יום יום חג | יוסף פריאל

המפרשים התלבטו רבות מדוע התורה מאריכה בתיאור קרבנות הנשיאים. ייתכן שהפתרון הוא להתבונן באירועים מעינם של בני ישראל, היוצאים מעבדות וחווים בהגשמת חלומם

פרק ז' בספר במדבר, שהוא הארוך ביותר בין פרקי התורה ומצוי בפרשה הארוכה ביותר בתורה, מפליא מאוד. קשה להבין את הצורך בחזרה על אותו נוסח שתים עשרה פעמים: "ביום ה… נשיא לבני… קרבנו …". האם לא היה די לומר: "ויקריבו איש איש את קרבנו… ביום הראשון נשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב, ביום השני נשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער" וכן הלאה, ולפרט את מרכיבי הקרבן של המקריב הראשון או האחרון? להלן ננסה להציע מספר הסברים לתמיהה זו.

על פי מדרש רבה (פרשה יג־יד), אינו דומה קרבנו של נשיא אחד לקרבנו של נשיא אחר, גם אם בתיאור שני הקרבנות מופיעה אותה "קערת כסף שלושים ומאה משקלה" או אותו "פר בן בקר". המדרש טוען שלכל אחד מנשיאי השבטים הייתה כוונה שונה בכל אחד מפרטי קרבנו הזהים לשאר. ואולם הסבר זה עדיין מותיר את השאלה פתוחה, שכן עדיין לא מובן מדוע נכתבו הדברים בצורה זהה אם כל פרט בהם מבטא רעיון אחר.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

שוויון במתנה

פירוש מפורסם לעניין הוא פירושו של הרמב"ן (ז, יב):

כי הקב"ה חולק כבוד ליריאיו וכמו שאמר: "כי מכבדי אכבד" (שמואל א ב, ל). והנה הנשיאים כולם ביום אחד הביאו הקרבן הזה שהסכימו עליו יחד, ואי אפשר שלא יהא אחד קודם לחברו וכבד את הנקדמים בדגלים בהקדמת ימים, אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד… כי יהיה זה קצור בכבוד האחרים. ואחרי כן חזר וכללם, להגיד שהיו שקולים לפניו יתברך.

לדבריו, בפרשה זו צפון מסר רוחני לדור ההוא ולדורות הבאים – כבוד הזולת וגדולת הנשיאים. מאחר שאי אפשר להשוות יום לחברו שהרי לכל יום מספר סידורי משלו, סדר ההקרבה נקבע לפי סדר המסע. ומדוע פירטה התורה את מתנת כולם? כדי לבטא את השוויון באיכות מתנות הנשיאים ובכוונתם הטובה שהתקבלה על ידי הקב"ה.

ואולם, אם נתבונן בדבר נראה שגם הרמב"ן לא פתר לגמרי את השאלה, שכן לכאורה ניתן היה לכבד את כל הנשיאים בכך שיזכירו את שמם, ומדוע היה צורך לפרט אצל כל אחד מחדש את מרכיבי המתנה?

הרלב"ג הולך בכיוון מעט אחר:

להורות שכלם היו שוים בזה לא היה יתרון לאחד על חבירו שכל אחד מהן התעורר מעצמו לזאת הנדבה (ז, י).

דברים אלה מסתמכים על הספרי (נשא נג) הרואה באריכות הדברים מסר הבא לדבר בשבחם של הנשיאים שכיוונו כולם בדיוק לאותו קרבן. אולם גם פתרון זה לא עונה על השאלה, שהרי יכלה התורה לומר משהו בנוסח: "ויתעוררו בלבם ויביאו כל נשיאי השבטים פר אחד בן בקר, איל אחד…", וכן הלאה.

האברבנאל מציע:

שהיה זה מהם עצה יעוצה כדי שלא יהיה ביניהם לא קנאה ולא תחרות… שבאה התורה להעיד שהיה קרבן הקטן שבנשיאים גדול ורם ורב כמו הנכבד בהם.

לדעת האברבנאל בפרשה זו טמון מסר פסיכולוגי־רוחני המעיד על חכמתם של הנשיאים. ברצותם למנוע מחלוקת בעם, המחולק לשנים עשר שבטים, הם החליטו על קרבן זהה, והתיאור החוזר בתורה נועד להראות שבעיני ה' כל השבטים שווים. כאן כבר יש בידינו קצה של פתרון, שהרי ללא פירוט לא ניתן היה לראות את השיוויון המוחלט.

ר' זלמן סורוצקין (1881 – 1966) אומר בפירושו "אזנים לתורה":

שדברה תורה בשבחם של הנשיאים שהשני לא הוסיף על הראשון והשלישי על השני וכן כולם, ולא כדרך אנשים הרגילים באופנים כאלה במעמד כל ישראל להתפאר בנדיבות לבם ולהראות לכל כי עולים המה על חבריהם, והם לא עשו זאת. ומכיון שאם היה השני מוסיף על הראשון היה הכרח לפרוט את נדבתו, לא רצה הקב"ה שבשביל שעשה השני דבר הגון ולא התחרה עם חברו, יפסיד ולא יהיה קרבנו כתוב בפרוט בתורה (ז, יח).

ניכר שהרב סורוצקין זצ"ל דיבר מתוך עמדה של מי שעסק בצורכי ציבור (הוא היה ראש אגודת ישראל לאחר הקמת המדינה). לדבריו התורה רצתה ללמדנו מסר חברתי־חינוכי. אירוע שכזה במעמד כל העם יכול ליצור מאבקי כבוד סמויים, ובאה התורה לספר בשבחם של הנשיאים שלא נהגו כך והשוו איש את קרבנו לקרבן רעהו, כפי שסיכמו מראש, ואשר על כן זכו קרבנות כולם להיכתב בפירוט.

עצמאות שבטית

ברצוני להציע שני הסברים חדשים לשאלה שבה פתחנו לאור קריאת הכתובים בהקשרם. נקדים ונאמר שלפי רוב הדעות הקרבת קרבנות הנשיאים החלה בא' בניסן, יום הקמת המשכן. בתיאור ימי המילואים בפרק ח בספר ויקרא מדגישה התורה את העובדה שהעם התקהל לחזות במתרחש. כך בתחילת ימי המילואים: "ותקהל העדה אל פתח אֹהל מועד" (ח, ד); כך בבוקרו של היום השמיני: "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'" (ט, ה); וכך במהלך היום השמיני: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העֹלה ואת החלבים וירא כל העם וירֹנו ויפלו על פניהם" (ט, כג־כד).

אפשר להניח שמטרת התורה בתיאור הזה היא להראות את מעורבות העם שעקב בעניין ובהתלהבות רבה אחרי כל המתרחש, כשמבחינתו היה האירוע התגשמות חלום – הקמת מקדש עצמאי לאחר השיעבוד לאלילות ומקדשי מצרים, ובעיקר תיקון הקשר עם ה' שנפגם בחטא העגל.

על פי המשתמע מפרשת כי תשא, חטא העגל יצר סוג של חומה בין ה' לבין העם. זאת לאור העובדה שמשה נטה את אוהלו מחוץ למחנה (שמ' לג, ז) ולאור העובדה שהקב"ה כורת עם ישראל ברית מחודשת כמפורט שם בפרק לד. כדי לחדש את הקשר השתדל העם מאוד להוכיח שהשתנה ועשה מאמצי על לתרום את נדבת המשכן ולהקימו מהר, למרות הקושי האובייקטיבי של איתור חומרי גלם בתנאי מדבר.

נמצא שגם בתהליך התרומה, גם בתהליך ההקמה וגם במהלך ימי המילואים ויום הקמת המשכן היה העם מעורב מאוד ועשה הכל בהתלהבות רבה. והנה, ביום השמיני, קרה האסון של מות בני אהרן. בהתחשב בתהליך הציפייה הגדול ובהתפוגגות המתח לאחר שירדה האש מן השמים ואכלה את הקרבנות מעל המזבח (ט, כד), סביר להניח שהיה זה משבר עצום, כאילו כל המאמץ היה לשווא. מאחר שכך, נזקק העם לעבור תהליך שיקום ממכה זו, וכנראה שתיאור שנים עשר ימי חנוכת הנשיאים הוא הביטוי שנתנה לכך התורה. לו הייתה התורה מסתפקת ברשימת המקריבים, לא היה הקורא חש שיש כאן שנים עשר יום שיש להם מסר מיוחד גם לעם, הצופה הפסיבי במה שקרה. אריכות הקריאה מבטאת גם את אריכות הזמן שחלף. עצם העובדה שבכל יום מימים אלה הקריב כל נשיא את קרבנותיו ואלה התקבלו ברצון, ולא ירדה שוב אש אוכלת אדם מן השמים, היוותה את תהליך השיקום של העם. זוהי הסיבה לחזרה על פרטי הקרבנות מדי יום.

אך ייתכן שרעיון נוסף יש כאן: הלכה היא שאין אומרים תחנון בחודש ניסן משום שצירופם של שנים עשר ימים אלה לימי הפסח הופך את רוב ימי החודש לימי חג. באיזה חג מדובר?

יש להניח שיום א' בניסן של אותו דור היה יום חגו של שבט יהודה, ד' בניסן – חגו של שבט ראובן וכן הלאה. מנקודת מבטנו היום הדברים נראים כאריכות יתר, אך לו קראנו את הכתוב מנקודת מבטם של העבדים שהפכו זה עתה לעם המורכב מתריסר שבטים, כי אז יכולנו לחוש בגאוותו של כל שבט החוזה בנשיאו כשהוא מקריב את קרבן השבט עטור בצבעיו ובדגלו הייחודי, ובעצם מכריז בפה מלא על עצמאותו השבטית. כך שהאריכות שנוקט הכתוב מתארת למעשה שנים עשר חגים שונים, שלנו – כמי שאינם נוכחים במקום – נראים כאריכות אחת גדולה.

פורסם במוסף 'שבת' , 'מקור ראשון'א' סיון תשע"ד, 30.5.2014 

פורסמה ב-31 במאי 2014, ב-גיליון שבועות תשע"ד - 877 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: