גולם! | שלום רוזנברג

העמים הקוראים לאחריות מוכנים למכור את סודות כלי ההרס הגדולים ביותר תמורת כסף או נפט

בואו ונלמד יחד מילה עברית אחת. כולנו שמענו אותה ואף משתמשים בה, אלא שאת משמעותה המקורית שכחנו. כוונתי למילה "גולם". אנו מכירים מילה זאת כמילת בוז: "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם" (אבות ה, ז), אך גם כמונח ניטרלי, כבמחזור החיים של חרקים רבים: ביצה, זחל, גולם, בוגר.

למילה "גולם" יש שורשים מקראיים ובייחוד בתהילים קלט: "גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ…". בפרק מופלא זה עומד המשורר ומביט בהתפעלות אחורה על חייו, למן הימים שבהם איבריו עדיין לא היו מורגשים, והעובר אינו אלא גוש תאים. נראה שזה השלב שלו קורא המקרא "גָּלְמִי". האדם היה אז גָּלְמִי בחושך שברחם אמו, אך הקב"ה דאג ודואג להתפתחותו. "וְעַל סִפְרְךָ", בספרך (הגנטי), ובו התוכנית האמבריולוגית, יִכָּתֵבוּ מראש האיברים כולם. יָמִים יֻצָּרוּ, לכל איבר זמן מיוחד שבו הוא ייווצר. הכול כתוב מראש, בשעה שלא אֶחָד בָּהֶם טרם היה.

את ה"גולם" נמצא שוב במשנה בהקשר אחר. במסכת כלים פרק י"ב נאמר: "גלמֵי כלי עץ" ו"גלמֵי כלי מתכות". הגולם כאן מתואר ככלי שלא נגמרה מלאכתו. האם במקרה זה הוא מסוגל לקבל טומאה? החומר נמצא, אך הצורה עדיין לא שלמה. מכאן השימוש הפילוסופי שנתן לו הרמב"ם. "גולם" הפך להיות המילה המתארת את ה"חומר", מונח שלא היה מקובל עדיין בזמן פירוש הרמב"ם למשנה, ויופיע רק בתרגומי התיבונים. גישתו של הרמב"ם אפשרה את הקומבינציה "חומר גולמי", בעצם: "חומר חומרי".

יהודי ומוסלמי פטליסטים

מעתה מסוגלים אנו לקרוא קטע פילוסופי עקרוני מתוך הלכות תשובה של הרמב"ם (ה, ב):

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן!

הרמב"ם בהקדמה לשמונה פרקים (פרק ח) מוסיף התייחסות נוספת: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג' ל"ח)… המעשים הרעים… והטובים". הרמב"ם נלחם קשות נגד האמונה בפטליזם בכלל, וב"פרדסטינציה" בפרט, דהיינו בקביעה שגורלו של האדם אך גם מעשיו קבועים מראש. כבר נקבע לפני לידתו האם יהיה צדיק או רשע. אנו קוראים ותמהים. יפים הדברים, אולם מה פשר ההבחנה המוזרה המוכנסת לתוך הטקסט, בין שני ציונים: טיפש ו"גולם"? לדעתי, כתיבתו מראה לנו כאן, שוב, כיצד הרמב"ם מציג לפעמים תזה, קביעה הגותית, בעזרת מילים בודדות. הבה ננסה ללכת בעקבותיו.

נתאר לפנינו שני אנשים. מבגדיהם אנו לומדים שהאחד מוסלמי והשני יהודי. שונים מאוד, אלא ששניהם פטליסטים, המאמינים שהכול בידי שמים ללא "חוץ מ־". בעצם, הבחירה החופשית היא רק אשליה. לשניהם אותה דעה, אבל… הפטליזם של המוסלמי מתאים לתיאולוגיה של דתו. היא מאמינה שתהיה פגיעה חמורה בריבונות של ריבון העולם אם הוא לא ישלוט על הכול, אם יישאר קצת חופש לאדם. בעיני הרמב"ם מושג הריבון בתיאולוגיה זאת הוא טיפשי, והמקבל אותה כחלק מדרישת דתו הוא טיפש.

נפנה עתה ליהודי. הוא מקבל את אותה עמדה, ואולי אף חושב שעל ידי כך הוא מכבד באופן נכון יותר את הקב"ה. אלא שבכך לא הגיע כלל לדעתה של היהדות. אכן, לא מעט יהודים האמינו שקבלת הגזירה השמימית הקדומה בעניינים של טוב ורע היא עמדה יותר דתית מאשר הבחירה החופשית. הוא "גולם" שלא השלים את התפתחותו הרוחנית, אם תרצו את חינוכו היהודי. ועל כך נאמר "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר…".

אם ירצה

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" נאמר בתלמוד, ובמה שאינו "יראת שמים" האדם כפות? יש אכן תחום בחיים שהוא בידי שמים, רובד שאין לנו עליו שליטה, התכונות שאיתן אדם נולד. הרמב“ם חשב שלמרות הקושי אנו מסוגלים לשנות אפילו תחום זה. לכל מה שאנו עושים ביתר תחומי החיים, יש השלכות דתיות ומוסריות. מעניין! בחיפוש החירות, הרמב“ם הפך את התחום הניטרלי לבמה נוספת של מאבק בין קודש לחול ובין טוב לרע. “הכול שפיט“. הכול? כן. כי בכל דרכיך דעהו ולא רק בדל“ת אמות של הלכה.

סיפר לי פעם סמואל טולדנו, אדריכל השינוי במעמד החוקתי של יהודי ספרד חמש מאות שנים אחרי הגירוש, שכאשר הוא היה ילד במרוקו הספרדית, היה אחד המשרתים של המשפחה מבקש ממנו כל שבוע שיגיד לו מי זכה בפיס בהגרלה השבועית. עד מהרה הוא הבין שאף פעם אותו אדם לא קנה כרטיס פיס. אבל הוא האמין שאם ריבון העולם ירצה, הוא יזכה.

אלא שהאמת קצת יותר מסובכת. אכן, סיפורים דומים התרחשו בזמן המלחמה נגד המלריה. אבל מצד שני, האמונה שאין מעשיי תלויים בי מסוגלת לדחוף את המאמינים למלחמות איומות, בהן רק מי שמראש נידון למות – ימות, האחרים יכולים ללכת באש ובמים ולא ייפגעו. כך האדם מאבד את האחריות ומעשיו הופכים קטסטרופליים. התיאולוגיה מתעוותת, היא הופכת כלי של רצח. הטרגדיה הגדולה היא שאותם העמים הקוראים לאחריות מוכנים למכור ללא אחראים את סודות כלי ההרס הגדולים ביותר, תמורת כסף או נפט. התיאולוגיה הרה לזנונים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אדר ב' תשע"ד, 28.3.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 במרץ 2014, ב-גיליון תזריע תשע"ד - 868, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: