עוד רחוקה הדרך למקדש | ירמי סטביצקי

כשמצבו המוסרי של עם ישראל איננו גבוה וכשהמוסלמים מחזיקים בהר הבית, אין להפנות את האנרגיות לעיסוק המעשי בבניין בית המקדש. בואו נתחיל עם אהבת חינם

אנחנו מתקרבים בצעדים מהירים לתשעה באב, יום החורבן על בית המקדש. בשנים האחרונות מתגברת והולכת הקריאה לאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית, דרישה שנראית הגיונית והוגנת. אולם, במקביל, לא מעט מדברים גם על סילוק המוסלמים מהר הבית ועל כמיהה מעשית לבניין בית המקדש. השינוי התודעתי העצום שחל בעשרים השנים האחרונות סביב נושא זה מחייב דיון מעמיק ביותר. האם האנרגיות הרוחניות המושקעות סביב הכנה מעשית לבניין בית המקדש הינן חיוביות? האם עלינו לפעול כדי להשיב את עבודת בית המקדש למקומה?

תקדים הנביאים

ברצוני לחזור לדברי הנביא ירמיהו, הנביא המנבא את חורבן בית המקדש הראשון. אחד הוויכוחים המרכזיים בין הנביא לבין הממסד הכוהני והפוליטי שבזמנו הוא מהו מקור הקדושה והעוצמה הרוחנית של בית המקדש. הטענה של הממסד הדתי והפוליטי המושחת היא ש“היכל ה‘ היכל ה‘ היכל ה‘ המה“ (ירמיהו פרק ז). הכוהנים טוענים שעצם הבניין הפיזי של בית המקדש והקרבת הקרבנות מהווים הגנה רוחנית מפני האויבים. לדעתם, הקב“ה לא יחריב את ביתו.

כנגדם, הנביא מנסה להסביר שהבניין עצמו והקרבת הקרבנות אינם מהווים יתרון רוחני ובוודאי שהם לא יגנו עליהם מפני האויבים. האמונה שעצם הבניין והקרבת הקרבנות הם המגִנים כמוה כאמונה בכוחות מאגיים והיא אינה שונה מאמונות תפלות אחרות של עובדי עבודה זרה. הנביא מוכיח אותם ואומר להם שמעשיהם הטובים או הרעים הם שיכריעו את המערכה הצבאית עם הבבלים. המוסר הוא החשוב ולא הריטואל. “כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו, גר יתום ואלמנה לא תעשוקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו לרע לכם. ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם“ (שם).

הנביא אף מוסיף וטוען טענה מרחיקת לכת. הקב“ה מעולם לא רצה שנקריב קרבנות בבית המקדש: “כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח“. דברים אלה מתכתבים עם הגישה המסתייגת של הרמב“ם כלפי הקרבנות, כפי שזו באה לידי ביטוי בספרו מורה הנבוכים, וכן עם דבריו של הרב קוק בעולת ראי“ה: “אבל לעתיד לבוא שפע הדעת יתפשט ויחדר אפילו בבעלי חיים, ‘לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה‘‘, וההקרבה שתהיה אז של מנחה מהצומח תערב לה‘ כימי עולם וכשנים קדמוניות“. כל אלה מקִלים קצת על השואפים לצמחונות כאידיאל אנושי.

דבריו של הנביא ישעיהו, אשר הקדים את ירמיהו וניבא בזמן מלכות אשור, מהדהדים בדברי ירמיהו. הנביא ישעיהו מזלזל במביאי הקרבנות. “למה לי רוב זבחיכם יאמר ה‘… כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי“. מנגד הוא תובע מצוינות מוסרית. “למדו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה“ (ישעיהו פרק א).

הנביא ירמיהו גם אומר למלכי יהודה שראוי להם להיכנע לפני מלך בבל. במקום לנסות ולנהל מהלכים גיאו־פוליטיים וליצור ברית עם מצרים כנגד בבל, ראוי לקבל בהכנעה את ההגמוניה הצבאית של מלך בבל. ובכלל, נראה שהנביא ירמיהו אומר לעם ישראל שעיקר תפקידם הוא לשמור את מצוותיו של הקב“ה, להציב לעולם מודל חלופי לעבודה זרה ולא להתעסק עם השאלות הגיאו־פוליטיות, בוודאי לא באופן גאוותני הסומך על “כוחי ועוצם ידי“: “והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא נאם ה‘ עד תומי אותם בידו. ואתם אל תשמעו אל נביאיכם ואל קוסמיכם ואל חלומותיכם ואל עונניכם ואל כשפיכם אשר הם אומרים אליכם לאמר לא תעבדו את מלך בבל“.

 השראת שכינה או אש שתאכל את כולנו? טקס זכר לקרבן הפסח, ירושלים תשע"ג צילום: פלאש 90


השראת שכינה או אש שתאכל את כולנו? טקס זכר לקרבן הפסח, ירושלים תשע"ג
צילום: פלאש 90

מקום של כלל ישראל

אם מתבוננים היום על הרצון לבנות את בית המקדש אנחנו ניצבים בפני שתי בעיות. האם בעת שנשיא לשעבר יושב בכלא על עברת אינוס וראש ממשלה יֵשב בכלא על עברת שוחד ראוי לעסוק בבניין בית המקדש? האם בזמן שבו מדינת ישראל לא מצליחה לעצור את תופעת הסחר בנשים ראוי לאנשים דתיים יראי ה' לעסוק בסוגיית הקרבת קרבנות? האם ראוי לבנות בית שאין מאחוריו תשתית רוחנית ראויה על מנת שיישאר רק "היכל ה'"? מהי השפה הדתית המרכזית שאותה אנחנו מנסים לפתח? שפה דתית המתמקדת בעזרה לגר, ליתום ולאלמנה או שפה דתית המדברת על נושא הרחוק מלבותיהם של רוב רובם של אזרחי המדינה?

בית המקדש מהווה מעצם הגדרתו מקום עבודה של כלל ישראל. זאת הסיבה שירושלים לא נתחלקה לשבטים. קרבנות הציבור שייכים לכלל עם ישראל ולכן באים ממחצית השקל שתורם כל יהודי ויהודי. ואולם איזה בית מקדש נקיים כשכלל ישראל לא מעוניין בו? לעתים נדמה שהציבור הדתי מרגיש שהוא יכול לנכס לעצמו מדינה שלמה, כאשר רוב התושבים במדינה מעוניינים לשמור על צביון חילוני או מסורתי בלבד. עדיין לא הצלחנו לשכנע מדינה שלמה בחשיבות של שמירת שבת וכבר אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להקריב קרבנות? מדוע צריכים להתמקד במהלכים דתיים שיעוררו מחלוקות חריפות במקום להתמקד במהלכים רוחניים שיש עליהם קונסנזוס רחב?

ועדיין לא דיברנו על הבעיה שקיימת עם המוסלמים. הדיונים הפנימיים בינינו מתנהלים כאילו אין אלפי מוסלמים המתפללים בהר הבית. מהו מחיר הדמים שאנחנו מוכנים לשלם על מנת להחזיר את השליטה היהודית להר הבית? האם מתפקידם של מנהיגים דתיים לחשוב גם על שפיכות דמים של בני ברית ושאינם בני ברית, או שמא מנהיגים דתיים תפקידם רק ללבות אש של שנאה בין דתית שהצד השני מלבה בלאו הכי? האם אנחנו צריכים לתת נשק לשונאי ישראל בעולם? הרי כולנו יודעים שיש השלכות מרחיקות לכת לעמדה של אומות העולם כלפינו. ובכלל, מפרספקטיבה רוחנית היסטורית ולא הלכתית, האם ייתכן שיש לאברהם אבינו נחת מהעובדה שבני ישמעאל מייחדים את שמו של הקב"ה בהר המוריה?

אינני יודע מה היה אומר הרב קוק על המצב בהר הבית היום, אולם בספר חדש שכתב פרופ' יהודה מירסקי (התפרסם לאחרונה באנגלית) הוא טוען שהרב קוק לא רצה לפתור את בעיית הר הבית באלימות. בראיון שהתפרסם עם הרב קוק במוצאי תשעה באב תרפ"ט התגאה הרב קוק בהפגנה יהודית שהתקיימה בכותל המערבי. "בסוף דבריו הביע שוב הרב קוק את תודתו לנוער הלאומי על 'עמידתו הנאה והראויה למופת, בייחוד על הנימוס היפה ואי הפגיעה בשום איש ובשום מעשה שהתבלט בתהלוכת הנוער המורה על המצב המוסרי היפה שלו'". הרב קוק השתוקק להשבת המקומות הקדושים ואמר באותו ריאיון שלמטרה הזאת נגיע בעזרת ה' "על ידי המשפט והצדק שהוא על צדנו, ושהוא מוכרח להיגלות למרות כל אלה המשתדלים להעלים אותו".

אני בטוח שגם הרמב"ם וגם הרב קוק שצוטטו לעיל השתוקקו להחזרת סדר העבודה לתיקונו. הרי הרמב"ם הקדיש חלק גדול מספרו משנה תורה לתיאור פרטי הקרבנות. חלק גדול מחיינו הדתיים וההלכתיים הוא ניסיון לגשר בין מה שהיינו אולי רוצים לבין מה שאפשרי. די להזכיר את אי היישום של מצוות "בן סורר ומורה" ואת המחלוקות בעניין יישום שנת השמיטה הממשמשת ובאה.

על כן, אולי טוב הוא הדבר שיש קבוצות העוסקות בהכנות מעשיות לבניין בית המקדש. ראוי שקבוצות אלו יבינו שהן מהוות רק חלק מפסיפס דתי, רוחני ותרבותי מורכב ביותר ועליהן לבחון בעצמן את השאלה האם החזרת סדר העבודה היום תגרום להשראת שכינה בעם ישראל, או שמא תגרום לאש שתאכל את כולנו.

ראוי שבתקופת בין המצרים נחשוב יותר כיצד מונעים שנאת חינם, כיצד מפרים את מערכת היחסים ההדוקה שנוצרה בין הון לשלטון, במקום לחשוב כיצד מייצרים מהלך שירחיק את רוב היהודים היושבים בציון מדת ישראל וילבה אש נוראית של מחלוקת בתוך העם היהודי ובינינו לאומות העולם. כמו כן ראוי להבדיל בין שתי השאלות העקרוניות: תפילה ומקדש. נקווה שהרשויות ימצאו דרך לאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית "על ידי המשפט והצדק". אך בכל מקרה, יש למתן את הרטוריקה המסוכנת על בניין בית המקדש.

הרב ירמי סטביצקי הוא מנהל תיכון הימלפרב בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' תמוז תשע"ד, 18.7.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 ביולי 2014, ב-גיליון מטות תשע"ד - 884 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 33 תגובות.

  1. "תקדים הנביאים…הנביא אף מוסיף וטוען טענה מרחיקת לכת. הקב“ה מעולם לא רצה שנקריב קרבנות בבית המקדש: “כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח“.סוף ציטוט. להבנה אחרת אני מציע לקרוא את מה שהביאה פרופ, נחמה לייבוביץ מחוקר יפני בנ"ד:
    גליונות לעיון בפרשת השבוע ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – השנה התשע עשרה [תש"ך] הפטרת צו ירמיהו ז, כא – לד

    http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/nehama/irmiyahu7.doc

    • כלל שטבע חוקר המקרא מטוקיו

      בדברי נחמה לייבוביץ (אליהם הפננו ר' אליהו נר"ו), מובאים דברי חוקר יפני שקבע כלל חשוב בסגנון המקרא. כאשר אומר המקרא: 'לא א' אלא ב" – אין כאן שלילה גמורה של א'. אדרבה נכונותו של א' היא מן המפורסמות, אלא רוצה המקרא לומר: 'לא א' הוא ה'פואנטה', אלא ב".

      וכך: 'לא את אבותיכם כרת ה' את הברית, כי אם אתכם'. ודאי שנכרתה ברית עם האבות בסיני, אלא שאין זו המטרה העיקרית, אלא שהברית תתקיים לדורי דורות. וכן בדוגמאות רבות, המובאות בדברי נחמה לייבוביץ.

      אף כאן אומר ירמיהו שעיקר ציוויו של ה' אינו על 'דברי עולה וזבח', אלא: 'שמעו בקולי והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם' (ז,כג).

      בניגוד לתרבויות האליליות שבהם האליל זקוק למתנתו של האדם, בני ישראל נצטוו בעת יציאת מצרים על המינימום שבמינימום, שה בן פחות משנה. וזה בעצם החיוב היחיד שקיים ליחיד לדורות (מלבד חטאות ואשמות הבאים לכפר על חטא).

      גם ספר ויקרא מדבר על 'אדם כי יקריב מכם קרבן לה", אם אדם מיזמתו רוצה להתנדב קרבן כדי לבטא את הכרת טובתו לבוראו, אומרת התורה שיש לעשות בדרך מסויימת שרק היא לרצון לה'. על עני המקריב עשרון סולת, אומרת התורה: 'ונפש כי תקריב'. אין הקב"ה שועה אל גדלו של הקרבן, אלא על המיית הנפש המתבטאת בו.

      • וכך כותבת נחמה לייבוביץ בשם החוקר Kruse מטוקיו:

        'לא הושם לב כלל, שלפנינו ניב עברי מיוחד, שאפשר לבטא בצורת נוסחה אלגבראית כך: "לא א' אלא ב'", ופירושו בלשון המקרא אינה שלילת א' לחלוטין, אלא רק שלילה יחסית: "במובן ידוע לא א', או: במידה מסויימת, לא א' אלא ב'".

        דוגמת: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים" (בראשית מה,ח). וכן: "לא עלינו תלונותיכם כי על ה'" (שמות טז,ח); "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום" (דברים ה,ג); "כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם" (שמואל א' ח,ז); "כי חסד חפצתי ולא זבח" (הושע ו,ו); "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם" (תהלים מד,ד); . והרשימה המובאת במאמר ארוכה…

        והמחבר מנתח את תודעתו של העברי בהשתמשו בניב זה. בומרו: "לא עלינו תלונותיכם כי א=על ה'"… מובן מאליו וגלוי לעין כל שהתלונה היא נגד משה, ואין בדעת משה כלל להכחיש את המוחש, את תלונתם המפורשת נגדו. אלא דבריו יתפרשו כך: אתם מתלוננים עלינו, אבל תלונה זו בעצם, ביסודה, מכוונת יותר אל ה' מאשר אלינו, שהננו רק שלוחיו…

        וכן פסוקנו: "לא דיברתי את אבותיכם ולא ציויתים"… בכוונה זו של עשיה חיצונית, מבלי קיום רצון ה' בכל שטחי החיים – במובן זה, מעולם לא ציויתי על עולה וזבח…'

        (גליונות עיון בפרשת השבוע, שנה יט (תש"ך), הפטרת צו. קישורית למאמר בתגובתו של ר' אליהו, לעיל)

  2. הגיעה הזמן , להודות , ולהבין , שורש הרע ביניו היהודים-והמוסלמים נעוץ "בציונות,החילונית-קומוניסטית",
    שמאיימת על תרבותנו , תורתנו , והאמונה באלהינו המשותף לעם היהודי והמוסלמי !
    מכאן , ככל שנקדים להבין , ולהפנים אמת קשה זו , כי אז ברוח טובה נשחרר ציונות-זו , משיבייה העצמי אילוו היא ממשחרת , שלא במודע!
    ובעת זו כשתבוא יהיו המוסלמים , הראשונים לעזרנו בע"השם , בבניית בית -המקדש !

    • אם תרצו - אין זו אוטופיה

      בית המקדש יתרום גם תרומה כלכלית נכבדה לעולם הערבי . מיליוני עולי רגל יביאו פריחה כלכלית לכל ענפי המסחר והתיירות בירושלים ובסביבתה.

      באי המקדש יצטרכו למיליוני כבשים ושעירי עזים – קרבנות פסח, עולות ראיה ושלמי חגיגה, חטאות ואשמות. פרנסה בשפע לשבטי הבדווים ממזרח עיראק עד למדבר סהרה.

      הנני קורא, איפוא, לכל פלגי העולם המוסלמי, החל בדעא"ש ואל-קאעידה, וכלה בחמאס ובסלפים – נתאחד כולנו להקים את בית המקדש היהודי בצד מסגד אל-אקצה (שאינו בשטח הר-הבית), ובא לאל-קודס גואל!

      בברכה, שאמס רזאל אבו סלאמה (קובת א-נג'מה)

      .

  3. צפייה למקדש - התכוננות והתקדשות (דרכו של ה'חפץ חיים)

    בס"ד כ"ד בתמוז ע"ד

    הכותב עמד על כך שבית המקדש אינו דבר העומד בפני עצמו, אלא צריך להיות כרוך בהתקדשות של היחיד והחברה המבקשים באמת להיות ראויים לקרבת אלקים. כשניגשים אל הקודש בגישה ובשאיפה זו – אז 'המקום גורם' לחיזוק ולהתעלות רוחנית. 'ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה".

    וכך עורר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ללמוד את הלכות עבודת בית המקדש, כדי שנהיה מוכנים ועומדים להקמתו; ומאידך, כתב את 'חפץ חיים', 'שמירת הלשון' ו'אהבת חסד', כדי להכשיר את הלבבות, להיות מלאים באהבה ובכבוד הבריות, ובכל לתקן את שנאת החינם שהיא שהחריבה את ביתנו.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    מעניין, שאף שהח"ח עודד תלמידי חכמים כהנים להתמסר ללימוד הלכות המקדש ועבודתו – את רבי אברהם יצחק הכהן קוק, הנחה הח"ח דוקא ללכת לרבנות, ביודעו את כוחו לקרב לב רחוקים לאביהם שבשמים. מאוחר יותר סיפר הח"ח, שעוד בהיות הראי"ה אברך בוולוז'ין – היו שולחים אליו צעירים שהיו להם בעיות באמונה כדי שהוא יחזקם.

    • פיסקה 2, שורה 3:

      … ובכך לתקן את שנאת החינם…

    • ולא לחינם שלחו את המתלבטים דווקא לרב זצ"ל-הוא כמדומני מהבולטים שעסקו בנושאים שהטרידו את התוהים והמתלבטים אז אם זה עניין היחס לאבולוציה או לתגליות הארכיאולוגיה כמו הדמיון בין סיפור המבול לעלילות גלגמש וההשוואה של פרשת משפטים לחוקי חמורבי וכו' וכו' והיחס לציונות ועוד ועוד

      ממש מופתי לקרוא את דבריו אלו באיגרותיו[במיוחד למשה זיידל שהרבה לשאול בעניינים אלו]וב"אדר היקר" וב"לנבוכי הדור" שיצא לפני לא הרבה זמן במהדורה מודפסת וכמובן ב"אורות" ו"אורות הקודש" ובשאר ספריו המופתיים

      ב"ה שזכינו למאור כזה!

  4. אף אחד מאיתנו לא צריך היום בית מקדש במתכונת של בית שמקריבים בו קרבנות.
    זו האמת הפשוטה , וכולנו יודעים אותה.

    אז למה כולנו מתפללים שיבנה ?
    תשובה : "כי ככה כתוב !"
    וזו הבעיה – שמקדשים את מה שכתוב , על חשבון האמת.

    בחזוני , אני רואה בית אחד שמתפללים בו יהודים , נוצרים ומוסלמים לאותו האלהים. בית שנמצא במרכזה של ירושלים. עיר שהיתה בעבר עיר של מלחמות בלתי פוסקות , והפכה לעיר השלום – העיר המאחדת את בני האדם והדתות. בית שהיה בית מריבה , והפך לבית שבו מכירים כל העמים שכולנו בניו של אותו האל.

    מה שיוצר את המלחמה בין המוסלמים ליהודים במזרח התיכון אלו לא האנשים ולא האל , אלו הספרים !
    האל לא יוצר את המלחמה , כי כולם בניו באותה מידה. והאנשים גם הם לא יוצרים את המלחמה , כי בלי הספרים אף אחד לא היה מרגיש שהקרבת קורבנות חסרה לו (וכנ"ל בלי הספרים אף אחד לא היה מרגיש צורך לאסלם את כל העולם).

    ספרים שהיו רלוונטיים בתקופה מסוימת , והפכו לאמת שאיננה ניתנת לערעור , זו הבעיה האמיתית (ניתן אפילו לומר שלא הספרים הנפלאים הם הבעיה , אלא קידושם של הספרים כאמת מוחלטת זו הבעיה !).
    מה שירמיהו ונביאי ישראל בכל הדורות אמרו זה לא לקדש את הקורבנות והריטואלים החיצוניים (אגב , היתכן שלירמיהו היה נוסח אחר של תורה ללא קורבנות ? זו גם מחשבה העולה בדעתי). הקורבנות והריטואלים החיצוניים , נחוצים למען מטרות מסוימות. קדושתם איננה מעצם המעשה אלא מהמטרה שהם אמורים להביא אליה – קרבת אלהים. כנ"ל הספרים וכנ"ל כל דבר אחר.
    ברור לי שיש בדברי אלו כפירה בעיקר אמונה של הרמב"ם. אך השאלה היא מה אנחנו מחפשים – האם אנו מחפשים את אלהים , או שאנחנו מחפשים את הביטחון של "כך כתוב" ?
    אני חושב שמי שמחפש את אלהים , ידע מייד מה האמת.

    • קצת היסטוריה

      וליוסף אמר –

      הרעיון שעם ישראל סובל בגלל 'הספרים' המייחדים אותו, והפתרון הוא לאמץ את תרבות המערב הנאורה המפילה את החומות והמחיצות בין עמים ודתות ויוצרת עולם של חופש שוויון ואחוה – כבר נוסה באירופה החל מהמאה ה-18. יהודים היו מוכנים לזרוק את מורשת אבותיהם ולהיות נושאי הדגל של כל אידיאולוגיה נאורה.

      וראה זה פלא, הגויים ששנאו אותנו בגלל דתנו המתבדלת, החלו לשנאנו בגלל שאנחנו משתלבים בחברתם ומטביעים עליה את חומנו היהודי. סוציאליסטים שנאו אותנו בגלל הצלחתנו הכלכלית. קפיטליסטים שנאו אותנו בגלל מאבקנו לצדק חברתי. סוף דבר, נמנו כולם ואמרו: 'יהודים לכו לפלשתינה!'

      הלכנו לפלשתינה והקמנו בה מדינה. ומתברר ששנאת האומות רודפת אותנו גם כאן. בני ישמעאל מכבדים אותנו בחטיפות, רציחות, פיגועים ורקטות, ובני אדום – בהטפות מוסר צבועות, כשאנחנו מעיזים לעמוד על נפשנו.

      הווה אומר: מה שלא נעשה – לא יקבלו אותנו. ואין זה מפתיע. כבר הנביא יחזקאל מבטיח לחושבים 'ככל הגויים בית ישראל': 'והעולה על רוחכם היה לא תהיה'.

      במשך אלפי שנות גלות היינו נרדפים ומושפלים – אבל היתה לנו גאווה לאומית ואמונה בצדקת דרכנו, אמונה שטופחה על ידי 'הספרים' שיהודים שקדו על לימודם ועל הגשמת הערכים שבהם.

      ואנחנו – הרואים לנגד עינינו התחלה של התגשמות נבואות הנביאים על קיבוץ גלויות והפרחת שממות הארץ; אנחנו – הרואים בפלא של זקיפות קומה יהודית במישור הפיזי – על אחת כמה וכמה שעלינו לזקוף את קומתנו הרוחנית ולהתגאות במורשתנו.

      עינינו הרואות מה שקורה בעולם החופשי. באין חינוך לתורה ומצוות – ההתבוללות אוכלת בכל פה. ובמקום שיש תורה ומצוות, שם יש גאוה לאומית יהודית, שמירה על הזהות היהודית ועלייה לארץ. .

      נתחזק בנבואת ישעיהו: 'אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה כל שומר שבת מחללו וכל שומר ידו מעשות כל רע.. ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם.. והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • הגיעה הזמן , להודות , ולהבין , שורש הרע ביניו היהודים-והמוסלמים נעוץ "בציונות,החילונית-קומוניסטית",
        שמאיימת על תרבותנו , תורתנו , והאמונה באלהינו המשותף לעם היהודי והמוסלמי !
        מכאן , ככל שנקדים להבין , ולהפנים אמת קשה זו , כי אז ברוח טובה נשחרר ציונות-זו , משיבייה העצמי אילוו היא ממשחרת , שלא במודע!
        ובעת זו כשתבוא יהיו המוסלמים , הראשונים לעזרנו בע"השם , בבניית בית -המקדש !

        להגיב

    • ולמשה צבי היקר :

      המתבוללים אינם קשורים למה שאני אומר :
      האם אותם מתבוללים חיפשו נבואה ? האם הם חיפשו את הקשר החי לאלהים ?
      האם תרבות המערב מחפשת בכלל את הקשר החי לאלהים ?

      לגבי שיבת עם ישראל לארצו :
      חלק מה"משכילים" שבו אל התנ"ך , והתיחסו בביקורתיות למה שנכתב אחר כך.
      הם לא קיבלו את הפרשנויות כאמת מוחלטת שאין עליה עוררין.

      ודווקא מהאנשים הללו צמחה הציונות , וצמחה שיבת עם ישראל לארצו !
      כי הם ניטרלו את החוליה הזו של "בית שני" שהרסה את הנבואה.

      גם דויד בן גוריון אישית , העריץ את התנ"ך והרבה הרבה פחות העריץ את מה שבא אחריו.
      ורק הגישה ה"תנכית" הזו היא הגישה שהביאה לנו את המדינה , ואת התגשמות חזון הנביאים.

      לצערי , לא התלמוד ולא המשנה הביאו את שיבת עם ישראל לארצו , וצריך להכיר באמת פשוטה זו. הם בעיקר עיכבו את שיבת עם ישראל לארצו.

      ועם זאת , התנ"ך הוא בעיני מקור השראה , ספר מופלא , אולי אפילו בסיס הכרחי להשגת האל , אך התנ"ך אינו יכול להחליף את דבריו החיים של האל כאן ועכשיו.
      כנ"ל לא שום ספר אחר.

      • יוסף כהן,פלא הוא שאתה מציין לשבח את הניכור של בן גוריון מספרות חז"ל

        אומנם ה"שיבה אל התנ"ך" או איך שתקרא לתהליך הזה אכן חיזקה את המוטיבציה הציונית אך האם אתה חושב שהמגמה הזו המשיכה? אתה באמת חושב שכמו בדורו של בן גוריון יש כיום את אותה זיקה לתנ"ך ?

        ואולי לא חשבת שאותה "יהדות של בית שני" ששמרנו עליה בשנות גלותינו מכל משמר היא זו שבזכותה אפשר היה בכלל "לשוב" לתנ"ך מבלי שנתבולל ונעלם מעל פני ההיסטוריה בדור מן הדורות ובכל התלאות שעברו עלינו?

        האם הקראים שאכן ויתרו במודע על חז"ל וממשיכיהם והתחברו רק אל התנ"ך הביאו את הגאולה ואת השיבה לארצנו ביותר מאלף שנות קיומם?

        כדאי מאוד לבדוק את הדברים לפני שקופצים למסקנות נמהרות

        נ.ב

        וכן אם כל הכבוד המוצדק לבן גוריון ומפעלו חשוב לזכור שלא מדובר בדמות קדושה שאין להרהר אחריה כמלוא נימה, בן גוריון גם עשה לא מעט טעויות ודברים שנויים במחלוקת ואני לא חושב שצריך לאמץ את ה"בן גוריוניזם" לנצח נצחים בתור איזו חוקה עם כללי ברזל. אפשר וצריך לחלוק על דברים לא ראויים בפועלו ולקחת את הדברים הטובים ולזכור לטובה את מפעלו בזכותם

        אם חפצת להשתמש בבן גוריון כ"טיעון מתוך סמכות" אני חושב ששגית מאוד

        • אין המשכיות לבן גוריון ולא למשכילים שאחזו בתנ"ך , ולא לקראים , כי פשוט לא היתה להם המטרה של השיבה אל הנבואה. וזה עונה על כל שאלותיכם.

          • מעניין כי קודם ניסית לפאר את ה"תנ"כיזם" של בן גוריון ועכשיו יפה שאתה נסוג מכך

            מעבר לכך שהדיבור על "חזון הנביאים" שכה דובר בפי אנשי תנועת העבודה וממשיכיהם היום הוא דיבור סלקטיבי מאוד

            כזכור חזון הנביאים גם דיבר על "שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי" כמו שקראנו בהפטרה בי"ז בתמוז ממש לא מזמן ולא רק על מוסר וצדק של בין אדם לחברו

            חוץ מזה שהמשנה והתלמוד דברי אלוקים חיים של רבותינו התנאים והאמוראים כלל לא הפריעו לכלום!

            אני רוצה להזכיר את מפעל ההתיישבות בלב הארץ ביהודה ושומרון את גוש אמונים מפעל שכל כולו מורכב מאנשים המסורים בלב ובנפש לדברי חז"ל למשנה לגמרא לתוספתא ולמדרשים שיונקים מהראי"ה ובנו הרצי"ה זכר צדיקים לברכה שחז"ל היו נר לרגליהם

            בן גוריון ושותפיו לדרך אומנם עשו דברים גדולים אך חבל שאתה דווקא משבח את הטעויות שלהם ,את הקפיצה המלאכותית של "מהתנ"ך לפלמ"ח"* שלא לחינם לא הצליחה להכות שורשים וכדבריו המחכימים של ש.צ בהקשר זה בתגובתו כאן למטה.

            *למעשה בן גוריון ושאר אנשי תנועת העבודה לא דילגו על ימי בית שני אלא הם לקחו משם את מה שהתאים להם ,את בית חשמונאי ואת המורדים במרד הגדול נגד הרומאים, את סיפור מצדה וכמובן את בר כוכבא שעד ביקורתו של יהושפט הרכבי כמעט אף אחד לא העז להרהר על דמותו המיתולוגית ואכמ"ל

          • לא פיארתי את התנכיזם של בן גוריון , אלא אמרתי שבזכות נטישת תורת בית שני והשיבה לתנ"ך זכינו למדינה. מעולם לא אמרתי שבן גוריון היה מושלם , ההיפך.
            כנ"ל אני טוען ששורש הרע נמצא בעזיבת הנבואה , וממילא גם התועלת בתנכיזם היא מוגבלת לדעתי. התנ"ך הוא הספר בה' הידיעה , אך גם הספר בה' הידיעה איננו יכול להחליף את החוויה האלוהית החיה.

            מה שכן אמרתי זה שקידוש הספרים הוא הבעיה – המחשבה שמה שהיה רלוונטי בעבר רלוונטי בהווה , זו הבעיה. החשיבה שכיום אנחנו צריכים בית מקדש עם קורבנות , זו הבעיה.
            או למשל – בקרוב מגיעה שנת השבע שנת השמיטה , ובגלל המבנה השונה של החברה והכלכלה שלנו , לא רק שהשמיטה איבדה מזמן את הרעיון המקורי שלה של "ואכלו אביוני עמך" , אלא שהמחירים בשמיטה בדרך כלל יקרים יותר מהרגיל !
            אם היום ריבונו של עולם היה נותן את התורה , האם מישהו למשל חושב ברצינות שכל המבנה של "מתנות עניים" למשל , היה נשאר זהה ? הרי ברור לכל מי שקורא שכל המבנה שם מתאים לחברה חקלאית ולחברה שגידלה בעלי חיים , וממש לא מתאים לחברה שלנו היום !
            לקט , שכחה , פאה , מעשרות , ראשית הגז , מעשר בהמה .. ..
            האם קורבנות זה דבר רלוונטי עבורנו כרגע כשרובינו כלל איננו מגדלים בעלי חיים ? מה עם עבדים ? מה עם מלך ?

            המסקנה הפשוטה היא :
            דבר האל משתנה כל הזמן , ומי שחושב שמה שהיה רלוונטי בעבר רלוונטי היום , רחוק מהאל ורחוק מדבר האל. דבר האל נמצא כאן ועכשיו , והספרים יכולים לתת השראה בלבד – דרך הספרים רואים מה היה בעבר , ושואפים לכך בהווה.
            נטישת הנבואה שנעשתה בבית שני היתה פשע , שגרם לאלפיים שנות גלות.
            אם אנחנו באמת מחפשים את דבר האל , עלינו להפסיק לחפש אותו בספרים , ולהתחיל לחפש אותו במקום הנכון.

            • אבל כמו שאמרתי לא מדובר היה ב"שיבה" אמיתית לתנ"ך אפילו אליבא דשיטת מי שחושב שצריך "שיבה" כזו כמו הקראים. מדובר היה בשימוש בתנ"ך רק איפה שהתאים להם ואיפה שלא התאים להם דילגו באלגנטיות

              זכינו למדינה למרות זאת ולא בזכות זאת

              אני שוב רוצה להזכיר אגב ש"תורת בית שני" איננה גלותית כמו שאתה מצייר אותה -אני רוצה להזכיר את בית חשמונאי וממלכת יהודה של תקופתם ואת העובדה שפרצו שלוש מרידות גדולות כנגד הרומאים שבראשונה שבהן נחרב הבית כתוצאה ממנה ואילו השתיים שבאו לאחר החורבן גם היו מרידות קשות

              במחילת כבוד תורתך זה נראה כאילו אתה לוקח בכח את העובדות ההיסטוריות לפרשנות שתתאים לאג'נדה שלך

              בקשר לדברים שכתבת על הנבואה-התווכחנו כבר בעבר על כל אחת מהנקודות שהעלית ולכן לא אחזור על כך שוב ואין טעם בזה

              • בפעם האלף –
                אין שום צורך בשיבה לתנ"ך , אלא בשיבה לנבואה.
                התנ"ך רק מלמד אותך דבר חשוב אחד – שזה היה בעבר.
                וזהו.

                (לגבי מרידות ושגעונות אחרים בבית שני , זה לא הופך משהו לגלותי יותר או פחות. כשהדרך כולה טעות , לא יעזרו מרידות , וכפי שמשה אמר למעפילים "למה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח ? "
                במצב שאין נבואה ואין דבר ה' וכל מה שיש זה ספרים ואובדן דרך , אפשר למרוד עד מחר , וזה לא הופך להיות דבר ה' כתוצאה מכך).

            • וליוסף אמר –

              א. לגבי טענתך על 'עזיבת הנבואה' – אין מצב שהקב"ה ירצה בנבואה, ואדם יוכל יתנגד לכך. ראינו מה קרה ליונה כשלא הסכים למלא את השליחות הנבואית שהטיל עליו הקב"ה. ברגע שהקב"ה ירצה בחידוש הנבואה – הוא יחדש אותה.

              ב. טענותיך על 'חוסר הרלבנטיות' של מצוות התורה בתנאי ימינו. הדוגמאות שהבאת הן בעיות של אירגון, שמדינאי מוכשר (כבן גוריון, למשל) יכול לסדר את העניינים כך שדרישות התורה תהיינה מעשיות.

              אתן כמה דוגמאות שבן-גוריון היה מעורב בהן. הוא יצר מהפכה שהפכה רבבות יהודים לעובדי אדמה. מהמטוס נשלחו העולים לכפרים ולמושבים ותוך זמן קצר הפכו לעובדי אדמה מצליחים עד היום הזה. בנקודה זו נראה שהוא פעל לפי רצון התורה וחזון הנביאים שעם ישראל יחזור לשכון איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. הוא גם הראה דוגמא אישית, כשפרש בשיא כוחו מהנהגת המדינה והלך להיות קיבוצניק מן השורה בנגב הרחוק.

              הוא יצר כאן חברה שבה יש כלכלה חופשית, אך יש גם חוקים המגנים על זכויות העובד ויש מערכות חזקות הדואגות לחלש. מערכות רווחה וביטוח לאומי; מערכת ממלכתית.הדואגת לתעסוקה לכל עובד. הדברים הולכים בכיוון שקבע הרמב"ם שהצדקה הגדולה ביותר היא להמציא לאדם פרנסה בכבוד.

              בתחום זה יש בזמננו נסיגה מהאחריות הממלכתית. לעומת זאת, רבנים נוטלים כעת אחריות על החזרת מובטלים למעגל העבודה. כך עשה הרב יוסף צבי רימון מאלון שבות, שדאג לתעסוקה למגורשי גוש קטיף. כך יזם כעת הרב של כוכב השחר, הרב אוהד קרקובר, שהקים ועדה של מתנדבים שתפקידה לדאוג לתעסוקה הולמת למי שנזקק לכך.

              עוד תקנה חשובה של בן גוריון היא חינוך החובה, בה הלך בעקבות תקנת יהושע בן גמלא שהנהיג חינוך חובה באחריות צבורית, כמעט אלפים שנה לפני שהעולם המערבי גילה את הרעיון. ובעקבות תקנת יהושע בן גמלא, לא הייתה עיירה או כפר בכל רחבי הגולה, שבו לא היתה מערכת מסודרת שדאגה שלא יישאר ילד אחד שאינו לומד תורה.

              חבל רק שבן גוריון, או האנשים שפעלו מטעמו, גרמו גם לקלקולים גדולים, שהביאו ציבור גדול לעזיבת מורשת האבות. מה היה חסר לו בתיקוניו החברתיים, אם כל אותם יהודים יקרים היו ממשיכים להתפלל, לשמור שבת כשרות וטהרה ולחנך את ילדיהם לתורה?

              על כל פנים הראה בן-גוריון שמנהיג מוכשר יכול להחזיר הרבה עטרות ליושנן.

              כך יקום יום אחד מנהיג שייזום בניית מערכת בנקים ללא ריבית, כנהוג ביפן וברצות מוסלמיות..כך תחזור ה'עיסקא' לייעודה המקורי – השקעה שיש בה שותפות ברווח והפסד, בימינו קוראים לזה 'הנפקת מניות'.

              כך יקום מנהיג שיארגן את 'אוצר בית הדין' כפי שהיה בזמן חז"ל. מערכת ממלכתית יכולה לדאוג בקלות להובלת הפירות מהשדות אל בתי הצרכנים, שיקבלו את מזונם במחירי עלות מינימליים. הרי המחירים עולים מפני שאין מערכת הובלה ישירה מהשדה אל הצרכן ו'פער התיווך' מנפח את המחירים פי כמה וכמה מהעלות .האמיתית.

              את הבעייה של מתנות העניים והמעשרות, פתרו כבר בימי הנביא מלאכי שציוה: 'הביאו את כל המעשר אל 'בית האוצר', ומשם היה מי שדאג לחלק אותו ללויים תופשי התורה ולעניים הנצרכים. גם אחרי שנתרחק העם מאדמתו, לא היה מקום בתפוצות הגולה הנידחות ביותר שלא היתה בו מערכת קהילתית מפותחת שדאגה לעניים, ובמקומות רבים היתה מערכת מפותחת שדאגה גם ללומדי תורה הממלאים את מקום הלויים.

              דין עבד עברי לא קיים בזמן שאין היובל נוהג, אך בהחלט היה יכול להוות דגם לשיקום נכון של העבריינים. במקום לשים את מי שנכשל בגניבה בכלא שם ילמד להיות פושע מדופלם, שלחה אותו התורה לשיקום אצל 'משפחה אומנת', שם דאג האדון לא רק לפרנסתו אלא גם לפרנסת משפחתו, החזיר אותו לחיי עמל תקינים והוציא אותו בסוף תקופת 'עבודות השירות' עם הענקה מכובדת שמאפשרת לו להתחיל בחיים חדשים.

              בקיצור – מנהיג בעל חזון ובעל כשרון יכול לעשות גדולות בהחזרת ערכי התורה ליישום בחיי המעשה.

              בברכה, ש.צ. לוינגר

              • בנקאות ללא 'היתר עיסקא'

                הרצאתו של הרה"ג שמואל אליהו ב'כנס רמלה', בה קרא לאפשר לאנשים לפתוח חשבונות בנק ללא היזקקות ל'היתר עיסקא' – ניתנת לצפיה דרך כתבתו של יוני קמפינסקי, 'הרב שמואל אליהו: ללמוד מן הבנקים המוסלמיים', באתר 'ערוץ 7', כ"ב בניסן תשע"ד..

                תשובות של הראשונים לציון הג"ר יצחק נסים והג"ר מרדכי אליהו זצ"ל בעניין 'היתר עיסקא', שנשלחו לג"ר יצחק שחיבר זצ"ל (רבה של קהילת הספרדים בבואנוס איירס) בחודש אב תשכ"ט – בשו"ת מאמר מרדכי לגר"מ אליהו, חלק ב', יו"ד סי' ט. הגר"מ אליהו הציע שם דרכים מהודרות יותר להקמת חברה להלוואות עסקיות לבני הקהילה ללא היזקקות ל'היתר עיסקא'.

                • בנושא 'היתר עיסקא', עניינו ומגבלותיו – ראו גם דברי הג"ר יעקב אריאל, הלכה בימינו – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה, מהדורה שניה מורחבת, מכון התורה והארץ, אשקלון – כפר דרום תשע"ב, עמ' 354-364.

              • א. נכון. ה' יכול לעורר את הנבואה גם ללא השתדלות. ועם זאת , להרגשתי ולחוויתי , אצל רובינו את הנבואה צריך לעורר ולבקש. או במילים אחרות : אדם צריך שתהיה בו תשוקה חזקה מאוד לדבר ה' כדי שדבר ה' יחול עליו. אתה צודק שבתנ"ך יש סיפורים אחרים – קשיא.
                ועוד תשובה לזה אכתוב בסוף דברי.

                ב. כדי לפתור את הבעיה של "חוסר הרלוונטיות" של מצוות רבות מהתורה , אכן חז"ל הלכו בדרך של "התאמת התורה למציאות". וזוהי בגדול הדרך הרבנית – בניגוד לדרך הקראית , למשל , הטוענת שהם רוצים לקיים את הדברים כפשוטם ויהי מה.
                שתי הדרכים בעיתיות בעיני –
                הדרך הקראית היא בעייתית יותר בעיני , משום שכפי שכתבתי , אין שום ספק שמה שהיה רלוונטי כמצוות לפני 3300 שנה , רחוק מאוד מלהיות רלוונטי היום. לי ברור שאם ה' נותן היום תורה לעם ישראל , לפחות 50 אחוזים עוסקים בנושאים שכלל לא מוזכרים בתורה שאנחנו מכירים , ואילו דברים רבים שכן מוזכרים בתורה שאנחנו מכירים לא יוזכרו.
                הדרך הרבנית היא בעייתית , משום שזה סוג (ותסלחו לי על הביטוי) של "ללכת עם ולהרגיש בלי". אינסוף פשרות ושינויים ולומדש כהררים התלויים בשערה. אם משה רבינו היה מגיע היום ורואה מה נהיה מהתורה שלו , כנראה שלא היה מבין כלום.
                והסיבה היא שמצד אחד רוצים להיצמד למה שכתוב , מצד שני רוצים לחיות במציאות , וזה יוצר פליק פלאקים וטריקים שרק דמיון מפותח במיוחד יכול היה להמציא , וספרים על גבי ספרים , עד שנוצר יצור כלאיים משונה , שאיננו תורה ואיננו מציאות אלא אוסף של הצדקות והתפלפלויות משונות על נושאים משונים שלא שערום אבותינו.
                אם נניח שהספר המרכזי לפיו יהודי דתי יודע מה לעשות זה "שולחן ערוך אורח חיים" – אז אם ניקח סעיף סעיף עם משנה ברורה , כמה מהם קשורים ישירות למה שמשה אמר ? ולעומת זאת כמה אחוזים ממה שמשה אמר בכלל לא מוזכר שם ?

                אלו שתי הדרכים , ושתיהן בעיני אינן דרכים אלא אובדן דרך !
                הפתרון האמיתי הוא פשוט – לחזור אל המקור ממנו נובע הכל. לחזור לדבר ה' שנמצא היום בדיוק כפי שהיה נמצא לפני 3300 שנה.

                וזה עונה גם על השאלה הראשונה שלך – שהיא שאלה מצויינת – למה אין לנו היום מקרים של "נבואה ספונטנית" כמו בעבר.
                והתשובה היא שאנחנו פשוט "חסומים" ! כי אם מבחינתינו דבר ה' הוא הספרים , אז איננו יכולים לקבל שום דבר אחר. כל דבר אחר שנוגד את הספרים נראה לנו ככפירה. האם כשהייתי בחור ישיבה מקפיד על קלה כחמורה הייתי יכול לקבל משהו אמיתי ? ברור לי שלא ! כי ראשי ורובי היה שקוע בספרים , ובנסיונות לראות איך אני מגשר בין הספרים לבין המציאות. זה לקח לי שנים ארוכות להשתחרר מהספרים , כדי שאוכל לקבל משהו , ועוד לא הצלחתי לגמרי !
                כדי לקבל חדש , יש להרוס את הישן – סותר על מנת לבנות. אי אפשר לבנות על בנינים גבוהים וישנים.
                לי ברור שאם עשירית ממה שהשקעת בספרים , היית משקיע בלחפש את דבר ה' , את הנבואה , היית משיג זאת. ולא רק אתה – הרבה בחורי ישיבה היו יכולים להשיג זאת.

                • התאמת המציאות לתורה

                  חז"ל לא הלכו בדרך של 'התאמת התורה למציאות', אלא בדרך של 'התאמת המציאות לתורה'. הדרך שהתוו היתה: 'הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה'. הם לא ביטלו את מצוות התורה אלא הרחיבו אותן על ידי מערכת של סייגים והידורים המהוים 'משמרת לתורה'. את הדרך של 'סייג לתורה' עשתה כבר התורה עצמה במקומות מסויימים, כגון בנזיר שהתורה אסרה לא רק שתיית יין אלא גם 'מחרצנים ועד זג'.

                  באותם סייגים, נתנו חז"ל יותר מקום להקל, 'שהם אמרו והם אמרו', וקבעו שבדרך כלל 'ספיקא דרבנן לקולא' ועל פי יסוד זה יש במצבי דחק מקום לסמוך גם על דעת מיעוט וכיו"ב. וכך באיסורי דרבנן של שבת הקילו במקום חולי גם שאין בו סכנה, אך בכל זאת הצריכו לעשות בשינוי שלא לעשות את השבת כחול. באיסורי דרבנן, שעניינם הרחבת גבולות התורה – שם יש מקום לגמישות תוך זהירות רבה.

                  עיקר חיזוק התורה הוא בהוראתם של אנשי כנסת הגדולה: 'והעמידו תלמידים הרבה'. כשאדם לומד ומבין את כללי התורה ומבין איך מערכת הפרטים משתלשלת מהיסודות – הוא מקבל כלים להתמודדות נכונה עם המציאות, התמודדות שמגמתה היא לא להשליך אחר גוו את רצון התורה, אלא איך להעלות את המציאות ולהתאימה לערכים הגדולים של התורה.

                  בברכה, ש.צ. לוינגר

                  • חז"ל הלכו בדרך של "התאמת התורה למציאות" ולא ההיפך , והראיה הפשוטה היא שהתורה שיש בידך היום שונה לחלוטין מהתורה שהיתה בידי יהודי בתקופת הראשונים , שונה לחלוטין מהתורה שהיתה ליהודי בימי המשנה , שונה לחלוטין מהתורה שהיתה ליהודי בבית שני , שונה לחלוטין מהתורה שהיתה ליהודי בגלות בבל , שונה לחלוטין מהתורה שהיתה ליהודי בבית ראשון , שונה לחלוטין מהתורה שהיתה ליהודי בזמן השופטים.

                    אינני מדבר על הטקסט של התורה (שכנראה נשאר אותו דבר , לפחות מימי חזקיהו ואילך) , אלא על ההוראות המעשיות – איך להתנהג ומה לעשות.
                    כשהשתנתה המציאות , השתנתה התורה – אם תיקח יהודי מבית שני , יהודי מבית ראשון ויהודי מימינו , ותשאל אותם על אורח חייהם כיהודים , מן הסתם תקבל 3 תשובות שונות לחלוטין.

                    התלמוד והמשנה והראשונים בעקבותיהם רוצים ליצור אמונה (מוטעית) , שהתורה אותה הם מציגים זה בדיוק מה שהציג משה רבינו , ושהדרשות למינהן נמסרו במסורת או "מוכרחות" ושהכל הכל היה בעל פה , וברור לכל לומד שאין זה כך.

                    ליהודי מאמין לכאורה "אסור" לחשוב מחשבות אלו , שהן בגדר כפירה , ובמה שכתבתי כאן כבר נכנסתי לגדרי "מורידין ואין מעלין" לפי הרמב"ם (אגב , עוד הלכות שאינן רלוונטיות בזמנינו) , אך בסופו של דבר אני מחפש את ריבונו של עולם , ולא מחפש את מה שאומרים הספרים. וכדי למצוא את ריבונו של עולם , צריך להיות אמיץ , ולהודות על האמת ביושר.

                    אם תשאל למה אין יותר נביאים בימינו , אני חושב שזו הסיבה המרכזית : מעט אנשים מחפשים את ריבונו של עולם , ולמעטים עוד יותר יש את האומץ לצאת נגד מה שחינכו אותם ונגד הספרים. ממילא גם הם חוסמים את עצמם מלקבל.

      • וקווי ה' יחליפו כח

        בן-גוריון ובני דורו גדלו ב'חיידר' ובישיבה ובבית הכנסת. שם למדו את החומש ואת התפילות ואת אגדות חז"ל הרוויים כיסופים לארץ ישראל. שם למדו את המשנה , שנתחברה בא"י ויותר ממחציתה עוסק במצוות התלויות בארץ ובמקדש.

        כשהאירה 'שמש ההשכלה' הם מרדו בהם וניסו להשתלב בתרבות האירופית הנאורה. רק כשזו הקיאה אותם וסבבה אותם בשנאה – התפכחו במקצת מהחלום הנאור, וחזרו במקצת ל'גירסא דינקותא' שלהם, ולחלום הנושן של שיבת ציון, תוך ניסיון לנתק אותו ממקורו הדתי.

        כאן בארץ מצאו כבר רבבות יהודים, שרובם היו שומרי מצוות. אם מהיישוב הישן ואם מהמושבות החקלאיות שרובם היו 'יהודים של בית הכנסת' שהנצי"ב והרב מוהליבר היו מורי דרכם.

        בתקופת המנדט, שבה הצליחו אנשי הציונות החילונית ליצור 'נומרוס קלאוזוס' שהגביל את עלייתם והתיישבותם של יהודים שומרי תורה ומצוות. ידוע סיפורו של המושב הדתי הראשון 'שדה יעקב', שבמשך שנים סירבה ההנהלה הציונית להכיר בו, עד שאיימו אנשי המזרחי שיפסיקו להעביר את 'השקל הציוני' ואז הואילו ראשי הציונות בטובם להכיר בהם.

        לאחר קום המדינה נפתחו שערי הארץ לעלייה חופשית, ואז זרמו לכאן מאות אלפים מיהודי המזרח, שרובם ככולם היו אנשי מסורת, שאהבתם לציון לא באה מאידיאולוגיות זרות ולא מאימי השואה, אלא פשוט מאהבת הארץ שכל לומד 'חומש' גדל עליה. בשנים הראשונות עבר עליהם משבר חומרי ורוחני – ב"ה יצאננו מזה.

        מרבית העלייה מארצות חופשיות באה מיהודים שומרי תורה ומצוות. מי שמתנתק מהתורה – פשוט מתבולל. גם בארץ מובילים בוגרי החינוך הדתי לאומי בכל המערכות – בצבא, בהתיישבות ובהתנדבות. וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ילכו ולא ייעפו ירוצו ולא ייגעו..

        • עדיף עם תורה מאשר בלי. עדיף ספר עם לחלוחית חיים מאשר ריקנות מוחלטת. אך עדיף משניהם לשוב אל המקור ממנו נובע הכל – כולל הספר.

        • הגיעה הזמן , להודות , ולהבין , שורש הרע ביניו היהודים-והמוסלמים נעוץ "בציונות,החילונית-קומוניסטית",
          שמאיימת על תרבותנו , תורתנו , והאמונה באלהינו המשותף לעם היהודי והמוסלמי !
          מכאן , ככל שנקדים להבין , ולהפנים אמת קשה זו , כי אז ברוח טובה נשחרר ציונות-זו , משיבייה העצמי אילוו היא ממשחרת , שלא במודע!
          ובעת זו כשתבוא יהיו המוסלמים , הראשונים לעזרנו בע"השם , בבניית בית -המקדש !

          להגיב

          • המוסלמים והמקדש

            המוסלמים יבנו את בית המקדש?

            הרי הם שלטו בארץ כ1200 שנה לפני שקמה התנועה הציונית החילונית, ומדוע לא בנו בעת ההיא?

  5. נ.ב.
    וכמובן שקידושם של הספרים נובע מחטא אחר , חמור הרבה יותר :
    נטישת הקשר החי לאלהים , נטישת הנבואה שגרמה להפיכת היהדות לדת של ספרים רבים רבים וחסרת אלהים.

    הרי אפשר לקרוא בספר עצמו שכותב במילים הכי פשוטות – "תעשו את רצון האל יהיה לכם טוב" , "לא תעשו את רצון האל , יהיה לכם רע". באלפיים השנים האחרונות ללא ספק היה רע.
    אז מה המסקנה ?
    המסקנה היא שאיפושהוא טעינו בדרך.
    והטעות הראשית היא זניחת הנבואה וקידוש הספרים.
    זוהי אם כל חטאת.

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 885 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  2. פינגבק: עניין של תאורה | יהודה עציון | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  3. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 886 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להגיב על elijahoe לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: