בצלם | שלום רוזנברג

צלם א־לוהיםוגם צלמו החילוני "צלם אנוש" – איננו מתנה מלידה, אלא תכלית שהאדם חייב להשיג בעמל

בשורות הבאות אני מבקש "לדרוש" את המילה "בצלם", ובעצם את המושג שהיא מצביעה עליו. קולמוסים רבים נשברו בניסיון להבין ביטוי זה. תבחרו את הפירוש המועדף עליכם, לא משנה: כולם מנסים לעמוד על המיוחד של האדם, על מקור כבודו.

"כבוד" הוא ברוב המקרים תג המבחין בין אדם לאדם וחושף "למי יש יותר כבוד". לעומת זאת, "צלם א־לוהים" מתייחס לכבוד האדם ומיוחדותו בצורה כללית ועמוקה יותר. לְמה שיש באדם ואין בחיות ואין ברובוטים ואין בקוסמוס כולו. אחזור לסוגיה זאת בעתיד; לעת עתה הערה זו נראית לי מספיקה.

"צלם א־לוהים" !העולם אשר איבד את א־לוהים לא יכול היה כבר להמשיך ולהשתמש בביטוי כפי שהוא. חציו נמחק, ועצם משמעותו עמדה לקרוס. האם ניתן לשבור את גופו של הביטוי ולשמור על משמעותו, בבחינת ציוויו של הקב“ה לשטן “אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר“ (איוב ב, ו)? ר‘ יצחק איש האגדה התפעל מהקושי של ציווי זה: “משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבית ושמור את יינה“ (בבא בתרא טז ע“א). הלא האדם, בעולם דרוויניאני שאין בו א־לוהים, אינו אלא קוף עירום. גם קוף עירום זכאי לכבוד א־לוהי?

אך נניח כאן לבעיה זו. הביטוי לא נשאר שַכּול. הוגים ואנשי רוח מילאו את החסר, ושמו במקום א־לוהים “אדם“ ולפעמים “אנוש“: “צלם אנוש“. זאת כדי לבטא מחדש את המיוחדות שבו, ואת המוסר הנובע מכך, את חובתו של כל אדם בכבוד הזולת. ואגב, כאן נאמר משהו שגם על המאמין לשמוע. ואנסה לנסח זאת. דת יכולה להיות מונותיאיסטית חמורה ועדיין להיות בבחינת עבודה זרה. עבודה זרה היא זו המעוותת את דמות הא־לוהים שאנו עובדים, ומתוך כך מביישת את ריבונו של עולם. היא כולה חילול השם.

המשתמשים במונח “בצלם“ מנסים לצייר את הקו האדום האחרון, שעליו אסור לדרוך באופן מוחלט וללא תנאי. יש גבול כזה – אבל היכן הוא? אפשר להסכים על העקרונות ולהיות חלוקים על יישומם, על מה שנובע מהם. המשמעות הכבירה והפרובלמטית של “בצלם“ באה לידי ביטוי כשאנו דנים על מעמדם של פושעים, ובייחוד רוצחים. כאן מלמדת אותנו המילה “בצלם“ שגם לחלאת האנושות יש “צלם“. פסק דין מוות כמובן אסור באופן מוחלט, וזאת למרות ששופטים מעידים בהרבה פסקי דין שהפושע איבד את צלם האדם שבו. לכל אדם “צלם“? ואם כן – כלום אפשר לאבד אותו?

Cain_leadeth_abel_to_death_tissot

קין והבל, ג'יימס טיסו‎

הבלֵי הַכּניעה לקין

הרמב"ם הפך את הקערה על פיה כשענה: לא! לא כולנו "בצלם"! הפרקים הראשונים של "מורה הנבוכים" מהווים מעין מילון פילוסופי, המסביר את שפת התורה והמקרא לפי מפתח מעין־סימבולי. עלינו לפענח את המפתח, ואין הדבר פשוט. אדם הראשון אינו רק אדם קונקרטי, אלא גם סמל של האנושות כולה. הוא הדין לבניו, שאת משמעות שמותם הרמב"ם משבח: "וממה שצריך שתדעהו גם כן ותתעורר עליו: אופן החכמה בקריאת בני אדם קין והבל… ושהם יחד אבדו… ושלא התקיים המציאות אלא לשת…". מפרשי הרמב"ם הראשונים היו קשובים מאוד לרמזיו, ונראה לי שהם צדקו בפירושיהם. אלך כאן בעקבותיהם.

קין, הבל ושת מייצגים השקפות חיים שונות, המתבטאות בשמותיהם. "קין" כמובן נגזר מלשון "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'", אולם בשם זה מסתתרת משמעות נוספת. על אחד מגיבורי הפלשתים נאמר: "וּמִשְׁקַל קֵינוֹ…" (שמואל ב' כא, טו־טז). ה"קַין" הוא לפי רד"ק "עץ החנית", לפי אחרים דווקא הלהב. על כל פנים חנית יש כאן.

משמעות השם "הבל" ברורה מאליה: "אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי… אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב – וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל" (קהלת ב, א). רגיל היה הבל לכתוב על חולצותיו "עשו אהבה ולא מלחמה", וכספיו מימנו אף ארגוני טרור למען השקט. ברם אוזניו של קין אטומות היו.

על שת היה צריך להיות מושתת העולם החדש. רק עליו נאמר "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" (בראשית ה, ג). רק הוא פיתח אמונה טהורה ועולם ערכים.

צלם א־לוהים איננו מתנה מלידה, אלא תכלית שהאדם חייב להשיג בעמלו המוסרי והדתי. הוא פוטנציאל שיתממש או לא. צלם א־לוהים פירושו לחפש את המשמעות שמעבר להבל, וקל וחומר מעבר לרצח. אך האם יכול שת לחיות במחיצתו של קין? כיצד עליו להתגונן מרוצחו של הבל, שאין לו "צלם"? "וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ… וַיְמֹתְתֵהוּ" (שמואל א' יז, נ־נא). אם אמנם בני שת מסרבים להירצח כהבל, חייבים הם לשלוף את חרבו של הפלשתי.

למה קין רוצח? הסיבה בעצם לא חשובה. רצח הוא רצח. אלא שפעמים רבות שומע אני שכביכול צלם האדם מלמד אותי שרצח הוא רצח הוא רצח. כלומר, המשתמש בחרבו של קין, למשל בסיכולים ממוקדים (עד כמה שהדבר אפשר), גם הוא רוצח, לא הומני דיו, לא רגיש לקדושת חיי אדם (גם המילה "קדושה" חולנה, ואולי כאן חוללה). ולי נראה שדמו של הקרבן אדום יותר מדמו של הרוצח. יתרה מזאת, לפעמים אפילו נאמר על רוצח "אֵין לוֹ דָמִים" (שמות כב, א).

רצח הוא רצח? ודאי. רצח הוא רצח הוא רצח? לא ולא.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אב תשע"ד, 22.8.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 באוגוסט 2014, ב-גיליון ראה תשע"ד - 889, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: