עם על דגלו | יצחק קראוס

על פי חז"ל, דגלי ישראל במדבר לא היו סימן פרוצדורלי אלא ביטוי למהותו ותפקידו של עם ישראל בעולם. בעקבות הדגל 

ספר במדבר, המתאר את המסע הגדול של עם ישראל לארץ ישראל, פותח בתיאור מחנה ישראל במדבר. התיאור כולל את מספר בני ישראל ואת מבנה המחנה. התורה מציינת שהקב"ה מצווה את משה על קביעת סדרי המחנה: "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאתם" (במדבר א, נב), וביתר פירוט בציווי למשה ולאהרן: "איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (ב, ב).

 על פי פשוטי המקראות נראה שקביעת סדר מחנה ישראל הוא הליך פרוצדורלי שמטרתו ליצור סדר במחנה גדול זה. כך מסביר רש"י את הפסוק "איש על דגלו באתת": "כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו". לאמור: החלוקה הייתה כפולה: "איש על דגלו" – חלוקה שבטית, ו"איש על מחנהו" – חלוקה למחנות הכוללים שלושה שבטים. על פי רש"י, לכל דגל, כלומר שבט, יהיה אות – "מפה צבועה" – סימן זיהוי המסייע לאדם למצוא את מקום חנייתו במדבר.

בול המנורה, 1952קטלוג הבולים הישראלי,  מעצב: אוטה וליש‎

בול המנורה, 1952 קטלוג הבולים הישראלי,
מעצב: אוטה וליש‎

סימן של מלאכים

עיון במדרשי חז"ל מלמד שלתפקיד הדגלים יש משמעות נוספת:

"איש על דגלו באותות" – הה"ד (שיר השירים, ו) מי זאת הנשקפה וגו'. קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה וגו'. אומרים להם האומות: שובי שובי השולמית, הדבקו לנו, בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים, הגמונים, דוכסין, אפרכין, אסטרטליטין. שובי שובי ונחזה בך, ואין נחזה אלא שררה, שכן אמר יתרו למשה (שמות יט) ואתה תחזה וגו'. שובי שובי ונחזה בך, וישראל אומרים: מה תחזו בשולמית, מה גדולה אתם נותנים לנו, שמא כמחולת המחנים, שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה הא־להים במדבר? – דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים, יכולים אתם לעשות לנו כך? (במדבר רבה (וילנא) פרשה ב).

מהי אותה גדולה שאין אומות העולם יכולים לעשותה?

למונח דגל משמעויות לשוניות שונות. בלשון המקראית הוא מורה על קבוצת אנשים המאוגדת בחטיבה אחת הנושאת אידיאל משותף, כמאמר המדרש: "אין דגלים אלא צבאות" (שמות רבה (וילנא) פרשה טו, ז). אולם שונה היא מטרת ההתאגדות של עם ישראל מאומות העולם. וכך מתאר המדרש את הרקע לציווי שמצווה הקב"ה את משה על סדר דגלי בני ישראל:

בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים, שנאמר (תהלים סח) רכב א־להים רבותים אלפי שנאן, והיו כולם עשוים דגליםדגלים שנאמר (שיר השירים, ה) דגול מרבבה. כיון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים התחילו מתאווים לדגלים. אמרו: הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן… אמר להם הקב"ה: מה נתאויתם, לעשות דגלים? חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ) ימלא ה' כל משאלותיך. מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו (במדבר רבה, שם).

תאווה זו של ישראל להיעשות דגלים כמלאכים תמוהה, ובלשונו של ר‘ קלונימוס קלמיש עפשטיין, בעל “מאור ושמש“: “וצריך להבין החמדה זו מה היא. ואם נאמר שחמדו לעבוד את השי“ת כמו מלאכים, גם בלא דגלים נמי מן הראוי שאדם יכסוף יחמוד לזה לעבוד עבודה כמו מלאך? ועוד צריך להבין הענין דגלים של המלאכים מה היא וכי דגלים של מפות היו להם?“ (במדבר, ד“ה במדרש).

התשובה לשאלה זו טמונה במשמעות הנוספת שיש למונח דגל. מן הלשון המקראית הועתקה משמעות הדגל לנס, וכך בתרגומים למילה “טקס“. בדרך זו מסביר ר‘ אפרים שלמה בן אהרון מלונטשיץ, בפירושו “כלי יקר“, את תאוותם של ישראל לדגלים:

והקרוב אלי לומר בזה, שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והניצחון בכל ד' רוחות העולם, כי על ידי שהם מסובבים בכל ד' רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו… וזה אות הדגל, כי הוא סימן הנצחון במלחמה, ודגל זה הוא בשם ה' כי לא בחרבם ירשו ארץ כי בשם ה', וכן המלאכים ע"י שהם סובבים כסא כבודו ית' מוראם על כל הנמצאים כמ"ש איומה כנדגלות (שיר השירים, ו י)…

רצונם של בני ישראל היה להוות נס – אות וסימן לקב"ה בעולם, ולכן לא הסתפקו בדגלים כאומות העולם, המורים על התאגדות אנושית. מטרת בני ישראל הייתה להיות כמלאכי השרת בארץ, הקוראים בשם ה': "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). לאור דברי ה"כלי יקר" מובן המדרש המתאר את הזיקה ההדדית שבין ישראל לקב"ה: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל – וישע כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל, ובשם א־להינו נדגול, שקבע הקב"ה שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים" (במדבר רבה (וילנא) פרשה ב).

ביטוי של חירות

הדגל, בהוראת אות וסימן, הוא מגינוני מלכות. מובא במדרש: "וכיון שעלו ישראל מן הים, אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים דגלים שיהיו מהלכין בטכסיסי מלכים" (דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים, טז). עם היוצא מעבדות לחירות מניף דגל המורה על חירותו, וכך עשו בני ישראל אחר קריעת ים סוף, על פי פירושו של הרמב"ן:

וזה טעם ובני ישראל יוצאים ביד רמה, שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם (שמות יד, ה).

גם תחיית עם ישראל בארצו לאחר גלותו הארוכה מלווה בדגל. כאמור, הדגל מסמל גינוני מלכות של עם בן חורין וכן את רצונם של ישראל לקרוא בשם ה‘. ואכן, גלגלה ההשגחה שדגל ההסתדרות הציונית ודגלה הרשמי של מדינת ישראל ידמה לטלית, כפי שמתאר דוד וולפסון:

בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס… בין השאלות הרבות שהעסיקוני היתה… באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו… והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל לבן כחול – הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו“ (ד‘ ולפסון, “הדגל והשקל“, ל‘ יפה (עורך), ספר היובל למלאת חמש ועשריםשנה לקונגרס הציוני הראשון, ירושלים תרפ“ג, עמ‘ 297־296).

בשנת תשל"ח נשאל הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על ידי קבוצת בחורי ישיבה "שאלה נבערה", בלשונו, על אודות היחס לדגל ישראל ולהלן תשובתו:

נרעשתי ונכאבתי לראות דברי מכתבך ובשם חבריך, בשאלה הנבערה אם בהתייחסות הקדושה אל דגלה של מדינת ישראל יש בה משום "בחוקותיהם לא תלכו". אתם יקירַי צריכים לחזור בתשובה שלמה מן העקמומיות הזאת. כהוראת וכהדרכת קדשו של הרמב"ן, "אביהם של ישראל", תקומת מדינת ישראל, לכיבוש הארץ ויישובה ושלטונה בידינו, היא מצות־עשה של התורה. הכפירה בחלק של התורה היא ככפירה בתורה. מציאות דגלים להנהגת כלל ישראל היא מפורשת בתורה, קדושה וחשובה. אשרינו שזכינו לכך בחסדי בורא־עולם וקורא דורותיו.

ההתייחסות בחביבות ובחרדת קדש אל זכותנו לתקומת מצות־מדינתנו, ואל תפארת סידוריה וסמליה, היא הביטוי הבריא של קדושת עם ישראל המכיר ומודה ומברך חסדי השי"ת עלינו, והיא גם כן קדושה של ממש, וההתכחשות לזה היא חולשה חולנית של תחושת החיוניות הכלל ישראלית והאישיות הישראלית, וצריך להתקדש ולהיטהר ולהשתחרר לגמרי ממנה, ומתוך כך להגדיל ולהאדיר אהבה ואמונה של למוד תורה וקיומה, אשר מתוך כוננות ירושלים של מטה, מתרוממת ומתחזקת של מעלה (מתוך כת"י שבידי. המכתב התפרסם לראשונה ע"י הרב שמעון גולן, דפי עיון לפרשת שבוע, פרשת במדבר, אפרת, תשנ"ט).

מכתבו של הרב צבי יהודה מורה על תפיסה לאומית־דתית הרואה בשלטון היהודי בארץ ישראל התגשמות דברי הרמב"ן ביחס למצוות יישוב ארץ ישראל. היא תואמת גם לדברי הרמב"ן המובאים לעיל, על הפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמה".

אסיים בדבריו של ד"ר זרח ורהפטיג, שהיה בין הנאבקים על קביעת סמלים יהודיים מסורתיים למדינת ישראל המתחדשת: "ואל יהיו סמלים קלים בעיניך. הם מעוררים מחשבה, כיסופים עמומים למסורת דורות, למקורות ולמקוריות, נימי קסם המקיימים את שרשרת הדורות – עבר, הווה ועתיד – בלתי מנותקת".

 הרב פרופ' יצחק קראוס הוא נשיא 
המכללה האקדמית הרצוג

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ג אייר תשע"ד, 23.5.2014 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 במאי 2014, ב-גיליון במדבר תשע"ד - 876 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: