מתרגם התרגום | אביגדור שנאן

מה עשה אונקלוס ביחס לקביעת המשנה "מעשה עגל נקרא ולא מיתרגם"? התרגום לתורה זוקק בעצמו פרשנות וזו נעשית בספר זה באופן מקיף

ביאורים ומקורות לתרגום אונקלוס

חומש שמות

רפאל בנימין פוזן

מכון פרשגן, תשע"ד

אם יש את נפשכם לטעום משהו מאווירתו של בית הכנסת הקדום בתקופת המשנה והתלמוד, השכימו ביום השבת ולכו לכם אל בית כנסת המתנהל על פי מנהגם של קהילות יוצאי תימן. בין שאר ההפתעות המזומנות לכם שם, תגלו את המנהג העתיק של קריאת התורה בצמוד להשמעת תרגומה הארמי, פסוק אחר פסוק, פעם הקורא בתורה ופעם מתורגמנה. בצד הקורא בתורה יעמוד דרך כלל ילד, שטרם הגיע למצוות, אשר יקרא בהטעמה הראויה את התרגום הארמי, המיוחס לאונקלוס (בן המאה הראשונה־שנייה), כאשר הציבור יקפיד עמו על קלה כחמורה בהגייה ובפיסוק המילים.

אמת, באי בית הכנסת של היום מבינים דרך כלל את הטקסט העברי ואינם זקוקים עוד להצגתו גם בארמית, אך כוחו של מנהג אבות מכריע. כך, למשל, את דברי ה' אל משה "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא" (שמות לב, ט) ניתן בוודאי להבין גם בלא להביא להם כמסייע את דברי התרגום, "גלי קדמי עמא הדין והא עם קשי קדל הוא". לעתים אף דומה כי הטקסט העברי הוא שמסייע להבנת הנוסח הארמי הנאמר בסמוך לו.

לא זה כמובן היה מעמדו ותפקידו של התרגום בימי קדם, בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, כאשר רבים מבאי בית הכנסת, בארץ ישראל ובבבל הקדומות, כבר לא יכולים היו להבין את הטקסט העברי וזקוקים היו למתווך אשר לא רק יריק את לשון המקרא ללשון שהם מיטיבים להבין, אלא גם יבאר ויפרש, יבהיר ויעדכן את דבריה לאור תפיסותיהן של ההלכה והאגדה, ההולכות ומתחדשות עם הזמן. והרי לנו דוגמה מפורסמת: משעה שדברי הכתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט) נתפסו כבסיס למערכת ההפרדה בין בשר וחלב, אכן ראוי היה שבצד קריאת הטקסט העברי כלשונו ישמע השומע הארמי את דברי אונקלוס הקובע "לא תיכלון בסר בחלב".

התרגום במקום זה שינה מלשון יחיד ("תאכל") ללשון רבים ("תיכלון" [אף שישנם כמה כתבי יד שלו הקוראים גם כאן "תיכול", ביחיד]), המיר עניין בישול באכילה, והציע את הפירוש המקובל לעניין הלכתי זה בלשון מפורשת: "בסר בחלב". שלושה שינויים אלו ממה שנראה כתרגום מילולי־צמוד לתורה עוררו עיסוק מרובה בין פרשני התרגום וחוקריו, אשר ניסו לרדת לתשתית מחשבתו של המתרגם ולהבין מה עומד מאחורי השינויים שהכניס בפסוק זה, איש איש לפי הבנתו וידיעותיו. ואכן, העיסוק בפסוק זה ובדיונים שנערכו עליו הוא כשלעצמו עולם מלא.

והנה, תרגום אונקלוס, המופיע דרך קבע בצד נוסחה של התורה בכל מהדורה מסורתית שלה, זכה כידוע במהלך הדורות למעמד נשגב ולסמכות בלתי רגילה, עד שעיסוק מקיף בכולו, בנוסחיו המתגוונים ובפרשניו הרבים הוא אתגר מרתק ובעל היקף. זכינו, ובדורנו קיבל על עצמו משימת־ענק זו הרב ד"ר רפאל־בנימין פוזן, איש ירושלים, אשר ספרו "פרשגן – ביאורים ומקורות לתרגום אונקלוס" על ספר שמות ראה אור לאחרונה כהמשך לספרו הקודם, שעסק בתרגום לספר בראשית (תשע"ב). בספר רב היקף זה (כ־800 עמוד) הולך המחבר ודן בתרגום אונקלוס על רוב רובם של פסוקי הספר, תוך שהוא עוסק בהרחבה בנוסחיו, בדרכו הפרשנית, במקורותיו בתורה שעל פה, בזיקתו לשאר תרגומי התורה הארמיים ובתפיסות עולמו בהלכה (שהיקפה בספר שמות רב עד מאוד!) ובאגדה, ולא פחות מכן בפרשניו המסורתיים מכאן ובמחקר המדעי המודרני מכאן – כלי מלא ברכה אשר מאפשר, דומני לראשונה, לקורא העברי לחדור אל קרביו של תרגום זה ולפענח את צפונותיו.

ההחלטה הייתה של העם. עגל הזהב, ז'אן גרנדוויל, איור מתוך "עולם אחר", 1844

ההחלטה הייתה של העם. עגל הזהב, ז'אן גרנדוויל, איור מתוך "עולם אחר", 1844

כבוד אבות האומה

כל הדגמה ממחקרו־פירושו של פוזן תעשה עוול לספר רב ערך זה, כיוון שלא תוכל להעיד על העושר הרב הטמון בו לקוראיו, אך בלעדיה אי אפשר, ועל כן אצביע על כמה עניינים הקשורים לעניין העומד בטבור פרשת "כי תשא", סיפור חטא העגל ותוצאותיו (שמות פרק לב).

המשנה כבר קבעה כי "מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם, והשני נקרא ולא מיתרגם" (מגילה ד, י), כאשר "מעשה עגל השני" התבאר כעוסק בחלק מן הפסוקים שבהם נמצא את דברי הטרוניה של משה כנגד אהרן על המעשה ואת תשובתו ("אתה ידעת את העם כי ברע הוא" וגו') ואולי אף את הקביעה הקשה "וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם".

האיסור על תרגום הדברים בפועל, בציבור ובפני קהל מגוון, אם אכן בוצע, לא מנע את אונקלוס מלהביא הצעה לתרגום פסוקים אלו (לשימוש האדם בביתו?), ואף כאן הוא עדיין מנסה לרכך את הלשון לכבודו של אהרן. בדרך זו הוא מתרגם "כי פרע הוא" כ"ארי בטיל הוא", כלומר עניין ביטול, ש"ביטל מהם [אהרן] כל עצה ומוסר", כפירוש הרמב"ן כאן, ולא כעניין של חטא נורא והתנהגות פגומה מן היסוד.

זאת ועוד: את דברי אהרן למשה, "ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי", שניתן להבינם כבקשה מפורשת שביקש אהרן מן העם לפרוק את זהבם ולתת אותו לו, מתרגמים במסורות אונקלוס של יהודי תימן: "ואמרית להון למן דהבא. פריקו ויהבו לי", היינו: "ואמרתי להם למי זהב? [הם] פרקו ונתנו לי". אהרן, לפי זה, רק שאל לגבי הזהב, אך ההחלטה לפרוק ולתת אותו הייתה של העם בלבד, ושוב כדי לרכך ככל האפשר את האשמת אהרן הכהן במעשה (אף שבתרגום דברי אהרן אל העם: "פרקו נזמי הזהב … והביאו אלי" [שמות לב, ב] לא הכניס המתרגם שום שינוי).

מגמתו של אונקלוס לשמור ככל האפשר על כבודם של אבות האומה היא מן המפורסמות והיא מבריחה את תרגומיו לאורך החומש כולו, אך פוזן מראה כיצד היא באה לידי ביטוי נוסף בסיפור חטא העגל, כאשר "וירא אהרן ויבן מזבח" מיתרגם "וחזא אהרן ובנא מדבחא". "מדבחא" בתרגומנו הוא מזבח שנבנה לשם ה', ואילו מזבח לעבודה זרה נוהג אונקלוס לתרגם ב"אגורא" (כגון שמות לד, יג). כאן לא שינה ל"אגורא" בעקבות המסורת (ויקרא רבה י, ג) שאהרן התכוון לבנות את המזבח "לשמו של הקב"ה".

אצבע ולא אף

לא אחת משווה פוזן את תרגום אונקלוס לתרגום ארמי אחר המצוי בידינו, כגון התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל. כך, למשל, את "ויעמד משה בשער המחנה" מתרגם אונקלוס מילולית: "וקם משה בתרע משריתא", ופוזן מצביע על המיוחס ליונתן הקובע כי "וקם משה בתרע סנהדרין דמשריתא", ומבאר כי תרגום זה מעמיד את משה בשער הסנהדרין שבמחנה, שהרי השער הוא מקום המשפט, ולשם יצא לשיטתו משה.

את תרגומו המילולי של אונקלוס לדברי משה "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים" (לב, יב), "לקטלא יתהון ביני טוריא", משווה פוזן לתרגום המיוחס ליונתן ולתרגום הארמי שנמצא בדורות האחרונים בין כתביה של ספריית הניאופיטי שבווטיקן: "לקטלא יתהון ביני טווריא תבור וחרמון ושריון וסיני" [=להרוג אותם בין הרי תבור וחרמון ושריון וסיני], ומבאר שהכוונה להרים השונים שנתקבצו, לפי מסורות אגדיות אחרות, סביב הר סיני, בתקווה שהתורה תינתן עליהם ולא עליו.

השוואות מעין אלה מאפשרות לנו לחדד את ראייתנו את אונקלוס וייחודו מכאן, ולעמוד על הגיוון הרב שבעולם התרגום הקדום מכאן. מתברר כי לא בכל מקום נהגו להאזין לדברי אונקלוס, והם תפסו עמדת בכורה בבבל – תוצאת פעולתם של אמוראי בבל וממשיכי דרכם הגאונים – בעוד בארץ ישראל סובבו בחלל בית הכנסת תרגומים אחרים, השונים מאונקלוס במעט או בהרבה.

פוזן עוסק בהרחבה גם בנטייתו (אם כי לא השיטתית) של אונקלוס להתרחק מלשון המקרא במקום שיש בה מעין הגשמה של הקב"ה, בדיבור על חלקי גופו ("למה ה' יחרה אפך" שאותו הוא מתרגם "למא ה' יתקף רוגזך" [=למה יתחזק כעסך]) או תכונותיו הנראות כאנושיות ("ראיתי את העם הזה" – "גלי קדמי עמא הדין" [=גלוי לפני העם הזה]), ולאור זאת גם דן בהרחבה גדולה בהחלטת המתרגם להשאיר את "לחת אבן כתבים באצבע א־להים" כ"כתיבין באצבעא דה'". עניין שגם גדולי עולם, הרמב"ם והרמב"ן, התקשו בו והתפלמסו בעניינו.

בחלקים אחרים של הספר מטפל פוזן בבהירות ובמיצוי כל החומר בנטייתו של התרגום לנקוט לשון נקייה, לשלב הבהרות ודיוקים בענייני הלכה, להתעמת עם הבעיה העולה מהופעת קרי וכתיב בטקסט המקראי (שהרי אין הוא יכול לתרגם את שניהם!), וכן לשלב פה ושם מסורות אגדיות (במיוחד בתרגומי פסוקים שיריים, כבשירת הים). והכול, כאמור, תוך בדיקה קפדנית של מפרשי התרגום לדורותיהם, ציטוטיו בכתבי ראשונים (רש"י ועוד) וממשיכיהם (כגון אברבנאל), על יסוד בקיאות בלתי מצויה בתולדות נוסחיו המתגוונים של התרגום, שפתו הייחודית ועולמו המחשבתי המיוחד על דעותיו ואמונותיו. בקצרה: ספר שאי אפשר לוותר עליו בשעה שבאים לעסוק בתרגום אונקלוס, להבינו על בוריו ולעמוד על חשיבותו כאחד מפרשני/מתרגמי המקרא הקדומים והסמכותיים ביותר ועל סוד קסמו שבגינו זכה למעמדו המיוחד.

עולם התורה והמחקר גם יחד חייב בזכות ספר זה לחוש רגשי תודה עמוקים לרב ד"ר פוזן, בצד ציפייה להופעת מחקרו על שלושת החומשים הנותרים. כחצי יובל של שנים השקיע המחבר במלאכתו עד כה, ועוד מלאכה רבה לפניו. אך יכולים אנו להבטיח לו נאמנה כי לא יוכל לנוח על עלי הדפנה לכשיסיים בעזר ה' את מחקרו זה, שהרי לאחר אונקלוס עומדים בתור גם המיוחס ליונתן, התרגום הקרוי "ירושלמי", התרגום שנתגלה, כאמור לעיל, בווטיקן ושרידי תרגום המתגלגלים מספריות שונות שבעולם. גם הם ראויים לטיפול המעולה שזכה לו בשלב זה אונקלוס. אם היה תרגום ארמי זה כספר חתום בפני רבים, בא ה"פרשגן" שבו עסקנו וזרע עליו אור יקרות, על מלוא פינותיו, והוסיף לכבודם של המתרגם הקדום ושל פרשנו בן זמננו גם יחד.

אביגדור שנאן הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד אדר' א תשע"ד, 14.2.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 בפברואר 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון כי תשא תשע"ד - 862, יהדות ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: