תגובות לגליונות קודמים – 868

בתגובה ל"ההתבוללות מתחילה בארץ" מאת הרב אהרן ליברמן, גיליון פרשת צו (עדיין לא פורסם באתר)

מתעקש לא לראות

הרב ליברמן צודק בשתי נקודות חשובות, אך טועה ומטעה בלוז דבריו. לצערי, הוא צודק למדי באשר לאוכלוסיית היורדים. כידוע לכל מי שעובד עם יהדות חו"ל – קבוצת היורדים הישראלים מאופיינת ברמת התבוללות גבוהה להחריד. סיבות שונות חוברות ליצור תוצאה מכמירה זו. בין השאר – זו קבוצה שחלקים רבים ממנה אינם באים מהשכבה החזקה של החברה הישראלית (ממילא, הניסיון של הרב ליברמן להוכיח מהם על איכות החינוך בארץ הוא עיוות).

שנית, היורדים עמלים להיקלט בחברה המקומית, דבר שמביא פעמים רבות מדי להיטמעות בתוכה. שלישית, בתפיסת עולמם – בתי ספר פרטיים יהודיים, שרבים מהם מוגדרים כדתיים, נועדו לדתיים, ואילו הם, בדיוק כמו בארץ, שולחים את ילדיהם למערכת החינוך הציבורית. אין הם מבינים כי בחו"ל, כל מי שעתידו היהודי (ולאו דווקא הדתי) של בניו יקר לו – שולחו לחינוך יהודי. זאת ועוד – בעיניהם אף בתי הכנסת נועדו לדתיים, ולכן גם בחו"ל אין הם רואים עניין או טעם להצטרף לבית כנסת. שוב, זו העתקה מוטעית מהאופן שבו הם חיו בארץ. בחו"ל, מי שעתידם היהודי של ילדיו יקר לו מצטרף לבית כנסת ודרכה לקהילה, ואפילו הוא עצמו אינו דתי.

כמות עצומה של המתפללים בבתי כנסת דתיים (קרי: אורתודוקסים) אינם דתיים במושגים נורמטיביים המקובלים בארץ (הזרמים האחרים, קונסרבטיבים ורפורמים, בוודאי לא נראים רציניים לרוב היורדים). סוף דבר, היורדים אינם יודעים כיצד לשמר ולהבנות את זהותם היהודית בגולה, דבר שרבים מאחיהם, היהודיים המקומיים, יודעים. מכאן מוסבר השיעור הגבוה יחסית של התבוללות ואף נישואי תערובת בתוכם דווקא.

הרב ליברמן צודק גם באשר לקשיים הקיימים במערכת החינוך הכללית בארץ. מערכת חינוך זו עושה מעט מדי כדי לטפח זהות יהודית גאה (כלשהי) אצל תלמידיה. במקרים רבים אין היא מטפחת אפילו יהודים בעלי תודעה יהודית חילונית גאה (אם תרצו, של יהדות ריבונית ולא רבנית) וחלק גדול מדי מבוגריה הנם חסרי ידע בסיסי בדבר יהדותם (אך לפחות גאים בציוניותם). לצערי, אף קשה לראות כיצד הדגלים החדשים של משרד החינוך מתייחסים לנקודת יסוד זו. על זה בהחלט ראוי להצטער ולפעול, כדי לסייע בחינוך הדור הבא לזהות יהודית איתנה.

ברם, לב דבריו של הכותב ובהם ציור רוחב של מדינת ישראל כמסגרת המטפחת התבוללות הינו סילוף נורא. רוב העובדות שהוא מציין נכונות אך הן היוצאות מהכלל שאינן מלמדות על הכלל דבר. אין בהן הצצה מהימנה לחברה הישראלית, אלא להפך – הצצה להשקפת עולם חב"דית, המתעקשת לסמא את עיניה מלראות את האור ההולך ומופיע במדינת ישראל, שמכוחה עם ישראל שב לעצמו ולתורת חייו.

המחלוקת בין חב"ד ובין הציונות־הדתית – עמוקה וידועה. אמנם מאמרו של הרב ליברמן פורסם בערב פורים, אך בכל זאת חבל שבחר להסתיר את הוויכוח הרוחני העקרוני תוך הצגתו בתחפושת של אירועים מקריים שהוא נחשף אליהם. אילו מדינת ישראל הייתה אוסרת על המיעוט הנוצרי החי בארץ להציג עץ אשוח (תופעה שהביא הרב כהוכחה נוספת להתבוללות שלטענתו מתרחשת בארץ) – האם אזי הרב ליברמן וחבריו לתנועת חב"ד החשובה היו נהפכים לפתע לתומכי מדינת ישראל? הרב הכותב קובע כי "אינו יכול לשתוק עוד" וכי "הגיע הזמן […] לומר את הדברים באופן ברור וגלוי", אך שוכח לגלות שהוא לא סתם רב בפלורידה אלא שליח הרבי מחב"ד שעשרות שנים מנהיג במסירות בית כנסת של חב"ד. על כן קשה לקבל את הערתו הצינית על מורה בארץ שמחנך להתנגד לשירות בצה"ל. וכי הכותב הנכבד בעצמו מעודד גיוס לצה"ל? האם הוא רואה כמצווה לכתחילה לשרת בטנק (מרכבה, לא 'טנק מצוות')?

סוף דבר, היכולת לראות בכל יהודי את הנקודה הטובה, תוך התעלמות מתופעות קשות שלעתים מסתירות אותה – היא תכונה מדהימה של שלוחי חב"ד המסורים, וראוי שכולנו נלמד ממנה. כמה מצער שאין הם מגייסים את אותה תכונה של ראיית הטוב העצום חרף הצללים – עת מתבוננים הם על מדינת ישראל, היא מתנת ה' שבזכותה ממשיכים כולנו לבנות את בית חיינו ולצעוד לעבר גאולתנו.

יונה גודמן

הרב יונה גודמן הוא ראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל ומזכ"ל תנועת בני עקיבא לשעבר

——————-

הצעה תלושה מהמציאות

מאמרו של הרב אהרן ליברמן עוסק ב"אני מאשים" הכולל שתי סוגיות שונות: הזהות היהודית וסוגיית ההתבוללות.

הכשל של המאמר הוא בכך שהוא יוצא מנקודת מבט אורתודוקסית־גלותית שאינה מבינה את התמורה שחוללה התנועה הציונית בבסיס הזהות היהודית. הרב ליברמן מבקר בצדק את היחלשות הזהות היהודית, אולם הפתרון שהוא מציע – "חינוך יהודי אמיתי בדרך ישראל סבא" – הינו הצעה תלושה מהמציאות. הציונות היא בראש ובראשונה תנועה שבאה לאפשר ליהודים שאינם שומרי מצוות המשך קיום כעם. לכן, הדרך היחידה שיש למערכת החינוך הממלכתית לחזק את הזהות היהודית היא להעצים את החינוך ל"יהדות כתרבות", דרך שהוא כל כך מזלזל בה במאמרו.

בנוגע לסוגיית ההתבוללות. הרב אהרן ליברמן מותח ביקורת על כך שהיורדים "אינם מבינים את הבעיה בנישואין לגויות". ואני אומר – ברוך ה' שהמהפכה הציונית הצליחה לשחרר אותנו מחיי הגלות המעוותים, היוצרים סתירה בין האהבה הרומנטית הפרטית חוצת הגבולות ובין המישור הלאומי של שמירת הזהות היהודית שעליה צריך הצעיר היהודי הגלותי להקריב לעתים את אהבתו.

הרב ליברמן כותב על מצבו של "סטודנט יהודי נבוך בארה"ב" שסיכוייו למצוא בת זוג יהודייה "כמעט אפסיים". במקום להסיק מכאן את מה שהסיקה התנועה הציונית, שזהו מצב מעוות והפתרון לכך הוא לחיות בתוך גבולות, בתוך מדינה יהודית, הוא מזלזל בניסיון לקשור את בני הנוער בארה"ב למדינת היהודים. הוא כותב בצורה צינית שמדובר ב"הזרמת מזומנים של הורי אותו נוער ובהכנסות גבוהות לקופת המדינה", במקום להכיר בכך שרק עלייה לארץ תמנע את אובדנו של אותו נער בתוך הרוב הלא יהודי שבו הוא חי.

החיים בארץ ישחררו אותו מהתסביך הגלותי המעוות, של סתירה בין החיים האישיים של הפרט ובין החיים הלאומיים של האומה.

אלחנן שילה

——–

השליחות הציונית 
היא ההצלה

במאמר גדוש האשמות ודאגה מתחסדת של מי שיושב בקהילה דשנה, הרב אהרן ליברמן מנסה להטיף לנו ממקום מושבו בפלורידה להפסיק את החינוך הציוני, לעצור את עידוד בני הנוער לבקר בישראל ולא לדבר על הגברת העלייה. הוא מצהיר כי אינו יכול לשתוק עוד כי "מדינת ישראל איננה התרופה להתבוללות. במובנים רבים היא היא אחד הגורמים הבולטים לחיזוק ההתבוללות".

בתחילת דבריו מונה הרב ליברמן סקרים ודיאגרמות שמתפרסמים לדבריו בעיקר בארץ, בדאגה אמיתית לעתידו של עם ישראל שלפי אותם סקרים מאבד בכל שנה רבים מקרב יהודי העולם (ואדגיש: רבים מיהודי העולם, ובודדים מיהודי מדינת ישראל). הוא נשמע מודאג ולכן מצר על כך שהפתרונות שעולים ורווחים אצל ראשי הסוכנות ואחרים בעקבות הסקרים בנושא ההתבוללות בקרב יהודי ארה"ב מורים על כיוון אחד – "הגברת העלייה", "חיזוק ההיכרות עם מדינת ישראל", "הגברת החינוך לערכי הציונות".

לטענתו, פתרונות אלו הם למעשה הטלת אשמה על הקהילות היהודיות בחו"ל. הוא מתנער מההאשמה שהגורמים להתבוללות הגדולה בחו"ל הם רבני הקהילות המואשמים ברצון להמשיך לשמר את הגלות. לשליחי הסוכנות והעלייה הוא קורא בלי משים "שלוחי" העלייה, כפי שמכונים שליחיו של הרבי. והשוואה זאת לא מקרית כנראה. הוא טוען מספר פעמים בזלזול שרבים ביהדות התפוצות רואים בספקנות מרובה את הדאגה העמוקה שחשים בישראל להתבוללות בחו"ל. בשם מי הוא מדבר?

אמירה אומללה

לטענתו, הכסף הרב שמושקע עבור קידום אותו "ערך מעורפל" (כפי שהוא קורא לו) של "חיזוק הזהות הלאומית בתפוצות" היה צריך להיות מושקע אחרת, כדרכם של אנשי חב"ד (התנועה שהוא מסתתר מאחוריה). אבל האמירה ש"לא בתודעת הזהות היהודית של הנוער מחו"ל מנסים להשקיע אלא בהמשך הזרמת המזומנים של הורי אותו נוער, ובהכנסות הגבוהות לקופת המדינה מן התיירות היהודית בארץ", היא אמירה אומללה, מקוממת ולא מכבדת את אומרה בלשון המעטה.

על אף שיכול להשתמע מהכתבה שהקהילות היהודיות בחו"ל מונהגות רק על ידי רבנים מסוגו של "שלוח" הרבי הרב ליברמן, הרי שלא כך היא. בארה"ב פזורים רבנים רבים שהם "ציוניים" במלוא מובן המילה. בדרשות השבת יזכירו את ישראל ויעודדו את בני קהילתם לעלות לישראל, ובאופן קבוע ינהיגו משלחות תמיכה בישראל. לכל משפחה שעולה לארץ יחגגו מסיבת פרֵדה קהילתית. רובם ישתפו פעולה עם שליחי הסוכנות בעידוד עלייה. בניגוד למשתמע מדברי הרב ליברמן, רבני קהילות אלו מאמינים שכל יהודי חי באופן זמני בחו"ל, והפתרון להתבוללות הוא לא שם אלא כאן ורק כאן, בארץ ישראל.

נחיצות שליחי עלייה

הרב ליברמן פותח את מאמרו בציטוט ידיעה סנסציונית מ"ידיעות אחרונות" שבישרה שבמהלך שנה אחת בלבד עשרים ושלושה שגרירים ישראלים ועובדי שגרירויות בעולם התחתנו עם נוכריות מקומיות ללא גיור ורוב ילדיהם מתחנכים כנוצרים גמורים. הרב מצר על כך שה"שגרירים" שנבחרו בקפידה כדמויות מופת כדי "לשמר את הקשר היהודי הלאומי של יהדות התפוצות" משמשים דוגמה רעה לקהילה היהודית שבה הם פועלים. הוא משתמש בציטוטים מהסוג הזה מבלי להבדיל למשל בין "שגרירים" לבין עובדי שגרירות, וזאת רק כדי לחזק את הטענה הגלותית הדוגלת בחיים יהודיים מלאים בחו"ל, במקום לעודד עלייה. גם אם נניח שהנתון הזה ודומיו אמיתיים, האם זה מעיד על הכלל? אותו כלל של מיעוט נישואי התערובת בארץ?

הגדיל הרב לעשות בצרפו מקרים בודדים חמורים כשלעצמם לכדי מסכת אחת המוכיחה כביכול את הטענה שקיום חיים יהודיים אורתודוקסיים אפשרי ורצוי יותר בחו"ל. מכאן ה"הצדקה" כביכול שלא לעלות לישראל כי "ההתבוללות מתחילה בארץ", כדברי כותרת מאמרו. הגישה שהוא נוקט לאורך כל המאמר – דוגמאות של מקרים חריגים והפיכתם לעיקריים לשם הצדקת הדרך המשווקת "יהדות ללא ציונות" – מוכרת לי היטב מהיכרותי מקרוב את הקהילות היהודיות במסגרת שלוש שליחויות ציוניות מטעם הסוכנות.

הרב ליברמן מודה שכרב בקהילה יהודית בארה"ב הוא מדי פעם שיתף פעולה בעל כורחו "עם מסכת השקר והצביעות הזו" של שליחי העלייה והסוכנות, ולפני שהוא בוחר בקפידה את המקרים הקיצוניים, שיבואו ללמד כביכול על הכלל, הוא פותח בהצהרה סנסציונית נוספת: "הפעם אני חש שאינני יכול לשתוק עוד. הגיע הזמן לשים את הדברים כפי שהם על השולחן, ולומר את הדברים באופן ברור וגלוי. לצערי הרב מדינת ישראל איננה התרופה להתבוללות. במובנים רבים היא היא אחד הגורמים הבולטים לחיזוק ההתבוללות".

מאחר שסגנון הדברים נשמע לי מאוד מוכר מהשליחויות שלי בקרב קהילות יהודיות כאמור, החלטתי לבדוק מי הוא הרב ליברמן שהציג עצמו בתחתית המאמר כרב הקהילה היהודית בפורט־לודרדייל פלורידה וכחבר אגודת רבני פלורידה, אך נמנע משום מה לציין שהוא משתייך לחב"ד.

לשמחתי זכיתי לשרת כשליח תנועת בני עקיבא בבלגיה, כנציג הסוכנות למזרח קנדה וגם כנציג המחלקה לחינוך באירופה המערבית. לכן אני רואה בהופעת מאמרו של איש חב"ד בעיתון ציוני שאני נמנה בגאווה על קוראיו ניסיון לזרות חול בעיני מי שלא מכיר את המהלכים בקהילות היהודיות מבפנים. הניסיון לקבוע עובדות נחרצות מהסוג שהופיע בכתבה מחייב אותי להגן על העמדה ה"ציונית" ועל הנחיצות של שליחי העלייה ושליחי תנועות הנוער.

דוגמאות לחינוך ציוני

בגלל מגבלות המקום אציין לטובת הרב ליברמן מעט מן המעט של פעילות הסוכנות ושליחיה המסורים, פעילות הדוגלת בחינוך ציוני, בעידוד בני נוער לבקר בישראל ובהגברת העלייה; פעילות שהרב היה מעדיף כנראה לוותר עליה.

אתחיל בתנועת בני עקיבא (וכמוה כל תנועות הנוער הציוניות האחרות) ובפעילותה הענפה בקרב הקהילות הרבות בעולם. שליח בני עקיבא הוא "אנטנה ציונית" וכאלו יש הן בערים הגדולות והן בערים המרוחקות. לעתים זהו שליח צעיר או שליחה צעירה שמגיעים לקהילות מרוחקות במסגרת שנות שירות לאומי, ולעתים זו משפחה עם ילדים המבקשת לעורר את הלבבות של הצעירים והצעירות לבקר בארץ ולעלות ארצה, עלייה המצילה אותם מהתבוללות.

כנציג הסוכנות למזרח קנדה אציין מעט מהנחיצות של נציג ציוני בקהילה: פעילות בקמפוסים ההומים נציגים המכפישים את מדינת ישראל; הבאת מרצים מהארץ לקהילה ולקמפוסים, ארגון הפגנות למען ישראל, ארגון טקסי יום הזיכרון,יום העצמאות, יום ירושלים ויום השואה בהשתתפות אלפי יהודים.

כל אלו הם חלק מזערי להעצמת הזהות וההזדהות עם ישראל, לצד גולת הכותרת של משרד העלייה: ארגון נסיעות צעירים ומבוגרים לארץ לבדיקת אפשרויות קליטה ועלייה. שליחת סטודנטים לתוכניות קצרות וארוכות בארץ, העלאת קטינים חוזרים ועולים בגיל צבא לגיוס לצה"ל – כל אלו הם מעט מהפעילויות הענפות שכבוד הרב מתעלם מהן ומחשיבותן להעלאת יהודים ולהצלתם מציפורני ההתבוללות.

אבנר בר חמא

——————–

האמצעי הפך למטרה | הרב אהרן ליברמן משיב:

 מלכתחילה חשבתי להבחין בין שני סוגים שונים של תגובות שביקרו את מאמרי: תגובות מסוג התגובה של ד“ר אלחנן שילה, הרואות בכל בעיית נישואי התערובת בעיה “גלותית מעוותת“ בלבד, ולטענתם אין כל צורך בשמירה על תורה ומצוות כאשר ישנו “המשך קיום כעם“ בדרך של “זהות לאומית כמדינה יהודית“. לתגובות כאלו לכאורה אין עליי חובה לענות במסגרת זו – שהרי כרב, וכיהודי מאמין בכלל, ברור לי באופן מוחלט ש“זאת התורה לא תהא מוחלפת“, ו“אין אומתנו אומה אלא בתורתה“. דומני שגם מרבית קוראי “מקור ראשון“ מאמינים בכך, ולכן הדיון בכך עקר ומיותר.

לעומת זאת, שונים הם המגיבים מסוגו של הרב גודמן ומר בן חמא, המאמינים בנצחיות תורת ישראל, מצוותיה ואיסוריה – אלא שלטענתם העדפתי לראות את חצי הכוס הריקה, ועל־פי הסתכלותם ההשקעה בחיזוק הקשר וההיכרות של הנוער והקהילות בחו“ל עם מדינת ישראל אכן תורמת באופן מכריע למלחמה בהתבוללות ולשמירת זהותם היהודית.

במאמר מוסגר אעיר שקיבלתי, כמובן, גם תגובות רבות חיוביות, כמו מפרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטה העברית שכתב לי בין השאר: “הגיע הזמן שמישהו יכתוב באומץ נגד ההנחה הרדודה והשטחית שמדינת ישראל היא הפתרון לבעיית ההתבוללות, כאשר כלל איננה מחנכת לזהות יהודית“.

אך במחשבה שנייה, דומני שישנה נקודה משותפת לשני סוגי הביקורות: הרי אם מסכים עִמי הרב גודמן שהחינוך בישראל איננו מטפח כל זהות יהודית (“אפילו לא תודעה יהודית חילונית“ כדבריו), ואדרבה – במובנים רבים מרחיק את התלמידים ממורשת אבותיהם ובז לה, מדוע הוא מבקר אותי על כך שאינני רואה כיצד “מכוחה של מדינת ישראל שב העם לעצמו ולתורת חייו“?

אם, כדברי הרב גודמן, בעיניו של כל ישראלי מן השורה “אין כל טעם או עניין לבקר בבית הכנסת“, ולכן הוא ממשיך לנהוג כך גם בחו“ל, כאשר דבר לא עוצר בעדו מהתבוללות מוחלטת – מדוע לשיטתו ראוי לו לאותו יהודי אמריקני המבקר יחד עם משפחתו מדי שבת בבית הכנסת לשלוח את ילדיו לעלות לישראל, כדי ששם ישתלבו ב“ישראליות“ ויפסיקו לבקר בבית־הכנסת? ומה יהיה כשלאחר־מכן, כ“ישראלים טובים“, ירדו מהארץ?

אלא שכאן הצד השווה בין כל המגיבים: האמצעי הפך למטרה, והמטרה עצמה כמעט נשכחה. בהתמקדות ובהתלהבות סביב חיזוק הקשר של העם לארצו נשכח מהם שקודם כול צריך שאכן תהיה כאן זהות יהודית וחינוך יהודי. העובדה שכרגע ישנו כאן בפועל רוב יהודי גדול היא פרט טכני, אך לא מהותי. לא הסטטיסטיקה היא זו שתשמור על נצחיותו של עם ישראל, אלא החינוך ושמירת המסורת.

לא הבנתי מה הקשר להיותי איש חב“ד או לוויכוח על הציונות (אזכור שכשלעצמו נכתב בצורה גסה – וכי שלוחי חב“ד “יושבים בקהילות דשנות“? הרי הכול יודעים שאנשי חב“ד נמצאים במסירות נפש במקומות הנידחים ביותר, ללא כל משכורת ותקציב מהמדינה [לעומת שלוחי התנועות הציוניות], והביאו ומביאים עלייה לארץ של רבבות שכמעט לא ידעו על יהדותם). זו הטעיה והסטת הנושא מהשאלה החמורה והבוערת: ההתבוללות אוכלת בעם ישראל בכל פה – מה הצעד הדחוף שיועיל לעשות את השינוי? האמנם עוד השקעה בטיולי נוער בארץ? עוד תוכנית חילופי סטודנטים שבה יגלה הסטודנט היהודי שקידוש בשבת הוא מיותר? הכנסת משפחות נוספות למערכת החינוך הישראלית שבה לא יודעים מהו “מודה אני“? היסטוריה יהודית בת אלפי שנים מוכיחה שרק הנחלת היהדות האמיתית, חינוך בכל הכלים העדכניים, להכרת השבת, הכשרות והתפילין, היא הערובה היחידה להמשכיות עם ישראל.

לא אני כתבתי את הכותרת הפרובוקטיבית־משהו “ההתבוללות מתחילה בארץ“, אלא מערכת העיתון הנכבדה. אך למעשה הכותרת מיטיבה לבטא את טענתי: אינני טוען ש“ההתבוללות מתרחשת בארץ“, שהרי אין זה נכון, ההתבוללות עצמה ונישואי התערובת בפועל לעת־עתה כמעט אינם מתרחשים בארץ כי אם בחו“ל. אך היכן ה“התחלה“? מהו המניע והקטליזטור של כל התהליך הנורא הגורם בסופו של דבר לצעיר יהודי בפלורידה או ברומניה לנטוש לחלוטין את מורשתו ועמו, חלילה? כל זה מתחיל בארץ. בכך שבמרכז היהודי הגדול בעולם, המקום שאליו נשואות עיני כל יהודי מילדותו, אין זהות יהודית אמיתית. לכן, גם המפתח לשינוי לטובה נמצא בדיוק שם – במערכת החינוך ובסדר העדיפויות הערכי בארץ.

 —————–

 תגובה ל"להחיות את המיתוס", מאת צבי לובושיץ, 
גיליון פרשת צו (עדיין לא פורסם באתר)

מיתוס עד הסוף

שמחתי לחוש את פרץ הרוח הנועז שנשב ממאמרו של צבי לובושיץ "להחיות את המיתוס". דבריו מזכירים את עמדתו של יהודי בלתי סימפתי בספרו של תומאס מאן "ד"ר פאוסטוס". האיש הוא חיים ברייזאכר, בן דמותו הספרותי של יהודי אקסצנטרי אמיתי בשם אוסקאר גולדברג, שנפטר יום אחרי פטירתו של מאן והשפיע עליו רבות, בעיקר בעת כתיבת הרומן "יוסף ואחיו". על הדמות הבדיונית חיים ברייזאכר אומר המספר עצמו שהיה לו אופי דוחה ומביך.

ברייזאכר, כמו גולדברג, סבור שהיהדות האמיתית נמצאת בחמשת חומשי התורה וכל השאר הוא התרחקות מבישה מהאותנטיות שלהם. ואלו דעותיו ב"ד"ר פאוסטוס", דעות שהקורא יוכל להבחין עד מהרה בקשר ביניהן לדבריו של לובושיץ:

שלמה המלך היה אסתטיקן שתש כוחו מרוב תענוגות ארוטיים, ומטומטם מתקדם מבחינה דתית, דבר שהיה אופייני להתפרקות מפולחן האל הלאומי הנוכח בפועל, התגלמות כוחו המטפיזי של העם, ולחזרה אל ההטפה לאלוהים שבשמים, מופשט וכלל־אנושי, מדת העם אפוא לדת של כל העולם. כדי להוכיח זאת אין לנו אלא לקרוא את הנאום שנשא לאחר השלמת בניינו של בית המקדש הראשון, שבו שאל: "כי האמנם ישב אלוהים על הארץ?" כאילו לא הייתה כל תכליתו, ותכליתו הבלעדית, של עם ישראל להקים משכן לאלוהים, אוהל, ולדאוג בכל האמצעים לשרייתה המתמדת של שכינתו….

[זו] תחילתה של תפיסת האלוהים המסואבת של משוררי התהילים, שאצלם האלוהים הוגלה כבר לשמים לחלוטין, והשרים בלא הרף על אלוהים שבשמים, בעוד שחמשת חומשי התורה אינם יודעים כלל את מקום משכנו של האל. שם אלוהים הולך לפני העם בעמוד אש, שם הוא רוצה לשכון בקרב העם… "האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה" – לשים מלים כאלו בפי האלוהים זהו פשוט דבר שטרם נשמע כמותו, סטירה של נאורות עזת־מצח בפניו של החומש, הקורא לקרבן במפורש "הלחם". רק צעד אחד הוא מהשאלה הזאת אל הרמב"ם, הידוע כגדול הוגי היהדות בימי הביניים, למעשה, מתבולל אריסטוטלי, המסוגל "להסביר" את הקרבנות כוויתור מצד האלוהים ליצריו העכומיים של העם, חה־חה… קיצורו של דבר מכבר אין עוד עם ודם וממשות דתית אלא מרק הומניסטי מימי… (עמ' 269).

אין מרחק גדול בין דברים אלו ובין הוויטאליות המדממת של טשרניחובסקי ("שמעון ולוי אחים, כלי אצילים מכרותיהם… ברוך אפם כי עז, עברתם כי קשתה, ירבו כמותם ביעקב, בכל תפוצות ישראל") ובין דמותו ההרואית של אליהו הנביא שסכין השחיטה שלו נוטפת דמם של נביאי הבעל במחזהו של מתתיהו שוהם "צור וירושלים", המציע להחליף את הוויטאליות הפגאנית בוויטאליות יהודית אלימה רבת־דמים אך מלאה חזון נשגב.

אם נשמע מדברים אלו שאינני מקבל את דבריו של לובוביץ – ההיפך הוא הנכון. ברייזאכר אולי אינו סימפתי ובוטה, אבל הוא אומר דברים הראויים לתשומת לב. אין ספק שחכמי ישראל בכל הדורות, אבל במיוחד בימי הביניים, קראו את החומש באופן חתרני ועיקרו אותו בקריאתם מהקשר הישיר בין א־לוהים ואדם, ואת האדם הגלו מלהתהלך לפני הא־לוהים, על כל הקשיים שבכך. יש לכך סיבות רבות שאין זה המקום לפורטן, אבל עיקרן, לטעמי, הוא העימות עם הדתות המונותיאיסטיות האחרות: מחד גיסא – הגשמת האלוהות של הנצרות חייבה הרחקה של כל גשמיות מטפיסית ביהדות, ומאידך גיסא – קנאותו של האסלאם להרחקת כל גשמיות חייבה את ההוגים היהודים, בעיקר אלו שהושפעו מהתיאולוגיה האסלאמית, כמו הרמב"ם, לא לפגר אחריו.

אלא שלובוביץ הולך רק מחצית הדרך, והכיוון שהוא מורה אליו מחייב ראייה כללית של הקדוש ברוך הוא בעל "שיעור קומה", שנוהג כדמות אדם לא רק בקבלת לחם הקרבנות אלא בכל אורחותיו: הוא מהיר חמה ומסוכן, הוא קנאי ו"אש אוכלה", דרישותיו והחלטותיו לגבי אדם ועם הן לעתים קרובות בתחום האבסורד. זוהי הדמות שעל פי התורה יש לשרות עמה. זה העליון־על־כול שגוזר גלות ועינוי של ארבע מאות שנה על זרעו של אברהם ללא כל סיבה מפורשת (נימוקם של חז"ל התולים את שעבוד מצרים בשאלת אברהם "במה אדע כי אירשנה" אינו אלא ניסיון לגאולה מן האבסורד שבעצם הגזֵרה, להכניס אל תוך התוהו את ההיגיון של חטא ועונש), שתובע מהנאמן לו להקריב את בנו, שזועם על משה "הרף ממני ואכלה אותם כרגע" ועוד הרבה.

ודאי אין זה א־ל שאין לו רצון ואין לו כוונה ואין לו דמות ולא דמות הגוף שנתן לנו קרבנות ומצוות רק כדי שנתעלה בתבונה ונגיע להכרתו בשכלנו. אם מיתוס – אז עד הסוף.

אביעזר וייס

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אדר ב' תשע"ד, 28.3.2014

מודעות פרסומת

פורסם ב-28 במרץ 2014,ב-גיליון תזריע תשע"ד - 868, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אביעזר
    יפה – אך לאן אתה שואף?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: