מבול של אפיקורסות | צחי כהן

עיבודו של דארן ארונופסקי לסיפור המבול מצייר עולם שבו התיעוש אוכל בכול ולאנושות אין כל תקווה. אך המוקד הוא אישיותו של נח, הנביא המתלבט

דארן ארונופסקי התחיל את קריירת הבימוי שלו בסערה. סרטו הראשון, "פאי" (הערך המתמטי, לא הפשטידה), זכה לתשומת לב ביקורתית מחמיאה, וסרטו הבא, "רקוויאם לחלום", כבר זכה להצלחה בקופות ובביקורת והיווה תמונת מראה חריפה של דור המתמכרים. סרטיו הבולטים הבאים של ארונופסקי היו "המתאבק" (2008) בכיכובו של מיקי רורק, המספר את סיפור שובו לזירה של מתאבק WWF מזדקן לקרב אחד אחרון, ו“ברבור שחור“ (2010), שעסק במאבקים פנימיים וחיצוניים בעולם הבלט הקלאסי וזיכה את נטלי פורטמן באוסקר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר. בסרטו הנוכחי שם לפניו ארונופסקי משימה אפית ויוצר מדרש קולנועי אמיתי; הוא מעביר למסך את סיפורו של נח, סיפור המבול (מדוע תורגם שמו של הסרט המקורי, “נוח“, ל“המבול“? לאלוהי התרגום פתרונים).

אחרוני בני האדם

נחלקו החוקרים מה תכליתו של המדרש. האם למלא פערים נדרשים בסיפור המקראי (על מה רבו קין והבל בשדה, מריבה שהובילה לרצח הראשון?), או שמא יש לו לדרשן מסר מן המוכן והוא בסך הכול מחפש עוגן טקסטואלי לתלות בו את מדרשו. גם אצלנו, שאלת המדרש – וסרט או כל תרגום אחר של התנ"ך הוא לעולם גם מדרש – רלוונטית מאי פעם. מה עושה ארונופסקי? האם הוא רק מספר מחדש בעזרת כלי הקולנוע את המסופר בבראשית, או שמא יש לו גם "מסרים מהבית"? מה התשתית התרבותית שלו מלבד פשט הפסוקים? עד כמה הוא מודע לכך שהוא חוזר על מדרשים עתיקים, ועד כמה ממחישה חזרתו על אותם המדרשים את מידת "פגיעתם במטרה" של חז"ל, ששמו לב לדקויות טקסטואליות במקרא לפני אלפיים שנה? אפשר היה לומר בציניות שארונופסקי קורץ כאן לקהל השבוי של מיליוני הנוצרים האדוקים, תושבי "חגורת התנ"ך", שינהרו לצפות בסרט שהוא שילוב של הטפה וסרט פעולה – אבל דומה שהמעשה שנעשה כאן מורכב ומעמיק יותר.

לסרטו של ארונופסקי, שעובד קודם לרומן גרפי על ידי האמן הקנדי־צרפתי ניקו הנריקון, תשתית מדרשית רחבה ועתיקה: הצופה הבקי במדרשי חז"ל לספר בראשית יכול לראות כמעט בכל פינה בסרט הד למדרשים, קטנים כגדולים, ונביא כמה דוגמאות. הסרט נפתח בסצנה שבה תובל־קין (ריי וינסטון), מלכם של בני שושלת קין שהחריבה את כדור הארץ בתאוות ייצור וכרייה, רוצח את למך לעיני נח בנו, וגוזל ממנו שריד מקודש שאותו עטה כתפילין רגע לפני כן, כשעמד לקדש את בנו כממשיכו הישיר בשושלת בני שת. השריד המקודש אינו אלא נשל הנחש מגן עדן, שאותו השיל רגע לפני שפיתה את חווה לאכול מעץ הדעת. בהמשך הסרט יחזור שריד זה לידי צאצאי נח. הפרשה כולה מזכירה את סיפור "בגד החמודות" של נמרוד, שעבר לעשו וליווה דורות של אנשי שם.

נושא מדרשי נוסף המפותח בסרט, ששורשיו בפסוקים סתומים בסוף פרשת בראשית, הוא זהותם של "הנפילים", בני האלוהים שלקחו להם מבנות האדם. במדרש אלו מלאכים מורדים שכשלו בתאוותם, בסרט אלו מלאכים שחמלו על אדם וחווה המגורשים ונפלו לארץ כדי לסייע להם, אלא שהפכו מיצורי אור לענקי אבן ואבק. עוד נרמזים בסרט המדרשים על 100 שנות הקמת התיבה שבהן ניסה נח לשכנע את בני האדם לחזור בהם מדרכיהם הרעות, עוג מלך הבשן שניצל מהמבול על ידי התגנבות לגג התיבה, אבן הצוהר שהאירה את מחשכי התיבה (בסרט היא מכונה "זוהר", החומר הזוהר שכורים תובל קין ואנשיו), המדרש על החיות המצילות את התיבה מהרס ואפילו המדרש הכורך את המבול באיסור אבר מן החי.

אבל דומה שאזכורי המדרש הרבים – מודעים או מקריים, תוצאה של למידה או של לא־מודע־קולקטיבי יונגיאני – אינם מוקד הסרט. מוקד הסרט הוא אישיותו של נח, בגילומו המרשים, האיטי והיסודי של ראסל קרואו ("גלדיאטור", "נפלאות התבונה", "סינדרלה מן" ועוד). נח של קרואו הוא נביא־מתלבט. הקב"ה לא מתגלה אליו ישירות אלא במראות החלום, המתעתעים והלא חד משמעיים, עד כדי כך שהוא פוצח במסע אל סבו, מתושלח (אנתוני הופקינס בהופעת אורח משעשעת), המבאר לו את חלומו כנבואה על חורבן העולם במים. בדרכו לסבו מוצאים נח, בניו ואשתו (ג'ניפר קונלי, ששיתפה פעולה עם ארונופסקי ב"רקוויאם לחלום") ילדה נטושה (אמה ווטסון, הלא היא הרמיוני מסרטי "הארי פוטר") שגדלה להיות לעילה, אשתו של שם.

נח בונה את התיבה מעצי יער פלאי שצמח בן לילה מזרע שמוצאו בגן עדן, אולם לבטיו מעמיקים: האם הוא אכן עושה את רצון הא־ל? האם יהיה מסוגל לשלם את המחיר הנורא הכרוך במות כל בני האנושות והצלת משפחתו בלבד? ומה יהא על עתיד האנושות? הרי לו בנים בלבד, ועילה, אשת שם, נפצעה כילדה ועל כן אינה יכולה ללדת. נח מחליט שפשר המבול, ושוב קולע כאן ארונופסקי לדעת גדולים, הוא אתחול העולם, בריאה שנייה; אלא שהפעם יתקיים העולם ללא בני אנוש. הוא ובני משפחתו יהיו אחרוני בני האדם. מפנה מפתיע בעלילה מביא אפשרות של המשכיות ומעמיד את נח בפני בחירה בלתי אפשרית.

נח ובני משפחתו שורדים במבול, אולם נח לא עומד בנטל משא האחריות שהוטל על כתפיו. שכרותו המפורסמת נובעת, אליבא דארונופסקי, ממשבר אישיותי העובר עליו דווקא לאחר המבול, כשהוא מאוכזב ממה שנתפס אצלו כאי עמידה במטלה שהטיל עליו האל, וממקרה קשה של התופעה הפסיכולוגית המוכרת בשם "אשמת הניצולים". ובלב הסרט: הספרות. את התשתית המוסרית־הישרדותית מנמק ומעצב הסרט בסיפור ובשני שירים. הסיפור הוא סיפור הבריאה וגן העדן, שמספר נח לצאצאיו בהיותם נצורים, בודדים ומיואשים בתיבה. השירים הם שיר הערש ששר נח לעילה, ושיר האש והמים, מעין מדרש אפי שמשמיע נח באוזני מתושלח כשזה אומר שחשב שקץ העולם יבוא באש.

רק פשוטי ישראל יינצלו מן המבול. ראסל קרואו כנח ב"המבול" צילום: יח"צ

רק פשוטי ישראל יינצלו מן המבול. ראסל קרואו כנח ב"המבול"
צילום: יח"צ

אלא בשבילו

אז מה רצה ארונופסקי לומר? ראשית, הוא בוודאי מקדם את ערכי הניו אייג' והצמחונות. כשנח ובניו נתקלים בציידים בראשית הסרט שואל שֵם את אביו מה בכוונתם לעשות בחיה שהמיתו. חם אחיו עונה לו: "הם רוצים לאכול אותה", בנימה המלמדת שזה המעשה הכי בלתי מתקבל על הדעת. אך בלב לבו של הסרט עומדים שני סיפורי בריאה, המשקפים את ההבדלים המפורסמים שבין סיפור הבריאה בפרק א' לזה שבפרק ב' בספר בראשית: בעוד נח מספר לילדיו על בריאה הרמונית ומתפתחת שבה לאדם מקום פעיל של אחריות, הרי שתובל קין, הרוצח שמנהיג את בני האדם לקיצוניות של חמס, מספר לחם בן נח על מקומו של האדם כנזר הבריאה, האדון שלו כפופים הכול, זה שהבריאה לא נועדה אלא בשבילו.

ארונופסקי מצייר עולם שונה אך מוכר, קדמון אך מודרני: התיעוש אוכל בכול, משאבי כדור הארץ מתכלים ולאנושות אין כל תקווה. ביציאתם מן התיבה מתפללים נח ומשפחתו להתחלה חדשה של חמלה ואחווה, אך זרעי הקנאה והאלימות נזרעים.

הסרט מתעסק בתפקידי המנהיגות השונים שיכול גבר ליטול על עצמו, וגם כאן קולע ארונופסקי לפרשנות עמוקה. ב“כוכבי אור“ חלק ד‘ מספר ר‘ נחמן מברסלב:

בעקבות משיחא יהיה מבול, לא של מים, רק של מחשבות זרות. ויכוסו כל ההרים הגבוהים ואפילו בארץ ישראל שלא היה מבול, רק מחמת שהלך בכח נתזו שמה מים, היינו שיתיז גם בתוך הלבבות הכשרים. ועם חוכמות לא יוכלו ליתן עצה, וכל שרי המלוכה נתפזרו וכל המלוכה לא התחזק על עמדו, לא יחזיקו מעמד, רק פשוטי ישראל שאומרים תהילים בפשיטות, על כן כשיבוא משיח הם יתנו הכתר מלוכה בראשו.

המלוכה מבית מדרשם של בני קין מובילה למבול של אפיקורסות. רק פשוטי ישראל – המשפחה הגרעינית הפשוטה, השואפת לטוב ולנדיבות ורואה את החיובי שבאדם – יינצלו מן המבול ויובילו את העולם לעידן חדש וטוב יותר.

מורי התנ"ך והמדרש בארץ ובעולם, בתיכונים ובמדרשות השונות, יעשו שימוש עוד שנים רבות בסרט או בסצנות ממנו (למרות שנח צמחוני יש בסרט אלימות רבה), ויש עוד הרבה מה להרהר ביסודות המדרשיים הנרמזים בו. הסרט מדרבן לשוב ולקרוא את פסוקי פרשת נח ולהרהר במסרים ובמשמעויות הנסתרות בין קפליהם, בגובה העיניים ובעומק הלב.

 —————-

"המבול", ארה"ב 2014

במאי: דארן ארונופסקי

 ————

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ח ניסן תשע"ד, 18.4.2014 

פורסמה ב-18 באפריל 2014, ב-גיליון חוה"מ פסח תשע"ד - 871 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. הם די שחטו את המקור והיו כמה סצינות מגוחכות, אבל היה סביר סה"כ.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: