קפיצה גורלית | הגר ינאי

בעוד הדוגמנית קופצת אל מותה, סופרת הפנטסיה קופצת אל סוגת הבלש. לכתוב קלישאות ולהישאר אינטליגנטית ומהנה

TCCH(1)קריאת הקוקיה

רוברט גלבריית (ג'יי קיי רולינג)

מאנגלית: רוברט צוקרמן

ידיעות ספרים וספרי עליית הגג, 2014, 494 עמ'

ג'יי קיי רולינג, הסופרת המצליחה בעולם ויוצרת סדרת הארי פוטר, החליטה להפתיע את הקוראים, ואולי בעיקר את עצמה, ולהשתעשע בכתיבת מותחן בלשי שפורסם תחת הפסבדונים רוברט גלבריית. זו אינה ההרפתקה הספרותית הראשונה שלה מחוץ לעולמות הפנטסיה. בשנת 2012 כבר הספיקה לפרסם מותחן חברתי ריאליסטי בשם "כיסא פנוי", שסבל ממגרעות רציניות כמו עודף דמויות ומרירות קיומית לא נעימה. לא קל, מסתבר, להתרחק מהוגוורטס ומאליפויות הקווידיץ'. אך החדשות הטובות הן שהפעם מדובר בספר מוצלח בהרבה, ואולי אף רומן בלשי ראוי של ממש.

גיבורה של רולינג הוא הבלש הפרטי הלונדוני קורומורן סטרייק, לשעבר חוקר צבאי שאיבד את רגלו בהתפוצצות באפגניסטן ופרש מן השירות. סטרייק הוא גבר שבגברים, שעיר ומגושם עם רוחב כתפיים של מקרר ומשקל של פר. במיטב המסורת הבלשית אנחנו פוגשים בו בנקודת שפל בחייו כשהוא עובר לישון במיטת שדה במשרדו וחוזר לעשן, לשתות ולהזין את עצמו במנות חמות מקופסאות פלסטיק מהסופר, עקב פיצוץ יחסים סופי עם חברתו היפה והעשירה שגם זרקה אותו מדירתה.

דווקא בנקודת שפל זו מתרחשים בחייו שני אירועים משמעותיים. הראשון הוא כניסתה לבמה של המזכירה הזמנית החדשה שלו, רובין, שנשלחת אליו לשבוע ניסיון מסוכנות התעסוקה. רובין (קריצה קלה לרובין, סגנו של באטמן) היא התרופה האולטימטיבית לנפש הגברית הפצועה: מלאת טקט, נבונה, מושכת, מתחשבת, נאמנה ובעיקר משועממת מחייה הבורגניים ומרותקת לעסקי הבלשות המסתוריים.

באותו יום שבו רובין נכנסת למשרדו זוכה סטרייק לקבל סוף סוף ביקור של לקוח רציני. ג'ון בריסטו הוא עורך דין עשיר, אחיה של לולה לנדרי, דוגמנית בינלאומית מפורסמת לשעבר ששלושה חדשים קודם לכן התאבדה כשקפצה ממרפסת ביתה אל הרחוב המושלג. העניין הוא שמר בריסטו בכלל לא בטוח שלולה התאבדה. לטענתו, למרות אופייה הלא יציב והחבר המוזיקאי המכור לסמים, ללולה לא הייתה שום סיבה של ממש לרצות לשים קץ לחייה. המסקנה היחידה היא שלולה נרצחה ומשימתו של קורמורן סטרייק היא להוכיח את הטענה הזו ולמצוא את האשם בפשע.

מותה של לולה הזוהרת והמתוסבכת, שנקראת בפי ידידיה "קוקו", כלומר קוקייה, היה הפרשה החמה ביותר בתקשורת הבריטית של התקופה האחרונה ולא היה צהובון או חוקר משטרה שלא ניסו לפצח אותה. כל אבן כבר נהפכה וכל כיוון חקירה אפשרי נסחט עד טיפת המיץ האחרונה. לסטרייק עצמו אין שום תקווה להגיע לתוצאה שונה מזו של המשטרה אבל מה לא עושים במצבו המרוט למען חשבון הוצאות שמן? וכך יוצא בלשנו לדרך של כמעט 500 עמודים כאשר הרוח הגבית שלו היא רובין הטובה, הנושאת על אצבעה את טבעת האירוסין שלה כתזכורת קבועה לעובדה שהיא והבוס שלה, המפוקפק לחלוטין בעיני ארוסה רואה החשבון, לא אמורים להיכנס למעורבות יתר. אבל האם הם באמת לא ייכנסו למעורבות יתר? והאם לולה אכן קפצה מהמרפסת ולא נדחפה? אלו השאלות המובילות את הספר ומובטח לקורא שעד שיגיע לעמוד האחרון יהיו גם תשובות.

דמויות אנושיות, מורכבות ומעוררות הזדהות. ג'יי קיי רולינג צילום: EPA

דמויות אנושיות, מורכבות ומעוררות הזדהות. ג'יי קיי רולינג
צילום: EPA

מחכים לנחמה

כתיבתה הבלשית של רולינג היא שמרנית ולא חדשנית בשום מובן אבל מבוצעת מצוין. ההישג הגדול שלה בספר זה הוא דמויותיהם האנושיות, המורכבות ומעוררות ההזדהות של סטרייק ושל רובין שעומדים ככל הנראה להפוך לצוות שילווה אותנו גם בספרים נוספים. רולינג מפגינה שוב את כוחה הווירטואוזי בשימוש בנקודות מבט שונות המספרות את הסיפור. היא מתעכבת מאוד על חייהם האישיים של גיבוריה, כמו למשל על יחסיו של סטרייק עם האקסית הזועמת שלו ועם משפחתו המשונה.

אביו המתנכר של הבלש הוא כוכב רוק ענקי, מעין מקבילה ספרותית של מיק ג'אגר, ואמו הייתה היפית, ג'אנקית וגרופית מפורסמת שילדה אותו מחוץ לנישואין. זהו הצל שעיצב את ילדותו וכולם חוזרים ומזכירים לו את אביו שאותו ראה רק פעמיים בחייו. את מה שאנחנו מרוויחים בעומק פסיכולוגי ובחקירת הניואנסים של מערכות היחסים בין הדמויות אנחנו מפסידים בקצב. יחסית לסיפור בלשי העלילה כאן איטית למדי וחולפים כמה מאות עמודים עד שהיא עולה על פסים מעניינים. זהו ספר של דמויות, על דמויות, ולא מותחן מהיר.

החיסרון הגדול, או אולי דווקא היתרון של "קריאת הקוקייה", הוא שאין לספר שום יומרה לקחת את הז'אנר הבלשי למקום מקורי או לחדש אותו. יש כאן מאגר של קלישאות: הבלש המוזנח והעני על הקרשים, ההזדמנות האחרונה שניתנת לו לשקם את שמו ואת המשרד שלו, המתח הרומנטי הלא פתור המתרקם בינו לבין העוזרת שלו, החקירה שפותחת לו צוהר להציץ בעולם של זוהר, פרסום ועושר כמעט בלתי נתפסים אבל גם מושחתים להחריד.

ההבדל בין חיי המעמדות הנמוכים והמעמדות הגבוהים הוא מוטיב שמלווה את כתיבתה של רולינג הבריטית והופיע כבר בסדרת הארי פוטר. האמירה המובלעת היא כמובן שהעושר, הזוהר והפרסום אינם יכולים להקנות לאיש שלוות נפש או אושר, ומי שלרוע מזלו התפרסם או הצליח יותר מדי הוא ככל הנראה נאד נפוח ומאוהב בעצמו. זו אמירה מנחמת מאוד עבור רוב רובה המכריע של האנושות שאינו סובל מצרות איומות כמו כמה מיליונים עודפים של לירות שטרלינג בחשבון הבנק.

לזכותה של רולינג ייאמר שהיא מבצעת את הקלישאות שלה היטב, עד כדי כך שקשה לחוש שאלו קלישאות. הקריאה מהנה ואינטיליגנטית והדמויות של סטרייק ורובין חמימות וכובשות. בקורא ממש מתעורר חשק פעיל לדחוף את שני אלו זה לזרועות זו, שימצאו סוף סוף את הנחמה המיוחלת. אך כנראה שבעניין זה ניאלץ לדחות סיפוקים. לפי כל הרמזים סטרייק ורובין עומדים לשאת על כתפיהם סדרה שלמה, במיטב המסורת הרולינגית, ולכן יש לקוות שהנחמה המיוחלת תבוא בספר הבא. או אחרי הבא. או זה שלאחר מכן.

הגר ינאי היא סופרת ומבקרת ספרים בתכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל. ספרה האחרון "מקום בטוח בלב" ראה אור בשנת 2011 בהוצאת כנרת זמורה ביתן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' אלול תשע"ד, 29.8.2014

פורסמה ב-29 באוגוסט 2014, ב-גיליון שופטים תשע"ד - 890, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: