נקודות לבנות בחלל אינסופי | צחי כהן

מה בין אסטרונאוטית, שחור עור בארה"ב של המאה ה־19 ולוחם שייטת אמריקני? שלושה שורדים 
בשלושה סרטים מגייסים את תקוותם בעתיד כדי להחזיק מעמד בקשיי ההווה

על מרקענו, ובשמי האוסקר הממשמש ובא, הפציעו השנה מספר סרטים שונים מאוד זה מזה, העוסקים בבסיסם באותו הנושא. ובכן, מה בין אסטרונאוטית שמשימתה בחלל משתבשת, בן חורין שחור עור בארה"ב של המאה ה־19 ולוחם בצוות שייטת "כלבי הים" האמריקנית בהרי אפגניסטן? שלושתם שורדים, או ליתר דיוק – שלושת הסרטים מספרים סיפור הישרדות.

בסרט "כוח משיכה" משימת החלל שבה שותפה ד"ר ראיין סטון (סנדרה בולוק) תחת פיקודו של מאט וולובסקי (ג'ורג' קלוני), האסטרונאוט הוותיק והפטפטן, משתבשת. הרוסים משמידים לווין ריגול ומתניעים שלא מדעת שרשרת תגובות המביאה להשמדתם של רוב לוויני התקשורת ולענן פסולת המקיף בעוצמה קטלנית את כדור הארץ. בדרכו מנקב ענן הפסולת את מעבורת החלל שבה הגיעו סטון ווולובסקי לחלל, קוטל את חבריהם למשימה ומשאיר אותם בודדים בחלל. כיצד ישרדו?

ב"השורד האחרון", מרקוס לוטרל (מארק וולברג בתפקיד הממצה את רגישותו, פגיעותו וקשיחותו), לוחם שייטת מנוסה, יוצא עם חבריו למשימת התנקשות במנהיג טליבאן אפגני המוצא מסתור בכפר הררי. עם הגיעם רגלית לנקודה שממנה תכננו לצלוף בו, מגלים חברי הצוות המצומצם כי הכפר נסתר מהם ועליהם לשפר מיקום. בדרכם לנקודה העדיפה שמצאו הם נתקלים בדילמת הל"ה בגרסת אפגניסטן: שלושה רועי עיזים מגלים במקרה את צוות המתנקשים, והללו מתלבטים מה לעשות בהם. הם מחליטים לשחרר את הרועים, ואלו מזעיקים כוחות טליבאן גדולים הסוגרים על לוטרל וחבריו. כיצד ישרדו?

ב"12 שנים של עבדות" סולומון נורת'אפ (השחקן האנגלי ממוצא ניגרי צ'יווטל אג'יופור, הזכור מהקומדיה הרומנטית "אהבה זה כל הסיפור") הוא אדם חופשי ושחור עור המתגורר עם אשתו וילדיו בעיירה בניו יורק. הימים הם הימים האחרונים של העבדות, ערב מלחמת האזרחים האמריקנית. שני נוכלים מזמינים את נורת'אפ, נגן כינור מוכשר, לנגן כליווי למופע אשליות שהם מעלים. לאחר ליל שתייה הוא מוצא את עצמו, בחברת חטופים נוספים, בדרכו אל אחוזות הדרום – שם גואה עדיין שעבוד העבדים. כיצד ישרוד?

מתוך '12 שנים של עבדות'

מתוך '12 שנים של עבדות'

רוצה לחיות

שלושת הסיפורים שונים; שניים מהם מבוססים על אירועים אמיתיים, ואילו סרט החלל פיקטיבי (אם כי ריאליסטי מאוד בפרטיו הטכניים. הוא משתייך לתת הז'אנר "יכול היה לקרות" של סרטי המד"ב). שלושת הסרטים מסופרים בשלוש שפות קולנועיות שונות: שפת האקשן הקצבי של השורד האחרון, בבימויו של פיטר ברג שחידד לאחרונה את שפתו זו בסרט "באטלשיפ"; שפת החלל הפילוסופית של אלפונסו קוארון (המוכר לצופים בארץ בעיקר כבמאי "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", הסרט שציין את מעבר סרטי הסדרה לתחום האפל); והבימוי המאני־דפרסיבי של סטיב מקווין (במאי עולה שביים עד כה שני סרטים, "רעב" ו"בושה", שעסקו גם הם בהצבת גיבוריהם אל מול משמעויותיהם הקיומיות של מעשים שחוללו או שנמנעו מהם).

אופן הפעלת השחקנים שונה מאוד: "כוח משיכה" הוא סרט קאמרי – משחקים בו שישה שחקנים בלבד, רק שניים נראים על המסך ממש, וברוב רובו של הסרט משחקת שחקנית אחת; ל"השורד האחרון" ארבעה גיבורים עיקריים, ושאר הדמויות נראות ברקע או כצלליות־מטרה; ו"12 שנים של עבדות" הוא סרט אפי שבו דמויות רבות ומורכבות הפוגשות בגיבור לאורך מסעו. אפילו צורת הסיפור שונה: "השורד האחרון" נפתח באקספוזיציה של קטעי דוקו המתעדים את המיונים הקשוחים עד אכזריות של טירוני "כלבי הים", ולאחר מכן מתמקד בענייניות בלוטרל תוך מעקב אחרי ההתרחשויות במפקדת העורף במקביל. "12 שנים של עבדות" מספר את קורותיו של נורת'אפ מרגע לכידתו ועד לשחרורו, אולם מזנק לאחור בפלשבקים כדי לחדד נקודה אישיותית או דילמה מוסרית, ובעיקר כדי לתת רקע על התלבטויותיה של הדמות. ב"כוח משיכה" מתמקדים המצלמה, הסיפור והעריכה בסטון ובה בלבד, ללא זינוקים וללא חריגות. הסרט עוקב אחרי הישרדותה תוך ניסיון לתת תחושת מציאות ריאלית ככל האפשר (ושימוש מרבי בטכניקת תלת ממד).

אולם במהותם מעלים שלושת הסיפורים את אותן שאלות: מה מניע את האדם הנתון במצב חסר מוצא? מאין שואב המיואש את הכוחות להתגבר על ייאושו? מה בין הכשרה, הכנה ואימונים לבין היציאה ממצבי לחץ ומצוקה? האומנם יש יתרון ללוטרל, לוחם הכוחות המיוחדים שאומן כל חייו הבוגרים להתמודדות עם מצבי קיצון, על סטון, הרופאה שאומנה כאסטרונאוטית כדי להכשירה למשימת החלל, אך אינה מקצוענית כוולובסקי מפקד המשימה? והאם לשני אלה יתרון כלשהו על סולומון נורת'אפ הנתלש לפתע ממציאות חייו השלווה אל גיהינום העבדות?

"הישרדות אינה קשורה לאפשרות המוות הוודאי, אלא להימנעות מסיכונים", אומר לסלומון אחד מהחטופים המובלים עמו דרומה בבטנה של ספינת עבדים. "אני לא רוצה לשרוד", עונה סלומון, "אני רוצה לחיות". הישרדות תלויה במשמעות.

מתוך 'כח משיכה'

מתוך 'כח משיכה'

גוף או רוח

מהם, אם כן, עקרונות ההישרדות? שלושת השורדים עוברים מספר שלבים הכרחיים במסעם להישרדות: ביטחונם האישי, שבו הם רוויים כמעט עד לזחיחות בנקודת ההתחלה, מתנפץ כמעט מיד; נורת'אפ מתעורר לאחר ליל שתייה כבול באזיקים ושפת הדיבור המעודנת שנקטו סביבו עד כה מתחלפת בדיבור גס ומשפיל, זהותו אובדת לו עם ניירותיו הרשמיים ושמו הופך בפי כול ל"פלאט". סטון מאבדת את אחיזתה, במלוא מובן המילה, כשהיא מנותקת מהזרוע המעגנת אותה למעבורת החלל ומוצאת את עצמה (ואנו עמה) נסחפת ומסתחררת בחלל. לוטרל מאבד את שליטתו במציאות ואת כוחו בשלב מתקדם למדי של הסרט, כשמתחוורים לו יחסי הכוחות הבלתי סבירים שעמם עליו ועל חבריו להתמודד, וכישלונן של כל מערכות התקשורת שבהן היו מצוידים. השלושה מאוימים פיזית בהשמדה מיידית במגוון של דרכים, שיטות ומצבים.

שלושת השורדים נדרשים לפיזיות. לוטרל המסוקס והמאומן מורגל במאמץ אך סופג חבטות ופציעות שכמותן טרם חווה. סטון אומנה למשימת החלל ונמצאת בכושר טוב למדי, אך הפחד והמצוקה סוחטים אותה וגורמים לה לצרוך חמצן בשיעור גבוה הרבה יותר מכפי שהייתה אמורה לצרוך, ודוחקים אותה אל מעבר לקו האדום של חליפת החלל שבה היא כלואה. נורת'אפ המעודן הופך בבת אחת לרכוש, בהמת עבודה, גוש בשר שמותר ואף רצוי להלקות ולהשפיל.

המפגש עם הפיזיות הקיצונית מציב את שאלת מהות האדם – האם האדם הוא גופו המוכה והדואב, או שמא רוחו הבלתי נשברת? בשלושת הסרטים נידונה שאלת זהותם של גיבוריו, כששמותיהם מוחלפים או מאותגרים ("איזה מין שם זה ראיין לבת?", שואל וולובסקי את סטון בניסיון להסיח את דעתה מפחדיה עת הם מרחפים בחלל הריק אל עבר תחנת חלל מרוחקת; "אבי קיווה לבן", היא עונה), והם משנים את הופעתם החיצונית באופן המגדיר את זהותם מחדש (נורת'אפ מחליף את מחלצות הנגן בחולצת עבדים גסה, סטון עוטה חליפת חלל רוסית כשהיא מגיעה לתחנת החלל, לוטרל מסיר את מדיו ועוטה גלביה אפגנית כשהוא מסתתר בכפר ידידותי).

שלושת השורדים, וכאן אולי נקודת העומק שבה נפגשים שלושת הסרטים, נקראים לגייס את תקוותם בעתיד, את נחישותם לממש את חייהם, את אמונתם באפשרות הישועה והגאולה, כדי לשרוד בקשיי ההווה. השלושה נאלצים להיפרד בזה אחר זה מחבריהם ומסביבתם האנושית התומכת (שלושת הסרטים יכולים היו להיקרא בשמו הלועזי של "השורד" – Lone Survivor, לאמור: שורד בודד), אך שלושתם נתקלים גם במחוות עוצרות נשימה של נדיבות ופילנתרופיה של חבריהם המוסרים את חייהם ממש כדי להצילם. אסירות התודה של שלושת השורדים, כל אחד בבדידותו, משמשת אף היא מניע נפשי עמוק להישרדות, בבחינת רצון להצדיק את קרבן חבריהם.

ללא המניעים הגדולים

משלושת הסרטים נעדרות השנאה וההאשמה: סטון יכולה הייתה להאשים את הרוסים שנהגו באופן אלים ובלתי אחראי כשהשמידו את הלוויין; לוטרל יכול היה להאשים את הטאליבן, לשנוא את מפקדיו על התכנון הכושל ואת עצמו וחבריו על הביצוע הלא מדויק; ונורת'אפ מרגיז כמעט בהשלמתו עם מצבו כנחות לאחר מספר פרפורי מחאה. את קול המחאה על העבדות כמצב אנושי נושא סמואל באס (בראד פיט), מנהל עבודה לבן המבקר את אדוניו האכזרי של נורת'אפ ומנבא את נקמת האדם השחור שבוא תבוא.

ויש מרכיב נוסף המפתיע בהיעדרו, ומבטא אולי טוב מכול את רוח הזמן המשותפת שהנביטה אצל שלושה תסריטאים, בשלוש חברות הפקה שונות, סיפורים כה דומים וכה שונים: מכל שלושת סיפורי ההישרדות נעדרים לחלוטין "המניעים הגדולים". לוחם הכוחות המיוחדים לא מדבר על "למען המולדת" או על "הערכים האמריקניים"; האסטרונאוטית ניצלת אמנם בשל "אחוות העמים" המאפשרת לה לעבור ממעבורת אמריקנית לתחנת חלל בינלאומית בחללית רוסית ואז ביחידת הישרדות סינית, אבל לא מונה אחווה זו כמניע; ואף נורת'אפ בן המאה ה־19 לא רואה עצמו כנציג האדם השחור או בן האנוש המשועבד, אלא שורד כאביהם של ילדיו וכבעלה של אשתו.

האחווה הגדולה, חובקת העולם, הקרבה הקיצונית המדביקה שורדים בעת צרה ומצוקה, רק מדגישה את בדידותו הקיומית של האדם בעולם שחדל לדבר את שפת "המניעים הגדולים" והפך את כל תושביו ל"שורדים בודדים", נקודות לבנות המתרחקות זו מזו בחלל תלת ממדי אינסופי.

 —————

כוח משיכה

ארה"ב 2013, במאי: אלונסו קוארון

השורד האחרון

ארה"ב 2013, במאי: פיטר ברג

12 שנים של עבדות

ארה"ב ובריטניה, 2013, במאי: סטיב מקווין

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ח אדר א' תשע"ד, 28.2.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 בפברואר 2014, ב-גיליון פקודי תשע"ד - 864 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. אמיר שכטר

    כדאי לציין שבסרט 12 שנים של עבדות דווקא כן מציינים את פעילותו של גיבור הסרט סולומון נורתאפ למען מיגור העבדות ואת פעילותו בארגון שעזר לעבדים נמלטים בשונה מהאמור כאן שהישרדותו של נורתאפ באה לידי ביטוי בסרט רק בפן האישי כבעל משפחה שמתגעגע לאשתו וילדיו וכו'

    נכון שציינו זאת רק בכיתובית בסוף הסרט שציינה את המשך הסיפור[המדהים!] של נורתאפ במציאות ולא בגוף הסרט אך בכל זאת עדיין מדובר בציון של עובדה זו בחייו של גיבור הסרט

    על כל פנים בסיפורו המרתק של נורתאפ עולות הרבה שאלות ותמיהות למי שראה את הסרט איך הוא לא ניצל כמה וכמה הזדמנויות טובות מאוד להימלט או יותר מדויק לגלות את זהותו כאדם חופשי שנחטף[זהות אותה משלב כל שהוא הוא הסתיר] במשך 12 השנים הללו

    לא ארחיב בפירוט בכדי לא להרוס למי שלא ראה את הסרט ומתכנן לצפות בו אבל מי שראה נראה לי יבין על מה אני מדבר

    ויכול להיות שבספרו של נורתאפ שעליו מבוסס הסרט יש יותר אינפורמציה והסברים וטרם קראתי אותו.

  2. אמיר שכטר

    ספר שכן קראתי שאני יכול להמליץ עליו למי שנושא העבדות בארה"ב מעניין אותו הוא "עבד אמריקני סיפור חייו" של פרדריק דאגלס שהיה עבד שברח מאדוניו ונהיה אינטלקטואל מוביל בארה"ב והיה אחד מאנשי הציבור המובילים בתנועה לביטול העבדות ובמאבק לשוויון זכויות של השחורים

    -שגם במדינות הצפון שהתנגדו לעבדות עדיין היה מצב השחורים שם לא מזהיר באותה תקופה-טרם מלחמת האזרחים ואחריה

    כדאי מאחד לקרוא

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: