תחינה גולמית | ירון אביטוב

קשיש קבליסט יוצר גולם כדי שתשמש כלה והיא פוגשת שד בן אלף הממריד אותה. רומן העוסק במפגש מסורות ובבריאה מעשה ידי אדם

הגולם והג'יני

הלן וקר

מאנגלית: שרון פרמינגר

ידיעות ספרים, 2013, 502 עמ'

 הקשיש ג'וזף־יהודה שול־שלמן נבחר לשמש "אבי הכלה" בחתונתם של צעיר יהודי ובת זוגו. זוהי לכאורה חתונה ככל החתונות, כיוון שהחתן מייקל אינו יודע את סודה של הכלה – היא גולם שנוצרה על ידי שול־שלמן עצמו, המוביל אותה לחופה תוך שהוא ממלמל לחשים וכישופים ומבטיח לעצמו ש"באחד הימים אשמיד אותך" (עמ' 346).

האיום הקיומי הזה ממשיך לרחף מעל הגולם. הכול זוממים להשמיד אותה, כולל היא עצמה, והשאלה היא מי יציל אותה מידם של הזוממים ומידי עצמה. הגולם עוד תפתיע במהלך עלילת הרומן של הסופרת היהודייה־אמריקנית הלן וקר, וכיאה למסורות יהודיות אף תקום על יוצרה.

בימים שבהם מדענים שוקדים על בנייתם של רובוטים בעלי בינה מלאכותית, מעניין לקרוא רומן המתרחש ב־1899, שהגיבורה שלו, חווה שמה, היא למעשה גולם בעלת בינה אנושית. באגדות גולם הוא גבר אבל כאן מדובר באישה. כחלק מהיפוך התפקידים בסיפור, בניגוד לסיפור התנ"כי כאן נוצרת האישה־הגולם כמו אדם, מהאדמה, ובעזרת ססמת סתרים אדונה־בעלה מפיח בה רוח חיים.

שלמן יצר אותה כאישה צייתנית עבור יהודי שמהגר לניו יורק, אבל במהלך ההפלגה מת החתן המיועד והגולם נשארת אלמנה אבודה על הסיפון. הסצנה שבה היא רואה את פסל החירות, חושבת שמדובר בגולם וקופצת למימי ההדסון כדי לחמוק ממשטרת ההגירה היא מהטובות ברומן.

סיפורו של הג'יני מזכיר את "השטן במוסקבה", אלא שהפעם העלילה מתרחשת בניו יורק. איור לספרו של בולגקוב, סרגיי פנסנקו מיכלקין, 1995

סיפורו של הג'יני מזכיר את "השטן במוסקבה", אלא שהפעם העלילה מתרחשת בניו יורק. איור לספרו של בולגקוב, סרגיי פנסנקו מיכלקין, 1995

הסתכל בקנקן

הגולם זוכה לאב מאמץ, רב יהודי העוסק בתורת הנסתר, והוא מסייע לה להתאקלם במבוכי החיים ומסדר לה עבודה במאפייה. כמו כולם הוא מפתח אליה יחס דואלי: מחד של אהבה, ומאידך עמידה על המשמר לקראת היום שבו אולי ייאלץ להשמידה בעל כורחו.

סיפורה של הגולם מסתעף, כשדרכה מצטלבת עם שני צעירים המתאהבים בה. אחיינו של הרב, מייקל, רוצה להינשא לה, ואילו הג'יני הפרוע אחמד רוצה להמרידה נגד מי שיצר אותה ולהפוך אותה לעצמאית.

בעוד סיפורה של חווה עשוי להזכיר לקורא את עלילות הגולם מפראג, סיפורו של הג'יני, בכמה מוטיבים שלו, עשוי להזכיר את עלילת הרומן של מיכאיל בולגקוב "השטן במוסקבה" ("השטן ומרגריטה"), אלא שהפעם העלילה מתרחשת בניו יורק.

חווה מגיעה לניו יורק באונייה, ואילו הג'יני בקנקן. נאמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. זה בדיוק מה שעושה פחח סורי שהיגר לניו יורק. הוא מפשפש בקרביו של קנקן שנמסר לו לתיקון ומשלם על כך מחיר. פורץ מתוכו ג'יני בן אלף שנה, שחי קודם לכן במדבריות סוריה, ומתניע את הרובד המאגי של העלילה. הרומן עוקב אחר סיפור הסתגלותו למציאות, כמו גם אחר סיפור השחבור וההסתגלות של חווה, שהיא למעשה תינוקת בת יומה הנראית כאישה בשלה.

על ראשם של השניים ניחת איום: שול־שלמן, קבליסט שהוא גלגול של מכשף סורי, צופה הליכותיהם, ומנסה למצוא את נוסחת הקסם לאריכות החיים שלו עצמו וכן להשמדת השניים. הג'יני והגולם מצד אחד והקשיש הנכלולי מצד שני מתקדמים זה לקראת זה לקראת העימות הבלתי נמנע.

שאלות אמוניות

המפגש בין הגולם לג'יני הוא מפגש בין־תרבותי בין היהדות למסורות הערביות, מפגש בין שני מהגרים "אחרים" בתרבות זרה המוצאים מסילות זה ללבו של זה. הם דומים בזרותם אבל שונים לחלוטין באופיים, והקשר ביניהם הוא בין אדמה (חווה) לאש (הג'יני).עם זאת, הם למעשה שני קטבים של אותו אדם ושל טוב ורע. את סיפורם מגוללת וקר בשתי עלילות מקבילות, יחד עם כל סיפורי המשנה, אבל כל החוטים השחרזדיים המרובים, שלעתים נרקמים כמו מעשיות אלף לילה ולילה, נקשרים לבסוף ביניהם.

וקר שולטת היטב בשתי התרבויות שהיא כותבת עליהן, היהודית והערבית, ומשכנעת בתיאורים אמינים של חיי עיר המהגרים, ניו יורק, והקהילות היהודיות והערביות שלה. "הגולם והג'יני" הוא רומן פנטסטי עתיר דמיון, מיוחד וצבעוני, העוסק בשאלות גורל, בשאלות זהות ושייכות, רצון חופשי ושעבוד, וכן בשאלות קיומיות ואמוניות. הרומן בעצם שואל בצלמו של מי נברא האדם והאם הבריאה יכולה לקבל משנה תוקף גם אם היא מעשי ידי אדם ולא מעשה אלוהי.

העלילה הצליחה לרתק אותי עד קצת יותר מהעמוד ה־400. לאחר מכן הסיפור רב הפיתולים מסתבך בתוך עצמו ומגיע לסיום ארכני וצפוי מדי. רומן מכשף שכזה מצדיק, לטעמי, סיום קצת יותר מיוחד ומפתיע. ואם לא, ניתן היה בהחלט לקצר ולהגיע לסיום בקצב הריצה המדהים שמפגינה הגולם, שהיא מהירה יותר מן הרכבת העילית, ומשאירה קצת מאחור את היוצרת שלה, הלן וקר.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד אדר' א תשע"ד, 14.2.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 בפברואר 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון כי תשא תשע"ד - 862, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: