שיקולים בניהול הממלכה | גדי איידלהייט

ספר העוסק בסיפור פילוג ממלכת ישראל מתעמת עם הנחה מקובלת בנוגע לדמותו של רחבעם. כמחקר אקדמי הוא נעצר בזהירות לפני הרחבת המסר האקטואלי

Amos-Frish001הקריעה הגדולה

סיפור פילוג הממלכה בספר מלכים

עמוס פריש

אוניברסיטת בן־גוריון, 2013, 310 עמ‘

סיפור פילוג הממלכה בספר מלכים הינו אירוע מכונן בתולדות ימי ישראל, והדים לו ניתן למצוא אף בימינו. ספרו של עמוס פריש "הקריעה הגדולה" מבקש לנתח את הסיפור על מרכיביו השונים. פריש מסמן כבר בהתחלה את היעד. הוא מעוניין לשלול ארבע הנחות יסוד המקובלות במחקר. התפיסה הראשונה שאותה מנסה פריש לקעקע היא שרחבעם מהווה דוגמה אולטימטיבית לאוויל וסכל. בכך פריש מתנגד לדעתה של ברברה טוכמן הפותחת את ספרה "מצעד האיוולת" בדוגמה זו ממש. פרט לכך עוסק פריש בשאלות הקלאסיות של חקר המקרא האקדמי: זמן כתיבת הסיפור, מגמתו ומקורותיו.

הספר ערוך בתשעה פרקים, כאשר שלושת הראשונים מהווים פתיחה וכוללים סקירה כללית קצרה של גישות בחקר המקרא, רקע היסטורי שמבוסס בעיקר על הנחות, תיחום הסיפור ומציאת הנגדות פנימיות בתוכו. מפתיחה זו עוברים לפרק הרביעי, הכולל קריאה צמודה ומקיפה של הפסוקים. פרק זה הינו דוגמה מצוינת לניתוח ספרותי מפורט שבו מתעכבים על כל מילה ומילה ומנסים להבין את משמעותה כשלעצמה ואת תרומתה לטקסט כולו. הפרק הינו ארוך, ויכול להיות גם מייגע, אולם החלוקה הברורה מאוד לסעיפים ולתת־סעיפים מקִלה על הקורא שמעוניין לדלג מעט ולהתקדם בקצב הרצוי לו.

פרקי סיום הספר מרחיבים את היריעה ודנים בשאלת התהוות הסיפור ושאלת מקורותיו. כפועל יוצא מכך מגיעים לפרק המבטא את מטרת הסיפור ואת השתקפות הדעה והאמונה של מחברו. בפרקים האחרונים השוואה ספרותית ענפה בין סיפור הפילוג לסיפורים בעלי מאפיינים דומים במקרא (בעיקר סיפורי המלכה שונים), בין סיפור הפילוג לספר מלכים בכללותו, ובין גרסאות שונות של סיפור הפילוג במקרא (חמש גרסאות) ובמקורות חיצוניים (תוספת לתרגום השבעים).

מלך שקול

נדון מעט בשאלת סכלותו של רחבעם, מלך יהודה הראשון, שבתקופתו התפלגה הממלכה המאוחדת לשתיים. נראה שהוא נתפס כסכל לפי תוצאות מעשיו, אולם בבואנו לבחון את התנהגותו לפי הכתוב אנו רואים שהמקרא מתייחס אליו בצורה שקולה הרבה יותר. בין היתר מונה פריש את הטעמים הבאים, המראים שרחבעם התנהג לפחות בשיקול דעת, גם אם לא לגמרי בחכמה: רחבעם בא אל העם בשכם – צעד בונה אמון, רחבעם לא דוחה באופן מיידי את דרישות העם להורדת נטל המיסים אלא מבקש זמן לחשוב עליהן והוא מתייעץ עם שתי קבוצות שונות – יועצי אביו הזקנים וחבריו הצעירים – במטרה לשמוע מגוון של דעות. גם את שליחת אדונירם לאחר הפילוג ניתן להציג, אליבא דפריש, כניסיון אחרון לניהול משא ומתן עם הגורם האחראי לכך.

בנוסף טוען פריש כי עצת הזקנים אינה בהכרח עצה טובה. רחבעם כבר ויתר בכך שבא לשכם, וכל ויתור יכול להוביל לוויתור נוסף, כאשר אין שום הבטחה שדבר הזקנים – ששבטי ישראל יעבדו אותו – יתקיים בעתיד. לעומת זאת, מלך חדש צריך להראות לעתים כוח ושררה על מנת לרסן את העם. מכל זה מתקבל שעצת הצעירים היא עצה שקולה ובעלת היגיון. אולי זוהי אינה עצה טובה, אבל בוודאי שאינה מהווה איוולת.

השקילות היא עקרון חשוב בניתוחו של פריש וכאשר הוא עובר לדון בהתהוות הסיפור הוא מתאמץ מאוד להוכיח שמחבר הסיפור נקט עמדה שקולה כלפי הדמויות בו. לא עמדה שהיא פרו־יהודאית בלבד ולא עמדה שהיא פרו־ישראלית בלבד, אלא עמדה המציגה את רחבעם כמלך שקול מחד גיסא ואת ירבעם אינה מציגה כמורד מאידך גיסא. הצורך להצגה זו נובע מהמסר התיאולוגי של הסיפור, "עצת ה' היא תקום", אבל יש צורך להראות שהעצה תקום גם כאשר המלך ינקוט צעדים סבירים. במידה שרחבעם נוקט צעדי איוולת, הרי שאיוולת זו היא הסיבה למפלתו ולא עצת ה'.

התנהג בשיקול דעת, גם אם לא בחכמה. רחבעם, פרסקו באולם מועצת העיר בזל, האנס הולביין

התנהג בשיקול דעת, גם אם לא בחכמה. רחבעם, פרסקו באולם מועצת העיר בזל, האנס הולביין

בסיס לתיאולוגיה

הרחבת היריעה לסיפורים נוספים חושפת אותנו לפרקי המלכה שונים במקרא: החלפת איש בושת בדוד, החלפת דוד באבשלום, סיפור המלכת שלמה לאחר המלכת אדוניה וחילופי תפקידי המשנה למלך בין המן למרדכי. אמנם סיפורנו שונה מכל אלו מאחר שבסופו נשארו שני מלכים – כל אחד בתחום מצומצם – אולם פריש מוצא נקודות דמיון רבות בהשוואה בין הסיפורים. דרך השוואה מעניינת נוספת היא באמצעות מיקום העלילה – שכם. בהשוואה זו מופיעים הסיפורים הבאים: מעשה אונס דינה, חידוש הברית בסוף ימי יהושע ופרשת אבימלך בספר שופטים. לכאורה השוואה לפי מיקום העלילה אינה נראית מהותית לסיפור, אולם גם בהשוואה זו מתגלים רמיזות ומאפיינים דומים, כפי שנראה בהמשך.

כסיום לספר כותב פריש: "זה כוחו וזו תפארתו של הסיפור המקראי, שדורי דורות לומדים אותו ומעמיקים בו, ועדיין יש מקום לקריאות והבנות חדשות שלו, שמכוחן, כך אנו מאמינים, נזכה להבין טוב יותר את המסר של ספר הספרים הנצחי" (הדגשה שלי). פעמים מספר בספר מודגש נושא המסר. פריש משקיע מאמצים רבים להוכיח שהפסוק המתאר את ההתערבות הא־לוהית הינו חלק בלתי נפרד מהסיפור. כקורא, ציפיתי לפרק העוסק במסר עצמו. פרק תיאולוגי היה מהווה המשך טבעי לפרקים הקודמים.

בתקופת ביקורת המקרא הקלאסית לא התקיים כלל דיון במסר, אולם חקר המקרא המודרני מבין שהמקרא נכתב כספר בעל מסר תיאולוגי, ולאחר הניתוחים הספרותיים נעשים בו ניסיונות לדון במשמעויות התיאולוגיות. נראה שבספר זה פריש הסתפק בציון המסר ובאמירה קצרה כי הוא בעל אופי תיאולוגי, אך לא בהתעמקות ובהרחבה שלו.

נדגים נקודה זו בתיאור ההקבלה בין סיפור פילוג המלוכה לסיפור חידוש הברית בסוף ימי יהושע (יהושע כ"ד), שני סיפורים שאירעו בשכם (עמ' 204). יפה מסמן פריש נקודות אפיון משותפות בין חידוש הברית בימי יהושע לשני אירועים מכוננים בספר מלכים: פילוג המלוכה וחנוכת בית המקדש, וממשיך משם לדו ערכיות שהמקרא עצמו מציג ביחס לתקופתו של שלמה ולנקודות הקבלה נרחבות יותר בין יהושע לשלמה. אולם בסיכום כל הפרק, ולמרות שפריש מזהה את השתלבותה של האינטרפרטציה הדתית בסיפור, הוא אינו יוצא ממנה לעבר פרשנות משלו, אלא מסתפק בעצם הגילוי שלה.

הרב מרדכי ברויאר כתב כי הוא מוכן לקבל את כל ממצאי ביקורת המקרא (או חקר המקרא הספרותי המודרני), אך ככאלו שישמשו בסיס לפרשן התיאולוגי, בכך שיעמידו בפניו את השאלות והדברים הצריכים ביאור והסבר. בהעמדת תשתית זו, ספרו של פריש אכן מצטיין. הוא עושה זאת בצורה בהירה ביותר ויסודית עד מאוד. כל המחקרים הקודמים והדעות השונות מכל קצוות המחקר מובאים בו בפני הקורא, בצורה המאפשרת לו להחליט אם ברצונו להתעמק בהם אם לאו.

תוכנית שהשתבשה

כזכור, פריש הציב לעצמו מטרה בתחילת ספרו – להתעמת עם כמה תפיסות נפוצות בהבנת הסיפור, ובסיכום נראה שהוא עמד היטב במשימה שהציב לעצמו וסיפק הסברים משכנעים לדרכו. אולם חסר מן הספר הצעד הנוסף המתבקש – יציאה מהעולם האקדמי, המציג ניתוח של הטקסט בלבד, לעולם שבו המסר הדתי־תיאולוגי הוא עיקר.

כל מי שקורא את הסיפור מוצא את עצמו עוסק בשאלות כגון: איך ייתכן ששנים ספורות לאחר הקמת בית המקדש – המקום שאמור היה לאחד את כל שבטי ישראל – אירע הפילוג שסכסך את שתי הממלכות מאות בשנים ולמעשה ביטל את המושג "בני ישראל"? איך ימי שלמה, המתוארים בצורה יוצאת הדופן הבאה: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה", היו למעשה זמן שעבוד קשה שגרם לתסיסה עמוקה בעם זה זמן רב, תסיסה שהתפרצה בבת אחת כאשר דרישותיהם לא נענו.

בסיפור עצמו עולה למעשה שאלה גדולה יותר, והיא מדוע ואיך התוכנית הא־לוהית עצמה השתבשה כל כך. ממקורות רבים נראה שהתוכנית כיוונה ליצירת שתי ממלכות אחיות בעלות קשרים טובים ביניהן, אולם חטאו של ירבעם מנע זאת. התלמוד מתייחס לכך במדרש: "אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? – בן ישי בראש! – אי הכי לא בעינא!" (סנהדרין קב ע"א).

שאלות אלו הן בסופו של דבר רק פתיחה להפנמת לקחי הסיפור המתבקשים לימינו אנו. המעברים בין אידיליה ואוטופיה לאנדרלמוסיה ואנרכיה הם חדים, מהירים ובלתי צפויים. רחבעם בוודאי לא חזה את האירועים שיתרחשו כעבור שלושה ימים בלבד לאחר בואו לשכם ולא צפה באיזו מהירות שלטונו יתמוסס ויאבד מתוקפו. המסר העולה מהסיפור בעבורו ניתן אולי לתמצות במשפט "אשרי אדם מפחד תמיד".

קיים כמובן הבדל בין הוצאת ספר בהוצאה אקדמית לבין הוצאת ספר עממי המיועד לקהל הרחב. צורת הכתיבה היא שונה לחלוטין, בהתאם לקהל היעד. אולם גם ספר אקדמי, למרות מאפייניו הנוקשים, חייב לפנות לציבור המשכיל, ולא להישאר בין כותלי הפקולטה על מספר חבריה המצומצם. ספר זה נמצא במקום טוב באמצע מבחינת התאמתו לקהלי היעד השונים. הכתיבה היא אקדמית כמעט לגמרי וכוללת הבאה של מגוון הדעות הקיימות בכל נושא, ריבוי הערות שוליים ומקורות, ניסיון להוכיח כל טענה ולמעט בהשערות בעלמא וכיוצא בזה. אולם למרות הסגנון האקדמי, הספר קריא מאוד ומתאים לכל חובב תנ"ך – אשר יוכל להשתמש בו כבסיס לעיסוק נרחב בנושא פילוג המלוכה, גם בתחומים שהספר אינו מרחיב בהם.

לבלוג של גדי איידלהייט

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ח ניסן תשע"ד, 18.4.2014 

פורסמה ב-18 באפריל 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון חוה"מ פסח תשע"ד - 871, יהדות, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: