הדתיות היא חלק מהטבע האנושי וככזו היא חלק מן המשחק הפוליטי וגם הצבאי

מאבקי הדת התכופים בישראל, החל מגיוס חרדים וכלה בפתיחת חנויות בשבת, גורמים לרבים לחשוב כי אם נפריד את הדת מהמדינה ייפתרו כל בעיותינו. על פי גישה זו הפרדת הדת מהמדינה, “כמו במדינות הנאורות“, תהפוך את הדת לעניין פרטי שאינו נוגע לסדר הציבורי ואו אז “איש באמונתו יחיה“.

שני פסקי דין שניתנו בשבועות האחרונים באירופה ובארצות הברית היוו שיא של מאבק ציבורי רחב היקף הנוגע למקומה של הדת בחברה והם מלמדים עד כמה רעיון ההפרדה התיאורטי רחוק מלשקף את המציאות. בארה“ב קבע בית המשפט העליון שבתי עסק בבעלות דתית פטורים מלספק את אמצעי המניעה שהם היו אמורים להעניק בחינם לעובדות שלהם במסגרת חוק הבריאות החדש של ממשל אובמה. בית המשפט העליון קיבל את טענת העותרים הדתיים שלפיה הספקת אמצעי מניעה פוגעת בחופש הדת שלהם האוסרת הפלות.

מנגד, בית הדין האירופי העליון לזכויות אדם אִשרר את החוק הצרפתי האוסר על כיסוי הראש במקומות ציבוריים. במקרה זה בית הדין קיבל את הטענה הצרפתית שלפיה יש לשמור על פנים גלויות במרחב הציבורי כדי לשמר “חיים משותפים“ ואינטגרציה חברתית.

בשתי המדינות – ארצות הברית וצרפת – מתנהל מאבק ציבורי עיקש על מקומה של הדת בפוליטיקה, ועל אף שבשתיהן מונהגת הפרדה חוקתית פורמלית של הדת מהמדינה קשה לדמיין שני פסקי דין הפוכים יותר זה מזה. ארצות הברית רואה את חופש הדת כערך עליון העולה (לפחות במקרה זה) על עקרונות של שוויון חברתי ומגדרי. למרות הטענה שאי הספקת אמצעי מניעה תפגע בעיקר בנשים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות המתקשות ברכישתם, קבע בית המשפט האמריקני שהזכות הדתית של העותרים גוברת. לעומת זאת, הגישה הצרפתית, שיסודותיה ההיסטוריים בעוינות כלפי הדת, טוענת שערכי השוויון החברתי והמגדרי עולים בחשיבותם על חופש הדת ועל כן בכוחם לאסור על נשים מוסלמיות לכסות את פניהן למרות שלדבריהן הדבר מתחייב מאמונתן הדתית.

ערכי השוויון החברתי עולים על ערכי חופש הדת? מוסלמית בצעדה נגד החוק הצרפתי

אתגר הדתיות

כאמור, שני פסקי דין אלו הם חלק ממערכה פוליטית וציבורית כללית על מקומן של קבוצות דתיות שונות באירופה ובארצות הברית. בניגוד למחשבה כאילו דתיות וקנאות מזוהות בהכרח עם נחשלות, הרי העותרים הדתיים לבית המשפט האמריקני הינם אנשים משכילים, אמידים מאוד ומעורים היטב בחיים המודרניים האמריקניים.

גם לעותרת הצרפתייה השכלה אקדמית ולדבריה היא פטריוטית צרפתית. מתברר אפוא שבניגוד למחשבה הרווחת במחוזותינו כאילו המתינות והליברליות הדתית בוא תבוא אם רק נאפשר לדתיים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, להתפרנס בכבוד ולהתערות בחברה הישראלית – המציאות יכולה להיות הפוכה לחלוטין: מודרניזציה אינה מאיצה בהכרח את תהליכי החילון. אנשים דתיים רבים משלבים היטב את החיים המודרניים עם אמונתם הדתית החזקה והם גם מעוניינים ויודעים היטב כיצד להילחם על זכויותיהם מול המדינה החילונית.

אין נוסחת קסם

ומסקנה חשובה נוספת העולה משני פסקי הדין הסותרים הללו: בישראל נהוג לומר שבית המשפט העליון מייצג את ערכי הציבור הנאור, קרי החילוני והליברלי. אבל השופטים הנכבדים משטרסבורג מחד ומוושינגטון מאידך הראו שאין גישה משפטית אחת. האיזון בין זכויות דתיות לזכויות ולערכים אחרים הוא עניין ערכי הנטוע בגישות היסטוריות שונות ובתפיסות עולם מנוגדות. נכון שעל פי הגישה הצרפתית המרחב הציבורי צריך להיות נקי מהשפעת הדת, אך על פי הגישה האמריקנית, החילוניות אינה המייצגת הבלעדית של הנאורות והגנה על זכויות דתיות – ראה ערך הוראתו של שר הפנים סער בעניין שמירת השבת בתל אביב – יכולה להיות ערך חוקתי עליון.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' תמוז תשע"ד, 18.7.2014

מתברר שמה שאסור לעופר וינטר, מח"ט גבעתי – להזכיר שם שמים כקריאת עידוד ביציאה למלחמה (אם כי לדעתי הוא הפריז בדבריו) – מותר לנשיאים האמריקנים, כולל הנשיא אובמה, המרבים להזכיר את אלוהים בנאומיהם הפומביים.

בעידן של התחזקות גלובלית של הדת אל לנו להשתעשע בחלומות שווא כאילו הפתרון נמצא במקומות אחרים. פסקי דין הפוכים אלו מלמדים כי אין נוסחת קסם לאיזון שבין הדת והמרחב הציבורי. גם אם נאמץ את אחד המודלים של ההפרדה, ונדמה שבישראל מדובר במשימה בלתי אפשרית, לא ניתן יהיה להפריד את הדת מהפוליטיקה. הדת היא חלק עמוק מהטבע האנושי וככזו היא חלק מהמשחק הפוליטי. בכל מודל שנאמץ הדת תמשיך לשמש אתגר – לגיטימי – לאופן שבו אנו רוצים לארגן את חיינו הציבוריים. מסתבר שהדת כאן כדי להישאר.

ד"ר נתנאל פישר הוא מרצה למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה