הבריחה מן האחווה | יצחק גייגר

ההגות הדמוקרטית־ליברלית מתקשה לדבר על מושג האחווה בהקשרו המקורי – המשפחתי והלאומי – ומנסה להחליפו ב"סולידריות". השיח היהודי בקובץ תורם להשבת המושג לשיח הישראלי 

Fraternityמסע אל האחווה

עורכים: י"צ שטרן וב' פורת

המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2014, 473 עמ'

לא רבים יודעים אך השילוש "חירות, שוויון ואחווה" היה רק אחד השילושים שנפוצו בימי המהפכה הצרפתית, והפך למזוהה עִמה רק עשרות שנים לאחר מכן. אך למרות זיהוי שילוש זה עם ערכי הדמוקרטיה ועם תורת זכויות האדם, נוטים הוגים דמוקרטיים וחסידי זכויות אדם להתעלם מהצלע השלישית בשילוש: האחווה.

מדוע? מפני שהאחווה מתקשרת בראש ובראשונה לקשר דם, לקשר בין אחים. קשר בין אחים הוא קשר אקראי, קשר שבו אינך בוחר עם מי להתקשר. ולמרות כל אלו, קשר זה נתפס כקשר מחייב ביותר. הֶקשרים אלו של האחווה הם בדיוק מה שמרתיע את ההגות הדמוקרטית הליברלית, המייחסת חשיבות רבה ביותר לאינדיבידואליזם ולאוטונומיה של הפרט ומתרחקת ככל הניתן ממתן הכשר ללאומיות אתנית, לאומיות המבוססת על קשרי דם – או לפחות תודעה כזאת – בין בני הלאום.

כישלון הדבק החברתי

רתיעה זאת בולטת בכמה ממאמרי הקובץ שלפנינו, כמו במאמרה של רחל אליאור (העוסק ביחסי יחיד־יחד בתקופה החשמונאית) המסתיים בהצעה הבאה:

[…] ואולי [ראוי] גם לחשוב על צעדים הדרגתיים בתחומי התרבות, הפוליטיקה והמשפט להגדרת המשותף והמפריד במרחב ציבורי של מדינה דמוקרטית ליברלית המחויבת לזכויות האדם של אזרחיה ותושביה ועל תחימת תחומים בין א־לוהי מקודש ואוניברסאלי החל על כל אדם, כגון בריאה בצלם א־לוהים, חירות, צדק, דעת, אמת ושוויון, לבין זכויות יתר החלות רק על בני לאום מסוים, המונע אותן מזולתו, או על הבחנה בין ראוי ופסול החלים על הכלל ללא הקשר לאורחות חיים נבדלות.

בתפיסה הדמוקרטית הליברלית קשר הדם הנתפס כראוי מורחק מהמעגלים הקרובים לאדם, מהמשפחה הקרובה והמורחבת ומהלאום, אל עבר המעגל הרחוק ביותר האפשרי – האנושות כולה. אלא שאז ניתן להקשות: מדוע צריך לייחס משמעות כלשהי לקשר הדם האקראי ולא בחירי בין כל בני האדם (כלל האנושות), המעגל הרחוק, בניגוד לקשר הדם האקראי ולא בחירי במעגלים קרובים יותר כמו הלאום?

יש לרתיעה הליברלית מקשרי האחווה גם ביטוי מילולי: העדפת החלופה של המושג "סולידריות". ביטוי זה בולט במאמרו של רוביק רוזנטל, אשר שיבץ את מושג האחווה ב"מילון הסולידריות" שלו כערך אחד מני כמה והגדירו כ"מילה הקרובה ביותר לסולידריות בעברית". בהקשר זה מושג האחווה לא רק מתרחב ממשמעותו המקורית – כמו במושג אחוות לוחמים, הנדון במאמרו של אסא כשר – אלא מתנתק ממנו (השוו לניתוחו של בני פורת בקובץ).

בנוסף, לפי רוזנטל, הסולידריות, בשונה מהאחווה, מכילה "את יסודות השותפות, היחד, הפעולה למען מטרות משותפות והתמיכה ההדדית. סולידריות אינה מייצגת בהכרח אינטימיות, והדגש בה הוא על נאמנות והקרבה". משמע, אין בסולידריות מרכיב של קשר דם אקראי, לא בחירי. זה אולי ההסבר לכך שכדברי רוז'12""נטל, הסולידריות היא "דרך כלל 'סולידריות אד הוק'. היא ניזונה מתחושות של זהות משותפת, אבל אינה חופפת לזהות הזו". במילים אחרות, קשה לקיים סולידריות לאורך ימים ואין היא חודרת למעמקי האני האנושי, לזהותו של האדם.

אולי יש בכך כדי להסביר את הקושי להתמיד במה שמכונה "סולידריות חברתית", סולידריות כעין זו שפרצה לתודעה הישראלית בקיץ 2011 אך נמוגה לאחר מכן. לסוגיה זו התייחס יובל אלבשן במאמר שביטא את אכזבתו מכך ומכישלון עמיר פרץ לגבש קואליציה חברתית שתתמוך במפלגת העבודה בבחירות 2006. נעיר כאן כי פעמים רבות בהגות המוסרית המערבית, כולל בקובץ זה, מושג הסולידריות מתקשר להיבט החברתי־כלכלי – "סולידריות חברתית" – ולמסקנה הכאילו מתבקשת ממנו, "צדק חברתי" (ראו גם מאמריהם של בני פורת, ברוך כהנא, מוקי צור, וידידיה צ' שטרן), אך הוא נעדר מהקשרים רוחניים־אידיאולוגיים ולא נתפס כקשור אליהם.

קושי להתמיד ב"סולידריות החברתית". מאהל המחאה בשדרות רוטשילד, קיץ 2011 צילום: פלאש 90

קושי להתמיד ב"סולידריות החברתית". מאהל המחאה בשדרות רוטשילד, קיץ 2011
צילום: פלאש 90

אין אינדיבידואליזם

הרתיעה הליברלית מקשרי האחווה והסתפקות בקשרי סולידריות מחלחלת גם לתחום האזרחי. במאמרו של ירמי סטביסקי בקובץ הוא כותב כי "האתגר האמיתי בחברה דמוקרטית מערבית [קרי: ליברלית. י"ג] הוא כיצד לבנות חברה שכל השותפים בה יוכלו להתקיים באופן אינדיווידואלי, שוויוני וחופשי. מציאות זו מחייבת התנתקות מזיקה שבטית". משפט מעין זה רווח בשיח הדמוקרטי הליברלי, אך לנו הוא נראה מוקשה, שכן כיצד ניתן לבנות חברה, שהיא קולקטיבית במהותה, כשהאינדיבידואל – ורק הוא – עומד במרכז? הרי לכאורה קבוצת אינדיבידואליסטים יכולה לכונן לכל היותר שותפות תועלתית וחוזה עסקי (חשבו על רעיון "האמנה החברתית", למשל), כעולה מהמטפורות השימושיות בהגות הליברלית שעליהן הצביע בני פורת במאמרו (בניגוד למטפורות הרווחות שצוינו על ידי פורת כרווחות בתנ"ך ובחז"ל, כדוגמת "אח" ו"רֵע").

בהקשר זה חשובים דברי הרב יעקב מדן בקובץ זה, שלפיהם בהקשר הישראלי העמדת הקשרים הבין אישיים רק על האזרחות מובילה לרעיון הנפל של חברה אזרחית, של לאומיות ישראלית שתהווה תחליף לזיקה לאומית אתנית, ללאומיות יהודית: "המחויבות איש לרעהו כאחים הערבים זה לזה הפכה להיות מחויבות לחוק, המחויב לשמור על זכויותיו של כל אזרח. השיח הפך משיח 'חובות' לשיח 'זכויות'".

תיאורטית, שיח של זכויות אינו חייב להוביל לתפיסה אנוכית ואינדיבידואליסטית שאינה מעודדת פיתוח קשרי אחווה או סולידריות ויש הטוענים שדווקא הקפדה על חירות ושוויון הם אלו המובילים לאחווה. אולם בפועל שיח הזכויות אינו מעודד קשרי אחווה או סולידריות. ובלשונו של אבי שגיא בקובץ זה:

[…] הקהילה האזרחית עלולה לייצר יחס של ניכור בין החוסים תחת מטרייתה, שכן השיח שהיא מייצרת הוא שיח של זכויות וחובות. שיח זה אינו משום דיאלוג או פנייה הדדית שמייצרת שותפות. […] יתר על כן שיח זה מכונן יחסים היררכיים ולא סימטריים: יש תובע ויש נתבע. האזרחים עומדים אלה מול אלה בתיווכו של החוק ולא מתוך עניין עמוק של אני בזולתו. […] השיח האזרחי הוא אינסטרומנטלי.

אידיאולוגיה אינדיבידואליסטית מהווה אפוא מכשול לפיתוח קשרים חברתיים משמעותיים, בוודאי ברמה של אחווה. ואכן, כך מראה לנו ברוך כהנא במאמרו בקובץ, שלפי המחקר האנתרופולוגי והפסיכולוגי העדכני בפועל טרם נמצאה חברה שבה מתקיים אדם אינדיבידואליסטי במובן החמור, המצליח להתנתק מכל הקשר חברתי ותרבותי.

בדלת האחורית

ניתן להבין את היווצרותה של האידיאולוגיה האינדיבידואליסטית ואת השפעתה בתרבות המערבית על רקע המאבקים והמלחמות, שנבעו, לפי הוגי הדעות של אידיאולוגיה זו, מתפיסות קולקטיביסטיות, ממערכות יחסים קלוקלות בין אחים, הן במעגל המצומצם והן במעגלים רחבים יותר, ומבליעת הפרט בתוך הקבוצה. כפי שתיארו בקובץ זה בני פורת, המזכיר את מאבקי האחים בחומש בראשית; הרב יעקב מדן, בדיונו על צומתי דרכים שהובילו למלחמות אחים או לערבות הדדית בתוכנו; ויאיר שלג, בדיונו על השיח המילולי האלים בחברה הישראלית.

אלא שהרתיעה מפני חולאים אלו עדיין אינה מחייבת את המסקנה שיש לבסס הגות דמוקרטית ומוסרית רק על הפרט, האינדיבידואום, כפי שנהגה ההגות הדמוקרטית־ליברלית. יחסים קלוקלים בתוך קולקטיב והפגיעה האפשרית בפרט רק מחייבים תשומת לב אליו במסגרת הגות דמוקרטית ומוסרית המייחסת משמעות מרכזית (גם) לקבוצה, לקולקטיב. לא חייבים לבחור בין הפרט לבין הכלל, אלא אפשר גם וגם. באופן זה קל יותר להוסיף ריסונים ואיזונים להגות קולקטיביסטית מאשר להוסיף ריסונים ואיזונים להגות ליברלית־אינדיבידואליסטית.

ניתן למצוא בהגות הדמוקרטית העכשווית מחשבות כאלה כמו בהגות קומוניטרית (קהילתנית) וברב תרבותיות. ונכון טוען בני פורת ביחס למקורות היהודיים "יש בהם תשתית רעיוניות שאכן מאפשרת את צמיחתם המקבילה וההרמונית של כמה יסודות חברתיים, שמנקודות מבט אחרות עלולים להיראות כנוגדים זה את זה".

ניתוח רב־מוקדי ומורכב ברוח דברים אלו מצוי בהמשך מאמרו של בני פורת, שהוא מאמר המבוא לקובץ, וגם במקצת המאמרים האחרים שנכתבו מנקודת מבט יהודית (אלו של הרב יובל שרלו, ברוך כהנא, הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי והרב יעקב מדן). כך למשל, הרב שרלו מרחיב את מושג האחווה לעבר המעגל הלאומי תוך ניסיון לאזן בין ערך האחווה המקורי לבין כללי אתיקה מקובלים בתחום המשפט ובתחום האחריות הציבורית.

ניתוח זה הוא התרומה החשובה של הקובץ לשיח היהודי, הדמוקרטי והמוסרי, שבלעדי "האחווה" הופכים לשיחים דלי לשון ודלי עומק. על הניסיון להשיב את ה"אחווה" לשיח הישראלי ראוי המכון הישראלי לדמוקרטיה לברכה. אך נראה כי גם הוא היה מתעלם מה"אחווה" אלמלא תוכנית המחקר שלו "דת ומדינה" בראשות פרופ' שטרן, תוכנית המנסה לשלב את המרכיב היהודי בדמוקרטיה הישראלית. במילים אחרות, השבתה של ה"אחווה" לשיח הדמוקרטי נעשית בדלת האחורית ובהקשר ישראלי־יהודי בלבד.

נקווה שמחקרי הקובץ יחלחלו בכל זאת גם לשאר המיזמים והתוכניות של המכון שעד כה היו מבוססים על אידיאולוגיה ליברלית־אינדיבידואליסטית, שמבחינות מסוימות היעדרה של האחווה ממנה וחולשת הסולידריות בתוכה הם מנקודות התורפה הגדולות ביותר שלה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב אב תשע"ד, 8.8.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוגוסט 2014, ב-גיליון ואתחנן תשע"ד - 887, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: