וינטר ואובמה | נתנאל פישר

 הדתיות היא חלק מהטבע האנושי וככזו היא חלק מן המשחק הפוליטי וגם הצבאי

מאבקי הדת התכופים בישראל, החל מגיוס חרדים וכלה בפתיחת חנויות בשבת, גורמים לרבים לחשוב כי אם נפריד את הדת מהמדינה ייפתרו כל בעיותינו. על פי גישה זו הפרדת הדת מהמדינה, “כמו במדינות הנאורות“, תהפוך את הדת לעניין פרטי שאינו נוגע לסדר הציבורי ואו אז “איש באמונתו יחיה“.

שני פסקי דין שניתנו בשבועות האחרונים באירופה ובארצות הברית היוו שיא של מאבק ציבורי רחב היקף הנוגע למקומה של הדת בחברה והם מלמדים עד כמה רעיון ההפרדה התיאורטי רחוק מלשקף את המציאות. בארה“ב קבע בית המשפט העליון שבתי עסק בבעלות דתית פטורים מלספק את אמצעי המניעה שהם היו אמורים להעניק בחינם לעובדות שלהם במסגרת חוק הבריאות החדש של ממשל אובמה. בית המשפט העליון קיבל את טענת העותרים הדתיים שלפיה הספקת אמצעי מניעה פוגעת בחופש הדת שלהם האוסרת הפלות.

מנגד, בית הדין האירופי העליון לזכויות אדם אִשרר את החוק הצרפתי האוסר על כיסוי הראש במקומות ציבוריים. במקרה זה בית הדין קיבל את הטענה הצרפתית שלפיה יש לשמור על פנים גלויות במרחב הציבורי כדי לשמר “חיים משותפים“ ואינטגרציה חברתית.

בשתי המדינות – ארצות הברית וצרפת – מתנהל מאבק ציבורי עיקש על מקומה של הדת בפוליטיקה, ועל אף שבשתיהן מונהגת הפרדה חוקתית פורמלית של הדת מהמדינה קשה לדמיין שני פסקי דין הפוכים יותר זה מזה. ארצות הברית רואה את חופש הדת כערך עליון העולה (לפחות במקרה זה) על עקרונות של שוויון חברתי ומגדרי. למרות הטענה שאי הספקת אמצעי מניעה תפגע בעיקר בנשים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות המתקשות ברכישתם, קבע בית המשפט האמריקני שהזכות הדתית של העותרים גוברת. לעומת זאת, הגישה הצרפתית, שיסודותיה ההיסטוריים בעוינות כלפי הדת, טוענת שערכי השוויון החברתי והמגדרי עולים בחשיבותם על חופש הדת ועל כן בכוחם לאסור על נשים מוסלמיות לכסות את פניהן למרות שלדבריהן הדבר מתחייב מאמונתן הדתית.

ערכי השוויון החברתי עולים על ערכי חופש הדת? מוסלמית בצעדה נגד החוק הצרפתי

ערכי השוויון החברתי עולים על ערכי חופש הדת? מוסלמית בצעדה נגד החוק הצרפתי

אתגר הדתיות

כאמור, שני פסקי דין אלו הם חלק ממערכה פוליטית וציבורית כללית על מקומן של קבוצות דתיות שונות באירופה ובארצות הברית. בניגוד למחשבה כאילו דתיות וקנאות מזוהות בהכרח עם נחשלות, הרי העותרים הדתיים לבית המשפט האמריקני הינם אנשים משכילים, אמידים מאוד ומעורים היטב בחיים המודרניים האמריקניים.

גם לעותרת הצרפתייה השכלה אקדמית ולדבריה היא פטריוטית צרפתית. מתברר אפוא שבניגוד למחשבה הרווחת במחוזותינו כאילו המתינות והליברליות הדתית בוא תבוא אם רק נאפשר לדתיים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, להתפרנס בכבוד ולהתערות בחברה הישראלית – המציאות יכולה להיות הפוכה לחלוטין: מודרניזציה אינה מאיצה בהכרח את תהליכי החילון. אנשים דתיים רבים משלבים היטב את החיים המודרניים עם אמונתם הדתית החזקה והם גם מעוניינים ויודעים היטב כיצד להילחם על זכויותיהם מול המדינה החילונית.

אין נוסחת קסם

ומסקנה חשובה נוספת העולה משני פסקי הדין הסותרים הללו: בישראל נהוג לומר שבית המשפט העליון מייצג את ערכי הציבור הנאור, קרי החילוני והליברלי. אבל השופטים הנכבדים משטרסבורג מחד ומוושינגטון מאידך הראו שאין גישה משפטית אחת. האיזון בין זכויות דתיות לזכויות ולערכים אחרים הוא עניין ערכי הנטוע בגישות היסטוריות שונות ובתפיסות עולם מנוגדות. נכון שעל פי הגישה הצרפתית המרחב הציבורי צריך להיות נקי מהשפעת הדת, אך על פי הגישה האמריקנית, החילוניות אינה המייצגת הבלעדית של הנאורות והגנה על זכויות דתיות – ראה ערך הוראתו של שר הפנים סער בעניין שמירת השבת בתל אביב – יכולה להיות ערך חוקתי עליון.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' תמוז תשע"ד, 18.7.2014

מתברר שמה שאסור לעופר וינטר, מח"ט גבעתי – להזכיר שם שמים כקריאת עידוד ביציאה למלחמה (אם כי לדעתי הוא הפריז בדבריו) – מותר לנשיאים האמריקנים, כולל הנשיא אובמה, המרבים להזכיר את אלוהים בנאומיהם הפומביים.

בעידן של התחזקות גלובלית של הדת אל לנו להשתעשע בחלומות שווא כאילו הפתרון נמצא במקומות אחרים. פסקי דין הפוכים אלו מלמדים כי אין נוסחת קסם לאיזון שבין הדת והמרחב הציבורי. גם אם נאמץ את אחד המודלים של ההפרדה, ונדמה שבישראל מדובר במשימה בלתי אפשרית, לא ניתן יהיה להפריד את הדת מהפוליטיקה. הדת היא חלק עמוק מהטבע האנושי וככזו היא חלק מהמשחק הפוליטי. בכל מודל שנאמץ הדת תמשיך לשמש אתגר – לגיטימי – לאופן שבו אנו רוצים לארגן את חיינו הציבוריים. מסתבר שהדת כאן כדי להישאר.

ד"ר נתנאל פישר הוא מרצה למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה

פורסמה ב-21 ביולי 2014, ב-גיליון מטות תשע"ד - 884 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. אכן צודק ד"ר נתנאל פישר

    המחשבה כאילו אפשר לקחת את הדת ו"לנעול אותה בבית" כמו בגישה הצרפתית היא מחשבה מנותקת מהמציאות ומתפישת הדת אצל המאמינים מהדתות השונות

    -למען הגילוי הנאות: אני מתנגד בתוקף לחוק השערורייתי ההוא מצרפת "חוק הרעלה" שפוגע באופן קשה ביותר בעיקרון חופש הדת שאמור להיות אבן יסוד במדינה דמוקרטית ואכמ"ל-

    הדבר נכון בכל מקום ובטח ובטח שבעם ישראל בו המסורת הדתית היא חלק בלתי נפרד מהלאומיות וכיום רואים היטב איך ניסיונות החילון של החגים וההסתכלות על התנ"ך של הציונות הסוציאליסטית מבית מדרשו של בן גוריון נכשלו כישלון חרוץ והמסורת היהודית הדתית נהיית בולטת יותר ויותר עם הזמן

    כבר בשנות העשרים למניינם שהחילון המאסיבי בישוב בארץ היה בעיצומו כתב גרשם שלום לפרנץ רוזנצוייג לגבי תחיית השפה העברית ש"אלוקים לא יוותר אילם בשפה שבה השביעו אותו אלפי פעמים לשוב ולחזור אל חיינו"

    הווה אומר שאי אפשר לחלן את המורשת היהודית מהשפה ועד הזיכרון ההיסטורי שכן הם רווים במסורת הדתית מכל היבט אפשרי ולכן אי אפשר להימלט מזה.

    לכן יפה עשה אל"מ עופר וינטר הי"ו שקידש שם שמים ברבים וביטא את מה שבאמת רוב העם חושבים ומאמינים-ברמות ומינונים שונים אך עדיין-

    יפה עשה שלא הטה אוזנו למיעוט הצעקני שהפחד מהדת ומהאמונה משתק אותו

    ויהי רצון שעופר וינטר עם חייליו עם כל שאר חיילי צבא ההגנה לישראל אכן ילחמו במחבלי החמאס ימ"ש ויכו בהם עד כלותם וישובו לשלום הביתה בשמחה ובטוב לבב

  2. לגבי ההבדל בגישות האמריקנית והצרפתית -כמו שד"ר פישר כתב בקצרה אכן בצרפת יש היסטוריה של עויינות כלפי הדת שאינו קשור לפחד מהעלייה במספר המוסלמים שם בדווקא אלא בשורשים ותיקים יותר עוד מימי המהפכה הצרפתית וייסוד "הכנסיות לתבונה" באותה תקופה

    לעומת זאת בארה"ב התיקון הראשון לחוקה שהפריד את הדת מהמדינה הגיע דווקא בין היתר על רקע של הגנה על המאמינים

    האבות המייסדים של ארה"ב כצאצאים למהגרים על רקע רדיפות דתיות בבריטניה הבינו שהמצב בבריטניה שם היו רדיפות דתיות על בסיס דתו של המלך התורן הוא מצב לא נורמאלי שגורם לכך שכל אימת ששליט מתחלף אז דתו נהיית מועדפת ואילו האחרות נרדפות ובכדי שזה לא יקרה וכל קבוצה דתית תוכל לקיים את מנהגיה ואמונתה באין מפריע הוחלט שהמדינה כמוסד תהיה נייטראלית לחלוטין ומנותקת מהתערבות בדת וכך כל קבוצה דתית תוכל להיות בטוחה שלא יפריעו לה כתוצאה מההעדפה האמונית של הנשיא התורן

    צאצאי הפוריטנים ושאר הקבוצות הנרדפות שלא רצו להירדף עוד על רקע אמונתם העדיפו לתת חופש דת גם לקבוצות אחרות ובלבד שהם לא יופרעו לקיים את עקרונות אמונתם

    זה תורף ההבדל בין הפרדת דת ממדינה כתוצאה של התנכרות לדת ובין הפרדה כזו שבאה דווקא למען הדת ומאמיניה

    נ.ב

    בהקשר זה כדאי לעיין בספרו הידוע של טוקוויל "הדמוקרטיה באמריקה" בפרקים העוסקים בענייני הדת בארה"ב ובמיוחד בפרק העוסק בשאלה מדוע האמריקנים כל כך עוסקים ברוחניות -יש שם הסברים מבריקים מאוד על היחס לדת בחברה האמריקנית ולמרות שמדובר בספר מלפני 170 שנה חלק מההסברים שם תקפים גם להבנת החברה האמריקנית כיום ולכן כדאי לקרוא על כך גם בהקשר אקטואלי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: