שיהיה מרוצה לקהל | אריאל פינקלשטיין

תהליך ההסמכה של הרב צריך להיעשות על ידי רבנים, אך בחירתו חייבת להיות בידי הציבור. בהיסטוריה היהודית תפקיד הרב נקצב לתקופה מוגדרת וכך ראוי גם היום

לאחר פטירתו של הרב ציטרון ב־1927 חיפשה מועצת עיריית פתח תקווה רב חדש לעיר ופנתה לרב יוסף שלמה כהנמן, שכיהן כראש ישיבת פוניבז' בליטא ולימים הקים את ישיבת פוניבז' בבני ברק לאחר השואה ועמד בראשה. חליפת המכתבים בין הרב כהנמן לחברי המועצה מלמדת כי מועמדותו של הרב כהנמן לא יצאה לבסוף אל הפועל, בעיקר בשל דרישתו לערוך משאל עם בין כל תושבי העיר על בחירתו. הרב כהנמן חשש שבחירתו לא תהיה מקובלת על כלל הציבור בעיר ולכן דרש את ביצוע משאל העם אך מועצת העיר לא נענתה לדרישתו.

בעיניים של דתיים בישראל ב־2013 הדרישה של הרב כהנמן נראית תמוהה: משיחות רבות שערכתי בנושא אני מגלה שככל שאדם מגדיר את עצמו דתי יותר, כך הוא סבור שהציבור צריך להיות מעורב פחות ופחות בבחירת רבניו. השורש לכך טמון לדעתי בהתמסדות הרבנות בארץ ישראל. בתקופת היישוב ובעיקר לאחר הקמת המדינה הפכה הרבנות לגוף המצוי תחת חסותו של משרד הדתות. רבני השכונות ממונים על פי חוק באופן ישיר על ידי השר לשירותי דת, בעוד החוק קובע שעל השר לשירותי דת לקבוע תקנות לבחירת רבני עיר, אך אל לו למנות אותם בעצמו. לפיכך, התקנות הותירו את בחירת רבני הערים בידי גוף בוחר המורכב מנציגי מועצת העיר, מנציגי המועצה הדתית ומנציגי בתי הכנסת בעיר.

אף על פי כן, בניגוד להנחיות החוק, ראו לנכון שרי הדתות השונים להתערב בבחירת הרבנים ולהשפיע על מינוי נציגי הגוף הבוחר, ובעיקר על נציגי בתי הכנסת. השר הקודם, יעקב מרגי, אף אמר זאת במפורש בראיון לעיתון "מיום ליום" מלפני שנה, בעודו מכהן בתפקיד: "מינוי רבני ערים כפוף ישירות אלינו ואנו הזרוע הביצועית למינוי הרבנים…. אנו נפעל כתנועה ואני כשר למינוי ובחירת רב העיר הספרדי (לירושלים), הגאון רבי יצחק יוסף". גם כיום ישנה ציפייה בציבור הדתי־לאומי שסגן שר הדתות, הרב אלי בן־דהן, יפעל מתוקף תפקידו למינוי רבנים דתיים־לאומיים.

מרצון הקהילות

כדי להבין את הפער בין דרישתו של הרב כהנמן לבין התפיסה המקובלת כיום יש לבחון מעט את ההיסטוריה של מינוי הרבנים. מבחינה היסטורית החל תפקיד רב הקהילה להתגבש במאה ה־14. ברוב מוחלט של קהילות ישראל באשכנז ובארצות המזרח נעשתה חלוקה בין הליך ההסמכה ובין הליך המינוי. בעוד הליך ההסמכה נעשה על ידי רבנים, בחירת הרב התבצעה על ידי הקהילה, והיא גם שמימנה את שכרו של הרב. זו גם כמובן הייתה התפיסה המקובלת בין פוסקי ההלכה, שסברו שהכלל התלמודי (ברכות נה, א) הקובע "אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור" תקף גם לגבי מינוי רבנים.

היו שביקשו להפוך את תפקיד הרבנות לתפקיד העובר בירושה מאב לבן, אך כבר קבע ה"חתם סופר" כי "אי אין רוב הציבור מסכימים עליו להיות להם לרב ותופס ישיבה וכדומה – אין לו להשתרר עליהם מטעם נחלת אבותיו כלל" (שו"ת חתם סופר, חלק א, סימן יב).

כמו כן, במהלך מאות שנים ניסו שליטים שונים למנות רבנים מטעמם בקהילות שונות. פסיקות מלמדות שהרבנים התנגדו למהלכים אלו רק כאשר הדבר היה בניגוד לרצון הציבור המקומי. כך למשל נשאל הרמ"א "על דבר הרב שנתנו לו שולטנות משר או מלך של אומות" (שות הרמ"א, סי' קכג). בתשובתו כתב הרמ"א "שצריך (הרב) להיות ראוי לכך והוא מרצון הקהילות שניתן להם וכמו שהאריכו שם. אבל מי שנתמנה שלא מרצון הקהלה עתיד ליתן את הדין". נראה שגם בשלטון יהודי־דמוקרטי, כאשר המשרד לשירותי דת פועל למינויו של רב מסוים, יש פגם חמור בדבר אם הוא נעשה בניגוד לרצון הקהילה המקומית.

הרב יעקב אריאל סיכם את הדברים בצורה קולעת: "מקור סמכותו של הרב הוא הציבור שמינה אותו, וזו הסיבה למחויבותו של הציבור לקבלת מרות הרב שהוא עצמו מינה. הסמכות התורנית נתונה אם כן למרא דאתרא, אולם מקור הסמכות, כמו גם דרך קבלתה, נמצאים אצל הציבור" (רבנות: האתגר, עמ' 26). הרב אריאל מבהיר היטב את חששו של הרב כהנמן: כאשר הרב אינו מקובל על הציבור הוא מאבד את מקור סמכותו.

כיצד ניתן לשנות את המציאות העגומה הקיימת כיום, הגורמת לניתוק מהותי בין רבני הערים והשכונות לקהילות? יש הסבורים שהפתרון המתבקש הינו ביטול הרבנות הממוסדת, הממומנת על ידי המדינה, אך נראה שאין צורך לאמץ פתרון קיצוני שכזה. ניתן במסגרת החוק לקבוע הליכים תקינים שימנעו מהשר לשירותי דת להתערב בבחירות ויעבירו את הבחירה באופן ישיר לידי הקהילות והערים עצמן. ניתן לדון מהי מידת הכוח שצריכה להיות לציבור שאיננו דתי בבחירת הרב, והאם הבחירה צריכה להיעשות ברוב מניין (כלל התושבים או כלל באי בתי הכנסת) או ברוב בניין (קבוצה מצומצמת שתיבחר), אך השינוי צריך להיות ראשית בבסיס הדברים ובתודעה: תהליך ההסמכה של הרב צריך להיעשות על ידי רבנים, אך תהליך הבחירה חייב להיות על ידי הציבור בלבד ולא על ידי המשרד לשירותי דת או על ידי רבנים.

כשהרב אינו מקובל על הציבור הוא מאבד את מקור סמכותו. הרב יוסף שלמה כהנמן  צילום: פוטו בירנפלד, תל אביב. בידי הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון

כשהרב אינו מקובל על הציבור הוא מאבד את מקור סמכותו. הרב יוסף שלמה כהנמן
צילום: פוטו בירנפלד, תל אביב. בידי הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון

משך כהונת הרב

סוגיה הקשורה באופן הדוק להליך בחירת הרבנים היא משך כהונתם. החוק בישראל קובע כי תפקיד הרב אינו מוגבל בזמן. על פי התקנות כיום, רבנים שמונו לפני 1974 מכהנים למשך כל חייהם, ורבנים שנבחרו לאחר מכן מסיימים את כהונתם בגיל 75 או 80. הדבר גרר מצב שבו ישנם רבנים רבים שמכהנים בתפקידם למרות שאינם מסוגלים למלא את תפקידם כראוי. בנוסף, ישנם רבנים רבים שנבחרו בעבר אך אינם משקפים את רצון הציבור כיום, לפעמים בגלל שינויים באופי הקהילה ולפעמים בגלל חוסר שביעות רצון של הציבור מתפקודו של הרב. כך או כך, לקהילה אין אפשרות להחליף את הרב. ישנה תפיסה רווחת שלפיה מכיוון ש"מעלין בקודש ואין מורידין" לא ניתן לסיים את תפקידו של הרב ללא רצונו, אך כפי שנראה להלן ההיסטוריה היהודית והפסיקות השונות בנושא מלמדות כי מדובר בדעת מיעוט בהלכה.

היסטוריונים כיעקב כ"ץ, חיים הלל בן־ששון והרב פרופ' שמחה אסף עמדו על כך שתפקיד הרב בקהילות האשכנזיות היה קצוב לתקופה מוגדרת, בדרך כלל לתקופה של בין שלוש לחמש שנים, כשלאחריה הייתה יכולה הקהילה לבחור האם ברצונה להמשיך את כהונתו של הרב. כך היה נהוג גם ברוב הקהילות בארצות המזרח, כפי שהראה ד"ר ירון בן־נאה בספרו "יהודים בממלכת הסולטנים".

ספרי הפסיקה מלמדים שההלכה אינה רואה בעיה בנוהל זה. הרמ"א כתב (יורה דעה, סימן רמה) על סמך הכלבו: "ובמקום שיש מנהג לקבל רב כל זמן קצוב, או שמנהג לבחור במי שירצו, הרשות בידם". כך כתב גם הרב שלמה קלוגר, מגדולי הפוסקים במאה התשע עשרה: "שאלת על דבר הרבנים שמתקבלים על ג' שנים אם יכולין אח"כ לדחותם… דסוף סוף כיון שמקבלין רק על זמן אם כלה הזמן יכולין לדחותו אך זה כמה כתבתי לק"ק פאמרין דנהי דיכולין לדחותו היינו רק רוב הצבור ולא המיעוט". הרב קלוגר מבהיר שניתן להדיח את הרב רק על פי רוב הציבור. שוב למדים אנו על חשיבותו של הציבור בהליך בחירת הרב או להבדיל בהליך סיום תפקידו.

הטוענים כי אין לסיים את תפקידו של רב מכהן מתבססים על תשובה המופיעה בשו"ת "חתם סופר" (חלק א, סימן רו), שסבר שדברי הרמ"א על האפשרות לקצוב את כהונתו של הרב שייכים רק במקום שנהגו כך, אך באזורו של החתם סופר "לא נשמע ולא נראה מעולם במדינות הללו שהסירו הרב והורידוהו מכסא רבנות שלו וכן לא יעשה". למעשה, במדינות אחרות המנהג היה שונה. כך למשל העיר הרב יחיאל יעקב ויינברג על דברי החתם סופר בשו"ת "שרידי אש" (חלק א, סימן קלו): "והנה בערי אשכנז המנהג לעשות חוזה לג' שנים ולסלקו אח"כ אם יכשר הדבר בעיניהם, ואף שכתב החתם סופר ז"ל דברב ושו"ב (שוחט ובודק) שנתמנו לג' שנים אסור להעבירם כל ימי חייהם, מכל מקום באשכנז אין המנהג כך".

בארץ ישראל, קבעה מועצת הרבנות הראשית יחד עם הוועד הלאומי תקנות לבחירת רבני ערים ב־1936. כך קבעו התקנות בנוגע למשך כהונת הרבנים: "לשכת הרבנות או הרב יבָּחרו לתקופה של חמש שנים. אם לא הודיע ועד הקהלה לחברי לשכת הרבנות או להרב חצי שנה לפני תום הזמן הנ"ל על רצונו לערוך בחירות חדשות, תחָשֵב לשכת הרבנות או הרב כנבחרים לעוד חמש שנים, והוא הדין גם בכל חמש השנים הבאות אחרי זה".

הרי שמועצת הרבנות הראשית נתנה למועצת העיר את האפשרות לסיים את תפקידו של הרב בכל חמש שנים. לאחר קום המדינה נמסרה קביעת התקנות לידי שר הדתות, וזה שינה את הנוהל שקבעה מועצת הרבנות הראשית וקבע שתפקיד הרב אינו קצוב לתקופת זמן מוגבלת. על מנת לקדם את מעמד הרבנות בישראל נראה שיש להחזיר עטרה ליושנה ולקצוב את תפקיד הרב לתקופה מסוימת שלאחריה יתבצע שוב הליך בחירות שבו יוכל גם הרב המכהן להגיש את מועמדותו.

כשחפצים בו

בהקשר זה ראוי לשאול האם גם הרבנים המכהנים כיום, שנבחרו בתקופה שבה תפקיד הרב לא היה קצוב, יצטרכו לעבור הליך בחירות מחודש. מבחינה משפטית אין בדבר בעיה אם יתקיימו הוראות מעבר, אך אותנו מעניינת בעיקר הזווית ההלכתית. על פני הדברים ההלכה סבורה שאין להתיר חוזים, אך מסתבר שסוגיית מינוי הרב הינה חריגה, בשל העובדה שהרב חייב להיות מקובל על הציבור. הרב עובדיה יוסף ריכז מקורות רבים בעניין זה בתשובה בשו"ת "יביע אומר" (חלק ט, סימן ט):

ועיין להגאון הראשון לציון ח"ד בדרא בשו"ת נדיב לב (חיו"ד סי' קי) ד"ה ממוצא דבר, שכתב שעיקר זכות שררת הרב על הצבור הוא כשרוב הצבור חפצים בו, אבל אם רוב הצבור אינם מרוצים ממנו, מה כחו יפה להשתרר עליהם בחזקה, ושכ"כ מהראנ"ח שאפילו אם היו מושבעים להרב הראשון, כיון שרבים אינם חפצים בו מותרים להעבירו. ושכיוצא בזה כתב בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סי' יט). וכן מוכח בתשובת התשב"ץ ח"א (סי' קנט) שכתב שאפילו הנשיא עצמו שיכול לכוף את ישראל לעמוד על גזרותיו יכולים רבים לסלקו מנשיאותו, ואף על פי שהוא גדול בישראל ומזרע דוד, כדאשכחן בברכות (כח ע"א) שהורידו את רבן גמליאל מנשיאותו, לכבודו של ר' יהושע, אף על פי שלא היה בנשיאותו שום דופי. תדע שאחר שנתפייס עם ר' יהושע העלוהו לנשיאותו.

כך גם סבר הרב יוסף דב סולובייצ'יק, על פי המסופר עליו בספר "נפש הרב" (עמ' רסז):

שמעתי תלמיד חכם אחד שהיה לו צרות מהבעלי בתים שלו, שרצו לסלקו ממשרתו ובא והביע צערו בפני רבנו (הרב סולובייצ'יק), ואמר לו שהוא לא יוכל לעזור לו כי לפי דעתו בהלכה זו כדי להמשיך ברבנות – כמו כדי להתמנות למשרת הרבנות – בעינן (צריכים אנו) שיהיה מרוצה לקהל, ואם אינו מרוצה אסור לו להישאר על משמרתו.

לאור דברים אלו נראה שלאחר תקופת מעבר מסוימת, נכון לבצע הליך בחירות מחודש לרבנות גם בערים שכבר מכהנים בהן כיום רבנים, כשכמובן גם לרבנים המכהנים תינתן האפשרות להיבחר שוב. כל עוד לא יתבצע הליך מחודש ויתברר האם הרבנים מקובלים על הציבור, הרי שיש פגם במקור סמכותם על הציבור. הדבר נכון במיוחד בנוגע לרבנים שאינם מסוגלים למלא את תפקידם.

ככלל, שאלות מעין אלו אינן חדשות. כבר במאה השש עשרה נשאל מהרשד"ם על רב זקן שחלה, וכעס על קהילתו על שהביאה לו מחליף. וכך ענה על תשובה זו בשו"ת מהרשד"ם (יורה דעה, סימן קלב):

זקן זה לא ידעתי מה אדון ביה ואם קנה חכמה מה חכמתו וכי לא ידע שאחד מכ"ד דברים שכתב הרמב"ם שמנדין עליהם המעכב את הרבים מלעשות מצוה ואין לך מצוה גדולה מלשמוע תורה ממי שלבו חפץ… אם כן אחר שהקהל חפצים בו ולא באחר היה ראוי לזקן לבטל רצונו ולא מבעיא עתה שכפי השאלה הוא אינו יכול לשרת הקהל כמנהג הקהלות אלא אפילו היה בריא אולם וככחו אז כחו עתה, אחר שהקהל בחרו בתלמיד חכם זה ולא באחר היה לו לעבור על מדותיו הטובות… וכן ראוי לכל חכם ישראל ללמוד מהם ולא להיות סבה ימנעו הרבים מלשמוע תורה ממי שלבו חפץ וכל זה אפילו היה זקן בריא על אחת כמה כמה בהיותו חולה.

מהרשד"ם אינו תולה את ההיתר להחליף את הרב הזקן במחלתו אלא טוען שאף אם היה הרב בריא הייתה יכולה הקהילה להחליפו אם היא חפצה ברב אחר. התנגדותו של הרב הזקן למהלך זוכה לביקורת קשה ביותר ממהרשד"ם, הסובר שבהתנגדותו הוא מעכב את הרבים מלעשות מצווה.

למעשה, מועצת הרבנות הראשית והשר לשירותי דת רשאים על פי התקנות הקיימות כיום לסיים את תפקידם של רבנים המתקשים לתפקד, אך הם לא עשו זאת מעולם משום כבוד הרבנים. נראה שאם יתבצע הליך בחירות מחודש לכל תפקידי הרבנות בערים, הדבר יסייע בסיום תפקידם של הרבנים הללו תוך כדי שמירה על כבודם.

עבד לעם קדוש

דוח מבקר המדינה לשנת 2001 הקדיש פרק קטן לנושא הרבנות. המבקר גילה, להפתעתו, כי "תנאיה של משרת רב עיר הופכים אותה למשרה מבוקשת גם מהבחינה הכלכלית. היות שרב עיר נבחר באסיפה בוחרת, מתנהלים מאבקי כוח בין המפלגות בעניין בחירת הנציגים לאסיפה הבוחרת".

בנוסף לכך, תחקירים שנערכו בשנים האחרונות בתקשורת הצביעו על השימוש שעושים גורמים פוליטיים ברבני הערים על מנת לקדם כשרויות ועסקים פרטיים. הדברים מלמדים כי תפקיד רב העיר משמש את המפלגות לחלוקת "ג'ובים" ולתפקידים של שררה וכבוד. גם זו אינה תפיסה מחודשת. חז"ל מספרים (הוריות י, א) שרבן גמליאל אמר לתלמידיו על תפקיד הרבנות כך: "כמדומין אתם שררה אני נותן לכם – עבדות אני נותן לכם". בעוד התלמידים ראו ברבנות תפקיד של שררה וכבוד, כרבים מהפוליטיקאים כיום, טען לפניהם רבן גמליאל שהרבנות היא תפקיד של עבדות עבור הציבור, וכפי שנהג לחתום הרב קוק: "עבד לעם קדוש".

מצבה של הרבנות המקומית בישראל נמצא כיום בשפל המדרגה, בעיקר בשל הנתק שנוצר בין הרבנים ובין הציבור, ורבים מנצלים זאת כדי לזנב ברבנות ולקרוא לסגירתה. הדרך היחידה להציל את הרבנות היא לפתוח אותה באמת ובתמים לציבור. התפיסה הרווחת כיום היא שבחירה של רב על ידי הציבור וקציבת כהונתו תביא לביזוי הרבנות ותפגע בכבודה. לעומת זאת, ניסיתי להראות במאמר זה שההפך הוא הנכון: רק אם הרב ייבחר על ידי הציבור ללא התערבות חיצונית, ורק אם תינתן לציבור האפשרות להחליף את הרב, כפי שהיה נהוג בעבר בעולם היהודי, יחזור כבודה של הרבנות למקומו.

 אריאל פינקלשטיין הוא ראש פרויקט "עם, דת ומדינה" במכון לאסטרטגיה ציונית. לאחרונה הוציא, יחד עם איתן ירדן, נייר עמדה בנושא "מינוי רבני ערים בישראל" (זמין באתר המכון)

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב אדר א' תשע"ד, 21.2.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 בפברואר 2014, ב-גיליון ויקהל תשע"ד - 863 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: