דולה ומשקה | יהודה יפרח

ר' יואל כהן, ה"חויזר" המיתולוגי של הרבי מלובביץ', מספר על הרבי בתקופתו הראשונה ועל התקופה שאחרי, ומדבר על לימוד החסידות והשליחות, הציונות ומדינת ישראל, המשיחיסטים והיחס ללימודים אקדמיים, וגם על השינוי משטריימל למגבעת

 למעלה משישים שנה חלפו מאז הפליג ר' יואל כהן בספינה מישראל לניו יורק. באחת מתחנות הביניים התבשר בחור הישיבה הצעיר כי ר' יוסף יצחק שניאורסון (ריי"צ) שכיהן כאדמו"ר השישי של חב"ד הלך לבית עולמו. כשהגיע לניו יורק הוא תהה האם המסע כולו לא היה לשווא, וחכך בדעתו לסוב על עקבותיו ולשוב ארצה. אך תוך זמן קצר נקשרה נפשו בנפשו של חתנו של הריי"צ – ר' מנחם מנדל שניאורסון (רמ"מ), מי שכעבור שנה יוכתר כאדמו"ר השביעי של חב"ד.

את מפעל החיים שקיבל על עצמו, תפקיד ה"חויזר" המעלה על הכתב ועורך את תורתו של האדמו"ר, החל כבר בהתוועדות הראשונה של הרבי החדש בשנת תשי"א (1951). ההתוועדות שבה נמסרה תורת "באתי לגני" המפורסמת, ובה יצק רמ"מ את יסודות משנת הגאולה שלו ואת עיסוקו הנרחב במשיח. מאז, שבת אחרי שבת, הוא היה יושב בסמיכות לשולחנו של רמ"מ, ומתאמץ לזכור את כל פרטי השיחה שמסירתה נמשכה לפעמים שש, שבע או שמונה שעות. במוצאי השבת הוא היה מתיישב ליד השולחן, כשאליו מצטרפים תלמידים נבחרים נוספים, ובמשך לילה שלם משחזר לפרטי פרטים את השיחה, כולל איתור ותיעוד מדוקדק של מראי המקומות שציין רמ"מ בדבריו. כך, עד לג' בתמוז תשנ"ד.

בעשרים השנים שחלפו לאחר מותו של האדמו"ר עברה תנועת חב"ד טלטלות לא פשוטות. מחד, מפעל השלוחים העולמי רק הלך והתעצם, כשהפריסה של בתי חב"ד בעולם הגיעה לממדים חסרי תקדים. מאידך, התנועה נקלעה למשבר תיאולוגי ומנהיגותי חריף סביב היחס למותו של הרבי. היום היא נקרעת בין שני פלגים עיקריים: הפלג המשיחי, המאמין כי הרבי לא מת וכי הוא עתיד להתגלות "תיכף ומיד" כמשיח היהודי שיבנה את בית המקדש ויבשר על הגאולה השלמה, מול הפלג האנטי משיחיסטי המתון והממסדי יותר.

ר' יואל כהן מקבל כוס של ברכה מהרבי מלובביץ' הצילומים באדיבות JEM

ר' יואל כהן מקבל כוס של ברכה מהרבי מלובביץ'
הצילומים באדיבות JEM

למען יהודים אחרים

ר' יואל, היום בן 84, נולד בברית המועצות למשפחה חב"דית. אביו, תלמיד ישיבת "תומכי תמימים" בלובביץ', נכלא בסיביר לאחר המהפכה הקומוניסטית בעוון הפצת יהדות. בשנת תרצ"ו עלתה המשפחה ארצה והתיישבה ברמת גן. ר' יואל למד בישיבת"אחי תמימים" בתל אביב יחד עם הרב מרדכי שלמה ברמן, לימים – מראשי ישיבת פוניבז', ונשלח בשנת תש"י, בהוראת הריי"ץ, ללמוד בישיבת חב"ד בניו יורק.

הראיון עם ה"חויזר" המיתולוגי של הרבי איננו פשוט. אנו יושבים בחדר האוכל של מלון ירושלמי זול במרכז העיר, כשמסביב העובדים גוררים שולחנות ומרימים קול ואני אך בקושי מצליח לשמוע את קולו ולהבין את דבריו של החסיד הישיש. "ככלל, אינני מתראיין לכלי תקשורת", הוא פותח את דבריו, ומתנה את פרסום הראיון באישור מלא שלו לכל פסקה או אמירה המתייחסת אליו או אל דברים שאמר. עיתונאים לא אוהבים תנאים כאלה. הם מקטינים את הסיכוי לתורה שבעל פה, קרי אמירות אינטואיטיביות, מבוקרות פחות, שנאמרות בשטף של שיחה טבעית. אבל במקרה הזה אין לי הפריבילגיה להתפנק. על שיחה עם מי שיצק מים במשך ארבעים שנה על ידיו של אחד מגדולי המנהיגים היהודיים של המאה ה־20 לא מוותרים.

תיכף נגיע לשאלת ה"חי או מת", אבל לפני כן אני מבקש לברר עם ר' יואל שאלה הרבה יותר אלמנטרית: האם חב"ד של היום קשורה רעיונית ונפשית לתנועה המקורית שקמה ברוסיה הלבנה בראשית המאה ה־19. האם יש קשר בין ה"מוצר" שמוכרים בתי חב"ד היום לבין התנועה הנפשית והמוטיבציה הרוחנית, כפי השתקפו בחיבורים כמו ספר התניא של מייסד החסידות ר' שניאור זלמן מלאדי (רש"ז) או "שער הייחוד" של בנו, ר' דובער.

אני מספר לר' יואל סיפור ששמעתי מאחד מחסידי חב"ד הוותיקים בירושלים. החסיד סיפר לי על קרוב משפחה שלו, עילוי צעיר שהבריק בלימודיו בישיבה והוריו ורבותיו ייעדוהו ללימודי דיינות. בשנת תשל"ט, עם סיום לימודיו, נכנס הצעיר אל רמ"מ במטרה לקבל ממנו ברכה להמשך לימודיו התורניים. אבל הרבי הפתיע אותו: "אני מבקש שתארוז מזוודה ותעלה על טיסה לברית המועצות", הורה לו, "שם תחבור לשלוחים שלי ותסייע להם בחיזוק היהדות מעבר למסך הברזל". הבחור היה המום, לא לזה הוא ציפה. הוא שיתף את הוריו ואלו ייעצו לו לחזור אל הרבי שוב לאחר שבוע ולהסביר לו שלא מדובר במקרה רגיל של בחור שסיים את חוק לימודיו אלא בצעיר המיועד לגדולות בתחום ההנהגה הרבנית. בפגישה השנייה הרבי היה נחרץ עוד יותר וסתם סופית את הגולל על השאיפות המקצועיות של הצעיר.

ר' יואל, כשאני שמעתי את הסיפור הזה חשתי שבו טמון הכשל הגדול ביותר של חב"ד בדור האחרון. מפעל השלוחים הוא ללא ספק אחת המהפכות הגדולות של העולם היהודי ביובל האחרון, אך התחושה היא שהתנועה לא השכילה לשמור על איזון בין כמות לאיכות, בין ההיקף והפריסה של הפעילות לבין השמירה על אליטה אינטלקטואלית ומנהיגותית שתתווה כיוון ואוריינטציה. האם התוצאה של חוסר האיזון הזה הוא ההשלטות של הפלג המשיחיסטי שגרם להשטחה גדולה מאוד של העומק והגובה של הרעיונות החב"דיים? אפשר לשאול זאת גם מכיוון אחר, להיכן נעלמה היום עבודת ההתבוננות המעמיקה שזהרה בשמי חב"ד בדורות הראשונים?

ר' יואל לא מבין את השאלה. מפעל השליחות וההפצות לדידו לא בא בשום אופן על חשבון הערכים המסורתיים: "זו פשוט טעות בנוגע למציאות. תיכנס לישיבת חב"ד ותראה בחורים עסוקים בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות בעומק. אם תסתכל במאמרים ובשיחות של הרבי, תבחין שהוא דורש הפצה וקירוב ליהדות, אבל כל זה רק בנוסף לתפילה באריכות והתבוננות והתעמקות בלימוד החסידות.

"אינני מכיר בדיוק את המקרה של הבחור שעליו סיפרת קודם, אך באופן כללי שיטת הרבי הייתה שאברכים צעירים לומדים בכולל כשנה־שנתיים לאחר חתונתם ואחר כך יוצאים לשליחות. זו ההוראה הכללית, וזה חוזר ונשנה בכמה ממכתבי הרבי. לעתים היו הוראות יוצאות־דופן. לפעמים הרבי הורה לאברכים מסוימים להישאר וללמוד עוד כמה שנים, ולעתים הייתה הוראה לצאת לשליחות מיד לאחר החתונה. אך מדובר בהחלט במקרים יוצאי דופן.

"העובדה שהרבי דרש מחסידיו להקדיש את רוב חייהם למען יהודים אחרים, לקרבם ליהדות, אינה שום סטייה מהכיוון של חב"ד. אדרבה, זהו הפועל־יוצא מכל תורת חב"ד העמוקה".

מוסר את כל חייו

ר' יואל מבסס את דבריו על הנחת יסוד תיאוסופית יסודית. החויזר המיתולוגי לא רואה פער בין החזון למימוש, כי מבחינתו המציאות החיצונית לא באמת קיימת.

"דיברת על עבודת ההתבוננות, אבל מה זו בכלל התבוננות, במה מתבוננים? בתורה נאמר 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא־לוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד'. מה זה 'אין עוד', אין עוד א־לוהים? זה הרי פשוט. אלא שאין עולם, אין מציאות, חוץ מהקב"ה אין שום דבר".

התפיסה של ר' יואל, המבוססת על תורת בעל התניא, היא אקוסמיסטית קיצונית. המציאות כולה היא התהוות בלתי פוסקת מתוך כוח א־לוהי, שרק הוא "המטבע הקשה". הדינמיקה הזו מקנה תחושה אשלייתית של יציבות ונפרדות, אך הקיום האוטונומי של העולם הוא בסופו של דבר אשליה ותו לא. "אין דבר כזה עולם כמציאות עצמאית", הוא קובע, "כמו שלפני ששת ימי הבריאה הוא לא היה קיים מצד עצמו, כך גם היום הוא לא קיים מצד עצמו. כל קיומו מתייחס אך ורק לכוח הא־לוהי שמהווה אותו בכל רגע. בחב"ד מדברים הרבה על האמת של העולם כי זה החידוש, זה הדבר שלא מובן מאליו. ההתבוננות היא בהרגשה והמחשה שאין עוד מלבדו. התוצאה היא שכאשר אדם יודע שהקב"ה בורא אותו בכל רגע ורגע אז אין לו מציאות עצמאית. מה זה אומר בפועל? שההרגשה היא שאין עוד מלבדו, ש'אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני'".

במילים קצרות אלו סיכם אפוא ר' יואל את מאמץ ה"ביטול" החב"די המפורסם. זוהי איננה רק תפיסה מופשטת לדידו, אלא גם מה שהוא רואה היום בישיבות "תומכי תמימים". להבנתו, הביטול הוא מקור אנרגיות הפעולה האינסופיות כמעט המאפיינות את הפעילות האינטנסיבית של חב"ד מסביב לעולם: "בדורות הקודמים עניין הביטול התבטא בהתבוננות ארוכה של המוח והתעוררות המידות שבלב; היום התמעטו הלבבות, והרגשת הביטול המוחלט באה לידי ביטוי בעיקר בהשגת המוח את האמת הא־לוהית שמלמדת החסידות, ש'אין עוד מלבדו', ובהשלכות המעשיות של הבנה זו בחיי היהודי.

"כאשר יהודי מפנים שאין עוד מציאות מלבד ה', הוא מוסר את כל חייו ומוותר על שאיפותיו הגשמיות, ואפילו הרוחניות, כדי להשלים את רצון ה'. לקרב עוד יהודים לאבינו שבשמים.

"תקופתנו היא כמו שעת שרֵפה. המצב של עם ישראל ברוחניות לא מאפשר לגדל בחורים ואברכים מנותקים מהעולם שישבו כל חייהם ויתבוננו בגדולת ה' וילמדו תורה. זה מצב של פיקוח נפש וכל יהודי מוכרח להקדיש את עצמו למען קירובם של בני־ישראל לאבינו שבשמים. כל אחד בצורה שלו. בוודאי שחייבים רבנים, דיינים וכו', אבל את רוב הצעירים ייעד הרבי לשליחות של קירוב".

לדבריו, ההיקף והעוצמה של העשייה הזו לא יכלו להתקיים מבלי מרכיב חזק של ביטול הצרכים והרצונות הפרטיים, ושעבוד כל כוחות הנפש והגוף לחזון הגדול של הרבי.

אבל בשורה התחתונה נדמה שהמסר של חב"ד השתנה. כוונתי למסר שמעבירים הרבה בתי חב"ד שהרבי חי וקיים וצריך להאמין בו ולהתקשר אליו "בגוף גשמי ממש". איפה ה"חכמה בינה ודעת" שבהן התגאתה פעם החסידות המפוארת?

"זה לא סוד שחב"ד עוסקים הרבה בלקרב כל אחד, אז יש הרבה אנשים, מתקרבים חדשים שלא שימשו כל צורכם, ומדברים מהשטויות שלהם. מה אפשר לעשות? רובם של המוסדות הרשמיים, הן בארץ והן בעולם, המנוהלים על־ידי אנשים שהרבי מינה לתפקיד, מתנהלים בצורה הנכונה ומעבירים את המסר הנכון: להוסיף עוד ועוד פעולות בלימוד התורה וקיום המצוות ובכך לקרב את הגאולה".

אלה דברי שיגעון

ואכן, בתוך השסע הפנים חב"די, ר' יואל הוא כאב הראש הגדול של הפלג המשיחיסטי. "אם מישהו אומר שהרבי חי במובן הגופני, הרי הוא מדבר שטויות ואין לי מה לומר לו. אלה דברי שיגעון. מבלי להיכנס בוויכוח עם גוף דבריהם, הרי עצם העבודה שהרבי כתב צוואה זאת אומרת שהוא התכונן למצב שאחרי ההסתלקות. אם לפי שיטת הרבי לא ייתכן מצב של פטירה, כדבריהם, מדוע כתב הרבי צוואה? זו שטות מוחלטת", הוא קובע נחרצות.

עבור המשיחיסטים הוא מהווה בעיה. לבטל את דבריו הם אינם יכולים, שכן מדובר באיש המקורב ביותר לאדמו"ר במשך כל שנות כהונתו. אך מאידך גם לר' יואל חשוב להוסיף שהסוגיה מורכבת שכן אספקט מסוים של קשר עם הרבי מתקיים גם לאחר ג' בתמוז תשנ"ד: "מי שאומר שהרבי נפטר מהעולם ואין לו יותר קשר לצאן מרעיתו – אומר דבר בעייתי עוד יותר. אין ספק שהרבי יושב למעלה ומעורר רחמים על החסידים ומברך אותם בכל המצטרך. ולמעשה, הוא הכוח המניע את כל החסידים להמשיך הלאה בדרכו המיוחדת של הרבי הדורשת מסירות־נפש ממש.

"בתניא יש מכתב עידוד שכתב אדמו"ר הזקן לאחר פטירתו של ר' מנחם מנדל מוויטבסק. במכתב הוא מביא את מה שכתוב בזוהר הקדוש ש'צדיק שנפטר אשתכח בכולי עלמא יתיר מבחיוהי' – הצדיק נמצא ופועל בכל העולמות עוד יותר מבחייו, כי קודם הייתה הגבלה של גוף ועכשיו לא. אז הם (המשיחיסטים. י"י) מפרשים זאת לחיים גופניים כפשוטו. מובן מאליו שלא זו הכוונה. המשמעות היא שברוחניות הרבי ממשיך להנהיג אותנו.

"הרבי היה מאוד מקושר לרבי הקודם. באחת ההתוועדויות לאחר הסתלקות הרבי הקודם סיפר הרבי שקיבל מכתב מחסיד אחד שכותב על הרבי הקודם שליט"א. הרבי אמר, בבכי ובמרירות, 'שליט"א הכ"מ' (הריני כפרת משכבו. י"י). כלומר, מצד אחד הוא רצה לומר שאכן הנהגתו של הרבי הקודם ממשיכה וההתקשרות אליו קיימת בכל תוקפה. במובן זה חייו הרוחניים ממשיכים כקודם; אך מצד שני אין הכוונה כפשוטם של דברים, בגשמיות ממש, ולכן אמר 'הריני כפרת משכבו' כנדרש על־פי ההלכה לומר על אדם שנפטר".

"ההיקף ועוצמת העשייה לא יוכלו להתקיים ללא ביטול הצרכים והרצונות הפרטיים". ר' יואל כהן מתוועד עם חסידים ב־770

"ההיקף ועוצמת העשייה לא יוכלו להתקיים ללא ביטול הצרכים והרצונות הפרטיים". ר' יואל כהן מתוועד עם חסידים ב־770

הציונות והיחס לתורה

בנוגע ליחס של הרבי למדינת ישראל: ידוע שלרבי הריי"ץ הייתה התנגדות חריפה לתנועה הציונית. אבל בנוגע לרבי התחושה היא שהתמונה מורכבת יותר. הוא אמנם לא שינה מן ההנחות היסודיות של קודמו אבל בפועל הוא היה קרוב מאוד, נפשית ותודעתית, לחיילים, לראשי המדינה וליהודים מישראל. התחושה היא שהייתה לו קרבה לא רק לארץ הקודש אלא גם למפעל שקם פה משנת תש"ח. האם הרבי היה ציוני סמוי?

"מערבבים כמה דברים יחד. ראשית כול, יש את העניין של גאולה מהגלות. הרבי היה נגד הקביעה שמדינת ישראל היא ההתחלה של הגאולה. כי לפי הרמב"ם, התחלת הגאולה באה על ידי משיח. לפני זה אין התחלה של גאולה. כעת יש עוד דבר. בשנות השואה, יהודים ברחו מהגרמנים יימח שמם, ולא היה להם להיכן לברוח. היו מעפילים והיו גונבים את הבריטים שלא יראו, והבריטים שלחו חזרה. גם הרבי הקודם אמר, בראש השנה של שנת תש"ח, 'תחזקנה ידיהם של ההגנה והאצ"ל'. מה זו הגנה? להגן על היהודים ולהבריחם לארץ. זה היה מקום המקלט היחידי שכל יהודי יכול ללכת אליו. מקום מקלט זה דבר גדול מאוד. אם כן אפילו הרבי הקודם דיבר כך כשאמר תחזקנה ידיהם.

"אבל בציונות היה עוד דבר. ההנהגה החילונית החליטה שלהיות יהודי זה לאו דווקא על ידי תורה ומצוות. לשיטתם המעוותת, כל עניין התורה והמצוות הוא לאחד את עם ישראל. אם כן, כאשר יש מדינה ושפה משותפת זה מספיק עבור מטרה זו ושוב אין צורך בתורה. מבחינתם ישראלי זה כמו רוסי. כשם שרוסי יכול להיות גם קתולי וגם פרוטסטנטי וגם בן דת אחרת, כך גם ישראלי. פירוש כזה על יהודי הוא שקר. מוקד העניין הוא – הבנת מהותו האמיתית של יהודי. כתוב בגמרא 'ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא'. אין זה בגלל שחילוניות וחטאים הם גם חלק מהיהדות, ואין זה משנה האם הוא מקיים מצוות או לא, בכל אופן 'ישראל הוא'… אלא בדיוק להיפך. גם יהודי שבחיצוניות אומר שאינו מאמין, בעומק הלב הוא כן מאמין. גם אם הוא חוטא, החטא הוא לכלוך חיצוני שדבק בו, אבל מהותו הפנימית היא ההתקשרות עם הקב"ה והרצון לקיים מצוותיו. כפסק דינו המפורסם של הרמב"ם שכל יהודי רוצה לעשות את כל המצוות ולהתרחק מן העברות".

איך הרבי התייחס לעובדה שאחרי אלפיים שנה התקבץ בארץ ישראל ריכוז של יהודים שמתקרב להיות הגדול בעולם, וקמו בה ישיבות בהיקף שלא היה בכל ההיסטוריה היהודית? האם הוא ראה בזה משהו מקרי או משהו שהוא חלק מתהליך היסטורי? ואיך כל זה משתלב עם העובדה שהוא דיבר על כך שאנחנו בסוף תקופת הגאולה וכל מה שנשאר זה לצחצח את הכפתורים?

"אלו דברים שונים. זה שיש ישיבות זה דבר טוב. צריך שיהיו עוד. אבל זה לא עניין של גאולה. הגאולה תבוא על־ידי משיח ורק על־ידו. זה שיש כאן התקבצות גדולה של יהודים זה דבר טוב, אבל גאולה זו הופעה של משיח. התגלות של מלכות ה' בתכלית השלמות. כדברי הרמב"ם שעל ידי המשיח חוזרין כל המצוות כפי שהיו מקודם. זהו הגדר של גאולה.

"יחד עם זאת, הרבי התייחס לניצחונות השמימיים של עם ישראל, במיוחד זה של מלחמת ששת הימים, כנתינת כוח משמים להתעורר בתשובה שלמה ולנצל את הניסים לתוספת בקיום המצוות, ולהביא על ידי כך את הגאולה. אך הרבי אמר שלא ניצלו כראוי את ההזדמנות. ייתכן מאוד שאם היו מנצלים זאת טוב יותר עבור התעוררות רוחנית, אכן היינו זוכים כבר לביאת המשיח".

זיקה או צורך

הרבי למד באוניברסיטאות באירופה. הנגישות שלו לתרבות המערבית ולהשכלה האקדמית הייתה שונה בתכלית משל קודמיו. הוא גם הוריד את השטריימל ועבר לכובע מודרני. האם לרבי היה יחס אחר למודרנה?

"אני אשאל אותך שאלה: הרמב"ם למד חכמות? למה? קח לדוגמה את חכמת התכונה. הסנהדרין היו צריכים לחכמה הזו כדי לקדש את החודש, אבל הרמב"ם לא קבע שכל אחד צריך ללמוד את זה. השאלה היא מה המניע של מי שרוצה ללמוד חכמות חיצוניות. השאלה היא למה האדם רוצה ללמוד לימודי חול, בגלל שיש לו זיקה אליהם, או בגלל שהוא רואה צורך א־לוהי בלימוד זה. הרמב"ם לא חיפש את לימודי החול. הרמב"ם ידע היטב שהחכמה האמיתית מצויה בתורה, והיא נעלית באין־ערוך לשאר חכמות חיצוניות. אדרבה, כל החכמות האחרות יונקות את דבריהן מחכמת התורה, כמבואר ברבנו בחיי ועוד. אלא שלצורך כוונה א־לוהית, לצורך כתיבת הלכות קידוש החודש או לצורכי רפואה ופרנסה, הוא עסק בהשלמת ידע מתוך חכמות חיצוניות.

"כך גם הרבי. על ידי המדע שהוא למד, הוא דחה הרבה מאוד קושיות נגד המסורת. הוא הראה שגם לפי המדע, הקושיות על מסורת ישראל הן טעות ושטות. הוא לא חיפש מדע. הוא חיפש למלא את התפקיד שלו כראוי. הרבי חי בדור של נבוכים רבים, בתקופה שבה סטודנטים ואנשי מדע רבים התבלבלו מהקושיות של המדע כביכול על התורה, עד שהדבר הפריע להם בקיום המצוות. שיטתו הברורה של הרבי בנושא זה, כמו גם תשובותיו המפורטות בתחומים רבים אלה, חיזקו ומחזקות את אמונתם הטהורה של אלפי יהודים.

"הרבי אימץ רק משהו שהיה חלק מעבודת ה'. כל השאר לא עניין אותו. בישיבות שלנו לא מכניסים שום דבר חוץ מלימוד התורה. כשיטה, הרבי היה נגד הלימוד באוניברסיטה. בעיקר מסיבות הלכתיות. הדברים מפורשים במכתביו ושיחותיו.

"בקשר לסוג הלבוש של הרבי איני יודע מה טעמו בזה, אך באופן כללי הרבי היה 'הצנע לכת' מאוד, ולא הראה שום גינונים חיצוניים. כל הנהגתו הייתה כזו. דרך אגב, גם אצל הרבי הקודם השטריימל לא היה דבר קבוע".

פתאום פרץ בבכי

האם תוכל לספר על התקופה שלפני הנשיאות של הרבי?

"הכירו אותו גם מקודם וידעו מיהו. הוא היה אדם מאוד מרומם. אמנם מאוד 'הצנע לכת', אבל למי שהכיר והבחין באישיותו ובהנהגתו המיוחדת, לא היה ספק שהוא הראוי. מצד הענווה שלו הוא לא רצה והוא ממש התעקש בתחילה שלא לקבל זאת על עצמו. בשלב כלשהו הוא אפילו אמר שאם ימשיכו להפציר בו הוא יקום ויעזוב את המקום. אבל במשך הזמן, כאשר ראה שאין ברירה ואחרת הכול ייחרב, הוא ניאות לקבל על עצמו את ההנהגה.

"כאשר באתי לברוקלין, זה היה כמה שבועות אחרי ההסתלקות של הרבי הקודם. שמעתי על הרבי גם קודם, אבל בהתוועדות שלו נכחתי לראשונה לאחר בואי כמובן. הדיבורים היו רציניים מאוד, ובצורה מאופקת, עד שלא הייתה ניכרת שום תנועה בגוף. הידיים היו על השולחן ולא הייתה שום תנועה. שאלתי את עצמי, מה זה, מכונה? מדבר דיבורים כאלה ואין שום תנועה? אין התרגשות? לאחר משך זמן פתאום הוא פרץ בבכי, לקח מטפחת וניגב את הפנים, וכך היה חמש שש פעמים. הוא לא יכול יותר. התפעלתי מזה מאוד.

"בשנה הראשונה היו קוראים לרבי לעלות להפטרה, ולפעמים תוך כדי הקריאה הוא היה נחנק ומתפרץ בבכי של התרגשות עצומה. אני זוכר שבהפטרה של פרשת ניצבים של שנת תש"י הוא פרץ בבכיות נוראות. את הפסוקים האחרונים לא יכלו לשמוע מרוב הבכי. זה נתן לי להבין שמדובר באדם מאוד מרומם".

בשנים האחרונות הרבי מאוד הדגיש את הנושא של הגאולה. הוא אמר – אני עשיתי את כל מה שניתן לעשות. הוא נתן תחושה של משהו שמתרחש בעוד רגע, בזמן קרוב מאוד. איך הרב רואה את הדברים מפרספקטיבה של עשרים שנה?

"הזכרת את מה שהוא אמר 'אני עשיתי את הכול'. יש פוסקים שאומרים שלכהן אסור היום לשתות יין, כי יכול להיות שברגע הבא ייבנה בית המקדש והוא יהיה שתוי ולא יוכל לעבוד. רואים שאצל יהודי צריך להיות מונח שמשיח יכול לבוא בכל רגע. לדאבוננו אצלנו המצב הפוך – אם המשיח יבוא מחר זו הפתעה. מה שהרבי אמר באותה שיחה הוא – מה עוד אני יכול לעשות כדי שהיהודים יצעקו וידרשו מה' שמשיח יבוא? זה לא קשור למשהו ספציפי שקרה באותה התקופה. הוא דיבר על תודעה כללית שצריכה להיות חיה אצל כל יהודי. כל יהודי צריך להרגיש שהמצב אינו כפי שצריך להיות ועליו לדעת ולצפות שבכל רגע המצב הזה ישתנה והגאולה תבוא. לכן צריך לבקש מהקב"ה 'עד מתי', ולעשות ככל יכולתנו, בלימוד התורה, קיום המצוות והפצתן – כדי לזרז את בוא הגאולה".

מנהיג גם עכשיו

מדוע הרבי לא הגיע אף פעם לבקר בארץ?

"אני לא יודע. אני יודע דבר אחד, שמשנת תשי"א כשהוא קיבל את הנשיאות ועד היום האחרון הוא לא יצא מהבית ולא הפסיק לעבוד יום אחד. הוא ראה בהנהגת כלל ישראל בתפוצות ובקירובם לאבינו שבשמים את השליחות שלו".

חב"ד מינו שבעה אדמו"רים ואחרי הרבי לא מינו עוד אדמו"ר. האם התנועה לא משתנה בלי הנהגה?

"העובדה שכעת לא נמצא מישהו שבכלל ניתן להעלות על הדעת לראותו כממלא מקום, זהו מפני שכעת הקב"ה עשה, מסיבה הידועה אך ורק לו, שגם לאחר ההסתלקות הרבי מנהיג בפועל ממש בדיוק כמו לפני. ההתקשרות שלנו אל הרבי, היא בצורה זו.

"אך מלבד ההסברים הללו, יש גם רמז מהרבי עצמו על כך. המאמר הידוע 'באתי לגני', שאמר הרבי בעת קבלת הנשיאות ביום י' בשבט ה'תשי"א, מבוסס על מאמרו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שהכין לקראת יום י' בשבט ה'תש"י. במאמר זה, אדמו"ר מוהריי"צ הזכיר את עניין 'כל השביעין חביבין'. עניין זה לכאורה אינו קשור לגופו של המאמר. הרבי במאמרו שלו פירש שיש בכך כוונה מיוחדת. הרבי אמר שהדור השביעי מיוחד בעבודתו שתכליתה להביא את הגאולה. הרי שרמז כמעט במפורש לעניין זה שהדור השביעי הוא הדור המסיים את העבודה.

"אם כן אצלנו ברור שהרבי מנהיג גם עכשיו והנהגה זו נראית לעין ממש. רואים במוחש שהרבי משפיע על יהודים רבים בדיוק כפי שהיה במשך חייו".

איך הוא מנהיג?

"אתה רואה שבעשרים השנים האחרונות אף אחד לא עזב את המשרה שלו. שום מוסד לא נחלש. תראה כמה מוסדות חדשים קמו. הוא פועל ונותן כוחות, ברוחניות כמובן".

יש הרבה חסידים שכותבים שאלות, מניחים אותן בספרי "איגרות קודש" ופועלים על פי מה שנמצא בדף שבו הונח הפתק. האם יש לזה מקום, האם זו לא פרקטיקה בעייתית של תקשור?

"אני לא יודע, לא שמעתי מהרבי אף פעם שצריך לעשות דבר כזה. מה שכן ברוסיה היו מצבים שבהם אי אפשר היה להגיע לרבי או לשלוח לו מכתבים אז הכניסו לספר בקשת ברכה. אבל זו הייתה בקשת ברכה ולא עניין של לקבל תשובה על מה לעשות. אני לא יודע מה זה. מה שכן, באיגרות קודש אפשר לראות את הכיוון של הדברים, את ההנהגה, יש שם הרבה הוראות והדרכות שאפשר ללמוד מהן. המשימה של חב"ד לא השתנתה: לימוד החסידות בהעמקה גדולה, ללמוד מה זה אין עוד מלבדו, לפרסם ולהפיץ את זה, להחזיר יהודים בתשובה. זה לא השתנה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט סיון תשע"ד, 27.6.2014

פורסמה ב-27 ביוני 2014, ב-20 שנה לפטירת הרבי מלובביץ', גיליון חקת תשע"ד - 881 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. גם אצל אריכות דבריו רואים היאך שלמרות ההתאמצות שלו לחקוק שלא נשתנו דברים, הרי איש הזה רחוק ממש ממציאות כפי שבינ אדם רגילים רואים ומרגישים…הבן אדם החשוב הזה אוהב לומר שאף אחד לא עזב המשרה ועוד ועוד דברים כאלו…במקום שבשטח אינו האמת והרבה הרבה עזבו לא רק משרות אלא מהלך החיים שהיו רגילים לא רק ברוסייא הסוייטית אלא לפני שני עשורים…..

  2. "גם הרבי הקודם אמר, בראש השנה של שנת תש"ח, 'תחזקנה ידיהם של ההגנה והאצ"ל'." – כך אומר החוזר? או כך אישר (כפי שהתנה) לכתוב בדבריו? הרי שיחותיו של הרבי הקודם מתאריך זה (ובכלל) מודפסות. הן נמצאות גם ב משפט כזה אינו מופיע. אז על מה הוא בדיוק חוזר?

  3. הן נמצאו גם באינטרנט, בטקסט, באתר ספריית חב"ד. משפט כזה אינו מופיע.

    מה שכן, מופיעים הקלטות מדברים שאמר החוזר בשנים האחרונות, בהן הוא לועג למושג "יתיר מבחיוהי". "יתיר, שמתיר", כך הוא נשמע אומר בהקלטה. הבנאדם מבולבל, חבל.

    אגב, "החוזר" גם טוען: "אני לא יודע, לא שמעתי מהרבי אף פעם שצריך לעשות דבר כזה. מה שכן ברוסיה היו מצבים שבהם אי אפשר היה להגיע לרבי או לשלוח לו מכתבים אז הכניסו לספר בקשת ברכה. אבל זו הייתה בקשת ברכה ולא עניין של לקבל תשובה על מה לעשות. אני לא יודע מה זה."

    חבל שהמראיין לא עשה שיעורי בית לפני הראיון. כך לא ידע לשאול איפה היה "החוזר" בשנת תשמ"ט כאשר הרבי אמר (חפשו באינטרנט ותמצאו):

    "וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים – שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמא: כשנפתח להם בפסוק "פתח תפתח", או "שמח תשמח", וכיו"ב, היה להם "סימן מלמעלה" שתהיה הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על פי הסימן שיש להמנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן, וכיו"ב".

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: