לימוד רב דורי| יואל פינקלמן

סדרת הדף היומי לילדים מכניסה את הילדים למפעל העולמי, המבוסס בעיקר על חווית הלימוד ופחות על הבנתו, ופותחת אותו לאפיקים חדשים. גם לדוברי אנגלית

לא מזמן הוזמן הבן הקטן שלי, רק בכיתה ב', לביתו של חבר בשבת אחר הצהריים כדי לחגוג את סיום מסכת ברכות בדף היומי. לא האמנתי למשמע אוזניי. הילד אמנם מוכשר, אך לא הכרתי את ה"עילוי" שמשחק כדורגל יחד עם הבן שלי. ואז האב הסביר. לא מדובר בדף היומי הרגיל, אלא בדף היומי לילדים. הנהנתי בראשי בנימוס, אך בליבי נשארתי ספקני. דף יומי לילדים?! ברצינות?! כאב וכמחנך אני מאמין במפגש ישיר של הילדים עם המקורות עצמם. אין שום צורך לדלל את החומר עם "כה עשו חכמינו". ועוד לקחת גמרא ולהנגיש אותה לילדים?!

להפתעתי, שתי גרסאות של דף יומי לילדים הופיעו בשנים האחרונות: גרסה בעברית, מבית מדרשה של הציונות הדתית, שמופיעה בכרכים גדולים אחדים, וגרסה באנגלית, שבאה מתוך החרדיות האמריקנית המתונה, ומופיעה מדי חודש כמגזין. לשתי הגרסאות יש מן המשותף, אם כי הן שונות אחת מהשנייה.

שתי הגרסאות מגישות בדרך ידידותית לילד משהו הקשור, במישרין או בעקיפין, לדף היומי של אותו היום. הספרים מציעים הסבר של מושגים בסיסיים בתורה שבעל פה, מציגים מחלוקת הלכתית או קושרים בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה. לעתים ניתנים גם סיכום של נושאי ליבה הלכתיים או גרסה פשוטה של סיפור אגדה מהדף. הספרים מעבירים מסרים השראתיים שקשורים בצורה כזו או אחרת לגמרא, או מביאים ציור חביב שמדגים רעיון. לרוב הם נכתבים באוצר מילים המתאים לילד אינטליגנטי בבית ספר יסודי, ומניחים שהורים וילדים, או לפחות אבות ובנים (ראו להלן), יחלקו יחד דקות ספורות כל יום תוך כדי הלימוד הבריא.

מה שחסר כמובן הוא השקלא וטריא – הדיונים הפתוחים שמספקים לתלמוד את סגנונו הרב־קולי, את אופיו הבלתי צפוי ואת נימתו הווכחנית. ספר ילדים איננו יכול לכלול את האלמנטים הללו, שהרי ההחלפות האינסופיות של הדובר, הקפיצות בין דורות וארצות שונות והדיונים הארוכים (שלא לדבר על הלשון הארמית) מקשים מאוד על הבנת הסוגיה. לא בכדי המשנה עצמה אומרת שרק "בן חמש עשרה לתלמוד". אז אמנם הדף היומי לילדים אולי מפשיט יתר על המידה את התלמוד, אך בכל זאת בהשקעה של עשר דקות ליום ילד בכיתה ג' יכול להשתתף בדף היומי בדרך ידידותית.

לימוד גמרא לשמה. לימוד הדף היומי בשהם צילום: איסר בלזם

לימוד גמרא לשמה. לימוד הדף היומי בשהם
צילום: איסר בלזם

מושגי יסוד

הגרסה הישראלית פורסמה על ידי הוצאת ידיעות אחרונות, הוצאה לאור שמוציאה ספרים יהודיים שיכולים להיות רלוונטיים לא רק לציבור הדתי אלא גם לציבור הכללי. למרות שהקורא הממוצע מן הסתם דתי, הספר מתיימר לצאת מחוץ למגזר כחלק מהניסיון הציוני־דתי "לייהד" את התרבות הישראלית. על פי המבוא של המחברים, הספרים מיועדים לא רק לעזור להורים דתיים למצוא קצת זמן איכות עם הילדים, אלא גם להפגיש משפחות לא דתיות עם מושגי יסוד ביהדות ובתורה שבעל פה. הספר מכנה את עצמו, ללא עודף צניעות, התלמוד הישראלי, כותר שמעמיד את הספר (אולי ללא כוונה) כחלק משילוש, במקביל לבבלי ולירושלמי. הספר מתרכז ברלוונטיות של התלמוד לכלל התרבות הישראלית: "התלמוד הישראלי יכול לסייע בבניית נדבך נוסף של הזהות היהודית והישראלית המתהווה בדורנו".

לאור זאת, הגרסה הישראלית היא רכה יותר מאשר הגרסה האנגלית. היא מניחה שהקורא מגיע עם רקע בסיסי ביותר ביהדות, וגם מכבדת את הקוראים יותר מהגרסה האמריקנית. המסרים מדגישים פחות את הסמכות הרבנית ואת הסכנות שבמפגש עם התרבות הסובבת. חסרות ה"הסכמות" הרבניות שיכולות להפחיד את הקורא הישראלי הממוצע, ואפילו הציורים מראים ילדים שנראים כמו ילדים ישראלים מן השורה, רק חובשי כיפות. אולי כדי לדבר על לבם של קוראים בעלי השכלה כללית, הספר אף עושה ניסיון למקם את חז"ל בהקשרם ההיסטורי.

הגרסה האמריקנית – עם הכותרת Daf Yomi 4 Kids – מניחה כי הקורא כבר מחויב לקהילה החרדית המתונה האמריקנית. היא מניחה שקיים ידע בסיסי רחב יותר ביהדות, והמסרים הדתיים הם בדלניים יותר ו“טהורים“ יותר: “כדי להתקרב לה‘ חייבים אנו להתבדל מסביבה פחות קדושה“. גרסה זו מדגישה יותר מאשר עמיתה הישראלית סיפורי ניסים, והציורים של הילדים מציגים בחורי ישיבה צעירים.

בשתי הגרסאות, ללימוד הדף היומי לילדים יש משמעות כמו לימוד הדף היומי למבוגרים. הדף היומי למבוגרים הוא תופעה חשובה ומשמעותית, אחת מההתפתחויות המרשימות ביותר בתחום לימוד התורה במאה השנים האחרונות. הוא מסייע לחיזוק מעמדו של התלמוד הבבלי, מחזק את הסמכות הרבנית, בונה סולידריות קהילתית וטרנס־קהילתית ונוטל חלק בתהליכים מגדריים בתוך הספרה הדתית. הדף היומי לילדים עושה את אותם דברים, רק בצורה חזקה יותר.

בגרסאות השונות של לימוד הדף היומי, הלומד מתרכז בסוג מאוד מסוים של לימוד. כוונתי היא ללימוד הישיבתי המזרח אירופי שהתפתח והתחזק במאות התשע־עשרה והעשרים והתרכז בלימוד הגמרא. בדף היומי לא לומדים בסגנון “אליבא דהלכתא“ שמזוהה עם המסורת הספרדית הקלאסית, והוא גם אינו כולל לימודי תנ“ך או מחשבת ישראל, המזוהים עם ההשכלה או עם חוגים ליברליים ביהדות, ואפילו לא לימודי תורה שבעל פה כפי שאלה מעובדים עבור תלמידים במערכת החמ“ד העכשווית. הדף היומי גם אינו כמו ספרי ההדרכה ההלכתית המעשיים כמו “שמירת שבת כהלכתה“. הדף היומי הוא לימוד גמרא לשמה, ללא קשר מוכרח להלכה למעשה, ללא קשר מחויב לכל ארגון שיטתי של החומר הנלמד.

תפיסה זו של הלימוד קיבלה את ביטויה המובהק ביותר בהגותו של ר‘ חיים מוולוז‘ין, אב הישיבות הליטאיות הגדולות של המאה ה־19 וראשיתה של המאה ה־20. לפי גישה זו, לימוד הגמרא לשמה – לשם הבנת הטקסט – מהווה את עבודת ה‘ החזקה והמשמעותית ביותר לאדם. בדף היומי למבוגרים, כמו בוולוז‘ין, לומדים היום את מה שמופיע מיד לאחר מה שהופיע אתמול, גם כאשר הקשר בין הנושאים הוא רופף למדי. כן בדף היומי לילדים, כל נושא זוכה למשפטים בודדים בלבד.

לימוד לשם לימוד

ניתן להצביע על שלוש דרכים שבהן שונים הדף היומי למבוגרים ולילדים מאותו לימוד של ר' חיים מוולוז'ין. ראשית, הדף היומי שונה מהאידיאולוגיה של ר' חיים מפני שלימוד ה"דף" בדרך כלל אינו דורש הבנה מעמיקה של החומר הנלמד, וגם לא התחייבות לזכור אותו לטווח רחוק. הלימוד אינו מוביל לידי ידע רחב או שליטה בדיאלקטיקה התלמודית־הרבנית. במובן זה, הדף היומי הוא דרך של "בעלבתים" להשתתף מרחוק בלימוד הישיבתי, האידיאלי יותר.

מבחינה זו ייתכן שלימוד משנה תורה לרמב"ם או ספר אחר המארגן את הקטגוריות הרבניות־הלכתיות יצליח יותר להנחיל ללומד ידע רחב שייזכר לאורך זמן. בלימוד הדף היומי זה לא יתקיים. המקשיבים לשיעור בדף יומי לרוב מבינים את הפשט של הגמרא, אך זהו כל מה שהם דרשו מעצמם לכתחילה – לרחף על פני השטח של הטקסט התלמודי העמוק. הרעיון שילדים לומדים גם הם את הדף היומי בזמן שהם קולטים ציור חביב או קוראים סיכום פשוט של סיפור אגדה מורכב הוא הרחבה של הרעיון שניתן להבין את הגמרא תוך כדי שפשוף העיניים, עם כוס קפה ביד, בקרון רכבת הבוקר שעושה את דרכה מהפרברים לעיר ניו יורק.

שנית, לימוד הדף היומי הוא חוויה, פעולה של "לערנען", ודומה שהחוויה עצמה חשובה יותר לרוב מאשר החומר הנלמד. עבור רוב רובם של המשתתפים העכשוויים – המטרה אינה להפוך לתלמיד חכם, כפי שהיה בוולוז'ין. המטרה היא "לעסוק בדברי תורה". לימוד הגמרא הוא ריטואל דתי, מעשה של מסירות לתורה ולבורא עולם שנתן את התורה. החלק הריטואלי מתבטא ברוטינה שבה הלימוד מאורגן. הלימוד הוא מעשה של יומיום – אצל לומדים רבים במחיצתם של אותם אנשים, באותו מקום ובאותו זמן, יום אחרי יום אחרי יום. הורים רוצים להרגיל את ילדיהם לעבודת ה' דרך "קביעת עתים לתורה", והלימוד הקבוע בכל יום מרגיל את הילד לאותה פרקטיקה.

שלישית, בלימוד הדף היומי הלומד נפגש עם הטקסט דרך תיווך של מומחים בעלי סמכות, שבניגוד לשומעים קנו שליטה בחומר. "מגיד השיעור" או ה"שוטנשטיין" עושים עבור הלומד את העבודה הכבדה של פענוח הדף, והם עומדים כמתווכים בין הלומד לבין הטקסט. הלומד נהפך לצרכן פסיבי יותר של הלימוד, ולא לבעל שליטה עצמאית על הטקסט העמוס. במובן זה, שוב, לימוד הדף היומי שונה מלימוד הגמרא הישיבתי. הוא העתק – simulacrum- של לימוד גמרא.

בדרך זו הדף היומי גם מחזק את הסמכות הדתית. הסמכות שהוענקה לתלמוד הבבלי “מואנשת“ והופכת לזאת של מגיד השיעור. כך הוא גם הדף היומי לילדים. בשלב הזה בחיים אין לילד גישה לדבר האמיתי, שנמצא בתחומו של האב בעל הסמכות.

חלק מן הכלל

קיימות הקבלות נוספות בין הדף היומי למבוגרים לבין זה של הילדים. שניהם נוטלים חלק בתהליך של חִברות (סוציאליזציה) לתוך קהילת לומדים. חלק מהמשיכה לדף יומי נובעת מתחושת חיבור עם קהילה מדומיינת עולמית שלומדת את אותו הדבר באותו זמן בכל רחבי תבל. הכנסים הגדולים של מאות אלפי אנשים בסיומים הציבוריים באצטדיונים גדולים בישראל, בארה"ב ובאירופה הופכים את התחושה הזו למורגשת יותר בכל שבע שנים לערך, והם מדגישים לפרט הלומד שהוא חלק מדבר־מה גדול בהרבה ממנו.

אין דבר חשוב יותר ליהודים אורתודוקסים מאשר תהליך החברות שהופך את הילד למבוגר נורמטיבי ופעיל בקרב קהילת הבוגרים הדתיים. הדף היומי למבוגרים הוא כלי יעיל במיוחד כדי לעזור ליחידים להרגיש כקהילה, והאורתודוקסיה רוצה מאוד לראות את הכלי הזה בפעולה גם אצל ילדים. כמובן, הילדים אינם לומדים את הגמרא עצמה, אך כאשר הם לומדים דף יומי לילדים הם יכולים להרגיש חלק מהכלל. בנקודה זו, לדף היומי לילדים אלמנט נוסף. אם הדף היומי מחבר את המבוגר לקבוצת הלומדים הבוגרת בבית הכנסת או ברכבת, אזי הדף היומי לילדים מחבר בין אב לבן, דבר שיכול ליצור עבור הילד את התחושה שהחיבור בינו לבין האב הוא בעצם חלק מחיבור טרנס־לאומי של לומדי תורה וחיבור של כולם לתורה עצמה.

אי אפשר להתעלם גם מהצדדים המגדריים של התופעה. לאורך ההיסטוריה היהודית, לימוד התלמוד היווה אקט גברי מובהק, כחלק מגבריות עדינה, שכלתנית, רגישה וחלשה שהמסורת היהודית, או לפחות חלקים ממנה, דגלו בה. אך בסיבוב הנוכחי של הדף היומי משתתפות גם לא מעט נשים (כולל, אני גאה לומר, בתי האולפניסטית). במקומות מסוימים אולי תהיה לכך התנגדות, אבל האם אותה התנגדות תהיה גם כאשר בנות ילמדו את הדף היומי לילדים? הורים, ללא ספק, אינם רוצים להדיר בנות מזמן איכות עם ההורים. מה עוד שבדף היומי לילדים לא ממש לומדים גמרא. האם בנות אינן יכולות ליהנות מסיפורים מעוררי השראה, ציורים חביבים ומושגי יסוד ביהדות?

שתי הגרסאות של הדף היומי לילדים מתחמקות מאמירה מפורשת בנושא. בשתיהן מופיעים ציורים של בנות. ב"תלמוד הישראלי" ציור של בן ובת מופיע בעמוד השער, רמז אולי לכך שבנות אכן יכולות ליטול חלק, אך במהלך הספר רק בנים וגברים מופיעים בציורים שמתלווים לטקסט – גם כשהסיפור הוא על אישה וגם בסדר נשים. Daf Yomi 4 Kids, לפחות בכרכים שקראתי, כן מראה תמונות של נשים, אם כי רק בספרה ה“נשית“, כלומר המטבח, או במקרה כמו זה של מרתא, האלמנה מתקופת בית שני שעל פי הגמרא ניסתה לקנות את תפקיד הכהן הגדול (יומא יח). המבוא מסביר ש“הכול יכולים ללמוד דף יומי לילדים… ילדים קטנים, אבות עם בניהם, מורים עם תלמידים“. קשה לדעת לפי משפט זה אם אמהות ובנות כלולות ב“הכול“ הללו או לא, אך מן העובדה שרובן המוחלט של הדמויות הן בנים, ניתן לומר שאמנם הספרים לא ממש מדירים בנות ונשים, אך גם אינם מזמינים אותן בידיים פתוחות.

הדף היומי אולי אינו הלימוד המעמיק ביותר שניתן להעלות על הדעת, אך הוא תופעה סוחפת בעולם היהודי של היום. הדף היומי נעשה דרך לארגן את הזמן היהודי. כמו שפרשת השבוע עוזרת ליהודים מסביב לעולם למקם את עצמם ביחס למעגל השנה, לחלק את זרם הזמן הבלתי מובחן ליחידות זמן בעלות אופי ייחודי ולארגן את לימוד התורה מסביב לקהילה עולמית, הדף היומי עושה דבר דומה. כשם שגם ילדים לומדים את פרשת השבוע בדרכם, הם מוצאים לעצמם דרך ליטול חלק בדף היומי ולהרגיש שהזמן שלהם מחובר לזמן של אביהם ושל הציבור הדתי בכללו

ד"ר יואל פינקלמן הוא מרצה בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת בר־אילן ומלמד גמרא ומחשבת ישראל במדרשת לינדנבאום. מאמר זה הופיע לראשונה באנגלית באתר האינטרנט של thetalmudblog.wordpress.com

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' בסיון תשע"ד, 6.6.2014

פורסמה ב-6 ביוני 2014, ב-גיליון בהעלותך תשע"ד - 878 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: