שבת על גלגלים | אליהו בירנבוים

כיצד יש להתייחס ליהודים הבאים לבית הכנסת בשבת ברכב? על הדילמה ההלכתית והציבורית, ועל החלק החמישי של השולחן ערוך שפוסק שלעתים צריך להתעלם

בתפוצות ישראל אנו עדים מדי שבת לנהירה גדולה של יהודים לבית הכנסת, ובכלל זה גם ציבור שאיננו דתי ושומר מצוות. כך זה בחו"ל – בית הכנסת איננו רק מקום תפילה ולימוד אלא גם בית עם, ויש אומרים אף בית חולים הנותן טיפול של הצלה ליהודים שקיומם הרוחני עומד בסכנה. מסופר על רב בתפוצות אשר עמד בפתח בית הכנסת בערב שבת וראה כיצד צאן מרעיתו מגיעים ברכבים לבית הכנסת. יהודי אשר עמד לידו שאל אותו: הרב, כיצד אתה מרשה לציבור להגיע לבית הכנסת ברכב בשבת? השיב הרב: היכן אתה רואה בית כנסת? אני רואה כאן רק בית חולים, שאליו אנשים באים באמבולנסים כדי לקבל טיפול דחוף בשל פיקוח הנפש הרוחני שבו הם נתונים.

אכן, במשך שנות דור גבר כוחו של בית הכנסת על התפילה. מעבר לטקסים הסדירים היווה בית הכנסת מוסד ורעיון, מרכז לחיים היהודיים העומד כחומת ברזל בצורה מפני רוחות רעות של טמיעה והתבוללות המאיימות על המשך קיומו של עם ישראל. כך גם כיום בתפוצות. בית הכנסת ממלא תפקיד מרכזי בחיי הקהילות היהודיות. יהודים דתיים, מסורתיים ושאינם דתיים פוקדים את בית הכנסת מתוך רצון לחפש את נקודת החיבור בין היהודי המודרני למורשת ישראל סבא. ישנם הבאים לבית הכנסת רק ביום הכיפורים, אחרים באים לבר מצווה או אבלות, אך לעומתם רבים פוקדים את בית הכנסת מדי שבת. שבת היא כמעט היום היחיד שבו הציבור היהודי הרחב יכול להגיע לבית הכנסת, הן בגלל שבמשך השבוע אנשים עסוקים במלאכתם והן מכיוון שבשבת התפילות והאירועים יותר ידידותיים לאנשים שלא אמונים על תפילות כדבר שבשגרה.

פעמים רבות אני מבקר בקהילות בתפוצות ומוצא מאות אנשים בתפילות קבלת שבת או שחרית של שבת, זאת למרות שבקהילות הללו מספר המשפחות הדתיות הוא מועט ביותר. לשאלתי מדוע הם באים אותם אנשים, משיבים: כיוון שאנחנו יהודים ורוצים להתקרב ליהדות. אך כשאני שואל את שאלתי השנייה, כיצד הם באים, הם נמנעים מלהשיב. התשובה ברורה. מתוכם יש כאלו המתביישים בכך ומחנים את הרכב בקרן זווית, אך ישנם גם אשר אינם חוששים למראית עין או לרושם שהדבר עושה על שאר אנשי הקהילה ומחנים את הרכב לצד בית הכנסת. השאלה היא כמובן כיצד יש להתייחס לתופעה זו.

מקום הצלה לחברה היהודית. בית כנסת בצרפת  צילום: AFP

מקום הצלה לחברה היהודית. בית כנסת בצרפת
צילום: AFP

מוסד של הצלה

התופעה של ציבור יהודי המגיע ברכב לבית הכנסת בשבת קיימת לא רק אצל הקונסרבטיבים, שמועצת החכמים שלהם התירה זאת אם בית הכנסת רחוק ממקום המגורים של המתפלל. מציאות זו רווחת גם בקהילות האורתודוקסיות. הסיבה לכך היא שבמקומות רבים בתפוצות בתי כנסיות אורתודוקסיים מקבלים גם חברי קהילה שאינם אורתודוקסים. הדבר נפוץ מאוד באירופה – באיטליה, בצרפת, באנגליה, בסקנדינביה ובפולין, וכן בכל ארצות דרום אמריקה. בצפון אמריקה תופעה זו גם מצויה, אם כי בממדים קטנים יותר. מדובר באנשים אשר בחייהם הפרטיים אינם שומרים מצוות, אולם הם בוחרים להשתייך לקהילה שחרתה על דגלה את דרך ההלכה.

כיצד יש אפוא לנהוג עם אנשים אלו? האם ניתן להזמין אנשים לבית הכנסת בשבת כשידוע לנו בבירור שהם יגיעו לשם ברכבם? כאן חשוב להדגיש: ציבור שאיננו דתי לא יגיע לבית הכנסת בשבת אם לא יזמינו אותו בחום ובאופן אישי. כלומר, יש לעשות פעילות אקטיבית על מנת לקרב את אותם יהודים. ממילא, הדילמה עולה באופן חריף ביותר: עד כמה ניתן להתעלם או למתוח את הגבולות כדי להביא את אותם יהודים לבית הכנסת?

טרם שנבחן את הגישות השונות בהלכה לשאלה אקבע כי אם אנו חפצים בהמשך הקיום היהודי, חובה עלינו לדאוג להבאת היהודים הללו לבית הכנסת. אם לא כן, רבים מעם ישראל ייטמעו בין הגויים ומשפחות שלמות ייכרתו מעם ישראל.

בעניין זה, יש להשתמש במושג שחידש הרב שאול ישראלי: "פיקוח נפש רוחני". לדבריו, לא רק הצלת אדם מסכנת מיתה דוחה שבת, אלא גם מצב של סכנה רוחנית המאיימת להוציא את האדם לתרבות רעה. וכך כתב: "כשמדובר על פיקוח נפש ממש במובן רוחני, יש לראות זאת מגדרי פיקוח נפש הכללי שאין שום דבר העומד בפני פיקוח נפש ומצווה להצילו בכל האמצעיים האפשריים" (תחומין ב, עמ' 27). על כן, יש להתייחס לכל מעשה של קירוב ליהדות בתפוצות כהצלת נפשות של ממש. העתיד של עם ישראל תלוי בכך, פשוטו כמשמעו.

לטיעון זה יש להוסיף את העובדה שאצל יהודים רבים בתפוצות חילול השבת נעשה לא מתוך כפירה ומינות אלא בשל חוסר ידיעה והבנה. בהיותי בתפקיד רבנות בחו"ל קרה לי פעמים רבות שביציאתי מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית בשבת, ראיתי אנשים העולים על רכבם עם טליתם על שכמם. הם לא ראו בכך כל סתירה. לחלופין, כאשר צעדתי מבית הכנסת לביתי בשבת נעצרו רכבים לידי, ומהאוטו יצא יהודי כדי להגיד לי שבת שלום ולשאול אותי שאלה שלא הספיק לשאול אותי במשך השבוע. עבור האנשים הללו נסיעה ברכב בשבת הייתה דבר מובן מאליו.

מהם אם כן הפתרונות הניתנים בהלכה למציאות שכזו? כיצד מתמודדים עם אותם מתפללים הבאים לבית הכנסת ברכבם בשבת? לא נוכל להיכנס בדברינו לצדדים השונים והמגוונים של שאלות אלו, אלא רק נצטט את דבריהם של פוסקי דורנו בשאלה זו.

הכשלת העיוור

הרב משה פינשטיין פסק שיש בעיקרון איסור של מסית בעידוד יהודים לבוא לבית הכנסת כאשר ברור שיעשו זאת באיסור, ובמקרים מסוימים גם איסור של לפני עיוור לא תיתן מכשול. עם זאת הוא הציע: "ואם אינה בלשון הזמנה אלא סתם הודעה שעושים מניין ונותנים פרסים להבאים להתפלל… אבל ידוע שיבואו גם רחוקים במאשינעס מסתבר שאין בזה דין מסית ובדין לפני עיוור יש להסתפק…". (אגרות משה, או"ח, ח"א ס' צח, צט. לעומתו, התיר הרש"ז אוירבך הזמנת מי שאינו שומר תורה ומצוות כדי לקרבו ליהדות, גם אם ידוע שהוא מגיע לבית כנסת ברכבו. כדי להימנע מאיסור של "לפני עיוור לא תיתן מכשול" הורה להציע לאורח מקום לינה בבית הכנסת או בבית שהוא מוזמן אליו כדי שלא יהיה מחויב לחלל שבת. לדעתו גם אם האורח ידחה את הצעת הלינה הקרובה ההזמנה מותרת (שו"ת רבבות אפרים ח"ז, ס' תב).

גם הרב משה שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (ח"א, או"ח, ס' שנ"ח) התיר לבעל תשובה להזמין את הוריו שאינם שומרי מצוות בשבת כשידוע שהם יבואו ברכבם. השיקולים המנחים אותו הם שניים: ראשית, אנשים אלו ייסעו בשבת בכל מקרה, ועל כן עדיף שייסעו למקום שבו יש סיכוי שיתקרבו ליהדות. שנית, איסור "לפני עיוור" חל לדעתו רק במקום שבו מתכוונים לגרום רעה לאחר ולא כאשר מתכוונים לטובה, כמו כאן.

פוסקים אחרים הציעו להשתמש בהיתר של אמירה לנוכרי בשבת לצורך מצווה, ולהמליץ בפני הבאים לבית הכנסת לבוא בהסעה מאורגנת הנהוגה בידי גוי. אך פתרון זה לא התקבל בקהילות האורתודוקסיות, בין היתר בגלל הדמיון לקהילות קונסרבטיביות, שבהן יושם פתרון זה.

שאלה נוספת הקשורה לנושא שלנו נוגעת לנסיעה בשבת לבית הכנסת באמצעות רכבת קלה (מטרו), שאלה עליה משיב הרב פינחס גולדשמידט, רבה של מוסקבה (זיכרון בספר, סימן יג). לפני שהרב המשיב מתחיל לדון בשקלא וטריא בשאלה זו הוא מביא את תשובת הרב משה פינשטיין, אשר נמסרה לו על ידי נכדו, הרב מרדכי טנדלר (התשובה לא נדפסה בכתביו):

בקשר לנסיעה ברכבת בעיר מאסקווא שברוסיה, השיב מר סבי בשנת תשמ"ב, אפילו אם יש איזה איסור בדבר, אין למחות בידי הרוצים לנסוע ברכבת לילך לבית הכנסת, לשמוע תקיעת שופר, ליטול לולב ואתרוג ולאכל בסוכה, ואין להגיד מאומה כנגדם, בין לגבי שבת בין לגבי יום טוב, דעדיף שיהו יהודים שיהיה להם התקשרות לתורה ומצוות משניתן להם תוכחה על אי זהירות במצווה.

חנייה לא מצויה

בעיה אחרת המתלווה לנסיעה ברכב לבית הכנסת בשבת היא החניה. בתי כנסת רבים נמצאים בערים גדולות, שבהן אין חניה מספיקה, והבאים לבית הכנסת צריכים להחנות את רכבם בחניון בית הכנסת. האם יש להתיר זאת? מצד אחד יש אולי בכך "חיסכון" של חילול שבת, שכן הנהג איננו מסתובב עוד ועוד בחיפוש חניה, אך מאידך מתן אישור לחנייה בבית הכנסת עלול להתפרש כהכשר למעשה. כיצד אם כן יש לנהוג?

בקהילות רבות בארצות הברית שאלה זו זוכה לפתרון פשוט בדמות חנייה ציבורית גדולה ורחבת ידיים לצד בית הכנסת, שבה ניתן להחנות את הרכבים. בפתרון מקורי אחר נתקלתי בעת ביקורי בקהילה האורתודוקסית בווסט הרדפורד שבארה"ב לפני מספר שנים. בית הכנסת נמצא מול כנסייה נוצרית, ולשתיהן יש חניות. מטבע הדברים בית הכנסת היה פעיל בשבת והכנסייה בימי ראשון. שני המוסדות עשו סיכום ביניהם שמתפללי בית הכנסת הבאים ברכב בשבת יחנו את רכבם בחניה של הכנסייה, והבאים לכנסייה ביום ראשון יוכלו להחנות את רכבם גם בחניה של בית הכנסת.

הנהגה רבנית מעניינת בנושא זה קיבלתי מהרב ציון לוי, ששימש כרבה של הקהילה היהודית בפנמה למעלה מיובל שנים. פעם, כשביקרתי בקהילתו, יצאתי עמו בליל שבת מבית הכנסת לכיוון ביתו. כאשר פסענו ברחוב, ראיתי שחניית בית הכנסת פתוחה לרווחה ויהודים שזה עתה היו בתוך המקדש מעט עולים על רכבם. שאלתי את הרב כיצד הוא מרשה שהחניה תהיה פתוחה בשבת והרב לוי השיב: "על איזו חניה אתה מדבר? אני לא רואה חניה". אמרתי: "הרב, תסתכל כאן מימינך". חזר הרב והשיב: "אני לא רואה כלום! שמעת על השולחן ערוך החמישי? זה החלק של השולחן הערוך שמלמד אותנו לא להסתכל!".

למדתי פרק בהנהגת קהילה ובקירוב רחוקים. לעתים יש להעלים עין ולא למחות כנגד אלו הבאים ברכבם לבית הכנסת, מתוך כוונה לקרבם לחיק היהדות. במקרה של הרב לוי הדבר הצליח. שנים מאוחר יותר דרכו נשאה פרי. בית הכנסת עלה על גדותיו מיהודים אשר התקרבו לשמירת שבת והחניה נסגרה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט סיון תשע"ד, 27.6.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 ביוני 2014, ב-גיליון חקת תשע"ד - 881, רב עולמי / אליהו בירנבוים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: