המחזיר נשמות | חיותה דויטש

אמנם אנו מתפללים לתחיית המתים, אך לעתים חזק יותר מפחד המוות הוא פחד השבים ממנו. הסדרה הטלוויזיונית מאפשרת לבחון את הדילמות הכרוכות בשיבה

רוב האנשים שמת להם מת חולמים שלא הלך, חולמים את חזרתו. מה היה קורה אם המתים שלנו היו חוזרים באמת, שאל את עצמו סופר אחד, וכתב על זה סיפור (“The Returned“), שהפך אחר כך לסדרת טלוויזיה (צרפתית. ולאחר מכן אמריקנית) ששמה “תחיית המתים“.

אני צפיתי באמריקנית. עוצמת האשליה שמאפשרים הקולנוע והטלוויזיה היא ללא גבול. רעיון נחשק ולא אפשרי הופך אשליה לממשות בזכות מצלמה ושחקנים. ילד אמריקני קטן נמצא לפתע בשדה חיטה ביפן. פקיד הגירה ומכס מטעם ממשלת ארצות הברית מתמנה להחזירו למקומו. בדיקה בנתוני מרשם התושבים מגלה שהילד לא קיים. פקיד ההגירה, מרטי שמו, מחזיר אותו לאמריקה ורגע לפני שהוא נפרד ממנו לטובת רשויות הרווחה רושם הילד בפנקס את שם העיר שלו: עיירה אמריקנית קטנה ושמה ארקדיה. בהחלטת פתאום לוקח מרטי את הילד לשם. ההורים ההמומים, בשנות השישים לחייהם, מזהים בו את בנם ג‘ייקוב, שמת בטביעה בנהר לפני שלושים ושתיים שנה. הם זקנו בינתיים. חבריו של הילד הם אנשים בני ארבעים. רק ג‘ייקוב נשאר בן שמונה.

ולפתע, בעקבות הילד מופיעים גם אחרים: אב אלים, שודד בנק לשעבר, שנהרג בתאונת דרכים; אישה שנטלה את חייה בקפיצה מעל הגשר; אם שטבעה בנהר ועוד. כל אחד מהמתים חוזר למשפחה שהתרגלה כבר לחיים בלעדיו: בנו ובתו של השודד הפכו עצמאיים, הארוסה האובדנית חוזרת לחפש את האיש שאהבה אבל הוא בינתיים הפך לכומר ובנה חיים עם אישה אחרת, איש מתאבל על מות אשתו בלי לדעת שאהבה איש אחר. “אחרי מות קדושים אמור“: המוות מטשטש ומקהה זיכרונות כאובים. החזרה לחיים מחזירה למציאות את החבילה כולה ולא רק את חלקיה מעוררי הגעגוע. ומה באמת יקרה אם יחזרו המתים? דמיינו את הפחד, את חוסר הוודאות. את מערכות היחסים הישנות שההיעדר הקהה את צרימתן והנוכחות תחדד אותן שוב.

פחד מכל מה שחריג ושונה. "תחיית המתים"                                                    באדיבות יס

פחד מכל מה שחריג ושונה. "תחיית המתים" באדיבות יס

קנאת החיים

שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר,

 אמרה: יודעים אנו שהמתים יקומו לתחיה,

אלא כשהן עומדין, עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין?

איך יקומו המתים, שאלו בסקרנות אנשים מאמינים בכל הדורות. איך אדם שנקבר והפך לעפר חוזר לחיים – שלם בגופו? בדיוק באותו גיל שבו הוא עזב את עולמנו? סוגיה שלמה במסכת סנהדרין (צ, ב) עסוקה בשאלת תחיית המתים וכיצד זו תתרחש. קליאופטרה המלכה – בוגרת תרבות של חניטת מתים – שואלת את ר' מאיר האם המתים יקומו לבושים. באיזה גיל יקומו? האם יהיה הסב צעיר מנכדו שהספיק להזקין? איך ייתכן שהמתים קמים, שואל הקיסר את רבן גמליאל, האם יחיה העפר? האם לא נוצר האדם מעפר, מלכתחילה, יענה לו החכם. האם יצירתו של אדם, תינוק, ויציקת נשמה באפו היא שאלה מסקרנת פחות? איך זה יכול להיות, שואלים גם הצופים בסדרה. מה זה משנה, עונה להם היוצר. עזבו כרגע את השאלה "איך" ובואו נתרכז בשאלה "מה יקרה אם". הסדרה שלפנינו מבקשת לבדוק תגובה אנושית אפשרית למציאות שבה מתממש החזון הזה.

למוות יש דרך משלו להבהיר דברים: כשאחד מבעלי התפקיד הבכירים בעיירה מגלה שאשתו המתה חזרה, אבל לא אליו, הוא הופך בבת אחת לאם האחרת ממשפט שלמה – "גם לי גם לך לא יהיה". מתברר כי בשורש ההתנכלות ל"חוזרים", איסופם והגבלתם, מונח יצר עתיק מאוד, שימיו כימי עולם, וקנאה שמו. במיתולוגיה היוונית היה ארקאס, בנם של זאוס ושל אהובתו קליסטו, מושא קנאתה של הֶרה, האישה "החוקית". היא בקשה להפוך אותו לדוב, כשם שעשתה לאמו, אבל אביו זאוס הצליח למצוא לו מסתור במקום שנקרא לאחר מכן על שמו – ארקדיה.

התגובות לחזרתם של המתים לעיירה קשות ובהדרגה אף הופכות לאלימות. שני גיבורי הסדרה, לוסיל, רופאה צעירה שלא זכתה להכיר את אמה, ופקיד ההגירה מרטי שגדל כילד מאומץ, מנסים בדרכם להגן על השבים מפני תושבים כועסים ומפוחדים. למה הם מפחדים כל כך? הרי זה ברור, ראו למשל את סיפורו של חוני.

הם מפחדים

אחד הסיפורים החזקים והעצובים של קימה לחיים הוא סיפורו של חוני המעגל בתלמוד הבבלי. במסכת תענית (כג, א) שוכב חוני לישון אחרי שראה אדם עמל על נטיעתו של חרוב. למי אתה עמל, שואל חוני, והנוטע עונה לו את התשובה הידועה – כשם שאני באתי לעולם שהכינו עבורי הדורות הקודמים כך גם אני נוטע לבני אחריי. שבעים שנה ישן חוני, וכשקם – הוא אינו מכיר איש, ואיש אינו מכיר אותו. או חברותא או מיתותא, פוסקת הגמרא. חוני שואל נפשו למות, ונענה. את הקול האופטימי היחידי בסיפור משמיע דווקא עץ החרוב. הוא ממשיך לפרוח ולתת פרי.

זו הרי דרכו של עולם. אדם מת ומשאיר ירושה לבניו ולנכדיו. דור הולך ודור בא, אלה ניזונים ממה שהשאירו להם אבותיהם, שפינו להם את מקומם. קשה לזלזל בפחד שמופיע כאשר משתבש הסדר הטבעי הזה. יש פחד שמקורו כלכלי – ומה יקרה אם יבואו כולם, האם ייקחו לנו את הבתים שלנו, שהיו שלהם? האם תהיה פה התפוצצות אוכלוסין, ומנין נמצא אוכל לפרנס את כולם?

אבל ישנו פחד מסוג אחר. פחד מכל מה שחריג ושונה, פחד לא רציונלי. פחד שמעוור את העיניים מלראות בזולת החריג אדם של ממש, ובמקומו הוא רואה מפלצת, חייזר, יצור שאינו אנושי ועל כן מותר לשנוא אותו, להשתלח בו ואף לגזור עליו מיתה.

תחיית המתים היא סדרת דרמה ריאליסטית, ללא חוצנים ומדע בדיוני, ללא זומבים מפחידים המבקשים לחסל את המין האנושי. בהיותה כזו, מהווה חזרת המתים לעיר משל, מטפורה לקושי האנושי לעכל את השונה. מוצגות שתי התגובות האפשריות, הקיימות תמיד נוכח קבוצות חריגות – או שאתה מאוים ועל כן מפחד ושונא, או שאתה מקבל אותן כפי שהן, על שונותן, ומשתדל ככל יכולתך לעזור להן.

ובאופן פרדוקסלי, בניגוד לכל הזיות השיבה והתיקון, חשה לוסיל שכעת, כשאמה חזרה מן המתים, החלל נהיה דווקא גדול יותר. האם אפשר להשלים את החסר ולמלא את הזמן האבוד, שואלת הסדרה. האם לא נידונה כל חזרה שכזו להיות "שיבה מאוחרת"? האם איוב, שה' שב את שבותו כבראשונה והעניק לו ילדים חדשים, קיבל מענה של ממש לשנות הכאב? האם יוכל חוני להתקיים בעולם שהתקדם בלעדיו? בגרסת הבבלי הוא מבקש למות, בגרסת הירושלמי הוא ממשיך לחיות כמו המקדש שחרב ונבנה, כמו עצמות יחזקאל השבות לתחייה (אבל מי יודע מה באמת עלה בגורלן?). האדם כמקדש חרב. האם יש לו שיקום אמיתי?

קשה לדעת, בתום העונה הראשונה, איזו משתי הגרסאות של חוני תנצח בסדרה שלפנינו. האם יצליחו התושבים החיים, וחבריהם המתים שקמו לתחייה, להתגבר על האימה הקיימת בפגישה עם הפחד הכמוס ביותר, פחד המוות. האם המחיצה העצומה שקמה בין החיים למתים, בין אלה שכבר היו שם לאלה שעדיין לא, תוסיף להתקיים.

תחיית המתים

עונה ראשונה ב"יס" וי.או.די.

פורסם במוסף'שבת', 'מקור ראשון', ו' תמוז תשע"ד, 4.7.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-4 ביולי 2014, ב-גיליון בלק תשע"ד - 882, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: