תפילה בגובהי מרומים | אליהו בירנבוים

על תפילה במטוס, בשדה התעופה ובסמוך לנוסעים לא יהודים, וגם שלוש עצות מעשיות כיצד להתפלל באין מפריע במקומות מלאי תנועה

לנוסע הדתי יש לא מעט קשיים ואתגרים בנסיעות לחו"ל, אולם לדעתי אחד הקשים שבהם הוא נושא התפילה. בתפילה מעורבים לא פעם קשיים טכניים הקשורים לזמן ומקום וכן נושאים של כוונה ותחושה אישית בזמן התפילה. המקום והסביבה שבהם אדם מתפלל קובעים לא רק את הריכוז והכוונה אלא גם את תחושת הלב והחוויה שבתפילה, ואם אדם מתפלל במקום שאין לבו חפץ הדבר יפגע בתפילתו ובתחושתו כאדם וכיהודי.

פעמים רבות טיסות יוצאות בשעות שלא מן היום ולא מן הלילה, וכך נדרשת תפילה במטוס או בשדה התעופה בין טיסה אחת לחברתה. בטיסות אל על, כשרוב יושבי הטיסה הם מבני עמנו, אין קושי בכך – אולם כאשר טסים בחברות זרות וכן בטיסות בינלאומיות שלא יוצאות מהארץ, תפילה בטלית ותפילין הופכת להיות מופע והצגה לכלל הנוסעים והדבר יוצר מצב של אי נעימות וחשיפה מיותרת. בטיסות או בשדות תעופה מסוימים, תפילה לעיני כל אף יכולה להיות בעיה ביטחונית. זכורני שלפני מספר שנים טסתי להודו דרך עמאן, ולא הרגשתי בנוח להתפלל בשדה התעופה וגם לא במהלך טיסת "איר ג'ורדן" כאשר שכניי למטוס היו עטויים כאפיות.

במאמר זה אנסה להסביר את כל הקשור בתפילה במטוסים או בשדות התעופה, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מעשית, ולתת כמה טיפים מעניינים אשר לדעתי עשויים להיות מאוד שימושיים לעוברי דרכים ומטוסים.

מספר שאלות עולות לדיון ביחס לתפילה במטוס. מתי להתפלל? האם להתפלל במניין או ביחידות? האם להתפלל בעמידה או בישיבה? לאיזה כיוון יש לכוון בזמן התפילה? איך מסתדרים עם ה"פרהסיא" שבתפילה?

חדר תפילה לכל דת. שדה התעופה בפרנקפורט

חדר תפילה לכל דת. שדה התעופה בפרנקפורט

הפרעה לאנשי הצוות

כמובן, גם במטוס יש צורך להקפיד על זמני תפילות. זמן התפילה במטוס נקבע על פי המקום שבו הוא נמצא, כלומר על פי הקרקע הנמצאת מתחת לרגלינו בכל שעה נתונה, או לפי המרחב האווירי שאליו הוא קשור באותה שעה. אם המטוס נמצא מעל ניו יורק זמני התפילות יהיו בהתאם, ואם המטוס נמצא מעל הים יש לקבוע את מועד התפילה לפי המדינה או העיר הסמוכה. באופן אישי, אני תמיד מעדיף להתפלל לפני העלייה למטוס או לאחר הירידה ממנו, אם עדיין זמן תפילה הוא.

תפילה במניין בטיסות היא אחת הסוגיות הלא נעימות היוצרות לא פעם חיכוך עם צוות המטוס וכן עם הנוסעים היושבים בקרבת מקום או אלו הצריכים לעבור בסמוך. במשך השנים ראיתי ושמעתי התקפות וקללות רבות כנגד המתפללים במטוס. אולי העולה על כולנה הייתה אחת הפעמים שבה נוסעת שישבה ליד מקום המניין החלה לצעוק שמפריעים לה לישון וכמחאה על התנהגותם של המתפללים החלה להתפשט כדי להבריח את המתפללים ואף הצליחה בכך. פוסקים רבים, דוגמת הרב שמואל ואזנר, כתבו שראוי שלא להתפלל במניין אלא להתפלל קודם לכן.

באחת הטיסות טסתי יחד עם רבה של רחובות, הרב שמחה הכהן קוק. שאלתי את דעתו בדבר תפילה בציבור במטוס ובתמימות שאלתי אותו האם הוא מסכים עם הפוסקים האוסרים זאת. תשובתו הייתה שיש צורך בשיקול דעת, ולכן “מתוך שיקול דעת וכבוד הבריות אין להתפלל בטיסה במניין“. בנוסף, התפילה בציבור מהווה לרוב הפרעה לאנשי צוות המטוס שמשרתים את הנוסעים, וכן היא מתקיימת ליד השירותים שבמטוס שמהם נפלט ריח לא טוב. גם זו סיבה טובה להימנע מתפילה בציבור במקומות אלו.

לגבי העמידה בתפילה, כידוע יש קושי במטוס, הן בשל הצפיפות (לפחות במחלקת תיירים) והן בשל התנודות שבמטוס הגורמות לחוסר ריכוז. גם כיום, הרבה יותר נוח ובטוח להתפלל בטיסה בישיבה.

לגבי כיוון התפילה והפנים לארץ ישראל, הדבר הוא כמעט בלתי אפשרי במטוס, במיוחד אם מתפללים בישיבה, ולכן יש לכוון את הלב לאבינו שבשמים ולארץ ישראל, אף שפונים לכיוון הפוך (שולחן ערוך אורח חיים, צד ג).

הנושא של תפילה במטוס לעיני הנוסעים האחרים הוא קשה מאוד עבורי. אני מגדיר את עצמי כיהודי גאה ביהדותו ובמצוותיו. כתבתי בעבר במדור זה שכיפתי לא יורדת מראשי גם במקומות שאולי היה צריך להצניע אותה. אבל לדעתי הנושא של התפילה בפרהסיה לעיני לא יהודים הוא שונה. אינני מתבייש ביהדותי, אבל אינני מרגיש צורך או סיבה לעשות ממנה הצגה. כשבאמצע טיסה קמים ומתעטפים בטלית ומניחים תפילין, מבטם של כל נוסעי המטוס יופנה לאדם המתפלל ויש להניח שהדבר משפיע גם על הריכוז בתפילה וגם על מצב הרוח. תחושתי היא שהתפילה היא אחד הרגעים האינטימיים ביותר שיש בין האדם המאמין לבין בוראו ואין כל צורך או סיבה לחלוק אותה גם עם אנשים אחרים שהם לא מבני עמנו. לדעתי יש להתחשב בתחושה של האדם המתפלל.

מקדש מעט והשמיכה

כדי להתמודד עם מצב זה באותן טיסות שחייבים להתפלל בהן ולא ניתן לדחות את התפילה לשעה אחרת, פיתחתי כמה שיטות הישרדות שברצוני לחלוק עם קוראיי. השיטה הראשונה היא כיוון השעון. בטיסות ארוכות, כאשר הטיסה לכיוון מזרח (למשל מארצות הברית לארץ), הזמן מתקצר ולכן אנשים ממשיכים לישון גם לאחר הזריחה וכאשר יש אור בחוץ. לכן, במצבים אלו אני מכוון לעצמי שעון מעורר שיעורר אותי במועד הראשון שבו ניתן להתפלל שחרית. זהו זמן שבו הציבור עדיין ישן ואם מאן דהו יראה אותי בתפילה לבטח הוא יחשוב שהוא חולם.

השיטה השנייה היא "חדר דיילים". במטוסים גדולים יש חדרי מנוחה לדיילים ודיילות. כאשר עליי להתפלל במטוס, אני נוהג לפנות למנהל הטיסה ולהגיד לו בשפה מכובדת ובכובד ראש שאני "רביי" ואני צריך להתפלל ביחידות, ואני מבקש את עזרתו בנושא זה. בדרך כלל הדיילים הלא יהודים מכבדים בני דתות אחרות ומתוך רצון לתת שירות טוב הם מוצאים פתרון ודואגים למקום קטן וסגור לתפילה.

השיטה השלישית היא "שיטת השמיכה". שיטה זו היא פיתוח ייחודי שלי לאורך שנים של נסיעות רבות. כידוע, לכל נוסע יש שמיכה לשעות המנוחה. הצעתי היא להתכסות עם השמיכה עד מעל הראש ומתחת לשמיכה להתפלל בניחותא. תחת לשמיכה אפשר להניח תפילין ולהתפלל בישיבה. אני מציע במצב זה לא להתעטף בטלית, אלא להתעטף בטלית כאשר מגיעים למלון או ליעד. התפללתי כך פעמים רבות. לכל הרואה מבחוץ נראה שאני פשוט ישן והוא אינו יודע שלמעשה יצרתי מעין "מקדש מעט" מתחת לשמיכה. כמובן, כל השיטות הנ"ל דורשות תפילה יחסית קצרה וזריזה, ולכן אפשר להתפלל ברכות השחר ופסוקי דזמרה באופן רגיל ורק אחר כך להיכנס לאחד המחבואים הנ"ל לברכות קריאת שמע, שמע ישראל ועמידה.

להיכנס לטרקלין

גם התפילה בשדה התעופה עשויה להיות לא נוחה מצד אנשים הנועצים את מבטיהם ביהודי המתפלל וגורמים לאי נוחות. בשדה התעופה הפתרונות המעשיים הם בדרך כלל יותר פשוטים ומרובים. ראשית, אפשר לנסות למצוא פינה שקטה ופרטית שלא עוברים בה נוסעים. פינות אלו נמצאות בדרך כלל בקצות הטרמינלים או בקומה השנייה של שדה התעופה. למי שיש אישור כניסה לטרקלין עסקים כמובן הדבר יותר פשוט ונוח, אבל גם מי שלא טס במחלקת עסקים מוזמן להתקרב לאזור שבו נמצאים חדרי הטרקלין ושם ימצא פינות שקטות עם מעט עוברים ושבים.

עצה אחרת היא לחפש בשדה התעופה חדר להחלפת בגדי תינוקות. חדרים אלו נמצאים ברוב שדות התעופה באירופה והם חדרים לא קטנים עם שולחן וכיור ובדרך כלל ללא אסלה. יש רק צורך לבדוק שהחדר נקי ואין חיתולים בפח האשפה.

במקומות מסוימים בעולם שדה התעופה מקצה חדר תפילה לכל דת ויש חדר תפילה או כנסייה לנוצרים, חדר תפילה למוסלמים ובית כנסת ליהודים. כך למשל בשדה התעופה בפרנקפורט. אולם במדינות אחרות אין חדר נפרד לכל דת, אלא חדר תפילה משותף המיועד לכל הדתות. באולמות אלו מקפידים שלא יהיו סמלים של הדתות השונות – לא פסלים, צלבים או צלמים, לא ארון קודש ולא סמלים מוסלמיים, אלא רק כיסאות, שולחן ושטיחים (לתפילת המוסלמים).

במקומות מסוימים חדרים אלו אף מוגדרים כחדר מחשבה והתבודדות כדי לציין שאינם משויכים לדת זו או אחרת. חדרים אלו אינם מקומות שיש בהם עבודה זרה, סמליה או משמשיה ולכן הם מותרים לתפילה. אין להגדיר מקומות אלו כמקום "דתי" אלא כמקום כינוס ומנוחה למען רווחת הנושאים הרוצים שקט לצורך תפילתם. אין בהם "דבר מטונף ומאוס כבתי עבודה זרה ומינות ותועבות ונאצות אשר לעולם באיסורן קיימא" (ראו שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן טו, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימנים ס"ז וס"ח). בדרך כלל בשדה התעופה יש סימון לחדרים אלו והם מאוד נעימים ושקטים. לרוב, כשנכנסתי לאולמות אלו הייתי תמיד לבד ולא מצאתי שותפים נוספים שעשו שימוש בחדר זה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ב' אייר תשע"ד, 2.5.2014 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 במאי 2014, ב-גיליון אמור תשע"ד - 873, רב עולמי / אליהו בירנבוים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: