מכות מצרים | אלי אשד

נזיר־רופא־משורר בן המאה החמישית נפגש באלכסנדריה עם ראשי הכנסייה הנוצרית־קופטית ועֵד לרצח מחריד של אישה משכילה ולהפיכת העיר לקנאית ואלימה. רומן היסטורי שהכה גלים

875עזאזל
יוסף זידאן
מערבית: ברוריה הורביץ
מחברות לספרות, 2013, 332 עמ'

מעט מאוד יצירות ספרות מגיעות אלינו ממצרים או מהעולם הערבי בכלל בשנים האחרונות. בשנות השמונים המצב היה שונה. אז היה זה סוג של "תור זהב" בתרגומי ספרות מצרית לעברית, כאשר חלק גדול מהרומנים של גדול סופרי מצרים, חתן פרס נובל נגיב מחפוז, תורגמו וגם יצירות של כמה סופרים אחרים. אבל מאז הזרם הלא גדול הפך לטפטוף וכמעט נעצר לחלוטין. בין היתר משום שרוב סופרי מצרים אינם מעוניינים שיצירותיהם יתורגמו לעברית. הדבר עלול לפגוע במעמדם באגודת הסופרים המצרית האנטי ישראלית הקיצונית המתנגדת בתוקף לקשרים עם ישראל.

לאחרונה תורגם לעברית ספר יחיד במינו בספרות המצרית, מאת הסופר המוסלמי יוסף זידאן, שעוסק בתקופה לא ידועה לחלוטין לציבור הרחב – המאה החמישית לספירה – ימי השלטון הנוצרי במצרים. מעניין שבצירוף מקרים מפליא הופיע במקביל רומן היסטורי עברי ראשון מסוגו שעוסק בתקופה זאת ממש בארץ ישראל – "כומיש בת מחלפתא" מאת דורית קידר, ספר שבו עסקנו לפני כמה חודשים במדור זה.

"עזאזל", שראה אור לראשונה ב־2009, זכה להצלחה גדולה במצרים ונמכר במיליון עותקים. הוא זכה בפרס ספרותי ערבי חשוב, תורגם ל־16 שפות והביא כבוד רב למחברו, שהוא דמות מרכזית במצרים בתחום התרבות הערבית המודרנית.

זיאדן הוא אינטלקטואל מצרי, פרופסור ללימודי האסלאם ומומחה לכתבי יד אסלאמיים עתיקים. הוא עומד בראש המוזיאון לכתבי יד עתיקים המסונף לספריית אלכסנדריה החדשה, וידוע גם באמצעות אתר אינטרנט שבאמצעותו הוא מעלה לרשת כתבי יד קדומים. בנוסף הוא מומחה למיסטיקה האסלאמית וכתב כ־50 ספרים על סוּפיות, על פילוסופיה ועל רפואה אסלאמית.

זידאן אינו רק אינטלקטואל מרכזי וסופר נחשב, אלא גם פרשן פוליטי מבוקש. הוא ידוע כמתנגד חריף ואמיץ של האחים המוסלמים והקיצוניות הדתית, כך שמכל בחינה אפשר לראות בו את היורש העכשווי של נגיב מחפוז כאיש רוח מצרי המשמש מצפן מוסרי.

את כל המאפיינים הללו אפשר למצוא בספרו “עזאזל“, שאפשר לומר עליו שאין ספר מצרי אחר שעורר הדים כמוהו לא רק במצרים אלא בעולם בעשרות השנים האחרונות, מאז ימי השיא של נגיב מחפוז.

ויכוח פנים־דתי

בספרו זידאן לא עוסק בתקופת השיא של אלכסנדריה, כאשר הוקמה בה הספרייה הענקית שליקטה כתבי יד מכל העולם הקלאסי והפכה אותה למרכז הלמידה בעולם העתיק, אלא בתקופת השקיעה שלה בימי הנוצרים. בתקופה שבה חרבה הקהילה היהודית, כמו גם כל קהילה אחרת שלא הייתה נוצרית אורתודוקסית קופטית אדוקה, ובמהלכה נחרבה סופית הספרייה האלכסנדרונית הענקית. זידאן מתאר בפרטנות את תהליך חיסול רוח החקירה האלכסנדרונית ואת הפיכתם של תושבי העיר לאספסוף מטורף של פנאטים רצחניים המוכנים לרצוח את מי שרק אפשר בשל נקודות מינוריות בנצרות.

הרומן מוצג כתרגום לכתב יד של זיכרונותיו של נזיר־רופא־משורר, אדם סקרן ביותר, מבריק ויוצא דופן לתקופתו, בשם היפא – זיכרונות שנחשפו ותורגמו בזמננו בידי חוקר מודרני.

הטקסט מחולק לשלושים מגילות שכביכול התגלו בהריסות מנזר העיר אלפו (חאלב) שבסוריה ומהן אנו למדים את קורות חייו המדהימים של היפא. אביו של היפא היה דייג פגאני, שנרצח מול עיניו כילד על ידי נוצרים על שפת הנילוס. דודו מגדל אותו ובהשפעתו ובעידודו הוא הופך להיות נזיר נוצרי.

בראשית מסעו מגיע היפא לאלכסנדריה, אחד ממרכזי העולם והכנסייה הנוצרית בזמנו כדי ללמוד ולהשתלם במדע וברפואה ולחזק את אמונתו. הוא מספר על פגישותיו שם עם כמה מגדולי הכנסייה הנוצרית של זמנו ובראשם נסטוריוס, עילוי מזהיר של הכנסייה שהופך להיות למנהיג של זרם רעיוני המטיל ספק באלוהותו של ישו, ועם מתחרהו הגדול קירילוס, פטריארך אלכסנדריה והאב המייסד של הנצרות הקופטית של זמננו, ההופך את הטענה הנגדית – שלפיה ישו היה אלוהות ואמו היא אם האלוהים – ל"דוֹגמה" נוצרית. המונים ימותו כתוצאה מהוויכוח הזה. בהדרגה מבין היפא שאלכסנדריה העיר הזוהרת היא למעשה רקובה לחלוטין מבפנים.

אחד ממרכזי העולם והכנסייה הנוצרית. אלכסנדריה  צילום: David Evers

אחד ממרכזי העולם והכנסייה הנוצרית. אלכסנדריה
צילום: David Evers

רצח המתמטיקאית

מכאן הרומן עובר לסצנה החזקה והחשובה ביותר של הספר – תיאורו של היפא כעד ראייה לרצח האינטלקטואלית הפגאנית המפורסמת היפטיה. משכילה יוונייה, ניאו־פלטוניסטית, שלימדה אסטרונומיה ופילוסופיה, נחשבה למתמטיקאית הידועה הראשונה ממין נקבה וכיהנה כראש בית הספר האפלטוני של אלכסנדריה. היפטיה נראתה בעיני הנוצרים ככופרת. היא נחטפה ממרכבתה, הופשטה ונקרעה לגזרים בידי המון מוסת, רצחני ומשתולל שנשלח בידי מנהיג הכנסייה קירילוס, שהיה אחראי אישית לרצח המזעזע. גופתה של היפטיה נגררה לאורך רחובות אלכסנדריה במסע ניצחון מזעזע של האספסוף, הובאה לכנסייה, ושם פשטו את עורה ולבסוף שרפו אותה.
עם מותה של היפטיה נסתם הגולל על אלכסנדריה כמרכז לחכמה. אין שם יותר פילוסופיה ואסטרונומיה ומתמטיקה, רק עידן חושך. אלכסנדריה הופכת להיות עוד עיר ים תיכונית פנאטית. היפא המזועזע עוזב את העיר.

מכאן ואילך הרומן הוא מין אנטי קלימקס. כבר אין בו סצנות דרמטיות במיוחד והוא מתאר יותר מאבקים פנימיים. היפא נוטש את אלכסנדריה הרצחנית שבור לב. הוא נס מפני שליחיו של קירילוס הרודני, יחד עם בן זוגו השטן עזאזל – שמייצג את ספקותיו הפנימיים של היפא – לירושלים שבארץ הקודש (שאינה זוכה לתיאור מפורט בספר והיא משנית לחלוטין לעומת הערים האחרות המתוארות בעלילה). הוא עובר ממקום למקום, כשהוא אחוז ספקות לגבי דת, רפואה ונשים.

מסביב מתנהלת מלחמת דמים בין שליחיו של קירילוס לבין הבישוף נסטוריוס, שהבנתו את הנצרות שונה כאמור בצורה משמעותית מזאת של קירילוס, והוא ותומכיו משלמים על כך ביוקר – בהגליה, בשריפת כל כתביהם בידי השלטון ובהוצאות להורג בעינויים. היפא מסיים את חייו במנזר בחאלב שבסוריה, שם הוא חושב שהגיע למנוחה ולנחלה.

היפא מלא הספקות, ששואל את עצמו לגבי הכול, הוא הניגוד המוחלט של הפנאטים האלימים חסרי הספקות סביבו, שמוכנים לרצוח זה את זה על כל פסיק וכל המרבה הרי זה משובח. בסופו של חשבון, הנושא המרכזי בספר אינו תיאור של תקופה היסטורית אחרת וגם לא תיאור התפתחות ספקותיו הפנימיים של נזיר. מוקד עניינו של המחבר הוא להראות כיצד סכסוכים פנימיים בין קבוצות שונות, שמאמינות באותה האמונה אך בווריאציות שונות, יכולים להיות מטופשים ובו בזמן אלימים, רצחניים והרסניים עבור תרבות מפוארת.

————————

שעיר לעזאזל
המחבר, שספרו נכתב כמשל נגד הרצחנות האסלאמית העכשווית, נרדף על־ידי נוצרים ומוסלמים כאחד. מצרים אז והיום

ה יו שהשוו את הצלחת "עזאזל" לרב המכר הענק "צופן דה וינצ'י", שהתבסס גם הוא על אלמנטים דתיים שנויים במחלוקת מימי קדם. אבל כמובן שאין בכך ממש, שהרי "עזאזל" אינו מותחן עכשווי, אלא רומן היסטורי בעל אלמנטים פסיכולוגיים. וכפי שהגדיר זאת המחבר: "זהו רומן פילוסופי שנכתב בדמעות, זיעה ודם".
עם זאת, בדומה למה שקרה עם "צופן דה וינצ'י", שהצלחתו הגדולה הביאה אותו לעמוד במרכז מחלוקות שונות עם אנשי דת שהתנגדו לפרשנויות של הנצרות שהוצגו בו, כך גם עצם הצלחתו של "עזאזל", שהפך לרב מכר ענק במצרים, הייתה לו לכאורה לרועץ וגרמה לו להיות נתון לאיומים משפטיים.

במצרים מקובלת מזה שנים רבות צנזורה של ספרים. כך למשל, ספרו של נגיב מחפוז "בני שכונתנו" (שתורגם לעברית) מעולם לא פורסם במצרים בשל חשש לפגיעה באסלאם. אולם התקפות על ספרים שפגעו בנצרות הקופטית הן נדירות יותר.

הספר אמנם לא נאסר במצרים, אבל היה נתון תחת התקפות בלתי פוסקות מכיוון שנתפס כהתקפה על אנשי הכנסייה הקופטית. לא פחות מחמישה ספרים נכתבו כדי לתקוף אותו, רובם ככולם מאת נוצרים קופטים. שלא לדבר על אלפי דיונים ותגובות שהיו בעניינו ברשת – כמות תגובות שרק מעט ספרים בערבית זוכים לה. הקופטים טענו שספר זה אינו יותר מ"גרסה מוסלמית של 'צופן דה וינצ'י' הידוע לשמצה", דהיינו ספר הפוגע באושיות הדת הנוצרית.

הבולט בספרים שנכתבו בתגובה ל"עזאזל" הוא ספר מאת הבישוף הקופטי הבכיר בישוי, שתקף באופן פרטני את תיאור רצח היפטיה המופיע בו. בישוי זעם באופן מיוחד על כך שרציחתה של היפטיה מושכת כיום תשומת לב גדולה כל כך. מדוע איש לא זוכר את כל הקדושים הנוצרים שנרצחו לפניה גם הם בידי השלטון הרומאי? שאל בספרו.

הקופטים ראו בספר זה חוד חנית במתקפה האכזרית שמתבצעת נגדם בידי גורמים אסלאמיים שונים במצרים. התגובות הקופטיות לא הסתכמו רק בספרים ובאינטרנט.
קבוצת נוצרים קופטית שייצגה קופטים גם מארה"ב, מקנדה, מהולנד ומאוסטריה הגישה נגד הסופר תביעה במסגרת חוק האוסר פרסום ספרים הפוגעים באסלאם ובנצרות. זידאן נעצר לחקירה כחשוד בחילול הדת. עורך הדין הקופטי ממדו רמזי טען בתביעה: "הוא העליב כמרים ובישופים, והביא דברים שאין להם הוכחות ברורות מההיסטוריה. הוא בכלל לא נוצרי. מה הוא יודע על הנצרות?". לו היו מצליחים בתביעתם וזידאן היה נמצא אשם בפגיעה בנצרות, הוא היה צפוי להישלח לכלא עד לחמש שנים.

את הקופטים הרגיזה במיוחד התמונה של מנהיג הכנסייה באלכסנדריה קירילוס, המוצג כפנאט אכזרי, אלים ורצחני, המזכיר ביותר משמץ את מנהיגי האסלאם הקיצוני היום. אך נראה שמבחינה היסטורית אכן כך היה. קירילוס היה האחראי לגירוש יהודי אלכסנדריה וקבוצות נוצריות שונות שאותן הגדיר "כופרות", כמו הנסטוריאנים, כמתואר ב"עזאזל". הוא האחראי לחיסול אחרוני הפגאנים בעיר והוא האחראי לרצח היפטיה – אם כי הקופטים היום מכחישים זאת בכל תוקף. זאת בניגוד לעבר, שבו דווקא התגאו בחיסולה של היפטיה.

מה שהקופטים לא באמת הבינו לגבי "עזאזל" הוא שהמטרה האמיתית של זידאן בספרו אינה הקופטים אלא המוסלמים של זמנו. מבחינתו הספר הוא משל וביקורת כלפי הקיצוניות האסלאמית של האחים המוסלמים ואל־קאעידה. את זה דווקא הבינה היטב קבוצה מוסלמית קיצונית, שתבעה גם היא את זידאן לדין.

"עזאזל" הראה שוב עד כמה מסוכן להתערב בסכסוכים דתיים פנימיים. אבל הזעם הנורא שעורר הספר, שעוסק בתקופה רחוקה ונשכחת, מראה עד כמה העיסוק בה רלוונטי למה שקורה היום, עם התגברות הפנאטיות הדתית הרצחנית, ודווקא בעולם המוסלמי.

לקוראי הספר היום אין ברֵרה אלא לחשוב, במהלך הסיפור המתרחש לפני 1,500 שנה, על מצרים העכשווית של ראשית המאה ה־21. מצרים של מאבקים בין סלפים קיצוניים רצחניים ובין מוסלמים מתונים יותר; מצרים שהייתה פעם מרכז לתרבות מפוארת וכיום מצויה בשקיעה בלתי פוסקת – שהיא הנושא האמיתי של הסיפור.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"א ניסן תשע"ד, 11.4.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 באפריל 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון אחרי מות תשע"ד - 870, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. על אותו נושא בדיוק גם יש סרט שיצא לפני חמש שנים "אגורא" של פדרו אלמדובר והמסר הוא אותו מסר בדיוק-הצגת המצב ההיסטורי של ימי התבססות הנצרות המצריים של המאות הרביעית והחמישית למניינם תוך כדי רמז עבה על האיסלאם הקנאי של ימינו

    האירוניה של ההיסטוריה מראה שהנוצרים של אז במצרים שהיו במעמד של "עבד כי ימלוך"-בסרט אגורא יש קטע בו נוצרי צעיר מתווכח עם פגאני מבוגר בכיכר העיר לעיניי צופים רבים והפגאני סונט בו על סגנונו היהיר שרק דור קודם אנשים כמותו היו נזרקים לאריות שנמצאות הייתה דת אסורה ונרדפת באימפריה הרומית-נמצאים כיום באותו מצב של הפגאנים אותם רדפו בתור מיעוט שנוא ומפוחד

    לא לחינם ראשי הכנסיה הקופטית במצרים נזהרים כמו מאש מלהתבטא נגד האיסלאם באופן כל שהוא

    נ.ב

    מי שזה מעניין אותו בסרט שציינתי משחקים גם שחקנים ישראלים(אושרי כהן ועוד כמה )
    חוץ מזה מרענן לראות את אלי אשד כותב כאן במוסף זכור אצלי לטוב אתרו המעניין "היקום של אלי אשד"

  2. האמת שטענה שנאמרה בשם הקופטים הזועמים על הספר המדובר במאמר שמזכירים את רציחתה של היפאטיה כסמל לברבריות הנוצרית באותה נשימה בה שוכחים איך הנוצרים עצמם נרצחו בידי הרומאים היא טענה שיש לשים אליה לב

    מסתבר שבספר הנ"ל כמו בסרט "אגורא" שהזכרתי שעוסק גם הוא בהיפאטיה ובאלכסנדריה ההולכת ומתנצרת עד כדי פנאטיות גם מנסים להציא את היפאטיה כקדושה מעונה שמתה בשם האהדה לפילוסופיה והחוכמה אותה פילוסופיה שאבדה למחשכי ימי הביניים

    אני חייב לציין שטענה זו של הקופטים נכונה עד מאוד -בפועל לא ידוע הרבה על היפאטיה -שמהמעט שכן יודעים עליה אכן עושה רושם שהייתה אדם מעניין ויוצא דופן ובמיוחד יחסית לנשות תקופתה-והסרט אגורא וכך גם מסתמא בספר הנ"ל מוסיפים הרבה פרטים מומצאים בשביל העלילה ומהמעט ידע הזה כבר בנו עליה מיתוס שלם

    מיתוס שפיאר את התקופה הקלאסית של המדע והפילוסופיה לעומת "ימי החושך" שבאו אחריה עד שהגיעה תקופת הרנסנס שהחזירה את "תהילת יוון ורומא"

    אבל המיתוס הידוע הזה שהוגי הרנסנס והנאורות דאגו לפתח [ובמיוחד לנפח]הוא כמשמעו מיתוס אחד גדול

    כאילו שביוון ורומא העתיקות הסובלנות הייתה בשמיים ומה שעניין את הציבור הרחב היה רק פילוסופיה ומדע

    ביוון לא תמיד קיבלו את הפילוסופים בסבר פנים יפות ואת סוקרטס הוציאו להורג כ"מפר הסדר הציבורי" ורוב העם היה שטוף בעובדת אלילים

    ברומא העיסוק המרכזי היה כיבושים ועוד כיבושים ופיתוח חיי רוח ופילוסופיה לא היה בראש מעיניהם -רוב ה"עמך" הרומים וגם לא מעט מהאליטות דווקא אהבו יותר לשבת ולצפות במסכנים שנאבקו באריות או הגלדיאטורים בינם לבין עצמם

    אז נכון -היייתה תרבות חשיבה מדעית ופילוסופית בתקופה הקלאסית [יותר ביוון מאשר ברומא]שמיסודותיה אנו למדים עד ימינו

    אבל תרבות זו לא שיקפה את ההמון והיא לא ירדה לטימיון בהתנצרות האימריה הרומית

    המיתוס כאילו התקופה הקלאסית הייתה תקופה של ימי זוהר ותור זהב שנפלו עם התנצרות האימפריה הרומית הוא פשוט איננו נכון בעליל והמנפנפים בו עושים זאת מטעמי אג'נדה ותו לא מידי

    ממש לא באתי להיות כאן מליץ יושר על הנצרות לגווניה[הקופטים המדוברים וכל שאר הפלגים]רק באתי לשים דברים על דיוקם

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: