ניתוח לייצור וורקוהוליקים | ירון אביטוב

תגלית מאפשרת שיפור של תפוקת העבודה באמצעות צבירת פוטנציאל השינה במוח לשימוש עתידי. רומן עתידני־אקטואלי מבקר את החברה הקפיטליסטית ואת המחאה החברתית עצמה

972177משפחת שטורך

דב בהט

טוטם, 2014, 219 עמ'

ניתוח הלובוטומיה, שאחד מייצוגיו המזעזעים ביותר היה בסרט "קן הקוקייה", הוצא למעשה מחוץ לחוק ברוב מדינות העולם בשל האכזריות הברברית שהוא מסמל בטיפול בחולי נפש. הלובוטומיה אמנם אינה מוזכרת במילה ברומן העתידני של דב בהט, אבל אולי היא העניקה השראה לא מודעת למדען־הסופר דב בהט לכתוב את ספרו העוסק בניתוח מוח שמשנה כביכול את האנושות.

בתחבולה עתידנית הופך בהט את המקבילה המודרנית של הלובוטומיה, שווריאציה שלה מובאת כאן, מהניתוח הכי משוקץ בתולדות הרפואה למעין ניתוח בון־טון שנועד לשפר את תפקודי המוח – ניתוח שמאמצים להם העשירים ובני מעמד הביניים כדי שיוכלו להתקשט בו כמו בתיקי גוצ'י והם נרשמים אליו בהמוניהם.

המדען יוסי שטורך מגיע לתגלית חשובה, המצביעה על מנגנון במוח המאפשר צבירת פוטנציאל שינה ושימוש בו בכל זמן עתידי, תגלית שתאפשר לבני אדם רבים לעבוד שעות רבות יותר בלי לאבד את כושר הריכוז, וכל זאת בתנאי שיעברו ניתוח מוח פשוט לכאורה.

תומכי הניתוח טוענים שבזכותו העולם עומד על סף עידן חדש, שבו יהפכו אנשים לחכמים יותר, וכפועל יוצא מכך גם יצטמצמו הפערים החברתיים והכלכליים במדינות המערב. ואילו מתנגדי הניתוח טוענים שזהו עוד מקרה שבו עושים במדע שימוש לצרכים פוליטיים מסוכנים. המתנגדים רואים בו לא יותר ממזימה יהודית להשתלט על מוחות המטופלים, וכל זאת משום שממציא השיטה הוא ישראלי.

האם אכן מדובר בניתוח מוח, או בשטיפת מוח להמונים שהופכת לאמצעי נוסף של הקפיטליזם החזירי לשלוט בהמונים? בספרו של בהט, האיום העתידני אינו מגיע מהקומוניזם או ממשטרי האח הגדול אלא דווקא ממשטרי הטייקונים וקשרי ההון־שלטון שלהם, שמאיימים על הסדר החברתי וכופים על הרוב להתמרד נגד המיעוט הנצלני.

סיפורו של הניתוח וגרורותיו הוא סיפורה של משפחה אחת, משפחת שטורך, בעידן שבו הלוחות הטקטוניים החברתיים מגיעים לכדי התנגשות בלתי נמנעת בין השכבה הדקה החיה מקשרי הון־שלטון לבין כל השאר החשים מקופחים יותר מתמיד. הטייקונים מתעשרים עוד ועוד, והמחאה החברתית הופכת לאלימה. במרוצת הרומן הנצלנים יהפכו לקרבנות.

משפחת שטורך מאגדת בתוכה את כל הקטבים של החברה הישראלית, בעידן עתידני שבו מדינת ישראל נתקלת באיום מסוג חדש שלא ציפתה לו. לא מדינות ערב ולא איראן וגם לא הפלשתינים, אלא המחאה החברתית.

המחאה החברתית העתידית תהפוך לאלימה. הפגנת מחאה ב־2011  צילום: פלאש 90

המחאה החברתית העתידית תהפוך לאלימה. הפגנת מחאה ב־2011
צילום: פלאש 90

מנהיגות דמגוגית

הרומן מגולל את סיפורם של שני דורות במשפחה אחת. דור ההורים מסמל את מייסדי המדינה, ואילו דור הבנים (שלושה אחים ואחות) מסמלים מחד גיסא את ישראל המצליחנית של ימינו (חתן פרס ישראל בתחומי המדעים ואחד מהטייקונים העשירים במדינה) ומאידך גיסא את המחאה החברתית בדמות האחות שהופכת לנביאת ולביאת המחאה.

כמו במקרה של "האחים קראמזוב" של דוסטוייבסקי, מדובר באחים השונים מאוד זה מזה. כל אחד מייצג אופי שונה ודעה פוליטית וחברתית שונה. וכך משפחה אחת, לא ענפה במיוחד, הופכת למיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, והעימות הפנימי בתוכה בין עמדות קוטביות גולש לבסוף לעימות כלל ארצי שיוצא מכלל שליטה.

"משפחת שטורך" הוא רומן משפחה ריאליסטי ובה בעת אלגורי־עתידני, המתרחש בשלוש יבשות, והוא כולל בתוכו גם מרכיבים של ספר מתח מרובה מהפכים ומרובה המצאות, כמעט כאילו מדובר בספר מדע, ומשום כך קשה לקטלג אותו. הוא מתרחש בגבול הדמדומים של ישראל בת ימינו, משתמש בחומרי הכרוניקה של המציאות ומציג מציאות אלטרנטיבית שהיא בעצם ממשית מאוד.

כמו ברומן הקודם שלו, "יקיצת נשיקה" – שכמה מהמוטיבים שלו חוזרים כאן, אם כי בצבעים אחרים – משתמש בהט בחומרי המציאות רק על מנת לעוות ולהקצין אותם, כאשר העיוות וההקצנה מציגים מראה הפוכה של החברה הישראלית בת ימינו וסאטירה חריפה על המצליחנות הישראלית שלא יודעת שובע ועל דמויות המצליחנים שהופכים כאן לקריקטורה מכוערת ובאים על עונשם.

הקריקטורה כאן היא לא רק של פוליטיקאים וטייקונים, אלא גם של מנהיגי המחאה החברתית האלימה, שבראש חוצות נושאים את מדברותיהם הדמגוגיות על שוויון ובסתר צוברים גם הם לעצמם הון קטן ומשתמשים בו למטרות נלוזות לא פחות מאלו של הטייקונים. מבחינה זו, מדובר ברומן אובייקטיבי שאינו חוסך את שבטו מאיש.

עודף להט

בהט עורך ברומן השוואה מעניינת בין הקוטביות החברתית לקוטביות המאפיינת את הסימפטומים של המחלה הבי־פולארית, מאניה דפרסיה. החולים המאניים הם לדעתו הטייקונים הבזבזניים ואילו העניים הם הדפרסיביים.

הבי־פולאריות הזו מאפיינת למעשה במידת מה גם את ספרו. לצד פרקים מעוררי מחשבה שמתעלים לפרוזה רהוטה וטובה, כולל הרומן גם פרקים שבהם הפרוזה נדחקת במקצת לטובת דיונים מדעיים ארוכים מדי, או להוויה שצמודה מדי לאירועי השעה ושאינה מחדשת לנו בעצם הרבה, מלבד העובדה שבהט מזהיר אותנו שוב, כמו בספרו הקודם, שמדינת ישראל עלולה לעבור בטווח הנראה לעין רעידת אדמה חברתית מהסוג שטרם ידעה.

בהט עושה זאת בלהט של נביא שחסר אולי לכמה מסופרי המחאה האחרים, אבל נראה שכדאי להפגין קצת פחות להט נבואי־עתידני וקצת יותר פרוזה המאפיינת כמה מטובי הפרקים ברומן. מכל מקום, בהט הוא תופעה. בגיל הנושק לגבורות, ואחרי קריירה ארוכה כגיאולוג בעל מוניטין עולמיים ותפקיד של רקטור לשעבר של אוניברסיטת בן־גוריון, פנה לכתיבה, פרסם שלושה ספרים בשנה אחת והוא מתגלה כסופר בעל היגד.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' אלול תשע"ד, 29.8.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 באוגוסט 2014, ב-גיליון שופטים תשע"ד - 890, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: