בתגובה ל"כואב את הפתיחות"

מאת אריאל הורוביץ, גיליון פרשת בהר

לא רק גברים אורתודוקסים

הקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (דברים לא, יב).

הרב אביה הכהן אמר בראיון שיהודי יכול "להתפלל בכל בית כנסת שהוא מגיע אליו" ברחבי העולם, ובהמשך טען כנגד המניינים השוויוניים שהם מונעים זאת: "איך אפשר לפלג ככה את העם?".

ואולם, העם היהודי מכיל גם מיליוני יהודים קונסרבטיבים ורפורמים. כשאחד מהם עולה ארצה הוא ממש לא מרגיש בבית הכנסת האורתודוקסי על יד ביתו את “אחדות העם“, אלא חש כזר במדינת היהודים המחולקת בצורה קוטבית לאורתודוקסים וחילונים.

“העם“ של אביה איננו כולל גם את הנשים החשות מודרות בבתי הכנסת האורתודוקסיים. הטיעון של קרע בעם נטען גם לפני קרוב ל־100 שנה, בשביל לשלול מהנשים את זכות הבחירה, כאילו הן אינן חלק מהעם. הפתרון שמוצע על ידיו – “אני תומך, למשל, בקיומם של מנייני נשים“ – רק מעצים את הפירוד בעם, פירוד בין גברים לנשים.

הוא טוען שהמניינים השוויוניים נעשו “בלי אחריות“, וגם זו אמירה שגויה. חלק ניכר ממתפללי המניינים השוויוניים מעוניינים בשוויון מלא בין גברים ונשים בתפילה, אך בגלל רצונם להתחשב ב“מיין־סטרים“ של הציונות הדתית הם נמנעים מכך.

מי שיוצר את הפילוג בעם הוא הזרם האורתודוקסי, שרוב רבניו מתנשאים, מזלזלים ומבטלים את הזרמים האחרים. בעוד שבתנועה הקונסרבטיבית נפסק שעל הקונסרבטיבי ללכת בשבת לבית כנסת אורתודוקסי כשאין בית כנסת קונסרבטיבי על יד ביתו, לפי הרב סולובייצ‘יק עדיף לוותר על מצוות שמיעת קול שופר מאשר לקיים את המצווה בבית כנסת קונסרבטיבי.

דווקא באיזון המצוי במניינים השוויוניים מוצאים את מקומם מתפללים המגיעים מזרמים שונים ומתממשת אחדות העם שמעבר לקטלוג מפריד של זרמים.

אלחנן שילה

משקיעים 
לטווח ארוך

בדברי הביקורת שלו כלפי המניינים השוויוניים טוען הרב אביה הכהן כי הם יוצרים פילוג בעם ישראל משום ש"הקימו בית כנסת שלא כל אדם דתי אורתודוקסי יכול להתפלל בו". לטענתו אנשי המניינים השוויוניים לא שאלו את עצמם אם האח שלהם יבוא לבר מצווה של הבן שלהם שיעלה לתורה במניין שוויוני, ולא לקחו בחשבון שהתפילה תגרום לפילוג. לדבריו, "בקהילות הללו אין חשיבה רצינית, לטווח רחוק, על ההשלכות של מניין שוויוני. הכול נעשה מיד, בלי אחריות".

האם הרב הכהן התפלל אי פעם תפילה בבית כנסת שוויוני? איני יודעת, אך מן הדרך שבה מתאר הרב ומנתח את המניינים האלה ניבטת תפיסה הלוקה בעיוורון ובחוסר מודעות, כזו המתעלמת מתהליכי עומק שעוברים על הציבור הדתי בשני העשורים האחרונים.

אבקש להגיב לדבריו אלה מתוך היכרותי עם המניינים השוויוניים בשתים עשרה השנים האחרונות ומשום שבתי הכנסת האלה חוללו שינוי חד ומרגש בתפיסת העצמי הדתי שלי ושל נשים וגברים אחרים שאני מכירה.

1. כאשר הרב הכהן מדבר על אודות “אדם דתי אורתודוקסי“ הוא בעצם מדבר על גבר דתי אורתודוקסי. אותו גבר דתי שיכול היה להיכנס לכל בית כנסת שבו חפץ ולהתפלל בו במשך מאות בשנים, אותו גבר שהוא ה־סובייקט הדתי, מחולל הקהילה והטקס. אותו גבר דתי מעולם לא נצרך להקדיש מחשבה שנייה וכנה על אודות מקומה של “האישה הדתייה“, שכן במשך אלפי שנות היסטוריה לאישה לא היו מעמד, מקום, נוכחות וקול בפרהסיה הדתית או הכללית. ברוך ה' במאה האחרונה אנו חוות וחווים מהפכה מרגשת שמשמעותה תיקון עולם והתמודדות עם דיכוי ואפליה עתיקי יומין.

על כן, האטימות המכאיבה שבהתייחסות לגבר דתי אורתודוקסי בלבד מבלי לראות אותי, האישה המאמינה החפצה להתפלל, כסובייקט, מרהיבה בחד צדדיותה ובעיוורונה. כמה שנים אני אמורה להמתין בדממה בעזרת הנשים, בקומה השנייה, מאחורי המחיצה, מעבירה מדור לדור, מאמא לבת, את אותה תתרנות דתית איומה, כזו שנוצרה במשך אלפי שנים של שתיקה וריחוק מגוף הטקס, מכלי הקודש, מקריאת התורה, משליחות הציבור, מהשמעת הקול הנשי והדהודו בהיכל התפילה?!

לטעמי, הגורם שיצר ויוצר את הפילוג הוא השמרנות האורתודוקסית המפוחדת, שכבר שנים מקפידה על דיכוטומיה מזויפת בין העולם הדתי לחיי היומיום, ומתעקשת על התפיסה כי השינוי ההיסטורי במעמדה ובדמותה של האישה בעולמנו יכול להתקיים ללא חלחול לעולם הדתי, נוהגיו ויומיומיותו. שלב ראשון בקבלת השינוי הוא היכולת להגיד בכנות – עם וקהילה שמדירים ומפלים מחציתם אינם יכולים להתהדר בנוצות אחדות. הפתרון שמציע הרב הכהן בדמות מנייני נשים הוא פתרון חסר שעלול בעצמו ליצור פילוג. אמנם יש נשים שרואות במניינים האלו את המענה אך אני סבורה כי אין זה פתרון ארוך טווח המתאים לקהילה שרוצה להתפלל יחד, נשים וגברים כאחד.
2. אין עוד בתי כנסת שמשקיעים בחשיבה לטווח ארוך כמו השוויוניים. דווקא מתוך ההבנה שהם משרטטים את השינוי, ישנם דיונים קבועים כמה ללכת הלאה או כמה להשתהות באותו מקום. דבר שם לא “נעשה מיד בלי אחריות“. להיפך, לפתח חשש רובץ, חשש גדול מלהתקדם קדימה מדי ולהתנתק מהדיאלוג עם הקהילה האורתודוקסית הישראלית בכללותה. על כן, כל שינוי נעשה לאחר לימוד וליבון מעמיק של הסוגיות ההלכתיות והחברתיות. כך פועלים מניינים שוויוניים.

3. האם הרב הכהן שאל את עצמו מה המחיר שמשלמים נשים וגברים דתיים הדוגלים בתפילה ובדתיות שוויונית בהגיעם לשמחות משפחתיות וחברתיות בבתי כנסת שאינם שוויוניים? הנה, אספר לכם כי כל כניסה שלי ושל חברות וחברים אחרים לבתי כנסת שאינם שוויוניים משמעה כאב לב, קושי רב ודיסוננס בלתי נסבל בין תפיסתי הדתית והאישית לבין רצוני להיות בת משפחה וחברה נאמנה. לבסוף, הכרעתי תתבסס על כבוד, אהבה, שלום ושכל ישר. ובתמורה? בתמורה אבקש כי יהיה תוקף למחירים שאני משלמת בלא לדרג מי משלם מחיר גבוה יותר ומי רגיש יותר.

4. לבסוף, בדבר אחד אני מסכימה עם הרב אביה הכהן בסוגיה. אכן, כדבריו, "לא הכול הלכה". בדיוק, לא הכול הלכה. יש עוד דברים שבהם צריכים להתחשב כמו כבודם של ציבור וקהילה שכבר אינם מוכנים להסכין עם אפליה והדרה בחסות טקסיות דתית. הן הן הפילוג האמיתי.

שרון מייבסקי

זהירות אינה מילת גנאי | הרב אביה הכהן משיב:

אלחנן שילה ושרון מייבסקי ועוד עשרות תגובות שהיו בשבוע האחרון בפורומים שונים באינטרנט כותבים ברוח דומה.

אלחנן שילה כותב: "העם' של הרב אביה איננו כולל גם את הנשים החשות מודרות בבתי הכנסת האורתודוקסיים". אלא שאינני שולל את התחושה של נשים שחשות מודרות, אלא רק חושב שכמו בהרבה סוגיות מורכבות, ההחלטה היא לפעמים מאוד לא מושלמת. הבעיות אינן פשוטות ואינני מבטל את דבריהם, אך אין פתרונות קסם. אני מקווה ורוצה להאמין שנתקדם ובסוף נגיע לאיזונים נכונים וליצירה חדשה שתחבר ולא תנתק. לדעתי, עם כל הבעייתיות יש להתאזר בהמון סבלנות, ועדיף לחכות מאשר לקבל פתרון שיוצר בעיה חדשה. באופן אישי אני מאפשר יותר מרבנים אחרים (ואני משלם על כך מחיר!), אך אני חושב שזהירות אינה תמיד מילת גנאי.

הנושא עצמו הוא נושא עדין שיש בו רגשות ועולמות יקרים וגדולים שכלל לא התייחסתי אליהם בדבריי. בחרתי להתעלם מכל אותם עולמות, מכיוון שמשום מה האמירה הפשוטה כשלי כמעט אינה נשמעת, ואולי רק אני אינני שומע צעקה זו.

ביחס לדברי אלחנן שילה על היחס לרפורמים ולקונסרבטיבים. אינני חושב שצריך היום לקדש מלחמה, ובכל אופן – על פילוגים הראשונים אנו בוכים, האם יש צורך ליצור פילוגים חדשים?! הקרע בין הדתיים הלאומיים לחרדים כל כך גדול, אך עדיין נשארו כמה פינות לא קרועות. האם גם אותן לקרוע ולחסל?! הקשר הזה יקר וחשוב. אני, כמו רבים אחרים, בחרתי בעולם ההלכתי האורתודוקסי מתוך אמונה בו, ומתוך אמונה שדרך זו ממשיכה את דרך אבותינו, ודרכים אחרות אינן ממשיכות דרך זו. הדרך האורתודוקסית מייצגת (עם שינויים קלים) את היהדות של אלפיים השנים האחרונות. אכן יש בעיניי קדושה ביהדות זו שהלכה אלפיים שנה, ואני אכן חושש משבירתה.

בהזדמנות זו אוסיף מספר מילים. הסכמתי לריאיון מתוך מטרה לדבר על הספרים שעומדים לצאת. לצערי, כל השיח הלימודי לא הובא אלא רק עניינים שבאקטואליה. כנראה שהעכשווי כואב וצועק ואולי יותר מעניין. כך, הושמטו דברים חיוביים שנאמרו בשיחה שבעל פה שהבאתָם הייתה מעמידה תמונה יותר מורכבת ועל כן יותר אמיתית. לדוגמה, דברי שבח והלל למנהל הגיור העושה במלאכה, וכן האמירה שנבחרה רבנות חדשה וצריך לתת לה צ'אנס. גם הדברים על ישיבת הר המור לא היו כל כך חד ממדיים. בעניין החופות שמחוץ לרבנות כתוב היה שאני קרוע אבל הושמטה העובדה החשובה שאני מסרב לעשרות בקשות לערוך חופות מחוץ לרבנות. יתר על כן, הצלחתי להביא עשרות זוגות לרישום ברבנות, לעתים תוך עזרה של גורמים ברבנות שאכפת להם מההלכה ולא רק מנהלים פרוצדורליים.

לאחר הראיון עמי שובץ מאמר של הרב יגאל אריאל בדבר גישה חדשה לגיור. ברכותיי לרב אריאל, אך אחוז ניכר מן הבעיות היה נפתר אם רק היו נצמדים להלכה ללא שום חידוש. אני כמו רבים אחרים פוגש סיפורים על פסילת חתונה ברבנות אף שאין בהם שום בעיה הלכתית. אני מתייעץ רבות עם פוסקים, גם חרדים, שבמקרים רבים פשוט אינם מבינים מה קורה.

אני מתפלל שהקול שהשמעתי יגיע לידי ברכה ועשייה ולא יישאר בתחום השלילה והביקורת.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט"ז אייר תשע"ד, 16.5.2014 

מודעות פרסומת

פורסם ב-18 במאי 2014,ב-גיליון בחוקותי תשע"ד - 875, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 10 תגובות.

  1. יוסי פיינטוך

    אני קורא עתה את ספרה של אן רויפא על ארבע האמהות. התובנות הנשיות שלה שמוסיפות עולם ומלואו להבנת התורה שלי מעולם לא נכתבו על ידי גבר. למנוע את עצמך מתובנות שרק אשה מסוגלת להגות מוציאה אותך פגום בהבנת המקרא

  2. גם הפעם אמר הרב אביה מילים כדורבנות והראה מהי גישה מורכבת לדברים ועל דרכי פעולה בקונפליקטים ערכיים

    מעניין עם מבקריו כאן היו מבכים וזועקים על "הדרה" של הנשים משירות ביחידות קרביות נחשקות בצה"ל ובכך הן "מודרות" מהסטטוס הנחשב בחברה הישראלית של להיות לוחמות בסיירת מטכ"ל או בשלדג או שהם היו מבינים שלא תמיד שוויון בין המינים מתאפשר מסיבות שונות ומגוונות

    ואלחנן ושרון עם אתם קוראים את התגובות אז מעניין אותי לשאול בקשר למה שאמרתם:

    אמרתם -אלחנן בפירוש ושרון ברמז עבה-שמבחינתכם ומבחינת רוב מתפללי ומתפללות ה"מניינים השוויוניים" האידיאל היה שוויון מלא בתפילה אך המודל הזה לא מבוצע בפועל בשביל לא להתרחק מידי מ"המיינסטרים של הציונות הדתית"

    אז אני לא מבין אם אתם מעוניינים בשוויון כפשוטו-ולא השוויון המדומה במניינים שלכם שרק עשרה גברים מחוללים ומרכיבים את המניין ושרק גברים יכולים לעלות חזנים בקטעי התפילה העיקריים-שזה אומר הלכה למעשה להיפרד מהאורתודוקסיה סופית אל עבר הזרם הקונסרבטיבי מדוע אתם לא עושים זאת ומצטרפים לזרם הקונסרבטיבי שמזה כמה וכמה עשורים פועל בדרך זו שלאורה אתם מאמינים שצריך ללכת?

    מדוע במקום לעשות את הצעד הזה אתם מנסים לא להתרחק כדברכם מהמיינסטרים של הציבור הדתי שלדעתכם הוא מדיר ומפלה נשים ופועל שלא כהוגן וכו' ?

    מדוע לשיטתכם במקום להתנהל כמו שאתם מאמינים שנכון לעשות אתם עושים כל מיני כווצ'ים של מניינים כאילו שוויוניים בשביל לרצות או לנסות לרצות את הציבור שלדעתכם כה טועה ומדיר ועוד כיו"ב עוולות נגד הציבור הנשי וזאת במקום להצטרף לציבור שפועל כמו שאתם מאמינים?

    בתור אחד שלא משוייך לחוגים שלכם הליברלים ולמניינים השוויוניים וכיו"ב מעניין אותי להבין זאת כצופה מן הצד

  3. אלחנן שילה

    אמרי שלום

    בנוגע לשאלהתף למה אינני מתפלל במניין קונסרבטיבי. הלכתי כמה פעמים למניינים קונסרבטביים ולא מצאתי את מקומי משתי סיבות.

    1) במניינים קונסרבטיביים הישיבה היא מעורבת, ומבחינה זאת התנועה הקונסרבטיבית הלכה צעד נוסף מעבר לשיתוף נשים בתפילה, צעד שהגדיל את הפילוג בין הזרמים.

    2) כידוע, בית כנסת מכיל גם מרכיבים חברתיים מעבר לתפילה. מבחינה סוציולוגית המניינים השוויוניים מאוכלסים בתלמידי ותלמידות חכמים בעלי ידע תורני ואקדמי, שאני מוצא עימם שיח ועניין, בניגוד לזרם הקונסרבטיבי שבו בחלק ניכר מבתי הכנסת זה היה נראה כמו מקום שבא לתת קצת ידישקייט לחילונים. (זאת היתה ההתרשמות שלי. כשהתפללתי שם כמה פעמים, אם כי לא בדקתי זאת לעומק. וכמובן, יש להזהר מהכללות, וגם במניינים הקונסרבטביים ישנם אנשים עם ידע תורני ואקדמי שניתן לנהל עימם שיחות עומק),
    אשמח לשמוע אם קראתי במייל: elchshilo@gmail.com

  4. שלום אלחנן

    תודה על תגובתך ואתייחס לשתי הנקודות בדבריך:

    1.אתה בעצם מודה לדברי הרב אביה שביקרת -מחד ביקרת אותו ואת כל המחנה האורתודוקסי בעצם על פילוג מהרפורמים ומהקונסבטיבים והנה אתה עצמך מודה כאן שזה הם אלו שהגזימו והתפלגו משאר שומרי המצוות ומדרך המלך של המסורת.

    ומעבר לכך מה רע לשיטתך-לשיטתי ברור שזה לא בסדר- בישיבה המעורבת אצל הקונסרבטיבים. הרי יצאת נגד הדרת נשים מהתפילה הציבורית ושהרצון לשמור על אחידות השורות בבית הכנסת בין כל הזרמים בתוך האורתודוקסיה לא מצדיק הדרה כזו אז הנה יש ציבור שעשה מעשה ולא התחשב באחידות השורות אלא נתן שוויון לנשים במסגרת התפילות שלו אז למה אתה לא רואה את עצמך כחלק מזה? הרי גילית את דעתך בביקורתך את הרב אביה שערך השוויון הוא יותר חשוב מערך השמירה על מבנה בית הכנסת בשביל "המתפללים גברים" הלא כן?

    2.אני מבין את מה שאתה אומר וכפראפראזה על אנחתו המפורסמת של עקיבא ארנסט סימון "עם האנשים שאני מדבר אני לא יכול להתפלל ועם האנשים שאני מתפלל אני לא יכול לדבר" אך אני תופס באופן שונה את מה שבית הכנסת "מכיל" לפי דבריך ואני תופס אותו כמקום המוקדש לעבודת ה' נטו ומה שישחק אצלי תפקיד בבחירת בית כנסת הוא לא עניין חברתי כזה או אחר אלא סגנון התפילה והדרך בה בית הכנסת מתנהל

    אני לצורך העניין לא אתפלל בבית כנסת שאני חושב שיש הרבה פגמים בהתנהלות התפילה בו וכו' גם אם הרבה מאוד מחבריי יתפללו בו.

    אז כמובן שאת הבחירות שלך אתה עושה בעצמך אך אם אפשר לשאול:

    אם לצורך העניין היית רואה בדגם הקונסרבטיבי אידיאל לעבודת ה' בדורינו[נתעלם כרגע מהדברים שכתבת בסעיף1]אז היה מפריע לך להתפלל שם בגלל שאין שם מספיק "תלמידי ותלמידות חכמים וכו'" שאתה יכול לדבר עמם?

    זה עושה רושם כאילו בית הכנסת נתפס אצלך לא כבית תפילה המוקדש נטו לעבודת ה' אלא גם כמועדון חברתי

    עם זה קשה לי להזדהות.

    נ.ב

    לא הבנתי מה רצית עם המייל שהבאת?

  5. אלחנן שילה

    אמיר שלום

    אתחיל מהסוף להתחלה. בנוגע למייל, זה פשוט נראה לי מוזר שדיון פרטי ביננו יתנהל בבלוג ציבורי ולא במייל.

    1. הדרת נשים זה ערך שאמור לגבור גם במחיר פילוג, אבל לא ישיבה מעורבת. הכל זה עניין של התנגשות בין ערכים שונים ומה גובר על מה. אין כאן סתירה פנימית. אם אתה רוצה תתקשר ל 0523468352 אם עדיין זה לא ברור לך.

    2. שוב. בחירת בית כנסת זה צירוף של גורמים רבים ויש בו גם קרבת אלהים וגם רעות בין אנשים, וכך גם היה בית המקדש שכל ישראל עולים אליו, שגם אתה יכול לקרוא לו לגנאי "מועדון חברתי".מודבר בשני היבטים חיוביים שלא סותרים אחד את השני.
    לא יודע מה היה אילו. גם שעת תפילה וקצב תפילה וסגנון תפילה משפיעים. ההחלטה היא מורכבת מגורמים נוספים. אינני פוסל על הסף הצטרפות למניין קונסרביטיבי. מדובר תרכובת של דברים רבים. אני לא מזהה את עצמי עם שום זרם.

  6. אלחנן,אוקיי הבנתי ואמשיך את מה שרציתי לשאול במייל

    חשבתי שהדיון כאן בנינו הוא לא בדיוק פרטי אלא הוא לגבי תפישות עולם ולכן רלוונטי לשאר הקוראים אך אם אתה מעדיף אז אצור קשר במייל

    תודה רבה

  7. שתי הערות קצרות:

    1) מדוע שרון (ואחרים, ראו בתגובות לראיון עם הרב שטרן, שהתייחס לאותה נקודה) חושבת שהיא מייצגת הנשים באשר הם? וטוענת שבמצב הקיים ש"“אדם דתי אורתודוקסי“ הוא בעצם מדבר על גבר דתי אורתודוקסי", אולי רוב הנשים לא חושבת כמוך ואין להם עניין במניין שוויוני, אשתי למשל התפילה היא משהו מאוד דומיננטי ומרכזי אצלה, אך אין לה שום רצון לעלות לתורה (לרקוד עם/סביב ס"ת דווקא כן, אבל זה דיון אחר) או להיות חזנית.
    כפי שהראתי בתגובה בראיון עם הרב אביה, נראה שרוב הנשים דווקא לא בעניין של מניין שוויוני (רוב חרדים+רוב מסורתיים+ חלק/חצי מהדת"ל), אזי מדובר על נגיד 10% מכלל המשתמשים הקבועים שרוצים ורוצות, כלומר הרוב לא, לכן מי חוצה קו אדום ומפלג אלו המחדשים.

    2) עם זאת שרון נגעה בנקודה חשובה, שמעניין איך הרב אביה פותר זאת – מדוע שהערכים האנשים ונשים מחזיקים, ורואים בהם את המצב המוסרי המתוקן ולאורם הם הולכים, לא יאמצו זאת גם בקרב החיים הדתיים שלהם? הדבר יוצר דיסוננס מאוד קשה בנפש ולכן אני מבין מאוד אותה, ולא מבין דתיים ליברליים יותר, כמו הרב אביה שמתנגדים…

  8. נ.ה,

    1.אתה אכן צודק-אומנם לא ערכתי סקרים וסטטיסטיקות בנושא אך מתוך היכרות עם העולם שאני חי בו נראה שרוב מוחלט של ציבור הנשים הדתי לא מזדהה עם הכיוון הפמיניסטי. לדעתי אתה די לארג' שאתה טוען ש10% מהציבור הדתי מעוניינים בשינויים הללו.

    כמו שאני טוען כל הזמן וכך גם אם שמת לב שהיה לי בדיון עם דרור רוזנברג על הראיון עם הרב אביה שאם המצב היה שכל כך הרבה מעוניינים ומעוניינות במניין "שוויוני" אז מן הסתם לאחר "כח החלוץ" של "שירה חדשה" מלפני יותר מעשור היו בפוטנציה צריכים להיות עשרות אם לא מאות מניינים כאלו ברחבי הציבור הדתי

    בוודאי ובוודאי במחוזות היותר "בורגניים" שלו אך המצב הוא לא כזה ולדעתי זה אומר הרבה.

    2.הרב אביה התייחס גם בראיון וגם בתגובתו כאן לשאלה שאתה שואל והוא טוען בפשטות שלפעמים ההתנגשות בין ערכים היא קשה מאוד והקונפליקט גדול וצריך במצבים אלו להקריב ערך אחד בפני השני משהוחלט שהערך שהתקבל דחוף יותר או נצרך יותר ליישום.

    אך כהמשך לשאלתך אשאל -גם בפעם המי יודע כמה-איך זה שפמיניסטיות דתיות ותמכיהן שמאמינות בשווין בין גברים לנשים מתגברות על כך במסגרת האורתודוקסיה שהרי גם במניינים ה"אורתודוקסים שוויוניים" אין שויון אלא רק שיתוף של נשים יותר מהרגיל אך הנשים לא מרכיבות ומחוללות את קיום המניין-אלא עשרה גברים-ולא עולות חזניות בקטעים העיקריים והמניינים הללו בעצם די מנציחים את הצירוף הקבוע של "נשים וילדים" שנראה לי די מקומם פמיניסטיות.

    איך בעניין זה מתפללות ה"מניינים אורתודוקסים שוויוניים" מסתדרות?

  9. שרון מייבסקי הנכבדה

    את בסוף דברייך באה בתביעה לציבור הדתי שבהתאם ל"מחירים" שאת משלמת בכך שאת מואילה בטובך להיכנס לבתי כנסת רגילים לשמחות משפחתיות כך גם קרובי משפחתך צריכים להגיע לבית הכנסת שלך לשמחות משפחתיות על אף ההתנגדות לשינויים שאתם עושים שם בניגוד לתפיסתה של רובו המוחלט של הציבור הדתי

    אבל אני חושב שפספסת את הפואנטה

    הציבור הדתי לא חייב לך ולשותפייך ל"מניינים השוויוניים" שום דבר והוא לא נמצא אתך בהסכמי "תן וקח". ברגע שאת וחברייך הוצאתם את עצמכם מהכלל ובחרתם בדרך אחרת שאינה מקובלת על הציבור אתם אלו שצריכים לדעת את ההשלכות לפירוד הזה ולשלם על כך את המחיר החברתי ואם אתם באמת מאמינים בצדקת דרככם אתם אמורים להרגיש עם זה טוב ובעמידה זקופה

    הציבור הדתי הרחב מצדו לא חייב לכם כלום באשר לכך ואין לך מה לצפות לקריאות הידד על כך שאת עושה טובה ולא מחרימה את בתי הכנסת הרגילים.

  10. ספי,מילה בסלע!

    אם יצא לך לקרוא את הראיון כאן עם מאיר ורבקה בן שחר שגם מתפללים ב"מניין משתף" אז שם בקשר לשאלה על שמחות משפחתיות הגישה שלהם שם הייתה יותר הגיונית ויותר בעלת הבנה שאם הם החליטו לחרוג מהקונצנזוס ההלכתי זה לא מחייב אף אחד מבני משפחתם ליישר עם זה קו

    שאדם מקבל החלטה הוא צריך לעמוד מול עצמו ולבחון את השלכותיה ואת תגובת הסביבה אליה ואת השלמות הנפשית שיש לו עצמו עם אותה החלטה

    אל לו להתלונן שאם הוא עשה צעד שנוי במחלוקת לא כולם מוחאים לו כפיים ומצטרפים אליו.

    אם שרון מייבסקי החליטה שהיא מגיעה לשמחות משפחתיות בבית כנסת סטנדרטי על אף הקושי שלה זו החלטתה האישית ,ההחלטה הזו לא מחייבת אף אחד מהצד השני של המתרס ללכת על פי אותה גישה ו"לבלוע את הצפרדע" וללכת ל"מניין משתף" על אף אמונתו שהדבר לא לגיטימי, לכל אחד יש את שיקוליו את מה להכיל ומה לא וכמו שכתבת בצדק אין כאן עניין של "תן וקח"

    יפה כתבת!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: