מורידים את המסכות | חנה גודינגר (דרייפוס)

הנפילה בחטא העגל אירעה בעקבות זיהוי משה כא־לוהים. התיקון יהיה בראיית פני ה' באופן ישיר, ומעתה כל אחד מישראל יצטרך להשיגה בעצמו

תהום. אחרי השיאים הגדולים במפגש בין הקב"ה לעם ישראל שעליהם קראנו לאורך חומש שמות, מגיעה פרשת השבוע שלנו ובה התהום הגדולה של מפלת העם בחטא העגל. היציאה מתהום החטא הזה מתרחשת בשני שלבים: הראשון מתואר בפרק ל"ב, והוא עוסק בעיקר בהענשת החוטאים – שבירת הלוחות, ניפוץ העגל עצמו ובסוף הרג 3,000 החוטאים על ידי משה ושבט לוי. השלב השני מתואר בראשיתו של פרק ל"ג, שם מתואר המרחק שנוצר בין הקב"ה לעם ישראל בעקבות החטא – הקב"ה שולח מלאך ללכת לפני העם במקומו, בני ישראל מורידים את העדי שלו זכו בהר סיני ומשה מוציא את אוהלו אל מחוץ למחנה.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

ראיית הפנים

למרות המרחק, בהמשך הפרשה מתוארת ברית חדשה שכורת הקב"ה עִם עם ישראל, ששיאה בהתגלות י"ג מידותיו של הקב"ה. ההקדמה לברית זו היא בקשתו של משה לראות את פני ה', בקשה שהתגובה המיידית של הקב"ה אליה היא "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (לג, כ). תגובה זו מפתיעה, שהלא כמה פסוקים קודם לכן, כאשר תיארה התורה את המצב החדש שנוצר בעקבות חטא העגל, כתוב שמשה מוציא את אוהלו מחוץ למחנה ישראל ושם זוכה להתגלות המתוארת בפסוקים כך: "וְדִבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים" (לג, יא). כלומר, בעוד הקב"ה מסרב לבקשת משה ואומר לו שאדם לא יכול לראות את פניו, הרי כמה פסוקים קודם לכן מתואר שמשה פוגש את פני ה' בכל התגלות.

ההפתעה בתגובת ה' לבקשת משה מתעצמת עוד בהמשך. לאחר חשיפת י"ג מידותיו של הקב"ה מופיע רצף של מצוות ובו אנו קוראים: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱ־לֹהי יִשְׂרָאֵל" (לד, כג). הנה כי כן, בעוד ההד של "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" עדיין מהדהד בעולם, כבר נשמע קול חדש, שמצווה כל יהודי פשוט לראות את פני ה' שלוש פעמים בשנה.

נחדד עוד קצת את הפליאה. פרק ל"ד בחומש שמות מקביל כמעט לחלוטין לפרק כ"ג בחומש זה. רצף המצוות המופיעות בסופה של ברית ההתגלות בסיני מקביל לרצף המצוות המופיעות בברית החדשה הנכרתת בעקבות חטא העגל. הקבלה זו מספרת על חידוש הברית ורענונה באופן עמוק ועל האפשרות לתקן את החטא ולחזור אל העולם שקדם לו. אך כמו כל הקבלה בין מרחבים דומים, המעניין הוא למצוא את ההבדלים ולדייק דרכם את השינוי בין העולמות. כך, לדוגמה, לאיסורי העבודה הזרה המוזכרים בפרק כג מיתוסף בפרק לד האיסור "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" (לד, יז), זאת כמובן בתגובה לחטא העגל שבו בונה עם ישראל עגל המתואר בפסוקים כאלוהי מסכה (לב, ח).

גם בתיאור המצווה לעלות לרגל חל שינוי בין הכתוב בשני הפרקים: בפרק כ"ג מצווה התורה "שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'" (כג, יז), בעוד בפרק ל"ד מצווה התורה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'" (לד, כג). בפרק כ"ג התורה מצווה להיראות אל פני ה', ואילו בפרק ל"ד היא מצווה לראות את פני ה'. אמנם הניקוד תחת המילה מכוון לראייה סבילה מול הקב“ה, אך הלשון “את פני ה‘“ מרמזת למשמעות פעילה של ראיית פניו של הקב“ה.

ובחזרה לענייננו: הפליאה מסירובו של הקב“ה להראות למשה את פניו גדלה עוד יותר שכן בעקבותיה מתחדש ציווי על כל יהודי ויהודי לראות את פני ה‘ שלוש פעמים בשנה.

התגלות לכלל

נדמה לי שכדי להבין את המתרחש צריך לחזור לחטא העגל ולנסות ולהבין במה חטא העם כאשר עשה לו עגל מסכה. רבים תמהו כיצד חטא העם לאחר רצף עוצמתי ומשמעותי של התגלות ה'. אם נחזור לפשט הפסוקים, נראה שהתורה מצביעה על נקודה מסוימת מאוד כזו שהובילה לחטא העם.

פרשיית חטא העגל מתחילה בתיאור הבא: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן־הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". פסוקים אלו, המהווים הקדמה והסבר להתגלגלות החטא, מתארים את התעכבות משה בחזרה אל העם. בתגובה להיעלמות מסתורית זו מבקש העם לעשות לו "אלהים" שילכו לפניו, שכן משה – אותו איש שהעלה את העם ממצרים – נעלם.

הפרפרזה המובהקת בין דברי העם כאן לאופן שבו נפתחה ההתגלות במעמד הר סיני: "אָנֹכִי ה' אֱ־לֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם…" זועקת. מכאן אנו למדים שחטא העם לא היה קשור לתפיסת הא־ל, לעבודה זרה ואפילו לא לרצון בהגשמת הא־ל המופשט. חטאו של העם נבע מתוך תפיסה שגויה של יחסי משה והקב"ה, ממחשבה שהאיש שהוציא אותם ממצרים היה משה רבנו ולא "אָנֹכִי ה' אֱ־לֹהֶיךָ".

הבנה זו עולה גם בדין ודברים שמנהל משה עם הקב"ה לאחר החטא. כאשר הקב"ה מספר למשה על חטא העם הוא פותח את דבריו כך: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לב, ז). הקב"ה מכנה את עם ישראל בפסוק זה כעמו של משה ומצטט בפני משה את הטעות של העם, כאילו הוא זה שהעלה את בני ישראל מארץ מצרים. בתגובה מבקש משה להרגיע את כעסו של הקב"ה ואומר לו: "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (לב, יא). משה מחזיר כאן את הבעלות על עם ישראל ואת האחריות לתהליך יציאת מצרים לקב"ה.

התוצאה המיידית של חטא העגל הייתה יצירת מרחק בין הקב"ה לעם ישראל והפיכת משה להיות המוציא ומביא את דבר ה' באופן בלעדי, כפי שמתואר בצורה חריפה בפרק ל"ג בפרשת השבוע: "והָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד־בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה" (לג, ט). כחלק מתיאור זה מספרת התורה על מפגש הפנים שמתרחש בין הקב"ה למשה. ובכל זאת, מיד אחר כך, כאשר מבקש הקב"ה לכרות ברית מחודשת עם עם ישראל שחטא, שומע משה סירוב לבקשתו לראות את פני ה'. במקום זאת נותן הקב"ה מצווה שתכליתה ראיית פנים על ידי כלל ישראל.

התיקון העמוק לחטא העגל והיכולת לכרות ברית חדשה אחריה נעשים מתוך השבת המפגש עם פני ה' אל העם כולו וניפוץ העגל המהותי – הציור כאילו משה הוא זה שהוציא את העם ממצרים. מה שהפך לתוצאה המיידית והמתבקשת של חטא העם – שליחת מלאך שילך לפני המחנה במקום פני ה' והעצמת המעמד המיוחד של משה רבנו בקשר שבין הקב"ה לעם – משתנה על מנת לתקן את הגורם לחטא העגל ולהזכיר לעם שהקב"ה הוא שהוציא אותם ממצרים ולא משה. בתוך כך הופכים פני ה' להיות מושגים ואפשריים לכל מאן דהו המבקש את ה'.

תהליך כפול

בהקשר זה מעניין לבחון את סופה של הפרשה, שבו מתוארת קרינת עור פניו של משה. על פניו יש בתיאור זה חזרה על חטא העגל. אותה עמידה של משה מול הקב"ה – הבקשה לראות את פני ה' והסירוב של הקב"ה – מתרחשת כעת בעמידה של העם מול משה – הבקשה לראות את פני משה ולכאורה חוסר האפשרות לראותן מפני המסווה שעליהן (הקשר בין ה"מסווה" המכסה את פני משה ל"מסכה" המכסה את דמות האל בחטא העגל עוד דורש מחשבה ועיון).

אך קריאה דקה יותר בפסוקים מעלה שעל אף שמשה שם מסווה על פניו מפאת האור הגדול, עדיין חשוב לתורה לציין: "וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה" (לד, לה). פניו של משה יכולות להיראות אף שהן קורנות. אולי סגירה זו של בקשת ראיית הפנים שמלווה את פרשת השבוע שלנו לכל אורכה מחדדת את המורכבות שיצר חטא העגל ואת שתי התנועות הנצרכות בעקבותיו: תנועה הפותחת את שערי המפגש הישיר עם הקב"ה לכול אך תובעת ממי שמבקש את דברו לצאת מן המחנה ולחפש אותו, ומאידך תנועה המשרטטת את מקומו המיוחד של משה בטוטליות של בקשת ה' שלו ובצורך של כל אדם להכיר במעלה מיוחדת זו ולבקש לדבוק בה בענווה.

תהליך כפול זה מחדד אולי את מקומו של מתווך, רב, מחנך ומנהיג בבניית היחסים של כל אדם עם הקב"ה – הפיכת המנהיג לתחליף א־ל, כמו מעשה העגל, היא בעייתית ומצריכה ניפוץ של המסכה והפיכת פני ה' לפתוחים לכול, ובכל זאת יש להיררכיה רוחנית, להכרה שהיכולת של אדם מן המניין להיפגש עם פני ה' נעשית לא אחת בעזרת איש גדול שגם פניו מכוסות במסווה מפאת האור שבהן – מקום יקר וחשוב במבנה הרוחני של עם ישראל.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד אדר' א תשע"ד, 14.2.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 בפברואר 2014, ב-גיליון כי תשא תשע"ד - 862 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. כמו כל שבוע את מראה צדדים מיוחדים ומדהימים בפרושך

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: