ערב פסח – נקודת ההתחלה | כרמיאל כהן

זיהוי המקומות הגיאוגרפיים המוזכרים במקרא חובר להגות ולאקטואליה בסדרת פינות רדיו שהייתה לספר. אביב בגִלגל הקדומה

4236293-5742מקום בפרשה

גיאוגרפיה ומשמעות במקרא

יואל אליצור

ידיעות ספרים, 2014, 480 עמ'

את יואל אליצור פגשתי לראשונה לפני כעשרים שנה. מדי שבוע הוא הגיע לישיבת ברכת משה במעלה אדומים כדי ללמד על מסעי בני ישראל במדבר. התחלנו בשושלות הפרעונים במצרים וסיימנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו. תוכן עשיר ומגוון היה בשיעורים אלו בשפע והשיעורים בקבוצה מצומצמת אפשרו לנו לחקור אותו על כל דבר שאמר ועל כל קביעה שקבע. והוא – לא נרתע לרגע, ודומני שדווקא שמח לבדוק את עצמו שוב ושוב, ואף לבדוק חלופות שהצענו, כדי לנסות להגיע להבנה טובה יותר של הכתובים.

בקיאות יוצאת דופן יש לו ליואל אליצור במקרא, בתרגומיו השונים, בריאליה ובגיאוגרפיה מקראית והיסטורית, בלשון ובשפות עתיקות. הוא בקי מאוד בספרות המחקר הרלוונטית לתחומי מחקריו, אך לא פחות מזה הוא איש של שטח. יש דברים שמכורסת החוקר נראים באופן מסוים – אמר לנו פעם – אבל בשטח הם נראים אחרת. וחוץ מכל זה, ליואל אליצור יש גם אג'נדות ודעות על החיים כאן ועכשיו, והוא משתף בהן את המעוניינים לשמוע.

הספר "מקום בפרשה" מבוסס על פינה שבועית של כעשר דקות ב"רשת מורשת" שברשת א', שהגיש אליצור בשנים תשס"ו־תשס"ז. הפינה היוותה בעבור אליצור הזדמנות להגיש בפני המאזינים חידושים שלו ושל אחרים, בעיקר בתחום הגיאוגרפיה המקראית, "בלי הכבלים המייגעים של הכתיבה המדעית הדורשת ממך להקדיש חודש או חודשיים לקריאת כל הספרות המחקרית לפני שאתה מנסח משפט אחד משלך, ההופכת כל היגד רענן לסבך של ציטוטים והתמודדויות עם דעות החולקות על דעתך או הדומות במשהו לרעיון שלך".

מבחר מתוך הפינות הללו, בתוספת עניינים נוספים ששמע, קרא והעלה במהלך השנים, חָבְרוּ לספר מעניין ומקצועי. המסגרת שנבחרה לספר היא מעגל השנה ופרשת השבוע; לדברי אליצור, מסגרת זו "מאפשרת וגם מחייבת לשלב גם היבטים הגותיים של מחשבת התורה ואמונת ישראל ולגלוש לפעמים לשפת הדרשנים ואף לאקטואליה".

במובן מסוים אפשר לומר שרוח של דברים שבעל פה עדיין מפעמת בספר גם לאחר שעבר לממד הכתוב. עובדה זו מיטיבה עם הספר ותורמת לכך שהוא מוגש בצורה קלילה ושווה כמעט לכל נפש. אמנם אין הסגנון בא על חשבון הרצינות והעמקות, ואף בסוף כל פרק נוספו מקורות להרחבה ולעיון למעוניינים להרחיב את עיונם בנושא הנדון. עם זאת, רשמיו של הגלגול הקודם, זה שהיה בעל־פה, נותרו לעתים בספר גם במקום שהיו צריכים להימחק. כך למשל פותח הפרק לשבת וחול המועד פסח: "לכבוד חג האביב וחודש האביב נדון היום במילה 'אביב'…", והפרק לשביעי של פסח פותח: "המקום שבו נדון היום הוא כמובן ים סוף…". למילה "היום" יש ריח של הקלטה מהפינה ששודרה ברדיו.

ראשיתו של עם ישראל בארץ. גלגל, צילום אויר, ליד מושב ארגמן צילום: אדם זרטל

ראשיתו של עם ישראל בארץ. גלגל, צילום אויר, ליד מושב ארגמן
צילום: אדם זרטל

בצל עץ אבות

נטעם משהו מהספר ומהאווירה השוררת בו. בפרק המוקדש לערב פסח נדונה נקודת ההתחלה של עם ישראל בארץ ישראל – הגִלגל. הגורם המזמן את הדיון במקום זה הוא ההפטרה שנקראת בפסח מספר יהושע פרק ה, העוסקת בימים הראשונים של בני ישראל בארץ ישראל לאחר מעבר הירדן בי' בניסן: "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (יהושע ה, י). הגלגל נמצא "בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ" (יהושע ד, יט).

אליבא דאליצור, יריחו בפסוק זה היא תחום טריטוריאלי, ובקצה המזרחי של תחום זה מצוי הגלגל. הגלגל כנראה אינו שם של יישוב אלא של מרחב היכול לאכלס שישים רבוא גברים לבד מטף. בגלגל הקים יהושע את שתים עשרה האבנים שלקחו בני ישראל מן הירדן (יהושע ד, כ). מסורת על מיקומן של שתים עשרה האבנים נזכרת אצל יוסף בן מתתיהו, ובברייתא הנזכרת במסכת סוטה (לד, א) מסופר על כמה חכמים בני דור יבנה ש"עמדו על אותם אבנים ושיערום, לכל אחת ואחת ארבעים סאה".

אליצור מציין שמסורת זו עברה לצליינים נוצרים קדומים, ונזכרת אצל הנוסע מבורדו (333 לסה"נ) ובאונומסטיקון של אוסביוס מקיסריה באותה תקופה. כמאתיים שנה אחר כך מצוירת במפת מידבא בין יריחו ובין הירדן כנסייה בעלת גג רעפים משופע ובצמוד אליה שתים עשרה אבנים. לדברי אליצור, כל הנתונים מאפשרים לזהות בביטחון את המקום שנקרא בפי הערבים ח'רבת א־נַּתְ'לֶה, והוא אף מציין "עדויות נאמנות" מהמאות הי"ט־כ ששימרו את השם גלגל באזור זה.

בסוף הפרק מובאות שתי פסקאות שאופייניות מאוד ליואל אליצור, הראשונה בעלת אופי פוליטי ברור: "לדאבון לבנו, האתר יקר הערך הזה, יחד עם יריחו עצמה, כולל תל יריחו, מעיין אלישע ובית הכנסת העתיק 'שלום על ישראל' נמסר בחינם לידי 'הרשות הפלסטינית' ויהודים כמעט אינם נכנסים אליו" (עמ' 185). יש לי רושם שהמילה "כמעט" נועדה למעט את אליצור עצמו וכמה מחבריו.

אבל אם פסקה זו משדרת כאב רב, הרי שהפסקה האחרונה משדרת אידיאולוגיה וחזון של אדם המשתדל להחיות את התנ"ך ולהפיח רוח חיים ברגבי האדמה: "בעבר ביקרתי פעמים רבות בח'רבת נת'לה היא הגלגל. לא מזמן ביקרתי שם שוב ומצאתי שהרשות הפלסטינית ציינה את אתרו בשלט בערבית ובאנגלית: שג'רת אל־נתלה. מלבד השרידים הארכיאולוגיים, האתר הוא גם מקום יפה. סביבתו פתוחה וירוקה ובמרכזו ניצב עץ אשל גבוה וענף (הוא 'שג'רת א־נתלה'), שתחתיו אפשר להסב וגם לחגוג בימי חול המועד. עשינו את זה בעבר כמה פעמים. בימי ניסן זורחת מעליו שמש אביבית והוא מסמל את ראשיתו של ישראל בארץ, 'כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ'" (עמ' 185).

הקריאה בספר "מקום בפרשה" הייתה בעבורי כמו חזרה בזמן ושמיעת הדים מאותם שיעורים מיוחדים שזכיתי להשתתף בהם לפני כשני עשורים. ובהזדמנות זו כדאי לציין שהשיעורים ההם הוקלטו ושוכתבו בזמנם, ולעת עתה הראשונים שבהם הועלו לאחרונה לאתר של ישיבת ברכת משה במעלה אדומים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"א ניסן תשע"ד, 11.4.2014 

פורסמה ב-11 באפריל 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון אחרי מות תשע"ד - 870, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ספר מעולה! נהנה כל רגע ורגע שאני קורא אותו! מומלץ ביותר!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: