מאיר יערי ור' אלימלך | דוד מלמד

מנהיג "השומר הצעיר" ממרחביה נהג לציין את ייחוסו לר' אלימלך מליז'נסק. מה עשה הרב כשליערי החלוץ לא היה כסף משלו, אף לא לטבעת נישואין, אך הוא רצה לקיים חופה כדת משה וישראל?

ביום ראשון האחרון, כ"א באדר, יציינו יהודים בארץ ובעולם, כמדי שנה, את יום הזיכרון לפטירת ר' אלימלך מליז'נסק – הוא ה"נועם אלימלך", מאבות תנועת החסידות. אלפים יעלו לקברו בעיר ליז'נסק בפולין, חלקם יגיעו בטיסות מיוחדות, ורבים בארץ ובעולם יעבירו מדור לדור את עובדת היותם מצאצאיו. האיש, שספרו "נועם אלימלך" הפך לאחד מספרי היסוד של החסידות, ימשיך לרתק המונים הרואים בו את רבם הקדוש.

אחד שסיפר על ייחוסו לר' אלימלך היה לא אחר מאשר מאיר יערי, המכונה בכתובים, בין היתר, "האדמו"ר ממרחביה", ממנהיגי תנועות "השומר הצעיר", הקיבוץ הארצי ומפ"ם ואחד ממתווי דרכה של הציונות המרקסיסטית. הוא כמובן לא היה אדמו"ר, אך מסורת שעברה במשפחת אִמו הזכירה את ההתייחסות לר' אלימלך.

יערי נולד בשנת 1897, עלה ארצה בשנת 1920 ונפטר בשנת 1987. היה ממייסדי ההסתדרות הכללית וממקימי קיבוץ מרחביה שבו חי כל ימיו וסיפק ל"שומר הצעיר", לקיבוץ הארצי ולמפ"ם את המצע המרקסיסטי־לניניסטי שתורגם על־ידי חברי תנועות אלו באורח מעשי להתיישבות חלוצית ולהגשמה אישית. את התנועות הללו הנהיג במישור הרעיוני, החינוכי, ההתיישבותי והפוליטי.

סופר על מאיר יערי שפעם נשאל מה הסיבה למחלוקת הנצחית בינו ובין חברו להנהגת "השומר הצעיר" יעקב חזן. על פי הסיפור ענה יערי: זה בגלל שאני חסיד והוא מתנגד.

חדל להשתבח

יערי הוא אחד מאותם יהודים, מנהיגים ואנשים מן השורה, שהיו מצויים בדורות הקודמים, אלה שהתרחקו מן המסורת הדתית אך לא שכחו את מה שלמדו בצעירותם ב"חדר", בתלמודי התורה ובישיבות, ואת מה שראו בבתי הוריהם.

מסתבר שבמשך שנים סיפר יערי על היותו נצר לר' אלימלך, מצד אמו פרידה בתו של ר' יעקב הולושיצר. יערי שנולד בעיירה קנצ'וגה בפולין כינה את ר' אלימלך "סב־סבי, ר' אלימלך מליז'נסק", והוסיף:

אמי ז"ל הייתה בתו של ר' יענקל הולושיצר. סבא שלי התגורר בעיירה ששמה קנצ'וגה, ובה נולדתי לפני שעברו הורי להתגורר בריישא. שמו של אבי־אמי בא לו משום הפרבר שליד העיירה ליז'נסק, שריישא שימשה לו כמעט עיר בירה. כל חשיבותה של העיירה ליז'נסק בא לה מהאדמו"ר, הצדיק הנודע רבי אלימלך הידוע בשם רבי אלימלך מליז'נסק. סבי, רב יענק'ל הולושיצר, ביקש להשיא את בתו ללמדן. כיוון ששמו של אבא הלך לפניו כעילוי, השיא לו את אמי (מאיר יערי, דיוקנו של מנהיג, עמ' 14) .

על זיכרון נוסף בנערותו כותבת אביבה חלמיש בביוגרפיה "מאיר יערי":

ביום השנה למות אביו ביקר מאיר ברישא [העיר שאליה עברו הוריו מקנצ'וגה. ד"מ], ושימח את אמו בעוברו לפני התיבה מעוטף בטלית (עמ' 23).

וב־1970 התפאר יערי קבל עם ועולם:

לאמי היה ייחוס המוליך עד לרבי אלימלך מליז'נסק… והוא היה גדול האדמו"רים שבדורו (עמ' 328).

אך לאחר מכן חלה ירידה בציפיות:

יערי הרבה להזכיר, בגאווה, שר' אלימלך היה סב־סבו, קשר משפחתי שבהיותו מצד האם קשה להתחקות אחריו… לאחר שאחיו משה, מי שהיה ההיסטוריון של המשפחה (וגם של העיירה), גילה לו שאין דוקומנטציה מספיקה על היותם צאצאי ר' אלימלך, חדל יערי להשתבח בכך (עמ' 23).

רבים יעבירו מדור לדור את עובדת היותם מצאצאיו. קבר ר' אלימלך מליז'נסק  צילום: עמנואל דיאן

רבים יעבירו מדור לדור את עובדת היותם מצאצאיו. קבר ר' אלימלך מליז'נסק
צילום: עמנואל דיאן

מוסדות הדת והמדינה

קיים מאגר בשם "עינות נעם" המתעד בפירוט את צאצאיו של ר' אלימלך בכל העולם. בענף מס' 34 דור רביעי, תחת הכותרת "(משוער) – קשר לא ידוע", נמצא כתוב:

דור חמישי: אסתר יעקובס (בת לייזר יעקובס וסימה) / דור שישי: יעקב הולושיצר, בקנצ'וגה / דור שביעי: פרידה הולושיצר בז'שוב (וחיים וואלד) / דור שמיני: מאיר יערי (וואלד) בז'שוב ומרחביה (ואנדה קארפ).

מובן מאליו שגאוותו של יערי על ייחוסו לר' אלימלך אינה מעידה על שינוי כלשהו ביחסו לדת ולממסד הדתי. כך למשל, בסתיו 1943 ענה לרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל שמחו על המקלחות המשותפות בקיבוצי "השומר הצעיר" שדבריהם הם גידופים העטופים "מליצות רבניות". יערי שאל את הרב הרצוג אם כשכיהן כרב באירלנד "היה מרהיב עוז בנפשו מבלי לדפוק על הדלת להתפרץ לתוך תחום חייו הפרטיים של סוציאליסט בן־דתו, כמו למשל הרולד לאסקי", והוסיף:

הננו שוללים מאת הרבנות הראשית את זכות התערבותה בתחום חיינו הפנימיים והציבוריים. הננו מסרבים בפרינציפ להזדקק לעצותיכם ולהוראתכם בשאלות מוסר וחינוך.

הוא מגדיר את סגנון מכתביהם כסגנון גידופים בעל אופי משפחתי, "אולם אנו – כידוע לכם – איננו שייכים למשפחת המאמינים". הוא מזכיר לרבנים את האלמנטים הרואים באסון ישראל הזדמנות להחזרת עטרת הקלריקליזם ליושנה, ואין הוא יכול לשחרר את הרבנים הראשיים מאחריות עקיפה לרוח אי הסבלנות וההתגרות הפושה ופושטת ברחובות. יערי חוזר על עמדתו העקרונית התומכת בהפרדת מוסדות הדת והמדינה תוך מתן יחס של כבוד למאמינים והכרה בצורך לספק את צורכיהם הדתיים:

אין לנו כל עניין בפגיעה כל שהיא בהרגשות הדתיות של ציבור המאמינים… אולם נתנגד לכל התערבות בחיים הפרטיים והציבוריים של הלא־מאמינים ונילחם ללא רתיעה על הפרדה מוחלטת בין מוסדות הדת לבין המוסדות האזרחיים־החילוניים.

יעל ויילר, חוקרת שעסקה רבות ב"השומר הצעיר", כותבת במאמרה "תיקון העולם של השומר הצעיר" על אנשי התנועה:

הם ראו את עצמם חילונים ומורדים, ללא 'אלוהים בשמים' – בהכרה ובמעשה, אבל ביטאו בדרכים שונות דתיות (רליגיוזיות) בעלת עוצמה ייחודית. לא הייתה זו דתיות מסורתית קונבנציונלית, אלא דתיות אקסטטית, פורצת גדרים, יוצרת ומלקטת ליקוטים לא־מקובלים ונועזים.

היא מביאה את דברי יעקב חזן, בן־זוגו של יערי להנהגת מפ"ם ו"השומר הצעיר":

תחושת הפליאה מול הטבע, הודו וסודותיו, לא הרפתה כבר ממני, כיהודי חילוני, המתקומם נגד שתלטנותו של הממסד הדתי, המבקש להטיל מרותו על כולנו. איני סובל – יחד עם זאת – את הרציונליזם הפרגמטי והיבש של החילונים האנטי־דתיים. איני מוכן להשאיר להם, לדתיים, את הקדושה, ולנו לחילוניים את אפרוריותו של העולם, עולם חסר סוד ורז. לא־דתי, יותר נכון א־דתי, אני חי את העולם הזה כסוד מופלא.

בכתיבתם קיים שימוש חי ויצירתי בשורה של מושגים ומטבעות לשון מהמשנה והתלמוד, מושגים שתוכנם התחדש על ידי האר"י מצפת ותלמידיו ושנצבעו מחדש על ידי הבעל־שם־טוב ותלמידיו… במיסטיקה ה"שומרית" ניכרת השפעה חסידית בולטת מכלי ראשון – חלק מחניכי התנועה הכירו את חצר הרבי החסידי… רוב היסודות המיסטיים הגיעו אל חניכי "השומר הצעיר" וחבריהם ממקורות חסידיים, בין השאר באמצעות קשרים משפחתיים, רוחניים וחברתיים רבים שהיו בינם לבין תנועת החסידות.

ביטא זאת גם אחד מראשוני "השומר הצעיר", יהודה יערי, שאמר: "החסידות היא המעיין שממנו שאבנו שירתנו ומזון לנפשנו באותם ימים ראשונים".

אורי הייטנר מספר כי יערי "לא שש לשיתוף פעולה עם גורמי השמאל שלחמו למען הפרדה בין דת ומדינה, והסביר: 'אנשי טירת צבי יקרים לי יותר מאשר הביטניקים הכנענים הללו'" (חדשות בן־עזר 848, 17.6.2013).

 "אני חסיד והוא מתנגד". מאיר יערי, 1949  צילום: לע"מ


"אני חסיד והוא מתנגד". מאיר יערי, 1949
צילום: לע"מ

תעמולה לחופה

פן אחר של מאיר יערי מתגלה בספר "אנדה – פרקי חיים של חלוצה", שבו מספר יערי סיפור המתקשר אולי לשרידי הגנטיקה המשפחתית:

עם בוקר הטלנו את נעלינו המרופטות על שכם והלכנו יחפים לאורך החוף השומם, המשובץ ביצות – עד חיפה. שם נעלנו את נעלינו, טרחנו לנקותן והתחלנו לחפש רב שיעמיד לנו חופה (קיבוץ מרחביה, 1995, עמ' 40־39).

ואנדה אשתו מוסיפה:

כשהגענו לחיפה, מאיר פתאום סיפר לי שיש לו הורים אדוקים והוא מאוד אוהב אותם וקשור אליהם. למענם הוא מוכן שאנחנו נלך לרב. הדבר הזה היה בבחינת סוד כמוס. אסור היה שמישהו ידע על כך. ללכת לרב? זה היה מוקצה ופסול מטעמים אידיאולוגיים. מה פתאום ללכת לרב? הרי אנחנו נלחמים נגד הדת… אלא לאחר שהגענו לחוצות חיפה, החל מאיר לשאול ולהתעניין היכן יש פה איזה רב, כזה שאפשר לגשת אליו. את כל המשא־ומתן מאיר ניהל עם הרב שהגענו אליו, ואילו אני לא ידעתי דבר על פרטי הפרטים. ובכלל – מה אישה יכולה לייעץ?

הרב היה נלהב מאוד לקיים את המצווה. מאיר אמר לו בערך כך: אתה יודע, אנחנו חלוצים, כסף אין לי, גם לא טבעת. אך אנו בכל זאת רוצים להתחתן ומבקשים שתעמיד לנו חופה. וכל זאת למען ההורים וכו‘. הרב הנלהב רצה חופה עם מניין, שיהיו עדים, שיחזיקו את מוטות החופה. הוא גם כתב לנו כתובה וחתם מה שחתם וקיים את כל הפרוצדורה כהלכתה עד הסוף.

על דבריה מוסיף יערי עצמו:

כשבאנו בסוף אל הרב ואמרנו לו כי ברצוננו להתחתן – היה כחולם… הוא התעלם מדיני טבילה ומקווה, אולם שאל אותי: והטבעת היכן? לבסוף פסק שאפשר לקדש את הכלה גם במג'ידה (מטבע תורכי)… אבל גם מג'ידה לא הייתה לנו. והוא, הרב בכבודו ובעצמו, הלווה לנו את המטבע ומיאן לקבלה בתום הטקס.

והנה לסיום דברי אנדה, אשתו:

בסוף, כשכבר רצינו ללכת ומאיר אמר לו יפה תודה, הוא אמר: אתה יודע מדוע עשיתי לך את זה? הרי כסף לא שילמת לי, נכון? גם עדים לא היו לך, ואפילו לא טבעת. אומר לך: אני מבין שאתה מן החלוצים ויש לי בקשה גדולה אליך. אני יודע שהרבה חלוצים חיים חיי משפחה בלי חופה וקידושין. אני מבקש ממך, תעשה תעמולה שכולם יבואו אלי, ואני אקבל אותם בסבר פנים יפות ואעמיד להם חופה כמו לך, חינם – ובלבד שלא יגורו יחד בלי חופה וקידושין. 

סיפור הקשר של מאיר יערי, הציוני החילוני המרקסיסט, הוא סיפורם של בני הדורות הקודמים – שגם כשהתרחקו ממסורת אבותיהם נשארו תמיד מחוברים בדרכם שלהם אל המעיין שממנו שאבו את שירתם ואת המזון הפנימי והרוחני לנפשם היהודית.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אדר ב' תשע"ד, 28.3.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 במרץ 2014, ב-גיליון תזריע תשע"ד - 868 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. המורכבות של דור החלוצים ומייסדי הקיבוצים בקשר לזהות היהודית-דתית היא מן המפורסמות ומדובר אכן ככל דבר מורכב בהיבט מרתק

    ראוי להזכיר בהקשר זה "יערי" אחר שהיה מאבות התנועה הקיבוצית הלא הוא הסופר יהודה יערי שככל הנראה הוא זה שנתן את השם "קיבוץ" לצורת ההתיישבות הזו על פי מה שהוא בעצמו סיפר שהושפע מחסידי ברסלב ששהה בקרבם בירושלים שסיפרו לו על "הקבוץ הקדוש באומן" בו הם מתקבצים מידי ראש השנה

    יהודה יערי לא רק במקרה זה אלא באופן כללי הושפע מהחסידים עוד מגליציה ממנה עלה ארצה ובקיבוץ בו הוא גר בית אלפא הוא היה מארגן ערבי הוואי של שירה וריקודים והיה מכנה את המשתתפים "חסידים"

    לפני כמה שנים האדמו"ר ממודזיץ התארח בקביוץ כינרת וערך שם טיש ולפי המתואר בכתבה על כך חלק מהמבוגרים יותר בקיבוץ הצטרפו לניגונים אותם הם הכירו מהילדות ונשמרו למרות האווירה האנטי דתית ואנטי "גלותית" ששרתה בקיבוצים

    וכמתואר במאמר המעניין כאן-יישר כח לדוד מלמד הכותב!

  2. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3868005,00.html

    והנה הכתבה על הטיש שדיברתי עליו בקיבוץ כינרת לפני ארבע שנים

    מי ייתן וירבו כאלו בישראל!

  3. למען יאריכון ימיך

    מאיר יערי כיבד את הוריו ונשא את רעייתו בחופה וקידושין כרצונם, למרות שהדבר לא היה מקובל בחברה בה הוא חי. לא פלא שזכה לאריכות ימים – תשעים שנה!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: