הרופא שטפטף פרחי באך | רבקה שאול בן צבי

שתי המתגוששות על ריפוי האדם המודרניהרפואה הקונבנציונלית והמשלימהמצאו דרך לשילוב ביניהן. מחקר מציג את ההשתלבות כחלק מעידן של טשטוש גבולות

14-1568fהילכו שניים יחדיו?

רפואה משלימה־אלטרנטיבית ורפואה קונבנציונלית בישראל

יהודית ט' שובל ואמה אברבוך

מאנגלית: מיכל כהן

רסלינג, 2014, 263 עמ'

הפגישה עם "הילכו שניים יחדיו" עוררה בי התפעמות רבה. זהו אמנם ספר עיוני שמבוסס על מחקרים אקדמיים בתחום הסוציולוגיה, אך בשונה מהרבה ספרים עיוניים שיוצאים לאור הספר הזה רלוונטי מאוד לא רק למי שקשור מקצועית לעולם הרפואה והטיפולים, ולמי שמתעניין בתהליכים חברתיים ובפוסט מודרניזם, אלא לכל מי שצורך רפואה מודרנית, מכל סוג שהוא, כלומר לכולנו.

הספר הוא מחקר סוציולוגי העוסק בשילוב שבין הרפואה הקונבנציונלית לרפואה המשלימה; שילוב זה מוכר לנו ממרפאות של רפואה משלימה הפועלות בתוך מוסדות רפואיים, וכן מקליניקות פרטיות של רופאים מקצועיים, שמטפלים גם באמצעות פרקטיקות הלקוחות מהרפואה המשלימה כמו רפואת צמחים, רפואה תזונתית והומיאופתיה. מהו אופי השילוב? כיצד הוא נוצר? מה הן הבעיות המתעוררות במפגש בין שתי צורות רפואיות השונות ואף מנוגדות בגישתן לחולי ולבריאות? כיצד מתקשרת התופעה לרוח התקופה? בכך ובנושאים רבים אחרים עוסק המחקר.

חמישה עשר מאמרים כולל מבואות מאירי עיניים מציגים את נושא ההשתלבות דרך נקודות מבט רבות: של רופאים, אחיות, מיילדות כקטגוריה בפני עצמה, שמוקדש לה פרק; קובעי המדיניות מטעם הממסד הרפואי, משפטן. נוסף לשתי הכותבות הראשיות, ד"ר יהודית ט' שובל יוזמת המחקר וד"ר אמה אברבוך, השתתפו בספר דמויות בכירות מעולם הסוציולוגיה וכן רופאים. יש לציין שלמחקר המאוד מקיף הזה קדם מחקר סוציולוגי ייחודי שכתבה ד"ר יעל קשת (אחת המשתתפות בספר) ושיצא לאור בספר שכותרתו: "רפואה משלימה והשבת הקסם לעולם" (רסלינג 2010), שאותו סקרתי מעל גבי מוסף זה ("רפואה שלמה", גיליון פרשת "ויצא" תשע"א, 12.11.2010).

הרפואה המדעית ומבוססת המחקרים הידועה בשם "קונבנציונלית" קרויה כאן בשם "ביו־רפואה" ורופאיה "ביו רופאים". אבל כיצד נכנה את הרפואה המשלימה? האם אכן היא חסרת ערך עצמי ושולית? הרפואה הסינית אינה משלימה. אלפי שנים עמדה בפני עצמה בהצלחה מרובה כמערך שיטתי ומורכב של ידע ופילוסופיה, ובוודאי שהיא עשויה להיחשב ל"אלטרנטיבית" בעיני מאמיניה. גם ההומיאופתיה היא שיטה מקיפה שעשויה לטפל בבעיות רבות. אבל מה בדבר "רייקי" ו"פרחי באך"? כותבת שורות אלה למדה רייקי מספר 1 ופרחי באך וטיפלה קצת בחברים ובעצמה, אבל להכתיר אותם כרפואה? מוגזם ביותר. כמו הרייקי כך השיאצו ושמנים ארומטיים ועוד ענפים דומים שבצדק נחשבים לשיטות משלימות.

הטרמינולוגיה שבה משתמשים העוסקים ברפואות השונות משקפת את הקונפליקט המהותי: המושג "רפואה אלטרנטיבית" מאיים על ההגמוניה הביו־רפואית, ואילו "רפואה משלימה" הוא ביטוי צנוע ושפל ברך, ובאמצעותו הצליחה הרפואה המשלימה לחדור למרפאות הממסד ואף לבתי החולים. הספר אינו נוקט עמדה מפורשת לגבי עצם הקונפליקט שבין שתי הרפואות, וכדי לצאת ידי חובת כולם הוא נוקט את הביטויCAM שמשמעוComplementary and Alternative . הביטוי כולל את ההשקפות המנוגדות שבנושא וגם מושגים כמו רפואה הוליסטית, טבעונית וכדומה, ולטעמי משקף את המגוון הגדול שקיים בתחום.

להסדיר את הרפואה המשלימה מבחינה חוקית ורפואית. טיפול רייקי צילום: שאטרסטוק

להסדיר את הרפואה המשלימה מבחינה חוקית ורפואית. טיפול רייקי
צילום: שאטרסטוק

ערעור הנורמות השולטות

מושג המפתח התיאורטי הצובע את הספר הוא "גבולות", ולאורך הפרקים נבחנים מצבים של חציית גבולות בין CAM לביו־רפואה, על רקע הניגוד שבין מודרניזם לפוסט מודרניזם. הביו־רפואה הנהוגה היום היא תולדת העידן המודרני. המודרניזם הגיע לשיאו במאה העשרים והוא מושתת על בלעדיות, היררכיה וחשיבה דיכוטומית המעמתת ניגודים חדים: ציונות מול גולה, חדש מול ישן, קומוניזם מול קפיטליזם. כך יש רק רפואה מודרנית אחת והיא מדעית ורציונלית. הרופא הוא סמכות כמעט קדושה והוא מבין בבריאותנו; זאת האווירה ששררה בנעוריי, כאשר רופאים ואחיות נתפסו כמשמשים בקודש ואמירתם הייתה פסקנית. גבול ברור מאוד וגבוה לאין שיעור מפריד בין נציג הביו־רפואה לבין אותם מרפאים עממיים הרוקחים שיקויים לא ברורים.

במחצית השנייה של המאה, בעקבות האכזבה מהאידאולוגיות הגדולות ובעיקר על רקע מלחמת העולם השנייה, הציפה החשיבה הפוסט מודרנית את כל הידוע והמקובל. במקום היררכיות ומרכזי כוח, אמונה במדע ובקדמה ודחייה פסקנית של כל מה שמנוגד לשיח השולט, החלו לנשב רוחות של ספקנות ופקפוק גם לגבי המדע וגם לגבי מושג האמת, ובמקום המושגים הישנים החלו לבצבץ מושגים כמו שוני, אחרות, ריבוי זהויות, הכלה. תופעות שוליות החלו לחדור למרכז, במיוחד אחרי שנות השבעים והשמונים. מגזרים שנחשבו שוליים תבעו את זכויותיהם. הפמיניזם החל לפרוח; הכאת ילדים הפכה לעברה פלילית; השירה הצעירה ניצחה בגדול; השתנו יחסי הכוחות במשפחה; והתחוללו עוד עשרות תופעות של ערעור הנורמות השולטות.

כחלק מכל זה החלו להישמע השגות על הפרקטיקה הרפואית המקובלת; תופעות שלCAM הלכו והתעצמו, התרבו המטפלים והשיטות, ואפילו ביו־רופאים לעשרותיהם החלו לסגל פרקטיקות שמקורן בענפי הרפואה המשלימה. הרופאים והמטפלים החלו לתבוע הכרה. כתוצאה מכך נוצר קונפליקט, עמדות חודדו, ונציגיה הממסדיים של הביו־רפואה עשו את כל מה שביכולתם על מנת להדוף את הפלישה, כפי שמתאר להפליא משה כהן־גיל בפרק המוקדש לפרספקטיבה היסטורית. אולם לאחר עשרות שנים, ועדות שונות ודה־לגיטימציה מצד הביו־רפואה, גבר רצון הציבור, שבחלקו הגדול היה מעוניין בטיפולים המשלימים, וגם המוסדות הרפואיים היו מעוניינים בהגדלת הכנסותיהם. כיום ה־CAM פרושה בעשרות מרפאות ברחבי הארץ, ולמרבה האירוניה, כמתואר בספר, עיקר פעולתה במוסדות הציבוריים של הרפואה השלטת.

הרופאים לא ויתרו בקלות על כוחם. פרופסור נסים מזרחי מתאר את אופני חציית הגבולות ואת הוויתורים ההדדיים בפרק הקרוי “התוויית גבולות במפגשים בין ביו־רפואה לבין CAM“. לפי מחקר שנערך בבית חולים אוניברסיטאי גדול, שיתוף הפעולה מתאפשר הודות למספר גורמים: ביו־רופאים שאימצו שיטות CAM והחדירו אותן לבית החולים, וכמו כן ויתור על היומרה ההוליסטית הגדולה מצד המטפלים והשלמתם עם מעמד שולי המתבטא בהדרה מתחומים חשובים, ואפילו מדחיקתם הסמלית לאזורים צדדיים בבית החולים.

מצד הרופאים יכולת ההכלה כרוכה בהפרדה בין המושגים care ו־cure, כלומר הבחנה בין הריפוי שנותנת הרפואה המוסמכת ובין התמיכה הפיסית־נפשית שמעניקה המשלימה. הרופאים מוכנים לסבול את נוכחות המטפלים בבתי החולים כמי שעשויים להקל על כאב ועל מועקות נפשיות הנגרמות מהמחלה ומהטיפולים, במיוחד במחלקות אונקולוגיות. יותר מכול ששים הרופאים לשתף פעולה עם מטפלים באותם תחומים שיש בהם דמיון מה לביו־רפואה, כמו דיקור ואוסתיאופתיה.

הכלת הסתירות

פרק נהדר מוקדש להומיאופתיה כקטגוריה בפני עצמה. ההומיאופתיה היא האנטי תזה הכי חדה לביו־רפואה בהיותה משוללת בסיס מדעי, מסתורית באופן פעולתה, ועומדת על עקרון אחדות הגוף והנפש, העומד בניגוד לתפיסת הגוף כמכונה המאפיינת את הרפואה המדעית הקרויה רציונלית. עם זאת, ישנם רופאים שבחרו להשתלם דווקא בתחום זה, שכל כך מאתגר את תפיסותיהם הבסיסיות. הפרק מתאר את אופי השילוב.

ביו־רופאים המקבלים פציינטים לטיפול עושים שימוש בידע הרפואי שלהם על מנת לאבחן את החולה ולקבוע את התאמתו לטיפול, וכן על מנת למנוע סיכונים, כי ברור לכל בר דעת שישנן בעיות שרק הביו־רפואה יכולה להתמודד איתן. אבל המשך הטיפול הוא חד־שיטתי, לפי ההומיאופתיה בלבד, כי אין כל גשר בין ביו־רפואה להומיאופתיה, במיוחד ביחס לסימפטומים, שההומיאופת רואה בהם כלי מחזיק ברכה, המבטא את רצונו של הגוף להשתחרר מהבעיה העמוקה והנסתרת מהעין, בעוד הביו־רופא מנסה להעלימם.

במחקר התברר שהרופאים ההומיאופתים מסוגלים להכיל את הסתירה הרעיונית שבין שתי הרפואות. לדברי אחדים מהם אפשר לרפא בלי להבין איך הדברים עובדים. היכולת להכיל סתירות היא מסימני העידן שלנו העומד בסימן טשטוש גבולות וביטול היררכיות.

כללית, שולטות שתי השקפות בקרב הרופאים האינטגרטיביים. קבוצה אחת מעמתת בין שתי השיטות הרפואיות ומדגישה את הניגוד ביניהן, וקבוצה אחרת טוענת שקיימת רק רפואה אחת, הכוללת את שני המרכיבים כאחת.

מדע ואינטרסים

מעניינים מאוד הפרקים העוסקים בעבודת האחיות. רבות מהן חשות קרבה לשיטות המשלימות בשל התמיכה הפיסית־נפשית שהן מעניקות לחולה, מה שהיה אמור להיות הבסיס של מקצוען, וכבר אינו מתאפשר בתנאים הקיימים. אחיות רבות ביקורתיות כלפי הניכור האופייני ליחסי רופא־פציינט וכלפי השימוש המופרז לדעתן באמצעים טכנולוגיים ובפרקטיקות של חדירה לגוף. הן משתמשות באמצעים שונים של CAM , עושות זאת בזהירות גדולה, לעתים אף נזהרות מפני חברותיהן לעבודה, ומקפידות לציין את מעמדן כביו־אחיות ולהימנע מפגיעה בגבולות הארגון.

המיילדות לעומת זאת פועלות על פי מניעים דומים, אך אצלן מודגש ממד של העצמה נשית וכמיהה לתקופות שבהן נשים ילדו באופן טבעי, ויש גוון פמיניסטי לדרך הפעולה שלהן, אם כי לאו דווקא מתוך אידיאולוגיה פמיניסטית. זהו פרק נפלא שנכתב על ידי יהודית ט‘ שובל וסקיי גרוס.

הספר הזה, הכתוב בסגנון עיוני מדויק וצלול, תורגם מאנגלית וזכה לעריכה לשונית מושלמת. לפנינו ספר חשוב במיוחד שמציף תופעה המאפיינת את ישראל כחלק מהעולם המערבי – מיזוג מבורך בין רפואה מדעית לרפואה משלימה או אלטרנטיבית. הכותבות תובעות להסדיר את הרפואה המשלימה מבחינה חוקית ורפואית, על מנת להפיק ממנה את המיטב ולמנוע תקלות וסיכונים.

לעניות דעתי, יש חשיבות רבה להצגת התופעות בהקשר תיאורטי והיסטורי, כתריס כנגד הדיכוטומיה הפשטנית של “מדעי“ מול “בלתי מדעי“ והפשטנות היומיומית של אמירת הן לקיים רק בגלל שהוא קיים. הרפואה אינה עולם תמים שבנוי רק על “מדעיות“. בחלקה היא נשלטת על ידי אינטרסים של חברות התרופות שמממנות מחקרים ואף חודרות למרפאות, כפי שראיתי יותר מפעם אחת במו עיניי וכפי ששמעתי מרופאים.

שיקולים כלכליים משפיעים על בחירת התרופות ועל איכות הוויטמינים (בדרך כלל כאלה עם צבעי מאכל מסוכנים), ובלי דעתנות ספק אם ניתן לשרוד ברפואה המודרנית. הספר, על אף שהוא נמנע מנקיטת עמדה מפורשת, מתאר את התמוססות הגבולות ואת הרפואה האינטגרטיבית כתופעות חיוביות העולות בקנה אחד עם העיקרון של חופש הבחירה, חופש העיסוק והתנערות ממדרגיות נוקשה שעבר זמנה.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' אלול תשע"ד, 29.8.2014

פורסמה ב-29 באוגוסט 2014, ב-גיליון שופטים תשע"ד - 890, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 14 תגובות.

  1. בס"ד ז' באלול תשע"ד

    יש כאן שני כיוונים מקבילים שניתן לענ"ד לשלב ביניהם.

    הרפואה הטבעית (שיותר מתאים לקרוא לה 'רפואה מקדימה') העוסקת בחיזוק הגוף, על ידי תזונה נכונה, פעילות גופנית והבאה לאיזון גופני ונפשי. כאשר הגוף מתוחזק היטב – יכולה מערכת החיסון הטבעית להתמודד עם בעיות רבות.

    כאשר יש יציאה מהאיזון הטבעי, צריך במקרים רבים להשתמש ברפואה המדעית, השואפת להגדיר בדיוק את הבעיה ובהתאם לתת לה את הטיפול הנאות.

    כדאי לענ"ד להיות מונחים על ידי רופא שיש לו גם הכשרה מדעית 'קונבנציונלית' וגם פתיחות לשיטות הריפוי הטבעיות לסוגיהן – והוא יכול למצות הטוב שבכל הדרכים.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. היי
    כותב שורות אלו הינו מטפל ברפואה משלימה \ אלטרנטיבית מזה שבע שנים (מלבד 4 שנות לימודים).
    ראשית אני שמח על מאמרים וספרים כאלו.
    שנית , המדובר בנושא מורכב , שכן אי אפשר לכלול את כל שיטות הרפואה המשלימה בסל אחד.

    ואתייחס רק לנקודה אחת שנכתבה במאמר :
    הרפואה הנקראת היום "משלימה" , יכולה להיות אלטרנטיבית יום אחד.
    אלא שנחוצים מחקר והתפתחות לשם כך.
    והמחקר הנחוץ לשם כך לא יכול להיות מחקר מדעי , אלא מחקר מסוג אחר שאפרט כאן :

    ידוע שקיים דיון בהלכות שבת בין "אתמחי גברא" לבין "אתמחי קמיע" – כלומר האם הקמיע המוכח זהו קמיע שכתב אותו מומחה , או שהקמיע המומחה הוא קמיע מסוג מסוים שכתובים בו דברים מסוימים ולא משנה מי כתבו.

    זהו בעיני , בגדול הדיון בין שתי הרפואות :
    הרפואה המערבית דוגלת ב"אתמחי קמיע" – השיטה זו העיקר. השאיפה היא שהטיפול יהיה אופטימלי ומיטבי בכל מטופל לפי קריטריונים מסודרים , לפי אבחנה מבדלת מסודרת , ולא משנה מי הרופא.
    כמובן שבמציאות זה לא כך , אך זו השאיפה. זה ההגיון העומד מאחורי השיטה.

    ברפואה המשלימה (לפחות בסוגים בהם אני עוסק) השיטה הרבה פחות משנה. משנה המטפל. מהי הכוונה אותה הוא מכניס למעשיו. משנות יכולות התחושה שלו , יכולות הקליטה שלו את האדם הנמצא מולו. וכמובן שלצורך כל זה , נחוצה עבודה רבה מאוד של המטפל על עצמו. היכרות מעמיקה עם עצמו והיכולת למצוא בתוכו את מי שמגיע אליו. "התפתחות אישית" מה שנקרא.

    המחקר הנחוץ לרפואה משלימה טובה , הוא בעיני המחקר של החוויה. בדומה למחקר שעושים פסיכולוגים (ולא לחינם קיימות שיטות פסיכולוגיות רבות המתארות את החוויה האנושית מצדדים רבים ושונים). ולכן הנסיון להחיל על הרפואה המשלימה כללים "מדעיים" ולפעול להסדרתה באמצעים "מדעיים" , הינו נסיון שבעיני מפספס את המהות וההבנה של המקצוע. כי את החוויה האנושית לא באמת ניתן לחקור לפי סטטיסטיקות. למרות שרוצים שנאמין שאנחנו רובוטים , מסתבר שיש בחוויה האנושית משהו שאיננו ניתן לכימות או לצפיה מראש.
    (ואגב , מסיבה זו אינני רואה את הפסיכולוגיה כמדע , ויש לי כבוד עצום כלפיה.
    למדתי רבות על המקצוע שלי כמטפל אלטרנטיבי דרך קריאה של ספרי פסיכולוגיה).

    מסיבה זו בדיוק הריפוי ה"אלטרנטיבי" ניתן על ידי אנשים שנחשבו "קדושים" בעיני סביבתם. גם אצלינו בתנ"ך רואים זאת אצל הנביאים – וכדברי אליהו לשליחי אחאב :
    "המבלי אין־אלהים בישראל אתם הולכים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון?"
    וכן בכל התרבויות היו אלו השמאנים והחכמים עם החיבור לאל שעסקו בריפוי זה.

    כיום נוצר מצב מעניין , שמנסים להפוך את הכל ל"מדעי" ומובן. מנסים לסרס מהעולם את ה"פלא". מנסים לכפור בו בחימה שפוכה ולהעלימו מעל פני האדמה. מנסים להעלים את האל ואת החיבור לאל כגורם שביכולתו לשנות את המציאות.
    גם ההכשרה הניתנת כיום ברפואה אלטרנטיבית מנסה להיות כזו – תעודות הסמכה ומבחנים וידע תיאורטי. זאת מכיוון שעדיין ההסתכלות המדעית היא השולטת בכיפה. גם הרפואה האלטרנטיבית (חלקים מסוימים שלה) מנסים להיות "מדעיים".

    הרפואה האלטרנטיבית תוכל יום אחד להיות "אלטרנטיבית" כאשר תשוב החוויה האלוהית לבני האדם. כאשר ישוב החיבור לאל , כאשר תשוב הנבואה.
    עוד ארוכה הדרך , אך מההרגשה האישית שלי את הדור שלנו , דור שכבר איננו מסתפק בסטטיסטיקות ספרים והוכחות אלא מחפש את החוויה עצמה , אנחנו כבר בדרך לשם.

    • רופא אלטרטיבי אינו 'שאמאן', אלא משתמש בדרכי טיפול טבעיות שפותחו בתרבויות קדומות על סמך נסיון של דורות, שניתן להשתמש בו בזהירות רבה, במידה שאין הדברים סותרים את מה שהתברר במחקר מדעי מבוסס.

      הקשר הנפשי בין המטפל למטופל הוא חשוב בכל שיטת ריפוי. חלק גדול מהבעיות נובעות מה'סטרס' שבו נתון האדם הסובל, וכשיודעים להקשיב לו בלב פתוח ואוהב – משיבים את נפשו, ובהתאם גם הגוף מקבל כוחות חדשים להתמודדות.

      וכמו בכל בעיה בחיים, צריך מלבד ההשתדלות בדרכי הטבע , לעבוד על התיקון הרוחני של האדם ולהתחזק ב'תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה'. ככל שאדם מתחזק בעשיית רצון ה' – גם תפילתו מתקבלת יותר, כדברי חז"ל: 'עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו' וככתוב: 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם'.

      בברכת רפואה שלימה, ש.צ. לוינגר

      • רופא אלטרנטיבי טוב , הוא גם שאמאן.
        מהבחינה שהוא אדם המחובר לעולם הרוח ופועל על פיו.
        כמובן שהחיבור לעולם הרוח איננו סותר את החיבור לעולם הארצי ולחוקיו , אך מטפל שאיננו מחובר לעולם הרוח איננו מטפל בעיני.

        דוגמה לריפוי רוחני אמיתי – למשל הסיפור על אלישע בתנ"ך שהחיה את בן השונמית :

        וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ. וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כפו [כַּפָּיו] וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו

        אז אתה רואה שקודם כל אלישע התחבר אל האל (בתפילה) , ואז אלישע משתמש ב"שיטה" : שם את פיו על פיו וכו'.

        אבל ברור כי אם אנחנו נשים את פינו ועיננו על פיו ועיניו של מת (או אפילו אלף אנשים יעשו זאת ) לא יקרה כלום.
        כי מה שמשנה כאן , זה שהשפע שהאלהי עבר דרך אלישע , ואז אלישע הרגיש בשפע ה' שעליו , את הפעולה שהוא צריך לעשות ועשה. אלישע הוא העיקר , לא הטכניקה. "אתמחי גברא" לא "אתמחי שיטה" !

        ריפוי רוחני אמיתי איננו "שיטה" ! איננו משהו שניתן להעתיק ! איננו טכניקה.
        ריפוי רוחני אמיתי נובע קודם כל מהחיבור של המטפל לאל \ להוויה.
        הוא נובע מזה שה' מעביר שפע דרך האדם.

        כיום בגלל ההתמסחרות וההתאמה ל"מערביות" ולקופות חולים , אז הופכים את הריפוי ל"טכניקה" עם מכללות ותעודות ומבחנים. אך מרפא אמיתי לא עובד כך.
        מרפא טוב בצמחים , למשל , לא רק למד ספר צמחי מרפא בעל פה וקדימה לרשום מרשמים (למרות שלצערי יש הרבה שעושים זאת).
        מרפא טוב בצמחים הולך לשדות ושוהה עם הצמחים זמן רב. הוא מכיר אותם , "מדבר" איתם , יוצר איתם קשר אישי. ואז מתוך ההכרה העמוקה שלו את הצמחים והחיבור שלו לעולמם (בנוסף לידע הנלמד) , הוא מסוגל באמת לתת צמחים וזה יעזור. ואם מישהו אחר יתן את אותם צמחים בדיוק – לא בטוח שיהיה אותו האפקט.
        כנ"ל מי שיורש ידע רפואי אמיתי , הולך למישהו שיש עליו השראה אמיתית ומקבל ממנו. ההשראה הזו הרבה יותר חשובה מאשר הידע עצמו. בבחינת אלישע בן שפט אשר "יצק מיים על ידי אליהו".

        מטפל טוב ולא משנה באיזו שיטה , גורם לאדם לראות את העולם אחרת , להתייחס לעצמו ולגופו אחרת , לצאת מקבעונותיו. זה יכול להיות ללא מילים בכלל – אפילו רק בעזרת צמחים או מגע או משהו אחר.
        אך מטפל טוב באמת עובד דרך החיבור לרוח.

      • כנ"ל עם אלישע שריפא את נעמן מצרעתו –
        נעמן חשב ש"אתמחי שיטה" ולכן זלזל בדברי הנביא על ללכת לטבול בירדן 7 פעמים.
        כי מבחינת ה"שיטה" טובים אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי הירדן !
        אך מה שבאמת היה חשוב זה לא השיטה , אלא שאלישע איש האלהים אמר זאת. מה שגם היה חשוב זה שנעמן בסופו של דבר נתן אמון.

  3. אני חייב להעיר על דבריו הרומנטיים אך התלושים מהמציאות של יוסף כהן, עם כל הכבוד וההערכה 🙂

    קודם אדגיש שאני מתעלם מהנושא הפסיכולוגי – קרי, אנשים שבריאותם הושפעה מבעיות שבנפש, שאכן שם חשוב מאוד מי מטפל ולא רק במה מטפלים – ומתייחס 'רק' לאנשים שמחים וטובי לב שפשוט חלו במחלה כלשהי. כאן טוען יוסף שעדיין המטפל הוא העיקר, ועדיף כמובן שמאן\נביא שמחובר לרוח ולטבע, ויודע להתחבר לנפש המטופל וכו'. ועל כך אעיר:

    1) לגבי השמאנים – ההיסטוריה האנושית מוכיחה שהתרבויות רוויות השמאנים לא הוכיחו שום יכולת שרידות גבוהה יותר משאר התרבויות, ולהיפך: קחו לדוגמה את ההודים והאפריקאים: שם כולם שמאנים המחוברים לטבע, ותוחלת החיים היתה ולמעשה עד היום בין הנמוכות בעולם! ראו למשל בטבלה כאן:
    http://tinyurl.com/tochelet
    דוגמה נוספת – התרבות האינדיאנית גם היא רוויית שמאנים, וראה זה פלא – כיוון שהגיעו האירופים לאמריקה, החלו האינדיאנים למות כזבובים מהמחלות שאלו הביאו – ואיך לא עמדה להם יכולת הריפוי השמאנית המהוללת שלהם?! שלא לדבר על נפילתם לאלכוהול מאוחר יותר. ואם תאמר שהם לא אשמים – נמצאת אומר למעשה שכדי לחיות בצורה שמאנית עליך להתנתק מהעולם ומחלותיו – אז מה החוכמה?

    2) לגבי סיפורי אליהו ואלישע – למי ש(כמוני) לא מאמין שמדובר בדברים שהוכתבו לירמיהו מפי הגבורה – הינם סיפורים, ודי בכך למבין. גם על יש"ו (להבדיל) סיפרו כאלו סיפורים, וגם על רביים שונים, ומן הסתם גם על שמאנים שונים. משורר תהלים כותב בשם משה איש האלהים (!) כי "ימי חיינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" – אפילו לא ה-120 שהובטחו בבראשית!
    המקרא מכיל אמנם כמה דברים חריגים (אפשר להוסיף את הדבלה שמרח ישעיהו על חזקיהו, ובתמורה להוריד את הגהירה של אלישע על הנער שיש שפירשוה פשוט כהנשמה מפה לפה), אבל המיינסטרים הוא שה' הוא הרופא, ולא הנביא ולא השמאן, כחלק מהתפיסה הכללית של שכר ועונש \ תורת הגמול. הנביא יכול לבקש רחמים, כמו משה שהתפלל בעד מרים (ואגב, לא הציע לה לטבול בבאר מרים או משהו כזה…) או אברהם בעד אבימלך – אבל כל ה'קסמים' השמאניים האלו מקומם לא יכירם במיינסטרים המקראי, לדעתי.

    3) לגבי פרחי באך וכו' (כותרת המאמר הזה) – כידוע, אני מקווה, תמציות פרחי הבאך + ה'תרופות' ההומאופתיות הינן הבל הבלים, בערך כמו מים קדושים וחוטים אדומים, שתחילתו בתמימות וסופו בתאוות בצע, ואני מקווה שיוסף לא מתכוון לשימוש בשטויות האו כחלק מהרפואה השמאנית שלו… העובדה שאנשים מאמינים בכך גם בימינו רק ממחישה עד כמה אפשר לסמוך על סיפורי הניסים השונים המסתובבים בעולם.

    בכל האמור לעיל התייחסתי רק לתוחלת החיים – לא לאיכותם.
    אבל הייתי שמח לראות את יוסף מחליף את חייו כאן בישראל, בחיי צייד-לקט אינדיאני\אפריקאי שחי 40-50 שנה בממוצע, אבל האיכות, האיכות…

    • לגבי 'פרחי באך'

      אני חשבתי בנעוריי ש'פרחי באך' הוא שמה של מקהלת ילדים השרה מוסיקה קלאסית, על משקל 'פרחי ירושלים', 'פרחי לונדון' וכיו"ב.

      אכן יש למוסיקה טובה השפעה ברוכה על נפש האדם, המקרינה גם על בריאות הגוף, ככתוב: 'ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה".

      בברכה, הלוי ה'שמען'

      • ועל דרך הרצינות –

        דוקא 'פרחי באך' בנויים על יסוד שאינו מנוגד להיגיון. לחשוב שתמצית של צמח פלוני תגרום למצב רוח מסויים, ותמצית של פרח אלמוני גורמת למצב רוח אחר, זה סביר מאד, בהחלט יכול להיות שבצמח זה יש חומר פלוני המשפיע כך ובצמח ההוא יש חומר אלמוני המשפיע אחרת. רק צריך לבדוק אם אכן יש השפעה כזאת ואם אין השפעה מזיקה? בדיקה שראוי לעשות בכל מזון ותרופה.

        ההומיאופתיה בנויה על יסוד החיסון, שלפיו מתן כמות קטנה של החומר המזיק, מעוררת את הגוף לפתח נוגדנים כלפיו. הבעיה בהומיאופתיה שכמות החומר ה'רעיל' היא כל כך מיזערית, שממש לא סביר שיש לה השפעה כלשהי..

      • אין לי ספק שניגון זו הרפואה הגדולה ביותר ואני אומר זאת ברצינות. 🙂
        אך צריך לדעת כיצד לעשות זאת.
        כיצד להכניס כוונה בתוך הקול.
        בדומה לזה :

        http://www.nrg.co.il/online/15/ART/856/492.html

        אני כל כך רוצה לחקור זאת ברצינות , אך לצערי עדיין אין לי את הזמן ושלוות הנפש לשם כך.

        • שמען המוסיקה

          מה צריך לחקור כל כך. שים דיסק של מוסיקה שאתה אוהב ותהיה לך שלוות הנפש!

          • האפשרויות הגנוזות במוזיקה נעלות על כל דמיון – להבנתי.
            גם אם אחיה אלף שנה פעמיים , עדיין לא אגיע לקמצוץ.
            וראה מה שהעידו על הגר"א בהקדמה לספר פאת השולחן.
            (מה שמראה שגם בדורות חשוכים אלו עדיין היה יהודי שהבין עניין).

  4. היי אברהם , אני חושב ששאלותיך נכונות וראויות.

    לגבי ההודים והאפריקאים – קודם כל , לדעתי , יש הבדל עצום בין מה שהם עושים לבין מה שאני מתכווין אליו.
    גם בריפוי רוחני יש דרגות , ולא הרי נביאנו כמכשפי וודו.
    איננו מסוגלים היום כמעט להבין מהי "עבודת אלילים" , בזכות ההצלחה האדירה שנחל התנ"ך בביעורה מן הארץ (כמובן בשיתוף האיסלאם והנצרות). מה שנפוץ על פי רוב זה החיבור הנמוך לרוח – החיבור ברמה של כישופים שחורים ווודו למינהם , עם אלילים וכדומה , ולא ברמה של חיבור אמיתי להוויה בצורה המופשטת – שאליה לדעתי התכווין התנ"ך.
    גם אצל האינדיאנים זה אותו כנ"ל – לכן גם ה' הוריש אותם לגמרי.

    (יוצא מהכלל בעיני זה קסטנדה , שראוי לדיון נפרד , וספק בעיני אם תורתו מייצגת משהו "אינדיאני" – יש לי הערכה עצומה אליו , ואני מחזיק ממנו כאדם שהגיע לאמת , אך ממש אינני מעריך את ספריו הראשונים אלא דווקא את המאוחרים יותר).

    בכל אופן מה שהבאתי בדברי , היה שלא משנה באיזו חברה – מי שאחראים על הריפוי הרוחני אלו האנשים שנחשבים "קדושים" , ואנשים עם חיבור לרוח. באפריקה אלו מכשפי וודו , ואצלינו בימים עברו היו אלו נביאי ישראל.
    כנ"ל לגבי תוחלת החיים , ואלכוהול וכדומה – לא כל "רוחניות" היא אותו הדבר.

    ה' הוא אכן הרופא , אך בדרך כלל נדרשת התערבות של נביא (=אדם שיש עליו שפע אלוהי. הגדרה של הרמב"ם) , ולפעמים נדרשת גם פעולה מסוימת (נחש הנחושת , ידיו של משה העושות מלחמה – שבעצם משה העביר דרכן שפע אלוהי ללוחמי ישראל , שלא כדברי המשנה).
    וכמדומני שראיתי בעבר בשם הרלב"ג כי "בכל מקום שנעשה נס , תמצא שם נביא !". כי השפע האלוהי עובר דרך תודעת האדם המחובר אל ההוויה. ובפרט דרך ידיו – לכן יש את ענין ה"סמיכה" או הברכה המתבצעת בהנחת הידיים על הראש.

    גם אני לא תופס את סיפורי המקרא כאמת מוחלטת , אך אני פשוט מכיר את הנושא של ריפוי אנרגטי מעבודתי ומחוויתי. וזה אכן עובד כך – שהמטפל מרגיש שיש עליו שפע (=השראה) ומעביר אותו הלאה באמצעות פעולה מסוימת. כמובן שכמות השפע ואיכותו משתנים ממטפל למטפל שינוי גדול. ולא הרי אדם שמחובר לאלילים כאדם המחובר להוויה.
    אני משתמש בסיפורי אליהו ואלישע אלו לשם ההדגמה , וגם אם הם לא היו כך בדיוק , זה לא משנה לי. כי אולי לא הגעתי לרמה של נביאנו , אך לאחד מ60 כן הגעתי 🙂 , וברור לי שזה כך מנסיוני ולא מהסיפורים.

    בפרחי באך ובהומאופתיה אני לא משתמש , בדיוק מהסיבה שכתבתי קודם – מבחינתי כדי לרפא באמת , צריך להיות קשר "אינטימי" עם הצמחים והחומרים. לכן גם הפסקתי לטפל ברפואת הצמחים הסינית , למרות שלמדתי אותה 3 שנים. השיטות בהן אני משתמש הן בעיקר שיטות המגע , והשיטות האנרגטיות – שאי אפשר להפריד אותן ממי שאני – כלומר כשאני מטפל אני בעצם מביא את עצמי ואת החיבור שלי לרוח – לטוב ולמוטב.
    פחות אכפת לי "מה" אני עושה , הרבה יותר אכפת לי הכוונה שאני מכניס בתוך מה שאני עושה. עבדתי כמטפל 7 שנים , והתפרנסתי מזה , אך כיום אני עובד במקצוע אחר ורק מטפל בהתנדבות במחלקה מסוימת בבית חולים. תאמין לי שלהיות מטפל זוהי בחירה די גרועה כפרנסה. אפשר להרוויח הרבה יותר בהרבה פחות מאמץ והשקעה. מי שהולכים להיות מטפלים הם האנשים הכי צדיקים שאני מכיר , ורובם לא יתפרנסו מזה.

    ועוד לגבי תוחלת חיים –
    יש לציין כי תוחלת החיים של החברה המודרנית היא בת 200 שנה בערך , והושגה דרך צמצום משאבי כדור הארץ והכחדה של עשרות מינים.
    אף אחד לא יודע עד מתי החגיגה תימשך , אולי זה ימשיך לעלות , אבל אולי מתישהו יבוא בום גדול.

    מהפסוק שהבאת "ימי חיינו בהם 70 שנה ואם בגבורות 80 שנה" אתה רואה כי גם כאן , בארץ , הממוצע היה 70 שנה או 80 , וזה לא שונה בהרבה מהחברה המודרנית. הערים הצפופות והמזוהמות של ימי הביניים לא היו הנורמה לדעתי.
    כמו כן אני חושב שציידים לקטים שלא נושלו מאדמתם , הגיעו ברובם לגילאים די דומים – ועיין כאן :
    http://www.paleostyle.co.il/%D7%9B%D7%9F-%D7%9B%D7%9F-%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%93-%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8-%D7%9E%D7%90/

    כרגע בתוך עמי אנוכי יושב , ואינני מעוניין לעבור לאפריקה , כי התרבות שלי היא התרבות העברית. אני לא יכול להכחיש שמידי פעם יש לי מחשבות לנסוע לדרום אמריקה או לסין , ששם יש כמה אנשים שהייתי שמח ללמוד מהם , אך התרבות שלי תמיד תישאר התרבות העברית. ולשמחתי ה' עוזר לי למצוא כאן את כל מה שאני צריך.

    • ולגבי הציידים/לקטים

      וליוסף אמר –

      עיינתי במקור אליו קישרת. אכן הציידים והלקטים חיים עד גיל הזקנה. אך לגבי ילדים עד גיל 15 התמותה גדולה אצלם פי 150! מהמקובל בארה"ב.

      אי לזאת המלצתי לגדל את הילדים כאן בארץ עד שיגדלו ויעזבו את הקן. ורק בגיל הפרישה לגימלאות לעבור לחברת הציידים והלקטים, כך שהפנסיה המצטברת תוכל להישמר בחיסכון לימים שכושר הציד יפחת.

      בברכה, צבי השמש הקטן

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: