התהומות מספר תהילים מתפרשים במשנת ר' נחמן כרומזים לחוויה אמונית, ומעניקים פירוש מחודש לתפילת הטל

בין המחזורים השונים שבלוח היהודי, בולט זה הקשור עם המחזור השנתי הראשוני ביותר. אנו עוקבים אחריו בתפילותינו, מבקשת המטר לבקשת הטל, וחוזר חלילה. כאן מבקש אני שנעמוד על המשמעות ההגותית שניתנה למחזור זה על ידי רבי נחמן מברסלב. מקורות ספרותיים רבים מתגלגלים בניתוחיו בצורה מופלאה. כאן לא אוכל אלא לרמוז על כמה מביניהם. למקצת מהאחרים מקווה אני לחזור אי"ה בהזדמנויות אחרות.

בין עליונים לתחתונים

נפנה קודם כול אל פסוק המבטא בתפיסתם של חז"ל את תחילתה של עונת הגשמים: "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא" (תהילים מב, ח). משמעות הפסוק מובאת במסכת תענית (כה, ב), שבה דנים חז"ל על התעניות המוכרזות בעקבות בצורת, ומתוך כך על המטר ועל הטל. נקרא יחד איתם את הפסוק. באופן אינטואיטיבי מתייחס ה"תהום" למה שחז"ל כינו "המים התחתונים", האוקיינוס (לפי רש"י), ובייחוד המים שבבטן האדמה הנובעים במעיינות. ה"תהום" השני מתייחס, על פי חז"ל, במעין מהפך רעיוני נועז, למימי הרקיע, למים העליונים. על רקע זה אומר ר' אליעזר ש"תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא" פירושו מעין דיאלוג בין מימי הרקיע למים התחתונים, כשתהום לתהום קורא לתת לאדמה מתנה נפלאה – מים.

הדו־שיח מתקיים בסוכות, כאשר במזבח שבבית המקדש מנסכים מים בנוסף לניסוך היין המלווה את הקרבנות. התהום העליון קורא לתהום התחתון: “אבע מימך“ – תן למימיך לנבוע ממעיינותיך. התהום התחתון קורא לעליון: “חשור מימך“, תן שפע מים על האדמה (על פי “חַשְׁרַת מַיִם“, שמואל ב כב, יב). המים העליונים, אם תרצו הזכריים, והמים התחתונים, הנקביים, שואפים להיפגש ולהפרות את האדמה.

נזכיר לקורא שתהילים מ"ב מתחיל עם פנייתו הנפלאה של המשורר לקב"ה: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ". לפנינו פרק הדן על האמונה ועל הניסיונות הקשים שבפניהם היא עלולה לעמוד: "חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱ־לֹהֶיךָ".

בפשוטו, “תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא“ הוא פרט ברקע הגיאוגרפי למזמור, פרט השובר את הנושא המרכזי. הבה נתרחק ת“ק פרסה מן הפשט, ונפנה לפירושיו החסידיים של רבי נחמן מברסלב וניווכח שגם לפסוקים גיאוגרפיים ואקלימיים יכולה להיות משמעות אמונית וקיומית.

מפגש עם תהומות

נתחיל במפגש אחר עם התהומות, מפגש המתרחש בפרק על הארבעה החייבים להודות על הטוב שהקב"ה גמלם. על אחד מאלה נאמר (תהלים קז, כג־לב): "יוֹרְדֵי הַיָּם… יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת… יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע". רבי נחמן מעיר (ליקוטי מוהר"ן קמא, קסג) שארבעת אלה רומזים "על ענין צרות הנפש בעבודת השם, שיש עליה מחלוקות [רבות], ורבים קמים עליה". בסערות האמונה המתרחשות סובלת הנפש "עינויים ויסורים וטלטולים גדולים וצרות משונות" כיורדי הים. אלה הם תהומות קיומיים קשים.

אך בפרק מב יש לתהום משמעות שונה (ליקוטי מוהר"ן ז). מפתחות לכך מצויים במקרא בכמה מקומות. רבי נחמן בחר בפסוק במגילת רות (א, יט): "וַיְהִי כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן". "וַתֵּהֹם"! מילה זאת מבטאת כאן מעין תהום הכרתי, קיומי, פגישה עם משהו מתמיה ומפתיע, כמו למשל כשלפנינו נס, כשניתן לעבור את ים סוף. שתי תמיהות גדולות לפנינו, בלשונו של הרי"ד סולובייצ'יק – "ברציפות המשטר הסיבתי ובבקיעיו". הנס הנגלה, התהום העליון, מתייחס לבקיעות שבחוקיות הטבע. בתהום התחתון, פוגשים אנו את הנס הנסתר הגדול ביותר, עצם קיומה של חוקיות הטבע. עד כאן המטר הנולד משני תהומות אלה.

רשימו של הנס

ר' נתן, תלמידו וסופרו של ר' נחמן, המשיך לפתח את הרעיון (ליקוטי הלכות או"ח – הלכות פסח ז, טז). פסח הוא ברק היסטורי חד פעמי, ואיתו גם השתקפות הפסח בכל דור. והנה, "אף על פי שאחר יום ראשון של פסח נסתלקה ההארה הגדולה הזאת… הרשימה נשאר, ומהרשימה הזאת יורד הטל בכל יום… בחינת טל של תחייה להחיות מתים ברחמים רבים". "הרשימה" – לפנינו מושג קבלי חשוב, "רשימו" בארמית המקורות. זהו מושג המלווה אותנו במצבים רבים בחיים. נחשוב על קלף ובו טקסט שנמחק – ה"רשימו" שלו נשאר, וזאת אף כאשר מעליו נכתב טקסט אחר. טכנולוגיות שונות מאפשרות לקרוא את הטקסט הראשון, שאולי הוא בלתי מוכר.

גם הקדושה שנעלמת משאירה רשימו, רשימו של האור הקדמון שהיה שם. הרשימו של הנס האובייקטיבי בא לידי ביטוי בעולמנו הסובייקטיבי בהרהורי תשובה, רגשות של געגועים לקדושה שעשוי להרגיש אדם כאייל העורג על אפיקי מים.

מתוך כך נחשפת משמעות הטל של תחיית המתים (ישעיה כו, יט): "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ". טל זה חשוב למתים־החיים, "הרשעים שבחייהם קרויים מתים שהשם יתברך מחיה אותם על ידי בחינת טל שהוא בחינת התעוררות עליון והרהורי תשובה היורד עליהם". נשמור עליהם אף כשאין אנו משנים את חיינו, "ואפילו אם אחר כך מתגבר עליהם הבעל דבר [כוחות החטא] ונופלים למטה יותר ויותר, אעפ"כ כל מה שנתעורר מתחלה לפעמים איזה מעט דמעט אינו נאבד לעולם. וסוף כל סוף יהיה לו תיקון על־ידי זה… ועל כן קבעו ברכת טל בתחיית המתים (שבתפילת העמידה)".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ה ניסן תשע"ד, 25.4.2014