בית מדרשו של משה רבנו | יוסף פריאל

עיון כרונולוגי בספר במדבר חושף תקופה ארוכה במדבר שעליה התורה לא מוסרת דבר. רמזים שונים מלמדים שככל הנראה הוקדש הזמן הזה לפיתוח התורה שבעל פה

ספר במדבר מתפרש על פני שתי תקופות. הספר פותח ב"אחד לחודש השני בשנה השנית" (א, א) ועוסק עד פרק יח באירועי השנה השנייה במדבר, והחל מפרק כ הוא עוסק באירועים שלפי הרוב המוחלט של הפרשנים קורים בשנה הארבעים. עובדה זו חושפת חלל של שלושים ושבע שנים וחצי במהלך מסע ישראל במדבר שעליו אין אנו יודעים דבר, כנראה בגלל האפסות והחולשה שמאפיינת אותו. התורה דילגה על אותן שנים שבהן בעיקר מת דור המדבר, מאורע טרגי שאלמלא חטא המרגלים לא היה צריך להתרחש.

מוות בלשון נקייה

לא זו בלבד; עיון מעמיק חושף שלא רק פרקיו ה"נעלמים" של הספר לא היו אמורים להתרחש אלא למעשה גם רוב חלקיו האחרים של הספר לא היו ככל הנראה בתכנון המקורי. התוכנית הראשונה הייתה שעם ישראל ייכנס לארץ בתוך מאה ואחד ימים. והחשבון פשוט: ארבעים וחמישה ימים עד מתן תורה (ט"ו בניסן – א' בסיוון), חמישה ימי הכנה למתן תורה, ארבעים יום שבהם משה בהר ועוד "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" (דברים א, ב) – בסך הכול מאה ואחד ימים. אלא שסדרת עיכובים, ובראשם חטא המרגלים, שינו את התוכנית הא־לוהית ובמקום שספר שמות יסתיים בירידת משה מן ההר עם הלוחות הראשונים ויפנה ישר לתיאור הכניסה לארץ על ידי משה, נוספו לסוף הספר חמש פרשות (פרקים כה–מ) העוסקות בהקמת המשכן, שבא כנראה כתיקון לחטא העגל (כשיטת רש"י) – ולאחריו ספר במדבר שעוסק בשנה השנייה ובשנה הארבעים במדבר.

כבר האיר את עינינו הרב יואל בן־נון, שרֶמז לשנים החסרות בספר במדבר נמצא בתוכנו של פרק י"ט, הנמצא בתווך בין סיפורי השנה השנייה לבין סיפורי השנה הארבעים. הפרק עוסק במצוות הפרה האדומה שמטהרת טמאי מתים, וזוהי דרכה של התורה לתאר את שאירע באותן השנים החסרות – מוות של דור שלם.

מדרש קשה וחריף מתאר מוות זה:

כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר: "צאו לחפור", והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן. לשחרית היה מוציא כרוז ואומר: "קומו והפרישו המתים מן החיים", והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף. בפרוטרוט חסרו שש מאות אלף [=מספר עגול, שהרי בשנה הראשונה ובשנה האחרונה לא מתו]. ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים. אמרו: "דומה שטעינו בחשבון". וכן בעשור, ובאחד עשר, ובשנים עשר, ושלשה עשר, וארבעה עשר. כיון דאיתמלא סיהרא, אמרו: "דומה שהקב"ה ביטל אותה גזרה מעלינו", וחזרו ועשאוהו יום טוב [ט"ו באב] (פתיחתא למדרש איכה רבה).

כדי לשמור על לשון נקייה, במקום לתאר את המוות שאותו תיאר המדרש השתמשה התורה בפתרון הבעיה – פרה אדומה המטהרת את האנשים המיטהרים מעיסוקם במוות – ונתנה לנו להבין את ה"לאו" מתוך ה"הן".

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

יחס כפול

ועדיין, יש לתהות – מה קרה באותן שנים מלבד המוות? כיצד עם ישראל התנהג אז? האם היה דור צדיק או חוטא ומה היה טיב מערכת היחסים עם הקב"ה באותה עת?

בחז"ל מצאנו שתי גישות בדבר. גישה ראשונה מבוטאת במשנת סנהדרין (י, ג):

דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" (במ' יד, לה). דברי רבי עקיבא.

לגישה זו תימוכין בדברי יחזקאל הנביא המדבר אף הוא על חטאי דור המדבר (כ, יג):

וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד.

לעומת זאת, אותה משנה מביאה גישה הפוכה, המשבחת את דור המדבר:

ר' אליעזר אומר: עליהם הוא אומר "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח" (תהלים נ, ה).

גישה דומה נמצאת בעוד מדרשים:

והא כתיב "מצא חן במדבר" (ירמיהו לא, א) – בזכות דור המדבר "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט, ח) – (בראשית רבה כט, ג)

"ודרדע" (מלכים א ה, יא) – זה דור המדבר שכולו דעה (ויקרא רבה ט).

כיצד ניתן ליישב את המקורות אלו עם אלו? האם דור המדבר היה דור דעה או דור שאין לו חלק לעולם הבא? דומה שניתן ליישב את הסתירה בשתי דרכים – כרונולוגית וסוציולוגית. מבחינה כרונולוגית ייתכן שהמדרשים המבקרים את הדור מתייחסים לדור האבות שחטא ומת בעונשו לאורך שנות המדבר, ואילו דור הדעה הוא דור הבנים שנכנסו לארץ. מבחינה סוציולוגית ייתכן שאלו "שאין להם חלק לעולם הבא" הם הערב־רב, או ה"עדה הרעה" המופיעה פעמים מספר בספר במדבר, ואילו שאר העם הוא דור הדעה.

עיבוד המצוות

בין כה ובין כה, צריך לעיין על מה הגיע השבח לדור המדבר. מהו אותו דור דעה?

יש להניח כי המייחד את דור המדבר הוא העיסוק בתורה, ובפרט התורה שבעל פה. הרי במעמד הר סיני ניתנו עשרת הדיברות ועוד כחמישים מצוות המופיעות בפרשת משפטים. כל אחת ממצוות אלה כוללת פרטים ותולדות ולבטח העלתה שאלות רבות. מצוות שונות דרשו פירוט והסבר, כמו התפילין שייצורן בתנאי המדבר היה מסובך ולא קל, ואפילו אזהרת "לא תגנוב" שקיבלה את המשמעות שחשפה המכילתא דר' ישמעאל – "בגונב נפשות הכתוב מדבר". וכן הלאה על המצוות כולן.

עדות לכך אנו מוצאים במספר מקרים שהתורה חושפת, ובהם פנה עם ישראל אל משה בשאלות הלכתיות (פסח שני, בנות צלפחד). בתורה אלו מקרים בודדים אך ברור שפניות אלו היו תדירות הרבה יותר. כל מצווה שנצטוו בה ישראל נלמדה, עברה עיבוד וקיבלה צורה אט אט, כפי שבפועל מתפתחת ההלכה, עד שלאחר ארבעים שנה, עם הכניסה לארץ, כבר התעצבו עיקרי תרי"ג מצוות.

מדרש מעניין תומך בתיאוריה הזו:

אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזרות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה (בבלי תמורה, טז ע"א).

הנה כי כן, נמצאנו למדים על דבר קיומו של בית המדרש של משה רבנו, שבו אותו דור דעה ליבן ופיתח את התורה שבעל פה. לכן העם עמד על משה "מן הבקר עד הערב (שמות יד, יח), לכן נזקקו שבעים זקנים, ולכן "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע". נמצא שבין אם היה דור המדבר דור דעה ובין אם היה דור שאין לו חלק לעולם הבא, יצירתו התורנית במהלך אותן שנים נעלמות הייתה משמעותית ביותר, והיא שאחראית במידה רבה לתורה על שני חלקיה כפי שהיא מקוימת בידינו עד היום.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ג אייר תשע"ד, 23.5.2014 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 במאי 2014, ב-גיליון במדבר תשע"ד - 876 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. תודה לך על המאמר הנפלא!

  2. אהבתי מאוד,תמיד הסתקרנתי מה קרה בשנים האלו..

  1. פינגבק: לְסַפֵּר חֻקָּי – על חוקי התורה כספרות | ארץ העברים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: