרבי זצ"ל, כנגד הסוברים שהרבי 'חי בגשמיות' גם אחרי ג' בתמוז תשנ"ד, בכתבה: 'הרב יואל כהן בראיון חסר תקדים', באתר 'שטורעם',מיום ה' בשבט תשס"ז.

      והוא מסיים: 'השיטה הנכונה היא לומר את האמת: שגם עכשיו חי הרבי במובן הרוחני ומשפיע כאן למטה גם בגשמיות, ואשר בג' תמוז תשנ"ד לא חל שום שינוי בעניין הקשר של הרבי עם החסידים – הן מצד הרבי כלפי החסידים והן מצד החסידים כלפי הרבי'

  4. אף מהריי"צ יצא בשנים תש"א-תש"ב בקריאה: 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה'. על הקריאה וביקורות שנמתחו עליה – ראו 'חב"דפדיה' ערך: 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה' ובקישורים שם.

    [אבי מורי פרופ' דוד שמואל לוינגר ז"ל, פירסם כמה שנים לפני כן, בכתב העת 'הצופה לחכמת ישראל' שיצא בבודפשט, 'ליקוטים מספר "מגן אברהם" לרבי אברהם פריצול', המאמר יצא גם כתדפיס נפרד. בין השאר, ערך רבי אברהם פריצול (איטליה המאה ה15) חישוב, לפיו עתידה הגאולה לבוא בשנת ת"ש. מטרת הפירסום היתה בעיקרה מדעית, אך הצטרפה גם המחשבה שהדברים יחזקו את קוראיהם באותם ימים טרופים]

    • גם בפירוש רבי יוסף אבן יחייא לדניאל (בולוניא רפ"ח) אומר שהגאולה תהיה סביב שנת הת"ש. ציטוט דבריו ב'חב"דפדיה', ערך 'קץ הגלות'.

    • על חזונו של הרמב"ם שמלך המשיח ימשול בעולם לא בכוח צבאי אלא על ידי עוצמתו הרוחנית, כאברהם שהיה 'נשיא אלקים בתוכנו' וכשלמה המלך ש'משל בכיפה' בכוח חכמתו – ראו במאמרו של הרב אליהו גליל, בדרך אל המונותאיזם', באתר זה. בתגותיי שם, הפניתי למקבילות בדברי ר' נחמן מברסלב והראי"ה קוק.

  5. הוראת 'ועד רבני חב"ד

    במכתב 'ועד רבני חב"ד בארץ הקודש ת"ו', מיום ח"י תמוז תשנ"ד, ניתנות לחסידים הנחיותי:

    '…בהמשך לאסיפת ועד רבני חב"ד מיום חמישי, י"ד בתמוז תשנ"ד, הננו מודיעים בזה לאנ"ש והתמימים ונשי ובנות חב"ד בארץ הקודש שי' כדלקמן:
    א. על כל אחד ואחת לקבוע שיעור בענייני משיח וגאולה, ובמיוחד בשיחות ובמאמרים של כ"ק אדמו"ר הכ"מ, כגון בספר 'שערי גאולה' ושיחות קודש תנש"א-נ"ב, וכן בתורת מנחם השי"ת וכיו"ב.
    ב. ללמד בת"ת ובמוסדות חינוך, מדי יום ביומו, קטע מספר 'מגולה לגאולה' וכיו"ב.
    ג. על כל אחד ואחת להתעסק במבצעים הקדושים של כ"ק אדמו"ר הכ"מ ובמיוחד במבצע 'היכונו לביאת המשיח' ע"י שיעורים וביקורי-בית וכדומה, וכפי הוראת אדמו"ר הכ"מ שיהיה באופן המתקבל".
    ד. על כל אחד ואחד לקחת חלק בחלוקת משניות.
    ה. בכל ריכוזי אנ"ש לסדר חלוקת הש"ס כדי לסיימו עד סוף השנה.
    ו. להקפיד על לימוד חת"ת [חומש, תהלים תניא] דבר יום ביומו.
    ז. להקפיד על לימוד השיעור היומי ב'משנה תורה' או 'ספר המצוות' להרמב"ם.
    ח. בנוגע להכרזות יש לנהוג על פי שיחת הקודש של כ"ק אדמו"ר הכ"מ מיום ב' בניסן התשמ"ח, וזלה"ק [וזה לשונו הק']:
    "לאחרי שישנה השלמה ד"חיים" שנה לנשיאותו (פעולתו ועבודתו) של נשיא דורנו – צ"ל [צריך להיות] הוספה עיקרית בעניין החיים (גם) על פי פעולת העם שמכריזים "יחי המלך", שתוכנה של הכרזה זו -שכבר הגיע הזמן של הקיצו ורננו שוכני עפר – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ועד דהקיצו ורננו דוד מלכא משיחא!
    וזהו שמרעישים בעקבתא דמשיחא על דבר הצורך להכריז "עד מתי" שעל ידי זה מזרזים ומקרבים את הגאולה – די"ל שנוסף על הדגשת הצפיה, הבקשה והדרישה על הגאולה [שיבוא משיח צדקנו בפועל ממש, באופן דמראה באצבעו ואומר זה, הנה המלך המשיח, בשר ודם,, כפס"ד הרמב"ם "יעמוד מלך מבית דוד וכו' ויקבץ נדחי ישראל"], יש בהכרזה זו גם התוכן דעניין ההכתרה – "יחי המלך" שעל ידי זה פועלים ביאת דוד מלכא משיחא".
    אשר על כן יש להכריז רק בנוסח שנתבאר בשיחה הנ"ל בלבד ולא הכרזות אחרות.
    ט. כל הפירסומים וההכרזות אודות משיח וגאולה בכל צורה שהיא, חייבים לקבל אישור בכתב של הועדה של ועד רבני חב"ד, דהיינו: הרבנים יצחק-יהודה ירוסלבסקי, מנחם-מענדל גלוכובסקי, בן-ציון ליפסקר.
    י. בתי חב"ד בארץ הקודש חייבים להיות כפופים להוראת הנהלת "צעירי אגודת חב"ד", ולא יפרסמו שום פירסום ללא אישור מרכז צאגו"ח.
    יא. על פי שיחת הקודש של כ"ק אדמו"ר הכ"מ שבת-קודש פרשת ויקהל תשנ"ב, בה דרש מאד עניין אהבת-ישראל, על כל אחד ואחד להתחזק בעניין אהבת-ישראל ואחדות ישראל כפי שתבע מאיתנו כ"ק אדמו"ר הכ"מ. וח"ו לא להיגרר לעניינים שהם היפך הנ"ל. ועל ידי שנתחזק כולנו ונהיה מאוחדים, כפי שתבע בשיחתו הק' מי"ג בניסן תשכ"ו, אשר אחדות החסידים תבטל כל הגזירות עד ביאת משיח צדקנו.
    ואנו תפילה לא-ל רחום וחנון, כי יחוס וירחם על עמו, וישלח לנו מיד את מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלמה, ושיחד עימה יתקיים הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" באופן של "לא עיכבם אפילו כהרף עין". אמן…

    נ"ב
    הננו להבהיר ברור, כי כל ההכרזות, על פי השיחה שהבאנו מב' ניסן תשמ"ח, הן רק באופן של תפילה ובקשה של כל אחד, אבל בשום אופן אין להפוך זאת לסיסמאות, ובודאי שאסור להדפיס זאת כסיסמאות בדפוס – בעיתונים, עלונים, מדבקות, שלטים, או בפירסום חוצות וכיו"ב. וכידוע גודל האזהרה של כ"ק אדמו"ר הכ"מ נגד פעולות אלו שמשיגות מטרה הפוכה ח"ו.

    בשם ועד רבני חב"ד – הרב יצחק-יהודה ירוסלבסקי – המזכיר'

    [ניתן לצפיה, עם הכתבה: 'בי"ד רבני חב"ד: לא לסיסמאות', באתר שטורעם']

    • 1. הרבי מתואר בתואר 'כ"ק אדמו"ר הכ"מ' [הריני כפרת משכבו], כפי שכותב בן על אביו בשנה הראשונה לפטירתו.

      2.ההכרזה 'יחי המלך' מוסברת על פי שיחת הרבי מיום ב' בניסן תשמ"ח ש'תוכנה של הכרזה זו, שכבר הגיע הזמן של הקיצו ורננו שוכני עפר'. ונלע"ד שכוונת הדברים: קריאה ותפילה לה' להחיש את תחייתם של 'מו"ח נשיא דורנו' [הוא אדמור מהריי"צ'], ושל 'דוד מלכא משיחא'.

      [וראו בגמ' סנהדרין צח,ב: 'אמר רב: אי מן חייא הוא, כגון רבנו הקדוש; אי מן מתייא הוא, כגון דניאל איש חמודות. אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר… אמר ליה רב פפא לאביי: והכתיב "ודוד עבדי נשיא להם לעולפ"? – כגון קיסר ופלגי קיסר'.
      על נוכחותו של דוד המלך בעת הגאולה, אומר גם רבי אלעזר הקליר בפיוט ל'הושענא רבה' 'אומן ישעך בא': 'קול איש צמח שמו, הוא דוד בעצמו, מבשר ואומר'. אבכי"ר]

  6. מעולה. כיצד יוצרים קשר עם אלון דהן? לצורכי לימוד ושאלות…חיפוש בגוגל מעלה עשרות אלוני דהן. אם מישהו יוכל לעזור אשמח. מאמרו על השכינה בספר הבהיר הינו חידוש מופתי במחקר הספר הזה

  1. פינגבק: האם הרבי מליובאוויטש סבר שהוא המשיח? בפולמוס אקדמי | מינים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: