ההתבוללות מתחילה בארץ | אהרן ליברמן

הדיבורים על אודות הצורך בחיזוק הקשר לישראל כמענה להתבוללות של יהודי חו"ל נגועים בצביעות, שכן חלקים רחבים מן הזהות היהודית בארץ מתכחשת למסורת עמה

מדי פעם מתעוררת שוב הדאגה הצדקנית והמתחסדת ל"גורלה של יהדות התפוצות". סקרים ודיאגרמות מתפרסמים בקול גדול ובארשת חמורה, וכולם הופכים למחשבי קצו של העם היהודי, חלילה. הסקר האחרון בנושא ההתבוללות בקרב יהודי ארה"ב כבר שבר שיאים של נהי וקינה, ואלה נשמעו בתקשורת הישראלית ובכנסים אקדמיים רמי דרג. וכמובן, הפתרון הרווח מורה על כיוון אחד: "הגברת העלייה", "חיזוק ההיכרות עם מדינת ישראל", "הגברת החינוך לערכי הציונות".

פתרון זה הוא למעשה הטלת אשמה, שלרוב נאמרת מפורשות ובמילים בוטות, על הקהילות היהודיות בחו“ל, רבניהן ומנהיגיהן, ש“רוצים להמשיך לשמר את הגלות“; שכביכול במאמציהם למסד ולפתח את החיים היהודיים במקומם הם מונעים את העלייה לארץ ומנסים “לבנות יהדות ללא זהות לאומית“, ובכך גורמים להתבוללות הגדולה בחו“ל. ואז כרגיל מתכנסות ועדות בכנסת, נישאים נאומים ומוזרמים תקציבים (הדיווחים האחרונים ממשרד התפוצות מדברים על תקציב נוסף של מיליארד וחצי דולר (!) בשנים הקרובות לפרויקטים של "חיזוק קשר הנוער היהודי למדינת ישראל"). עולם כמנהגו נוהג.

כרב בקהילה יהודית בארה"ב, לצערי גם אני מדי פעם משתף פעולה בעל־כורחי עם מסכת השקר והצביעות הזו. שלוחי ארגוני העלייה והסוכנות היהודית מתקבלים בכבוד רב במוסדות הקהילה ומשלחות לביקורים ולעידוד העלייה לישראל יוצאות מהקהילה מדי כמה שבועות.

אך הפעם אני חש שאינני יכול לשתוק עוד. הגיע הזמן לשים את הדברים כפי שהם על השולחן, ולומר את הדברים באופן ברור וגלוי. לצערי הרב, מדינת ישראל איננה התרופה להתבוללות. במובנים רבים היא היא אחד הגורמים הבולטים לחיזוק ההתבוללות.

"מה יחזק את 'זהותו היהודית' של הנער האמריקני המבקר בישראל?". חג המולד, התחנה המרכזית החדשה בת"א  צילום: אלי דסה

"מה יחזק את 'זהותו היהודית' של הנער האמריקני המבקר בישראל?". חג המולד, התחנה המרכזית החדשה בת"א
צילום: אלי דסה

אגדת עם

אולי המקום הטוב ביותר להתחיל ממנו הוא הכותרת בשער העיתון "ידיעות אחרונות" מלפני מספר שנים, ש"בישרה" על כך שבמהלך שנה אחת בלבד עשרים ושלושה שגרירים ישראלים ועובדי שגרירות בעולם כולו התחתנו עם גויות מקומיות ללא גיור, וברוב המקרים ילדיהם מתחנכים כנוצרים גמורים (בכתבה פירטו את שמות הילדים – שמות נוצריים מובהקים). מדובר באנשים שנבחרו בקפידה לייצג את ישראל, כאלו שוודאי עברו 12 שנות לימוד בארץ, שירתו בצה“ל ועברו את כל הקורסים של הפטריוטיות ואהבת הארץ. אלו “דמויות המופת“ שתפקידן לשמר את הקשר היהודי הלאומי של יהדות התפוצות.

עוד תוארה באותה ידיעה חתונתו של אחד השגרירים הישראלים, שאליה הוזמנו נכבדי הקהילה היהודית המקומית. אלה הזדעזעו לגלות שהכלה עונדת לצווארה צלב גדול. אכן, לדאבוני, אני באופן אישי חוויתי מקרה דומה. שנים רבות של פעילות מאומצת, הרצאות ושיעורים בנושא מעלתם וייחודם של יהודים, קדושתם והבדלתם מן העמים, ירדו לטמיון כאשר איש הקונסוליה הישראלית המקומית, דמות מוכרת ואהודה בקהילה, הזמין את כולם לחתונתו עם גויה מקומית.

מבחינה מסוימת נעשה עוול גדול ליהדות ארה“ב בסקר האחרון, שהעיד על גידול של 8% בשיעור נישואי התערובת. מדוע אף אחד לא דיבר על כך שבסקרים שנעשו בקרב קהילות ה“יורדים“ הישראלים בארה“ב שיעור נישואי התערובת גדל בתוך 15 שנה פי שלושה?! כאשר מדובר בקהילות קטנות של ישראלים, כמו במזרח־אירופה, הנתונים מחרידים עוד יותר. בכינוסי רבנים של קהילות בחו“ל מוסכם על כולם כי הקהל הקשה ביותר להשפעה בנושא שמירת הזהות היהודית הוא דווקא הישראלים בוגרי החינוך בארץ. דווקא הם, לא רק שאינם מבינים את הבעיה בנישואין לגויות, אלא הם אפילו די גאים בכך שהצליחו “להשתלב“ באזור מגוריהם. זוהי עובדה: פירות החינוך הישראלי, שאמורים להיות הדגל והקטר של יהדות העולם, הם הם המובילים את מגמת ההתבוללות העולמית.

העובדה שההתבוללות טרם נגסה באופן משמעותי בארץ ישראל היא מכורח המציאות בלבד. עדיין (למרות המגמה בחוק לקבל כאזרחי הארץ יותר ויותר גויים) רוב מוחלט בארץ הוא יהודי, כך שהסיכוי לפגוש בן זוג יהודי הוא גבוה מאוד. אבל האם ניתן להשוות זאת לסטודנט יהודי נבוך בארה“ב, שסיכוייו לפגוש בת זוג יהודייה כמעט אפסיים?

חיזוק הקשר למדינת ישראל, כפי שנטען על ידי רבים, איננו אפוא הפתרון. מה בדיוק אמור לחזק את "זהותו היהודית" של הנער האמריקני המבקר בישראל?עובדה היא כי הסקר המפורסם לא מצא גידול באחוזי ההתבוללות בקרב משפחות אורתודוקסיות בחו"ל, גם אלו שלא הקפידו במיוחד על טיולים שנתיים לישראל. משפחות מקהילתי שביקרו במהלך ראש השנה האזרחית האחרון בישראל עמדו נבוכים מול עצי האשוח שהיו פרוסים בפתחי החנויות בתל־אביב. אנשים התקשרו אליי מבולבלים כאשר מדריך תיירים ישראלי קבע באוזניהם בביטחון כי "סיפורי מלכות דוד ושלמה ובית המקדש הראשון בירושלים אינם אלא אגדת עם בדיונית". בכתבה בולטת של אחד העיתונים הגדולים בארץ הם הבחינו שהובא כשירות לציבור הרחב "מחירון" השוואתי של עצי אשוח ושאר "צורכי החג" של ה־25 בדצמבר.

הורים רבים בקהילתי השולחים את ילדיהם ללימודים באוניברסיטאות בישראל מספרים לי בזעזוע על קורסים שבהם הסטודנטים לומדים על כך שהעם היהודי אינו אלא שבט כוזרי מהמאה התשיעית שאין לו כל קשר היסטורי לארץ ישראל, ועל טיולים ומפגשים שבהם מאלצים את ילדיהם ליצור "חברויות והיכרויות" עם בני נוער ערבים. עוד הם מדווחים כי באוניברסיטאות בארץ אסור לקיים פעילות "ליהודים בלבד" (דבר מקובל בקמפוסים בחו"ל, שאף מעודדים זאת).

זהות אזרחית

ניקח לדוגמה את חג החנוכה. תכניו, מנהגיו ומסריו של החג בחו"ל הינם נשמת אפה של כמעט כל קהילה ומשפחה יהודית, גם זו הנחשבת "רחוקה" ביותר מן המסורת. אפילו הגויים נוהגים לציין בנאומיהם את החג ואת מסריו החשובים. אך במדינה שאמורה להיות דגל הזהות היהודית הנצחית, התבטאו לפני חודשיים "אנשי רוח" נחשבים לעיתון "מקור ראשון" ואמרו כי הם מזדהים דווקא עם עמדת המתייוונים בשעתם ולא עם החשמונאים. הגדיל לעשות יו"ר כנסת ישראל לשעבר, שכינה את עצמו "מתייוון גאה" ואת מתתיהו החשמונאי "רוצח, קנאי, פנאט ופונדמנטליסט", שאבו־מאזן הוא מנהיג מוסרי למופת ביחס אליו. האם חיזוק הקשר של נוער התפוצות למדינה שאלו הוגי הדעות בקרבה יסייע לשמור על זהותם היהודית?

אינני רוצה להיכנס לרכילות על בנו של ראש הממשלה. ההלכה היהודית מלמדת שאסור לקבל לשון הרע על אף יהודי. מה שהפריע לי בפרשה זו הוא ה"תדהמה" שבה הוכו אמצעי התקשורת, כולל הדתיים. האמנם ניתן להיות מופתעים היום מקשר של בוגר החינוך הישראלי עם מי שאינם בני עמו? הרי כולנו יודעים שזהו בדיוק הכיוון של החינוך בגנים, בבתי הספר, בתיכונים ובאוניברסיטאות בארץ; חינוך להתערות בין העמים, ל"שוויון", ל"כולנו בני אדם" ולטשטוש מוחלט של הנשמה והמהות היהודית.

החינוך לנער בארץ (במקרה הטוב – אם המורה שלו אינו מתנגד גם לצה"ל…) גורס שמי שמדבר עברית, שומר את הדמוקרטיה ואת חוקי המדינה ומתגייס לצה"ל הוא "בן העם שלי", וחלילה מלהבדיל בינינו רק משום שהוריו אינם יהודים. זאת מלבד תוכני הלימוד שאף לועגים במרומז למסורות ולמנהגים יהודיים. כך, למשל, בשונה ממקומות רבים בעולם – אסור למורה בתיכון להנחיל לתלמידיו את האמונה כי "ששת ימים ברא ה' את השמים ואת הארץ".

אני נזכר שבחג הסוכות השנה, כששרנו בבית־הכנסת את "אתה בחרתנו מכל העמים", ניגש אליי אחד מהישראלים היורדים ושאל במבוכה מדוע אנו שרים שיר גזעני. עבורי היה זה רגע שסימל את תמצית החינוך בישראל: החלפת ה"אתה בחרתנו" ב"נהיה ככל הגויים".

מהו בעצם הנימוק שנותן החינוך הישראלי לשמירה על הזהות היהודית? כל מה שאנו שומעים הוא משהו לא־ברור על "זיכרון השואה שעלינו להעביר לדורות הבאים", או קלישאות ריקות על "המוסר היהודי", שלרוב אין לו קשר למוסר היהודי האמיתי – תורת ישראל. כל העמדת הפנים הזו פשוט מקוממת: וכי אין זה ברור שיהודי שאינו מתחנך להכרת נשמתו היהודית, לאמונה שלמה ולקיום מצוות, אין לו בעצם כל סיבה אמיתית להתחתן עם יהודייה ולהמשיך את שושלת העם היהודי?

לא לחינם רואים רבים ביהדות התפוצות בספקנות מרובה את "הדאגה העמוקה" שחשים בישראל להתבוללות בחו"ל, ואת הכספים הרבים המגיעים מתקציב המדינה עבור קידום אותו ערך מעורפל של "חיזוק הזהות הלאומית בתפוצות". הרושם הכללי הנוצר אצלם, כנראה בצדק, הוא שלא בתודעת הזהות היהודית של הנוער בחו"ל מנסים להשקיע, אלא בהמשך הזרמת המזומנים של הורי אותו נוער, ובהכנסות הגבוהות לקופת המדינה מן "התיירות היהודית" בארץ.

אני מאשים

במהלך ביקורי האחרון בארץ התארחתי, יחד עם משלחת רבנים נוספים מחו"ל, בכנסת ישראל, ושוב שמענו את אותם נאומים ריקים מתוכן על "העמקת הזהות היהודית בתפוצות" ו"חרדה להמשכיותו של העם בגולה". באותו רגע רציתי לקום ממקומי ולזעוק לחלל מליאת הכנסת: "אני מאשים!".

אני מאשים את משרד החינוך הישראלי על המצאת ה"יהדות כתרבות" שאין בה כל היגיון ועתיד; אני מאשים את מוסדות התרבות הישראלית על הטשטוש המכוון של הזהות היהודית האמיתית, ערכיה ומשנתה; אני מאשים את מעצבי דעת־הקהל בישראל על השכחת תורת ישראל ומסורת ישראל מן הדור הצעיר, שסביו וסבותיו מסרו את נפשם עבורה. כן, אני מאשים את מדינת ישראל, שכמרכז היהודי הגדול בעולם היא מתנכרת לתורת ישראל, ובכך מעודדת את ההתבוללות הנוראה ואת מחיקת הזהות היהודית בעולם כולו!

אינני מתנגד, חלילה, להשקעה של מדינת ישראל ביהדות התפוצות. הלוואי שרק חלק מהתקציבים המכובדים אכן יועברו לחיזוק החינוך היהודי המסורתי לבני הנוער היהודים בעולם כולו – חינוך שבו לא מתביישים ללמד על שמירת שבת וכשרות, ולשנן עם הילדים את "שמע ישראל". אך אם אכן אכפת למישהו מההתבוללות האוכלת בכול בחו"ל, הרי הפתרון האמיתי הוא בשינוי מהיסוד של החשיבה הישראלית כולה, בחינוך הניתן לנוער בתוככי מדינת ישראל. ממשלת ישראל צריכה סוף סוף להבין, אחרי עשרות שנים, שוויתור על חינוך יהודי אמיתי ומאמין פירושו התבוללות מואצת, נטישה של הארץ והמולדת על ידי הנוער, וחורבן חלילה וחס של העם בישראל.

הרבי מלובביץ‘, הלוחם הגדול ביותר בדורנו על שמירת הזהות היהודית בעולם כולו, אמר פעם שמקימי המדינה המציאו תחנות “טיפת חלב“ לילדי ישראל, אך שכחו לדאוג לתחנות “טיפת חיים“ של “תורת חיים“. רק חינוך יהודי אמיתי, בדרך ישראל סבא, הוא הפתרון. חינוך שלא מתבייש לומר שאנו “עם סגולה“, ש“בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו“, ש“עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב“. רק דרך זו תגדל יהודים הגאים ביהדותם, ושיהדותם גאה בהם. יהודים שלא יראו בארץ ישראל רק “עוגן יהודי לאומי“, אלא יֵדעו מהי משמעות קדושתם של ארץ ישראל ושל תורת ישראל. יהודים שיחושו בכל מאודם שנשמה א־לוהית בקרבם, ולא יעלו על דעתם להתחבר למי שאינם שייכים לאומה קדושה זו.

מאבק חינוכי זה על נפש הדור צריך להיעשות בפנסילבניה, בפלורידה ובאוהיו, באוסטרליה ובשבדיה, בגרמניה ובאוקראינה, אך עוד יותר מכך באשדוד, בראשון־לציון, בחיפה ובתל־אביב. כל מי שעתיד העם היהודי נוגע ללבו צריך להתגייס למשימה קריטית זו. במקום להשקיע מיליארדים מכספי המדינה ומכספי תורמים לייעודים לא מחייבים כמו "חיזוק הזהות הלאומית", חוגי ריקוד הורה וטיולי גמלים במדבר יהודה, יש להשקיע זאת במשימה החינוכית הראשונה במעלה – חינוך הנוער היהודי בכל מקום, ובעיקר בישראל, להכרה אמיתית של תורת ישראל ושל מהות נשמת היהודי.

אני מתפלל בכל לבי שיש גרעין של אמת ב"זעזוע" שהביעו רבים מאישי הציבור בארץ מתוצאות הסקר המצערות. אולי הדבר יביא סוף סוף לשינוי הכיוון ולהפנמה ש"כך אי אפשר עוד". הגיע הזמן שהחברה היהודית והישראלית תעשה את פניית הפרסה המיוחלת ותתחיל להשקיע בחינוך יהודי אמיתי לכל ילד וילדה יהודים.

הרב אהרן ליברמן הוא רב הקהילה היהודית בפורט־לורדרהיל, פלורידה, וחבר אגודת רבני פלורידה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ב אדר ב' תשע"ד, 14.3.2014 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-30 באפריל 2014, ב-גיליון צו תשע"ד - 866 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יחיאל גולדהבר

    חותם על כל מילה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: