שני שירים | צביה ליטבסקי

חורף 1942

הַשּוֹר שֶנָּתְנוּ הָאִכָּרִים לְאִמִּי
עִם עֶגְלַת הָעֵץ וְהַגַּרְזֶן
לַחְצֹב לְאָבִיהָ
קֶבֶר בַּקֶּרַח
מְשׁוֹטֵט עֲדַיִן בְּשׁוּלֵי הַכְּפָר,
מִצְטוֹדֵד מִמַּגַַָּע,
מַצְלִיף זָנָב לְכָל עֵבֶר
מְנודֶה מְנַדֶּה
רוֹדֵף וְנִרְדָף
לֹא יִמְצָא מְנוּחָה עַד
יִתְקַע בִּקְרָבַי
אֶת קַרְנָיו.
חורף 1944

צָמִיד שֶׁל קֹר
הוֹתִירָה לִי סִיבִּיר עַל קַרְסֻלִּי,
חַי, נוֹגֵס עַד עֶצֶם,
מְסָרֵב לַהפֹךְ לְזִכָּרוֹן.

וּמתוך הָאֹפֶל הַלָּבָן
מִזְדַּקֶּפֶת
דְמוּתְךָ הַכְּחוּשָׁה, אָבִי,
וְחוֹרֵי עֵינֶיךָ מַעֲמִיקִים
אֶל אָבְדָנָם,
מְסָרְבִים לַהֲפֹךְ לְזִכָּרוֹן.

 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ה ניסן תשע"ד, 25.4.2014 

 

פורסם ב-25 באפריל 2014,ב-גיליון קדושים תשע"ד - 872, שירים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: