עם וארץ | שלום רוזנברג

היצירה הגלותית היהודית היא מופלאה ומלאת רוח, אך היא יצירה של עם נכה. האתגר בימינו הוא לשקם את הגוף

בשני הדורות האחרונים נולד והתפתח מחזור חדש בלוח העברי, מחזור המתחיל ביום השואה ובזכר הטרגדיה האיומה, מסתיים בשמחת יום ירושלים, ומרכזו באבל ובשמחה שביום הזיכרון וביום העצמאות. אני מרגיש שמחזור זה הופיע כאילו יד נעלמה פעלה במסתרים. בחכמה עמוקה השאירה יד נעלמה זאת את יום ירושלים בקרבה ליום העצמאות, ובכך היא ביטאה את הקשר שבין שתי הגאולות שבתקומה – גאולת עם ישראל וגאולת ארץ ישראל. במרכז יום העצמאות עומד העם המשתחרר מהגלות, במרכז יום ירושלים – העם והארץ המתאחדים שוב.

התלונה הישנה

העם היהודי ליווה את ההיסטוריה המודרנית בדילמות, ספקות, ייאוש ותקוות. הכול היה שנוי במחלוקות. ההיסטוריה פסקה את פסק דינה, ולדאבון לבנו הוציאה אותו לפועל. ואנו, הניצולים והנפדים, ממשיכים במחלוקות הישנות המקבלות מלבושים חדשים. דור המדבר השומע לעצת המרגלים מבטא את אי האמון בכוחו של העם לרשת את הארץ: "ארץ אוכלת יושביה". ברמה גבוהה יותר זהו סמל לאי הנכונות להיכנס להיסטוריה ולעשות את המאמץ הדרוש לשנותה.

הביקורת על דור המדבר היא ציר מרכזי בשירו של ח"נ ביאליק "מתי מדבר האחרונים". אנשי דור המדבר הם "נחשלים, שבעבדותם מתו". ועל המתים מוסיף ביאליק דברים קשים, פרי הנוסטלגיה ל"סִיר הַבָּשָׂר": "ימתק להם חלומם, חלום רב בצלים, שומים, דְוָדים מלאי בשר, רבים ועצומים". לעומתם, דור באי הארץ הוא דור גיבורים:

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂמַח אֱלֵי גִּיל לִשְׁלֹחַ

בָּרִאשׁוֹנָה אוֹר עַל פְּנֵי דּוֹר כַּבִּיר כֹּחַ.

ודור ילידי הארץ (נדייק – הדור השני)? דור המדבר מורד בארץ ישראל בגלל המשימה הקשה המוטלת עליו "לשנות את ההיסטוריה". אך בני הארץ חזרו אל התלונה הישנה: "ארץ אוכלת יושביה", בתגובה טרגית על הקרבנות שהמציאות הפוליטית ממשיכה להפיל.

הניכור כאידיאל

אלא שהיום אנו שומעים ביקורת אחרת, ביקורת אידיאולוגית מלאה בוז למדינה ולפוליטיקה. הלאומיות היא אידיאולוגיה פרימיטיבית, וההוכחה – אירופה הפוסט־לאומית. "ארץ אוכלת יושביה" מתפרשת עכשיו לא כארץ מסוכנת, המפילה קרבנות אינספור, אלא ככתוב אצל כמה מהמפרשים החסידיים הקלאסיים: הארציות אוכלת את יושביה. העצמאות הפוליטית, הדבקות בלאומיות, הפכת את היהודים מעם עולם למדינה לבנטינית. הגעגועים כאן לגלות אינם לסיר הבשר, אלא לרחש מעופן של כנפי הרוח, שנשמע שם.

הגלות נתנה לכאורה ליהודים את האפשרות לחיות חיי תרבות ורוח החופשיים מכבליה של הפוליטיקה על שני ביטוייה העיקריים, טריטוריה וצבאיות. המרגלים הם לפי זה סמל של אידיאולוגיה שקידשה שמים ופסלה ארץ. חייה של מדינת ישראל ארציים מדי, הפוליטיקה מלכלכת את הידיים. וכמובן, עוד מעט תופיע ההאשמה המוחלטת: "הכוח משחית!".

רעיונות אלו חוזרים ומועלים בכתבים יהודיים שונים. מצאנו אותם בעמדותיה של אידיאולוגיית ההתבוללות בגרמניה. אך להפתעתנו נמצא זאת גם בהגותו של הוגה מעמיק כפרנץ רוזנצווייג. המתבוללים שהוציאו את דיבתה של הציונות רצו, בסך הכול, להמיר ארץ בארץ ושפה בשפה, והחליפו את הכמיהה לבית דוד בנאמנות לקַייזר הגרמני. לא כך רוזנצווייג; הארץ והלשון הפכו במשנתו לתוארי שלילה מוחלטים. הם חשובים לנו כדי שלא תהיה לנו נאמנות לשום ארץ ולשום לשון. הניכור הופך לאידיאל. היהודי – תלוש, אלא שזהו האדם האמיתי.

והדברים חוזרים גם במחשבה בת זמננו, בחזון קוסמופוליטי של יהודים שרוצים להישאר במדבר העמים ולא ליפול למלכודות הלאומיות. זהו סמל המייצג את האינטלקטואלים והסופרים התלושים, נוסח ג'ורג' שטיינר ובמידת מה פיליפ רות, או מקביליהם הישראלים. החדר במלון והשולחנות בבתי הקפה ובמסעדות עדיפים על ההשתרשות בבית, שבו חייבים אנו להכין את הסעודה ולרחוץ את הכלים אחריה.

רוצה אדמה

הנצרות האשימה בימי הביניים את היהדות בדאגה לגשמיות, לעולם הזה. אני מוכן לקבל באופן חלקי את האשמה הזאת. ה' הוא אכן א־לוהי "הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר" (במדבר טז, כב). האדם ראוי וזקוק לשני הממדים הללו, לרוח ולבשר, לתרבות ולציביליזציה, לשמים ולארץ. הרוח האנושית הערטילאית פירושה ניסור האדם מגופו וניכור מטבעו. היצירה הגלותית היא אכן מופלאה, כי היא מוכיחה את כוחה של הרוח. אך זאת היא יצירה של עם נכה בנכות קולקטיבית. כן! עם חסר ידיים ורגליים. הידיים הן הנשק, הרגליים – האדמה והטבע. הציונות היא מפעל השיקום של העם, החזרת הידיים והרגליים. האתגר האמיתי שבפניו עומדת עתה הרוח אינו בבריחה מהמציאות הגשמית, אלא דווקא בבניית המציאות הגשמית על פי עקרונותיה. איך אמרו חכמי המוסר? הדאגה לגוף של האחר היא הנפש שלי.

עם סיום הרשימה ארשה לעצמי לבטא רגש. נלי זקש המשוררת היהודייה שבשותפות עם ש"י עגנון קיבלה את פרס נובל על שירתה ביטאה באחד משיריה את הרגשות שעוררו בה ארובות אושוויץ. העשן שיצא מהארובות היה השריד האחרון של הקרבנות. אכן, השמים הפכו לבית הקברות. מהיהודים נשללה הזכות לאדמה, אפילו מבית קברות באדמה. ואומר מתוך האבסורד הקיומי, את הזכות הזאת אני רוצה כאן. כציוני רוצה אני אדמה ולא רק שמים ומדבר. רוצה אני לבנות ציביליזציה: עצים, פרחים ובתים, שרירים ויופי "ישראליים" ולא רק תרבות: ספרים "יהודיים". בדיעבד מוכרח אני להוסיף היום שכדי שנישאר ישראלים צריכים אנו גם לספרי היהודים, וזה קצת עצוב לי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט"ז אייר תשע"ד, 16.5.2014 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 במאי 2014, ב-גיליון בחוקותי תשע"ד - 875, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. דומה שהביטוי היחיד שחסר למאמר הזה הוא האשליה. האשליה שניתן כיחיד לחיות חיים ללא הקשר או מחויבות למשפחה, לקהילה ולאומה. חברה שכופרת במכנה משותף של חברה. חוסר הרצון להכיר בתכלית, באחריות של דבר שאינו בידי. אין תלישות זו מידה שאדם יכול לחיות בה, שנכונה לו ואף שכלל טובה לאדם, אף שהיא כן באה לעולם לומר דברים ראויים.

    אם היה זמן שהאשליה התנפצה היה זה בשואה. הכרה שלא על הרוח לבדה יחיה האדם, שגם את אוצרות התרבות הנעלים ביותר וגדולות התעצומות ניתן לרתום לדחפי רשע שכמותם לא ידענו. תלישות זו, ללא המוסר שלמדנו עת יצאנו ממצרים, היא מהרעות החולות של השכחה את הזוועות.

    אכן, במקום להיבהל מהקשיים, מהלכלוך והחיכוכים צריכים להתמיד בבחירה לצאת מהנכות. תחושתי היא שדמותה של יהדות ללא כבלי הגלות מעבר היותה פוליטית-מדינית, מעבר לבשורותיה החברתיות שאנו אט-אט מתוועדים אליהם, צריכה להניח בצד לרגע את הקוסמו-פוליטיות, את תרבות האידבידואל ולהתחבר במושגיה לעם ולארץ. אף שאולי רבים יודעים זאת, השיח חסר את המושגים האלה ואנו מסורסים מההתחברות שכ"כ חסרה לנו. הלכי-החשיבה נעדרים את הצליל של ארץ 'אשר תמיד עיני ה' א-לוהיך בה', של חשיבה על כלל עם ישראל, ובעיקר בעיקר של הוצאה אל הפועל של כל הרעיונות הגדולים הללו. עוד רבה הדרך לנער את הגלות מהתודעה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: