זוועות אנושיות כדרך התמודדות | חבצלת פרבר

זירות פשע מחרידות דורשות פענוח שרק הבלש אדמסברג מסוגל לפתור. סופרת המותחנים המקורית מוכיחה אולי יותר מאי־פעם את יכולתה בסיפור יוצא דופן, מסובך ומזעזע

מקום לא בטוח

פרד וארגס

מצרפתית: מיכל ספיר

כתר, 2013, 376 עמ'

 

הפעם היא ממש הגזימה, פרד וארגס, מחברת ספרי המתח הצרפתייה בעלת שם העט הגברי. בספריה תמיד זירות רצח יוצאות דופן, חשודים ורוצחים בלתי שגרתיים, וגם אנשי המשטרה שלה הם לא מן הזן הרגיל המוכר לנו מסדרות המתח האמריקניות או אפילו הבריטיות בטלוויזיה.

הגיבור הראשי של וארגס הוא רב־פקד בטיסט אדמסברג, הממוקם בפריפריה של המדינה: אזור הפירנאים. כשאנחנו פוגשים אותו בעמוד הראשון של הספר, השעה היא שעת לילה בלונדון. אדמסברג לא מבין מילה ממה שמדובר בכנס המקצועי שבו הוא נמצא. הוא לא יודע אנגלית ולא זוכר שמות או מקומות. הזיכרון שלו מתייחד לריחות, צלילים וצבעים, תכונות נזילות שאינן ניתנות להגדרה או לקיבוע מילולי. הוא "תמיד העדיף את העמום" והבלתי שגרתי על היציב, "את הנוזל על פני המוצק, את הגמיש על פני הסטאטי…".

אדמסברג מוקף בדמויות שוטרים בלתי־שגרתיות, הופכיות. סגנו, אנציקלופדיה מהלכת של עובדות, היסטוריה ונתונים סטטיסטיים, המרבה בשתיית אלכוהול, מחשבות ודאגות, ולעומתו רב־סמל צעיר, תמים עד טיפשות. בצוות של אדמסברג מועסקת גם המפקחת ויולט רטאנקור, זו ששמה הפרטי העדין מנוגד ניגוד מוחלט לקיומה הממשי: אישה ענקית, גובהה יותר ממטר ושמונים ומשקלה מאה ועשרה קילו. היא חזקה וחסונה כעץ עתיק, ואדמסברג הנמוך וקטן הגוף יכול היה "כאשר רצתה בך, אם רצתה בכך", להיבלע בין זרועותיה כמו עולל. "היא הייתה מסוגלת, לדעתו, להתמודד עם כל התוהו ובוהו של הבריאה, אפילו למנוע אותו או לכוון אותו לפי רצונותיה, (אבל) עם כל תכונותיה יוצאות הדופן, לא היה לה כישרון ליחסים חברתיים. מצב דו־משמעי, מורכב, שדרש תגובות עדינות ותחבולות, הותיר אותה אובדת עצות ומפורקת מנשקה".

חלקיקי גוף מעוכים

גם החברים האחרים בצוות אינם פחות מוזרים, איש־איש ושיגיונותיו. אבל המוזרות ביותר הן שתי זירות הפשע שסביבן נעה העלילה: הזירה הראשונה מתגלה בשער של בית הקברות הישן הייגייט בלונדון, זה שעל האישים החשובים או המפורסמים שקבורים בו נמנים גם קרל מרקס וזיגמונד פרויד. לפני השער של הייגייט מתגלות 17 נעליים – 8 זוגות ועוד נעל בודדת, ובכולן כפות רגליים גדועות מגופותיהן בגובה הקרסוליים – "מונחות על המדרכה עם השפיץ לכיוון בית הקברות". למרבה המזל קטיעת הרגליים נעשתה לאחר המוות, כשהגופות כבר היו גוויות. ובכל זאת, זהו ללא ספק מחזה יוצא דופן, מוזר ומזעזע גם עבור מי שכבר נכח בזירות רצח רבות. למזלם של השוטרים הצרפתים, האירוע מתרחש בלונדון ואינו נוגע להם.

כשהם שבים הביתה, לפריז, הם מוזעקים לזירת רצח אחרת: בתוך וילה מפוארת מתגלֶה נרצח שפורק ונכתש ונמעך על ידי הרוצח לחלקיקים קטנים ואלו מפוזרים בכל מקום בסלון הענקי של הבית. שוב מראה מזעזע, איום ונורא, והפעם על אדמת צרפת. רב־פקד אדמסברג וצוותו הם שחייבים להתמודד ולפענח את הרצח הזוועתי הזה.

פרד וארגס אוהבת, כאמור, לרקום עלילות־פשע יוצאות דופן. אבל מפלס הזוועה מגיע הפעם לשיאים בלתי רגילים. בראיון שנתנה ל"גרדיאן" הלונדוני בפברואר 2008 היא אמרה: "אני חושבת שהאמנות נוצרה… כאמצעי להתמודד עם העובדה שאנחנו בודדים, קטנים, חלשים ומפוחדים בעולם מלא סכנות. אנחנו לא כמו כל החיות האחרות. אנחנו לא חיים רק בעולם המעשה, העולם המוחשי, הניתן לנגיעה. לכן אנחנו ממציאים עולם שני, מציאות דומה לשלנו אבל לא זהה, ולתוכה אנחנו נמלטים כדי להתמודד עם הסכנות ועם החרדות… הסכנות האלה כבר אינן חיות פרא טורפות, כמו בעבר (בתקופת המערות, הפליאוליטית), אבל הפחדים שלנו אמיתיים כמו שהיו אז. על כן אני לוקחת את הקורא עמי למסע, לעימות עם הזוועות האנושיות, ואז מחזירה אותו בשלום לביתו. בבוקר, כשהשמש שוב זורחת, אנחנו יכולים לקום, לעמוד שוב מול העולם ולהתקדם בדרכנו".

ההסבר הזה, המשל של חיות הטרף וזוועות האדם, יכול כנראה לתאר את הלוך רוחה של הסופרת כשכתבה את "מקום לא בטוח", שיצא לאור בשפתו המקורית, צרפתית, בשנת 2008. האם היו אלה מלחמות הבלקן שהסתיימו כמה שנים קודם לכן, שהעירו בה את הצורך לכרוך בתוך כריכת ספר אחד את לונדון, פריז, אוסטריה, השפה הגרמנית ומזרח אירופה? ומה הקשר בין נקמות דם בכפר מזרח־אירופי נידח במאה ה־18 לבית הקברות הייגייט בלונדון ולרצח של פייר וודל, הזקן העשיר ורדוף הפחדים בצרפת?

יכולות הפיענוח של צוות החוקרים מבוססות דווקא על חולשותיהם האנושיות צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

יכולות הפיענוח של צוות החוקרים מבוססות דווקא על חולשותיהם האנושיות
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

חוסר היגיון יעיל

בניגוד לספרי מתח וספרי "who's done it?“ אחרים, בעיקר ממוצא סקנדינבי, מה שמוביל את העלילה ומקדם את הפיענוח אינו היגיון סדור ומאורגן ועבודה שיטתית, אלא דווקא ניגודם המוחלט. אדמסברג אינו חוקר רגיל, ויכולות הפיענוח של הצוות שלו מבוססות דווקא על חולשותיהם האנושיות הייחודיות של החברים, ובראש וראשונה על החשיבה המפוזרת, ה“תת־מימית“ של אדמסברג: “אדמסברג נע כמו צוללן, גופו ומחשבותיו התנועעו בחן ללא כל מטרה. עיניו נדמו לאצות חומות והשרו בבן שיחו תחושה של ערפול, גלישה ואי־קיום“.

המפקחת רטאנקור, כמו כל מי שמחפש את ההיגיון ברצח, מתקשה לעקוב אחרי צורת החשיבה של הבוס שלה: “קפיצות המחשבה האלה… יכלו להסיט אותו מהמטרה“. אבל אדמסברג, דווקא בתוך העכירות התת־מימית של חשיבתו, דווקא משום או למרות שהוא שוכח שמות ועובדות מיד לאחר שהוא שומע אותם, יכול גם להתרכז ולהפוך “לתוקף דחוס ומסוכן“. היכולות האינטואיטיביות, ה“מימיות“ שלו, מאפשרות לו לחשוב באופן לא־מקובע ובלתי ליניארי, ובקפיצה נחשונית להבין את החשיבה האמוציונלית, הבלתי־הגיונית לכאורה, של קרבן הרצח ואת חרדותיו העצומות, ולצאת מהן הלאה. היכולות האלו גורמות לו למצוא הקשרים בלתי אפשריים לכאורה בין קצה אחד של יבשת אירופה לקצה השני, ומוליכות אותו אל בין זרועותיו המסוכנות של ה“מועך“ בכפרו הסרבי הנידח.

מפגש כמעט פטאלי זה הוא גם שיוביל לבסוף לפענוח התצוגה של כפות הרגליים הכרותות בלונדון ושל הרצח בצרפת. אבל גם הפענוח, בעמודים האחרונים של הספר, יהיה מסובך, מפותל, מלא תפניות והסתעפויות וזרועות, כמו הסיפור כולו.

וארגס היא ללא ספק סופרת יוצאת דופן של ספרי מתח, משום שהכתיבה ואופן פענוח הפשע אצלה שונים לגמרי מאלה של האחרים. מי שמרגיש נוח עם סגנון זה, ייהנה ללא ספק גם מן הספר הנוכחי, הסוריאליסטי, המסובך והמזעזע יותר מכל קודמיו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט' אייר תשע"ד, 9.5.2014 

פורסם ב-9 במאי 2014,ב-ביקורת ספרים, גיליון בהר תשע"ד - 874, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: