אש אוכלה ואוהבת | מיכל שמחון ורחל וולפיש

סירובו של הקב"ה לתחנוני משה מאפיין את רוח הפרשה שנוטה לקשיחות וטוטליות. 
אך מבין השורות נשמע גם קול רך המבקש קִרבה

משה מתחנן על נפשו. אחרי כל כך הרבה תפילות שבהן ביקש רחמים על העם, מעז משה לבקש גם על עצמו: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן". משה יודע שנגזרה הגזרה ובכל זאת מבקש להמשיך הלאה, ואילו ה' שם לו גבול חד ובלתי מתפשר: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה… כי לא תעבור את הירדן הזה".

אל מול הבקשה לעבור מתעבר ה' במשה. מה פירושה של מילה מיוחדת זו? "רבי אליעזר אומר: נתמלא עלי עברה. רבי יהושע אומר: כאשה זו שאין יכולה לשוח מפני עוברה" (ילקוט שמעוני דברים ג). במשמעות הפשוטה "ויתעבר" הוא מלשון עברה וכעס, אך יש במילה זו גם הד לעבֵרה ולמעבר, כלומר לחטא ולעונשו, וגם לעובר שנמצא ברחם אמו. כמו האישה שאינה יכולה לשוח, להתכופף, בגלל העובר שבבטנה, כך ה' לא מוכן להתכופף ולהתגמש. יש רגעים שבהם אין עוד מקום להתפשר, לסלוח, לנסות מחדש. ומשה, שתמיד ידע לסנגר על העם, לרכך את הכעס הא־לוהי ולבטל את רוע הגזרה, נאלץ לעמוד מול הסופי והמוחלט.

יחד עם זאת ישנו עובר שעתיד להיוולד מהמצב הלא גמיש הזה – דור חדש, מנהיג חדש, משימות חדשות: "ויתעבר – למענכם". כמו המילה "משבר" שמכילה גם את השבר וגם את התקווה שתיוולד ממנו, שכן משבר הוא כיסא היולדת, כך גם "ויתעבר" מכיל גם את העבֵרה וגם את העובר. גם את חוסר הגמישות וגם את הלידה המחודשת. ועם זאת, עבור משה עצמו אין כאן תקווה. הוא ימות ולא יזכה לעבור את הירדן. עבורו הגזרה היא מוחלטת.

זהו מפגש בין האנושי הטועה והמתחנן והמבקש בכל זאת לבין הטוטליות, הפסקנות והמוחלטות של הא־לוהי.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

התמסרות הדדית

הטוטליות הזו שיש בא־ל ובמפגש בינו לבין האדם שזורה לאורך כל הפרשה: "כי ה' א־לוהיך אש אכלה הוא א־ל קנא". ההר בוער באש, הא־ל מדבר מתוך האש, והעם מפחד מהאש הגדולה שדרכה דיבר אליו הא־ל. הדרישה לטוטליות מתבטאת גם ביחס הבלתי מתפשר ליושבי הארץ, החרמתם וניתוץ פולחנם.

מן העבר השני ישנה דרישה להתמסרות ולטוטליות של האדם כלפי הא־ל: "ואהבת את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". דווקא בגלל שהא־ל הוא אחד ניתן להתמסר אליו באופן אינטנסיבי ומוחלט. הריבוי מוביל לפיצול, לתשומת לב מפוזרת, אך כאשר יש רק אחד – ניתן להתמסר לו במלאות. כמו אהבה לאישה אחת, לארץ אחת, למשימה אחת. ויש לחקוק את ההכרזה הזו על הלב ולשננה לאורך היום, לקשור את המילים על הגוף ולהניח אותן על מזוזות הבית. יש כאן קריאה להיעטפות כוללת מבחוץ ומבפנים בזיקה הזו עם האינסוף.

 הדרישה להחלטיות ולהתמסרות מורכבת. מצד אחד היא בוודאי מביאה להישגים מרשימים, לגיוס כל המשאבים לעבר מהות אחת מוחלטת. מצד שני היא תובענית וקשה, במיוחד בעולם שמתוודע לריבוי, לגיוון, לאינסוף האפשרויות וליחסיות. מי שמבקש התמסרות טוטלית אינו מוכן לגלות גמישות וסלחנות.

איך ניתן לחיות עם האוקטבות החמורות הללו?

תיקון וחמלה

לצד הפן המוחלט והקשה קיים ממד הפוך, שמנצנץ ומפעפע בין השורות – מול הטון הנוקב ניתן לשמוע גם את הטון האוהב. העם מצווה לאהוב את הא־ל, והא־ל מצידו מגלה אהבה וקרבה: "כי מי גוי גדול אשר לו א־לוהים קרובים אליו כה' א־לוהינו", "למען ייטב לך ולבניך אחריך", "ליראה את ה' לטוב לנו כל הימים להחיותנו", "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם… כי מאהבת ה' אתכם…".

שני צדדים – הטוב, האהבה והבחירה מול הקנאות, ההתעברות, המוחלטות. אולי לא רק משה מתחנן לפני הא־ל אלא גם הא־ל מצידו מתחנן, דרך משה, לעם שישמע, שיקשיב, שיהיה נאמן לייעודו, שיאהב. שלא ישכח ושלא יתפתה ושלא יפגוש את האש האוכלה.

מורכבות זו עולה ממקום נוסף בפרשה, מאחת הפעולות האחרונות של משה כמנהיג – הבדלת ערי המקלט לרוצחים בשגגה. מה משמעות הדבר? באופן פשוט, במעשה זה מסיים משה את תהליך הכיבוש וההתנחלות בעבר הירדן. זהו מעשה שמבטא את חלותו של החוק המופשט על השטח הממשי ומאפשר את קיומו של שלטון מסודר. בנוסף, במעשה זה מראה משה לעם את דרך הפעולה המתבקשת מהם גם בארץ עצמה.

אך מעבר לכך, נדמה כי בתוך רצף הקולות שנשמעים בפרשה יש למעשה זה משמעות נוספת. עיר המקלט מכירה בשגגה האנושית ובאפשרות האדם לטעות טעויות קשות ומרות. השוגג ישלם מחיר על טעותו, אך לא את מלוא המחיר הנדרש ממעשה מכוון. יש מקלט לאדם השוגג, יש תקנה. אל מול ה"לא תרצח" הא־לוהי המוחלט יש ערי מקלט לרוצחים בשגגה. אל מול הא־ל שהוא אש אוכלה קיים גם הא־ל הרחום והחנון. כך נשזרים כאן הקשה והרך, היראה והחמלה, כשני צדדים חשובים של אותו מטבע. /

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב אב תשע"ד, 8.8.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוגוסט 2014, ב-גיליון ואתחנן תשע"ד - 887 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: