נשים חוות, גברים מצווים | רבקה שאול בן צבי

החוקרת הושיבה טקסטים של קבוצת משוררים מול שירים של משוררות כדי לעמוד על הבדלי הכתיבה ביניהם. ההבדלים הרבים והמעניינים הולכים ומתפוגגים עם השנים

אדמה אדמתי, ארצי ארצי

לשון ומגדר בשירה העברית המודרנית

בת־ציון ימיני

רסלינג, 2013, 258 עמ'

 תוכן העניינים של הספר, הכולל מושגים מתורת הלשון, עלול להטעות. לי זה הזכיר לרגע את שיעורי הלשון הזכורים לרע. גם הכותרת העמומה עוררה בי תמיהה; אבל עם הקריאה נחשף מחקר רב־תחומי מגוון ובעל מסקנות מעניינות.

נושא המחקר מתגלה בכותרת המשנה הכבדה "לשון ומגדר בשירה העברית המודרנית", כשמאחורי המילים הללו מסתתרת שאלת מחקר פיקנטית: האם גברים ונשים כותבים שירה באופן שונה? שאלה נוספת שעולה במהלך המחקר, בעיקר לקראת סופו, היא האם הבדלים בכתיבה הם מהותניים או תרבותיים־חברתיים. ראוי לזכור שזאת אחת משאלות המפתח במחקר המגדרי בכללותו. על השאלות הללו, ובעיקר על הראשונה, בנתה בת־ציון ימיני מחקר קפדני ומדוקדק, מנומק להפליא בכל שלביו, ועשיר ברקע היקפי רב עניין.

בת־ציון ימיני היא מרצה באקדמיה, עורכת לשון ומומחית לסגנון, וספרה מבוסס על הדוקטורט שלה. הספר אמנם פונה לקהל אקדמי של חוקרי ספרות ולשון, מגדר וסוציו־לינגויסטיקה (ענף מעניין בתורת הלשון שמשלב בין סוציולוגיה ותורת הלשון), אבל יש בו ערך מוסף גם לקהל של חובבי עיון, כי הוא עוסק בנושא המרתק של גברים ונשים וההבדלים ההתנהגותיים שביניהם.

פרק המבוא המרשים סוקר באופן מושך את האסכולות וההתפתחויות בתיאוריות הפמיניסטיות, וכן את תולדות הכתיבה הנשית בארצנו ואת המחקרים הרבים העוסקים בכך מנקודת המבט של הגישה המגדרית והמודעות להדרת האישה אל שולי הספרות. הערה קטנה: על פי חוקר השירה העברית צבי לוז, לא רחל היא המשוררת העברית הראשונה אלא אסתר ראב.

איך חוקרים הבדלי כתיבה בין גברים לנשים? החוקרת אינה יכול להסתמך על אינטואיציות, אלא זקוקה לכלי מחקר מדויקים, אולי כדי לשכן את האינטואיציות במרחב מדיד ואובייקטיבי. וכך עשתה ימיני. קודם לכול היא בחרה את התקופה – ראשית המודרנה בשירה העברית בשנות הארבעים. אחר כך בחרה משוררים מרכזיים שנכנסו לקאנון: שלושה גברים ושלוש נשים. היא בחרה מספר שונה של שירים, אך מספר זהה של מילים! לכל משורר הוקצבו 1,500 מילים לצורך המחקר. כדי לבסס את המסקנות בחרה קבוצה נוספת המכונה "טקסט הנורמה" ושם בדקה 500 מילים לכל משורר ומשוררת. נשמע קצת מפחיד למי שלא מחבבת מספרים כמוני, אבל כל כך נסחפתי בקריאת הספר שלא יכולתי להניח אותו מידי.

 נשים צבעוניות יותר

אפתח בשם התואר שמופיע בדרך כלל כנשוא או כלוואי. אני לא זוכרת שבשיעורי הלשון הסבירו לי מה שבת־ציון ימיני מסבירה, ששם התואר הוא בעל אופי אישי בהשוואה לחלקי משפט אחרים, כי יש בו חיווי דעה או הבעת רגש, ומכאן ריבוי התארים בשירה הלירית, שהיא אישית במהותה (וזאת ההזדמנות להסתייג מהביטוי הזול והקיטשי "השתפכות הנפש", שיש המשתמשים בו להגדרת השירה הלירית). ישנם סופרים המרבים להשתמש בתארים וישנם הממעטים, אומרת ימיני.

לא אכנס לכל ההבחנות הלשוניות המועלות בפרק זה ובפרקים אחרים. מה שמעניין הוא שלאה גולדברג, יוכבד בת־מרים וזלדה מישקובסקי מרבות להשתמש בשמות תואר בהשוואה לאברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ואלכסנדר פן. 312 תארים בקורפוס הגברי הנבדק לעומת 542 תארים בקורפוס הנשי. שבין הגברים אלתרמן הוא שיאן בשמות תואר. תוצאה דומה הוצגה בטקסט הנורמה שכלל את אורי צבי גרינברג, יונתן רטוש ואבות ישורון לעומת אלישבע ביחובסקי, אסתר ראב ורחל בלובשטיין.

המחברת לא הסתפקה בכך ומיינה את התארים לפי קטגוריות נוספות וגם תת קטגוריות. האם קיים ייחוד גם לאופן השימוש בתוארי צבע? האם גברים ונשים חווים אחרת את עולם הצבעים והגוונים? מסתבר שכן. המחברת סוקרת תיאוריות שונות על אודות משמעות הצבעים ובמיוחד את מחקריו של דב לנדאו אודות האפקטים הרגשיים של הצבעים. מתברר שגברים ונשים שונים זה מזה ביחסם אל הצבעים.

המשוררות שבמחקר השתמשו בהרבה יותר תארים של צבע, בעוד חלק מהמשוררים לא כתבו אף לא מילה אחת על צבע. אך יותר מכך: הנשים מתגלות כהרבה יותר רגישות מבחינת קליטת הדקויות, ועובדה היא שרק המשוררות התייחסו לגוונים של הצבע: ורוד, אפור, זהוב. כמותית ואיכותית, נשים כנראה צבעוניות יותר, תרתי משמע! הגברים שבמחקר העדיפו להתייחס לצבע לא כשם תואר אלא כפועל. ביטויים כגון השחירו, הצהיבו, האדימו, אופייניים יותר לכתיבה הגברית, אולי כדרך להתחמק מקונוטציית העדינות והרגש שבתואר, כפי שרומזת המחברת. וכמובן, הדברים מודגמים בניתוח חי של שירים יפים.

משוררות מרבות להשתמש בשמות תואר בהשוואה למשוררים. יוכבד בת מרים, לאה גולדברג ואברהם שלונסקי עם חבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, תל אביב 1938 צילום: יעל ויילר ישראל

משוררות מרבות להשתמש בשמות תואר בהשוואה למשוררים. יוכבד בת מרים, לאה גולדברג ואברהם שלונסקי עם חבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, תל אביב 1938
צילום: יעל ויילר ישראל

גברים חד משמעיים

דיון בעל אופי דומה עוסק בתוארי גודל בשירה, ולפיו מתברר שמשוררים גברים מרבים בשימוש בתואר "גדול" ואילו נשים מעדיפות את התואר "קטן", שכלל לא נמצא בשירי הגברים שנכללו במחקר. האם הגברים מגלומנים והנשים ענוות? האם הגברים רואים את העולם בגדול והנשים מעדיפות תחושות דקות? מעניינת מאוד התובנה של ימיני, שזלדה מעדיפה את ה"דק", ה"דקיק" וה"קטן" כביטוי לעדינות ראייתה. אבל כל זה מתגמד לעומת הפרק הקרוי "צורות הציווי", והוא ממחיש ביתר שאת את ההבדל ההתנהגותי־לשוני בין אישה לגבר כמשקף מנטליות, הרגלים וחינוך אבל אולי גם נטייה מולדת (לפחות להשקפתי המהותנית…).

בהיותי נערה שמעתי פעם הרצאה לנשים מפי לאה פלטשר המהוללת, המורה הראשונה לנימוסים (לפני חנה בבלי), ובה היא אמרה לנו במפגיע להימנע מלומר משפטים העשויים להתפרש כפקודות. אל תאמרנה, כך אמרה לנו בפקודה, סגור את הדלת! אלא: אתה רוצה לסגור את הדלת? או: אתה יכול לסגור את הדלת? זה היה "החינוך לנשיות" של פעם, וחינוך זה להתנהגות לא אסרטיבית משתקף בממצאיה של ימיני.

ימיני מביאה מחקרים שונים בתחום המגדר ולפיהם מתברר שגברים מדברים באופן יותר חד משמעי ומצווה, בעוד נשים נוטות להבעה יותר מתונה ופחות חד משמעית, והן מרבות להשתמש בביטויים שמרככים את המסר. לעומת 72 ציוויים בשירי הגברים נמצאו 16 ציוויים בקרב המשוררות ותוצאה מקבילה בטקסט הנורמה.

המשוררות אולי אינן יודעות לצוות, אך הן חזקות הרבה יותר מהגברים בפירוט רב דמיון של חוויות ותחושות, באופן ברור ובהיר. כך עולה ממחקר נוסף של ימיני על "המשפט החד איברי", כלומר משפט פשוט, שעשוי להיות מורכב אפילו ממילה אחת בעלת הקשר כגון: נהדר! הגברים נוטים פחות לכתיבת שירים שיש בהם משפטים חד איבריים, ופונים יותר אל הדמיון של הקורא. ואולי גם כאן ניכרת בריחה מהריגושיות הלירית אל מה שנתפס כנשי פחות.

מסקנותיה השונות של החוקרת מודגמות בהשוואות בין שירים העוסקים באותו נושא כגון "אדמה אדמתי" של אלכסנדר פן לעומת "ארצי ארצי" של יוכבד בת־מרים (והנה התבהרה תעלומת הכותרת הראשית של הספר. וכאן מתבקשת הערה לכל הכותבים העיוניים: מחברים, היזהרו בכותרותיכם!). בהשוואות אלה משתמשת ימיני בקטגוריות לשוניות נוספות כגון סימני פיסוק.

ביולוגי או תרבותי

במסגרת זו לא יכולתי להביא אלא מבחר מייצג מספר עשיר מאוד בהבחנות דקות, תובנות, השוואות והדגמות. ההבחנה הכמותית והאיכותית בין נשים לגברים קיצונית ובולטת. אולם מעניין מאוד לקרוא את העיון המשווה הקצר יחסית שבסוף הספר, עיון העוסק במשוררי שנות השבעים והשמונים. הגברים: רוני סומק, אורציון ברתנא, שלום רצבי ואייל מגד; הנשים: רבקה מרים, שולמית אפפל, גבריאלה אביגור־רותם ומאיה בז'רנו.

מתברר שאותם הבדלים שראינו בשנות הארבעים אינם קיימים כלל בשירה המודרניסטית, שנקראה בזמנה "שירה צעירה". הרבה יותר בולטים ההבדלים הכלליים שבין הדורות מאשר ההבדלים שבין המינים. ימיני מציינת סיבות אפשריות לכך, כמו ההבחנה בין שירת ה"אנחנו" של העבר ושירת ה"אני" של המודרניזם העכשווי יותר; בין שירה עשירה מילולית לשירה "רזה" ובין מצב הנשים בעבר לעומת מצבן בהווה, כאשר גם מקומה של האישה בשירה השתנה במידה רבה, ושוב אינה צריכה להוכיח "נשיות", תופעה שעליה עמדו חוקרות מגדר כמו לילי רתוק בספרה "הקול הנשי". משוררות העבר ביטאו זהות נשית "קלסית" וכתבו ביתר עדינות ורגש, בין השאר על ידי שימוש רב בשמות תואר, בעוד הגברים העדיפו נתיבים עוקפי רגש, על מנת להימנע מפגיעה ב"גבריותם".

מהבחנות אלה ומאחרות, שמועלות בפרק הסיום, מגיעה המחברת למסקנה שההבדל בכתיבת נשים וגברים אינו ביולוגי אלא חברתי־תרבותי. אין ספק שרבים יחלקו על מסקנה זאת, מה גם שהמחקר של ימיני הנוגע לשירה העכשווית מצומצם יותר בהיקפו. אולי דיון במשוררים אחרים היה מעלה תוצאות אחרות. אפשר להניח שהכנסת משוררות "משיב הרוח", למשל, למשוואה הייתה משנה את המבט. ניתן להעלות שאלות ותהיות רבות, אך על כל פנים ספרה של בת־ציון ימיני הוא מחקר משובח ובעל רלוונטיות רבה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' ניסן תשע"ד, 4.4.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 באפריל 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון מצורע תשע"ד - 869, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. כחצי דקה
    אבל משהו שנראה סביר מבחינת משמעות
    שהיא תגיד משהו על המתנות של סבתא שלה כו'
    ותגובה שלו

    אודי

    נ.ב. אם זה יותר מרבע שעה עבודה נוותר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: