ניצוצות של השתדלות | רננה בירנבוים

במשנתו של ר' צדוק נשמת ישראל אמנם גבוהה מנשמת הגרים, אך המאמץ שהגר עושה כדי להיכנס תחת כנפי השכינה מקנה לו מעלה ייחודית. בזכותו בא תיקון לעולם

בימים אלו, שבהם נושא הגיור עומד על סדר היום הציבורי במדינת ישראל, יש לי הזכות, במסגרת עבודתי עם גרים, להיות חלק מאותו הגשר העוזר לגר להיכנס לעם ישראל, להיות יהודי כהלכה. גשר זה לעתים מלווה בקוצים וסרפדים אך יש בו גם שביל של זהב. ההליכה של הגר עליו איננה נמדדת בקילומטרים אלא בתהליך עמוק של מחשבה והגדרה עצמית. מאחר שתהליך הגיור אינו כרוך רק בידע, אלא זהו תהליך רגשי, מחשבתי, חברתי וזהותי, חיפשתי חומרים שיעזרו לי לעבוד עם תלמידיי על גיבוש זהותם וייעודם מתוך השקפה היכולה להאיר להם פנים.

בכתביו של ר‘ צדוק הכהן מלובלין מצאתי מעט ממבוקשי. בכתביו מצוי פתח המאיר את הגר והגיור באור שונה, וניתן למצוא בו עוצמות ותובנות חשובות בנושא נכבד זה.

ניצוצות של קדושה. רות בשדה בעז, ג'וליוס שנור פון קרוספלד, 1828

ניצוצות של קדושה. רות בשדה בעז, ג'וליוס שנור פון קרוספלד, 1828

דרך משלו

עמדתו הדטרמיניסטית הידועה של ר' צדוק משפיעה הן על היחיד והן על הכלל. אחד הסעיפים שהם בעלי אופי דטרמיניסטי במשנתו הוא מוצאו של האדם, המוצא הביולוגי. בספרו רסיסי לילה (עמ' 73) ר' צדוק מתאר את הגויים כבעלי "הפעולה וההשתדלות" ואת ישראל הקדושים מבטן ומלידה. לפי ר' צדוק יש העדפה ברורה לקדושת המוצא של היהודים על פני העשייה של הגויים. הבדל זה נברא ונקבע מראש ולא ניתן לשנותו.

ר' צדוק מבדיל בין אדם מישראל לבין גוי שהתגייר במאפיינים ובתכונות האינהרנטיות החקוקות בטבעם, בלא שתהיה להם יכולת לבחור אותם. הוא תוחם את הגבולות של המרחב הרוחני שאליו יכול להגיע הגוי לעומת ישראל. יותר מכך, יש הבדל גם בין הגוף של היהודי לגוף של הגוי.

היהודי, גם כשהוא חוטא, קרוב לבורא. חטאיו חיצוניים לו ומשניים לו. כך הוא גם מפרש את הפסוק בשיר השירים: "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" – המומים, החטאים, הם חיצוניים לעם ישראל, הם אינם חלק מהותי (ליקוטי מאמרים י'). ר' צדוק נעזר במעשה אסתר אשר נלקחה מבית אביה ואמה להיות אישה למלך גוי ואף על פי כן לא נפגמה ולא השתנתה קדושתה במאומה. הקדושה היהודית הינה אינהרנטית ואין דבר העומד בפניה אשר יכול לפגמה או לעמעם אותה (תקנת השבין, עמ' 81).

לעומת זאת, על שורש הגר אומר ר' צדוק: "הגוי, מיסודו רע. לבו לב של אבן" (ליקוטי אמרים). כל אומה ואומה יש לה הרע המיוחד שלה. כל לאום נבדל ממשנהו לא בהבדלים סתמיים או במעלות כאלו או אחרות, אלא במגוון סוגי הרשעות. "שבעים אומות כל אחת וזדונה שלה" (רסיסי לילה, ל"ז).

אבל יחד עם זאת, ר' צדוק מעניק מעלה וסגולות לגר. האדם, לפי ר' צדוק, בין יהודי ובין נכרי, איננו לוח חלק. הנסיבות שאליהן נקלע לאחר צאתו מן הרחם הן אלו אשר ממלאות בו את תוכנו הריק. משפחתו, סביבתו החברתית, חינוכו וכיוצא בזה הם המשפיעים על אופיו ותכניו. לפיכך, על הגר "להשתדל" על מנת לשכון תחת כנפי השכינה, בעוד אצל היהודי זו מעלה טבעית. הגר עובר דרך ארוכה ומפותלת כדי להיכנס ליהדות, דרך אשר בן ישראל איננו שותף בה. מן היהודי נדרש "להתבטל", לפתח הכנעה שאינה תלויה בדבר, ואילו הגר צריך להשתדל כדי להיקלט בעם ישראל ולחדור ללב לבה של עבודת ה'. בכניסת הגרים יש חשיבות עצומה. הם מלמדים אותנו פרק בעבודת ה', ב"השתדלות".

תיקון מבחוץ

הגר מגיע ללא זכות אבות. אין לו מעמד רם מלכתחילה, אבל הוא עומד במבחן ובניסיון. למרות ההתחלה הנמוכה, הוא איננו מתבטל בשל הנסיבות ואינו משותק מגבולותיו. "הגרים הבאים להידבק בישראל הם המהפכים שורש הרע לטוב, ועל זה היתה הגלות שיתווספו הגרים לקלוט על הניצוצות הקדושים ולהפוך הכל לטוב מאוד" (קדושת השבת).

עבודתו הרוחנית של הגר היא קשה ונוקבת, עבודה בתנאים קשים. הוא איננו עסוק במשחקי כבוד של אגו פגוע. הוא חפץ להיכנס לעם ישראל ואיננו בוחל בעשייה קשה. השתדלות זו מביאה לקידוש שם שמים ברבים. עבודת הגר מחדדת לכלל ישראל והעמים את נוכחות ה' בעולם. הגר הופך למודל לעובד ה' בעיני היהודי וזוהי שליחותו.

ר' צדוק רואה בנתון הביוגרפי הידוע על ר' עקיבא, עובדת היותו גר, פריט מכריע ומכונן שהביא לכך שר' עקיבא הפך להיות מייצגה האולטימטיבי של התורה שבעל פה, ובין גיבוריה המפורסמים והידועים ביותר. בפרשנותו טוען ר' צדוק כי דווקא אי־הימצאותו של ר' עקיבא בעמדה של תלמיד חכם אשר נולד למשפחה יהודית נורמטיבית הרגילה בשמירת מצוות ובתלמוד תורה היא שהביאה למדרגתו הגבוהה. דווקא משום שלא הכיר את הדברים מתוך הרגל, מכך שבשבילו לא היה זה "מצוות אנשים מלומדה", הוא זכה למה שזכה. ר' עקיבא עבר מסע אמיתי ואותנטי שדרכו יכול אדם לבוא לידי היכרות עמוקה ואינטימית עם דבר מה (אור זרוע לצדיק, ה').

הגר שותף במהות הפנימית של התורה שבעל פה, שותף לעבודת ה' ויצירתה. "דאין להוציא הגר מהשגת רוח הקודש, דאונקלוס הגר ודאי תרגום התורה חיבר ברוח הקודש" (ישראל קדושים). לא רק שהקב"ה אינו מואס בגרים אלא הם מתקבלים כשותפים. החיבור בין החיים הארציים לדבקות בקב"ה ובתורתו נעשה על ידי הגר. הגר פוקח את עינינו לראות דברים שלא היינו מזהים על פי דפוסי החשיבה הרגילים.

את המתח שבין הזהות היהודית המולדת לעומת זאת הנרכשת על ידי הגרים מדמה ר' צדוק לקליפה העוטפת את הפרי. התוך הוא העם היהודי בעל השורשים האתניים, הביולוגיים. הקליפה – היא הגרים – מאפשרת את שימורו ובידודו של הלאום היהודי מפני גופים ונשמות שהם חיצוניים לפרי ואף מזיקים לו. את הקליפה מתאר ר' צדוק כ"קליפת נוגה" המתהפכת והמצויה בין הטוב לרע, והמשקפת את התהליך שעוברות נשמות הגרים.

"לא גלו ישראל אלא כדי שיוספו עליהם גרים" (פסחים פז, ב). יש "חכמה באומות" (איכה רבה, ב, יג), יש ניצוצות קדושה גם בגויים ויש צורך ללקט אותם. לפי ר' צדוק התיקון אשר נצרך לעם ישראל לא יכול להיעשות אלא באמצעות למידה ממקור אחר, זר וחיצוני. זו הסיבה ש"קשים גרים לישראל כספחת". בגרים תלויה המרת כוח הקדושה שנתון בניצוצות הגויים והפיכתו לכוח שישרת את העם היהודי (קדושת השבת, עמ' 305).

הגרים מחלישים את כוחו של עמלק (רסיסי לילה ל"ז). הם חלק בלתי נפרד בתהליך הנחלת בשורתו ומורשתו של העם היהודי לעולם. החלת הקודש בעולם של חומר אפשרית רק על ידי הבא מן החוץ, על ידי הגר, הפועל בהשתדלות. צירופו לעם ישראל מהווה אפוא תיקון לו, לעם ולעולם כולו.

רננה בירנבוים מנהלת אולפני גיור במסגרת אגודת "שבי ישראל" ומוסדות "אור תורה סטון"

פורסם במוסף 'שבת' , 'מקור ראשון'א' סיון תשע"ד, 30.5.2014 

פורסמה ב-31 במאי 2014, ב-גיליון שבועות תשע"ד - 877 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: