נקמה במידת הרחמים | חוה אשכולי

תגובתם של מנהיגי הציונות הדתית למאורעות השואה התמקדה במאמץ לתעל את רגשות הנקם של הנוער לבניין הארץ והרוח היהודית. בעקבות הנקמה, ולאור אירועי "תג מחיר" 

גילויי השנאה והנקמה המבוצעים לאחרונה כלפי בתי תפילה מוסלמיים ונוצריים עוררו הסתייגות של רוב הציבור היהודי במדינה. בין המעטים שתמכו במעשים אלו בלט רב ידוע שהצדיק את מעשי תג המחיר באופן תיאולוגי. הוא מבין ללבם של אותם בחורים ביצהר, הנמצאים לדבריו בתהליך של חבלי לידה לקראת לידת עם חדש המשוחרר מעבדות מנטלית למדינה, ובשלב זה "עושים כל מיני מעשי גויים".

הפולמוס שהתעורר בעקבות סוגיית "תג מחיר" העלה בזיכרוני פולמוס קודם בסוגיית הנקםבנאצים, שהסעיר את היישוב בתקופת השואה. למרות השוני הרב בין התופעות, דומני שהגישה הזהירה והבונה שגילתה הציונות הדתית בדיון בסוגיית הנקםבנאצים רלוונטית גם לימינו.

כוח של יצירה

ההודעה הרשמית של המוסדות הלאומיים על השמדת העם היהודי בנובמבר 1942 טלטלה את היישוב היהודי, אך תפיסת הנקם שהועלתה בדיוני המועצה המצומצמת של הקיבוץ הדתי שהתכנסה סמוך לכך תועלה בשלב זה לאפיק חיובי מפתיע – הקמת מדינת התורה. המועצה הביעה את אמונה כי "רגשות הזעם והשנאה ימצאו את ביטויים הטהור בהגשמת התורה בחיי הפרט ובחיי הצבור, באהבת הזולת ובאחריות לכלל ישראל. ובזה נפגע ברשע וברשעתו".

תגובה ממשית יותר למכה שניחתה על העם היהודי בשואה ראה הקיבוץ הדתי בהגברת שיעור הילודה: "שוב לא נוכל להשלים ולהיכנע לכל אותם הנימוקים הכלכליים והפסיכולוגיים אשר עומדים כשטן בדרך זו. נקים דור בריא ועצום. זוהי התגובה הטבעית ביותר, בה יתגשם הרצון הלאומי הבריא. בכך תהיה גם נקמתנו".

אולם ככל שהופנמו הידיעות על השואה החלו להישמע בציונות הדתית בכלל ובתנועת בני עקיבא בפרט ביטויים נרגשים של שאיפת נקם, שנסמכו על צו המלחמה בעמלק (המקורות להלן לקוחים מספרי "ערבות יהודית במבחן", הוצאת אוניברסיטת בר־אילן תשע"ג). מדריכים ואנשי חינוך התאמצו לבלום את רגש הנקם ההרסני. צבי קפלן, מהמדריכים הבולטים בבני עקיבא, העלה את החשש שהתגברות מידת הנקם תפר את המידה שקבעה התורה למידת הדין מזה ולמידת הרחמים מזה. "את זו מידת הרחמים החן והחסד, האמת והצדק – אותה יש לקרב אל לבו של הדור, להאירה לו ולהבהירה לו", תבע.

הדאגה בקרב אנשי חינוך של הציונות הדתית מרגשות הנקם, השנאה והכוחנות שרווחו בקרב הנוער הארץ־ישראלי בעקבות השואה ומרד הגטאות התגברה במיוחד לקראת סיום המלחמה. פינחס שיפמאן, ממניחי היסוד של החינוך הדתי לאומי בארץ, חשש שהתמסרות ליצר הנקם עלולה להרוס את הסכרים – ריסוני מוסר ונוהגי תרבות – הבולמים את מבול היצרים האנושיים. אין לנו יכולת חומרית לשלם לשונאינו כגמולם, קבע, אך יש סוגי נקמה שונים. "הנקמה העליונה היא להתעלות על השונא בכוח יצירה רב, לחיות ולפעול, לבנות וליצור… עם גמר המלחמה יש לנו לכוון את יצר הנקמה למפעלי בנייה להשמדה רוחנית של הנאציזם… ואין מלחמה רוחנית בלי גיוס רוחני וכינוס כוחות רוחניים, שהם נאצרים בעיקר: במשילה ברוח ובכיבוש היצרים".

באותו זמן פרסם יעקב דרורי – אז חבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא ולימים ממקימי מפעל ישיבות ההסדר – קול קורא בביטאון התנועה (זרעים, אדר תש"ה). דרורי יצא נגד "המסקנא היחידה לכאורה: לאומיות קנאית חסרת סבלנות", שרווחה בחינוך הנוער בארץ בעקבות החולשה היהודית בתקופת השואה, והתריע נגד הסכנות הצפונות בחינוך כזה. לדבריו:

א. חינוך זה עלול להביא את הנוער לשנאת העמים; את אלה בגלל רצחם שליש האומה, את אלה בגלל עמדם על הדם ואת אלה בגלל רצונם להישאר בארץ כרוב.

ב. חינוך זה יעצב דור אכזרי, דור בעל השקפות לאומיות קיצוניות.

ג. חינוך זה יפתח תחושה של “כוחי ועצם ידי עשו את החיל הזה“.

דרורי ביקש ללמוד מתקופת החשמונאים: “כהנים שהיו מורים וגדולים בישראל חגרו חרב ויצאו למלחמה מעטים נגד רבים, חלשים נגד חזקים, אבל גם טהורים נגד טמאים. וכל חייל תפקידו היה רק אמצעי זמני ולא מטרה, הוא ידע שלוחם הוא מלחמת קודש…“. דרורי תבע מהנוער להפנות את התסיסה שהתעוררה בו ליתר חלוציות והתמסרות, וקבע כי “תפקידו של הנוער הדתי לשמש דוגמא ולהשפיע שכך יקום הדור היהודי הבא. מלחמה ברוח ה‘ ובעזרת ה‘, ‘והיה מחנך קדוש‘“.

"המושג נקמה אינו מצוי בלקסיקון היהודי המעשי". פעולת תג מחיר, 2010 צילום: אי.אף.פי

"המושג נקמה אינו מצוי בלקסיקון היהודי המעשי". פעולת תג מחיר, 2010 צילום: אי.אף.פי

זיכרון הנרצחים

רוח דומה ביטא גם הרב משה צבי נריה, מי שלימים כונה "אבי דור הכיפות הסרוגות", וכבר באותה עת שימש מורה הדרך הרוחני של תנועת בני עקיבא וראש ישיבת כפר הרואה. במאמר בשם "במוראות הימים", שפרסם בזרעיםבשבט תש“ד, הדגיש את ניצחון המוסר היהודי, שהפך את הקרבן למנצח: “מלחמת־עולם זו צריכה לפקוח את עיני כל הטועים והתועים בתוכנו. יכירו וידעו כי לא ככל הגוים בית ישראל… ישראל אינו מסוגל לבצע רציחות כאלה, ישראל לא היה יכול לעמוד על הדם! מחשכי הירידה המוסרית של הגויים מבליטים את זוהר העליונות המוסרית של ישראל… אכן, במחיר יקר מאד עלה לנו הניצחון המוסרי הזה, מחיר שלא היינו מוכנים לו. ברם אם ממרומים נגזר עלינו ניצחון כזה – נמצה אותו עד תומו, עד עומק משמעותו העולמית. יהיו חיינו מלאי התעלות מוסרית, מלאי טוהר וקודש בכל פינותיהם…".

דומני כי בגישה זו של הרב נריה לצידוק הדין בתקופת השואה הייתה גם תשובה עקיפה לסוגיית הנקמה בגרמנים, שכאמור העסיקה באותה עת חוגים שונים, ובהם הנוער הדתי. אף שהרב נריה לא התייחס כאן ישירות לעניין הנקם, הבהיר הרב בין השיטין כי ישראל אינו בנוקמים. פרשנות זו מקבלת חיזוק מהדרך שבה דבק רבות בשנים – הדגשת זכר הנרצחים והימנעות מהדגשת זיכרון הרוצחים.

רק ב־1994, בדברי פתיחה שכתב לחוברת המסע שליוותה את תלמידיו לפולין, הבהיר הרב נריה כי עניינה ותוכנה של הנסיעה לפולין הם שתי זכירות: האחת זכר הנרצחים, והשנייה זכר הרוצחים. כאיש חינוך חשש כנראה הרב לעורר שנאה ונקם בתקופה שבה הפצעים עדיין היו טריים, ורק ממרחק הזמן, עם התגברות האכזבה מהעולם ה"חדש" שלאחר השואה, הרשה הרב נריה לעצמו להעלות את זכירת הרוצחים. להלן דבריו:

אם הזהירה התורה "זכור את אשר עשה לך עמלק", אשר זינב רק "את הנחשלים", על אחת כמה וכמה שחייבים אנחנו לזכור יפה יפה את רוצחי עמנו… לזכור את אשר עשה לנו העם הגרמני, אשר קם עלינו להשמידנו, ותכנן וביצע תכנית השמדה שלא היתה כמוה בהיסטוריה האנושית…

וחובת קודש היא גם לזכור את מעשי העם הפולני, הרווי בשנאה ארסית לכל יהודי… העם אשר סייע בביצוע הרצח ההמוני… זאת חייבים לדעת בכדי שלא לחיות באשליות של "גרמניה אחרת" או של "פולניה אחרת", בכדי לראות בעיניים פקוחות באיזה עולם אנו חיים…

יש לשים לב שגם בשלב זה נועדה זכירת הרוצחים ליצור פיכחון – תפיסה נכונה של המציאות – ולא נקם. באותה עת, תקופת האינתיפאדה הראשונה, ביטא הרב נריה עמדה ברורה גם ביחס לנקם בערבים חפים מפשע. הוא קבע נחרצות: "המושג נקמה, או נקמת דם, איננו מצוי בלקסיקון היהודי המעשי, אין ואסור שתהיה נקמת דם בידי אדם… הקדוש ברוך הוא היודע מי אשם ובמי יש להתנקם". /

ד"ר חוה אשכולי היא חוקרת בכירה במכון לחקר השואה ע"ש פינקלר באוניברסיטת בר־אילן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ג אייר תשע"ד, 23.5.2014 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 במאי 2014, ב-גיליון במדבר תשע"ד - 876 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: