הצעה מזיקה | מאיר נהוראי

הצעת שר החינוך לחינוך המשלב ילדים דתיים וחילונים תביא לקריסת הממ"ד. אי אפשר לחנך למחויבות מוחלטת להלכה במקום שמאפשר גישות שונות לגביה

כאשר בני הבכור היה בקורס קצינים הוא פגש צוער מהקורס שפניו היו מוכרות לו. תוך כדי החלפת מבטים הם נזכרו שלמדו יחדיו בבית ספר היסודי האזורי שבשפיר. חברו הצוער שבא ממשפחה מסורתית באחד ממושבי הסביבה התוודה בפניו שהוא חש הכרת הטוב כלפי בית הספר, שכן יש לו זכויות רבות בעובדת היותו דתי.

סיפור זה משקף בעיניי יותר מכול את המתרחש בבתי הספר הממלכתיים דתיים, שאליהם מגיעים ילדים הבאים ממשפחות שונות ומגוונות, רובן דתיות ברמות שונות וחלקן מסורתיות או חילוניות, המבקשות להעניק חינוך מסורתי במסגרת הממ“ד. כל משפחה מהזרם החילוני או המסורתי השולחת את ילדיה לבית ספר ממ“ד מודעת לכך שילדיה עלולים לשנות את אורח חייהם מאורח חיים חילוני לאורח חיים דתי.

 רוב הציבור הדתי דורש חינוך דתי ולא סופרמרקט המוכר מגוון של דעות, ומטיל את עיקר האחריות על התלמיד והוריו. חלק גדול ממנו מבקש תלמודי תורה ובתי ספר נפרדים בין בנים לבנות ובשל כך הממ“ד במתכונתו המסורתית הולך ומתמעט. קיימת סכנה ממשית להמשך קיומו של הממ“ד ואנו עלולים לשלם מחיר כבד על היעלמותו.

בעודי עוסק בבעיית הממ“ד ובדרכים להשבת מקומו המתבקש, הופתעתי לגלות שידידי, שר החינוך הרב שי פירון, זורק הצעה חדשה לחלל העולם. בעמוד הפתיחה של גיליון “מוצש“ לפני שבועיים צוטט מפיו בזו הלשון: “ההפרדה בין דתיים וחילונים במערכת החינוך היא כשל חמור בחברה הישראלית“. לא האמנתי למראה עיניי. סירבתי להאמין להצהרה של שר שרק תמול שלשום עמד בראש מוסדות חינוך דתיים, ובתוך ירחים ספורים מכריז הכרזות אחרות. זאת ועוד, בין שלל הרעיונות שהרב שי מציף אותנו בהם בחודשים האחרונים, הוא מגדיר מטרה חדשה בהיותו שר חינוך: “צריך להפיץ את בשורת החינוך המשלב, ותפקידי כשר חינוך הוא להפוך אותו מנישה אזוטרית וצדדית לזרם מרכזי במערכת החינוך“.

יש להטמיע בתלמידים כיוון חינוכי מגובש. סניף בני עקיבא המעורב ביישוב אדם       צילום: פלאש 90, למצולמים אין קשר לכתבה

יש להטמיע בתלמידים כיוון חינוכי מגובש. סניף בני עקיבא המעורב ביישוב אדם צילום: פלאש 90, למצולמים אין קשר לכתבה

מחויבות להלכה

ראשית, אלמד זכות על הרב שי. אהבה מקלקלת השורה. בהמשך להצהרתו שיש לייסד פוליטיקה חדשה ולהקים מפלגות מעורבות שבתוכן דתיים וחילונים כאחד, כדוגמת מפלגתו "יש עתיד", הנה כעת הוא מבקש לגלגל הלאה את הרעיון ולהביאו עד לשערי בתי הספר.

אמור מעתה: לא רק מפלגות מעורבות אלא אף בתי ספר מעורבים. אולם ההיקש שבין מפלגה לחינוך אינו במקומו. מה שמאפיין חינוך משלב הוא היכולת להכיל עמדות שונות. מסלול זה מאתגר ומציף שאלה חינוכית קשה. האם כשכל הזהויות נתפסות כלגיטימיות ניתן לחנך לזהות ספציפית? האם ניתן לחנך למחויבות מוחלטת להלכה במקום שמאפשר גישות שונות לגביה? אני רואה בעייתיות רבה בבית ספר משלב שבו בעת ובעונה אחת מלמדים שיש לשמור על ההלכה, וגם שיש לכבד את ההלכה ולאו דווקא להקפיד עליה.

אם חפצים אנו בשילוב אמיתי בין דתיים וחילונים, הרי שיש להטמיע בתלמידים כיוון חינוכי מגובש, ורק לאחר שיגיעו לבשלות יֵדעו שהאתגר הגדול בחברה הישראלית הוא להימנע מבניית חומות הפרדה בין הפלגים השונים וליצור חיים משותפים. הרב שי גדל בבת ים ואני גדלתי בתל אביב. הוא למד בישיבת "אדרת" בבת ים ואני למדתי בישיבה בתל אביב. מן הסתם גם לי וגם לו היו חברים חילונים מהשכונה שעמם שיחקנו, אבל בתי הספר היו שונים, ובהם קיבלנו חינוך דתי ויראת שמים. החיים המשותפים חייבים להתבסס דווקא מתוך גיבוש זהות.

הקמפיין לחינוך משלב שמנהל שר החינוך יוצר נזק עצום. מחד גיסא תקום מערכת של חינוך משלב בעידודו של הרב פירון, ומאידך גיסא יקומו בתי ספר נפרדים וביניהם תלמודי תורה. שתי עמדות מנוגדות וסותרות יגרמו לקריסתו של הממ"ד שהיה לו תפקיד משמעותי בחברה המסורתית והדתית. שר החינוך מוזמן לחזק את הממ"ד ולהזרים אליו תקציבים, דווקא משום שישנם הורים ששולחים את בניהם לממ"ד על מנת שילדיהם ילמדו בחברה שכוללת גוונים שונים של מחויבות לשמירת מצוות.

אכן יש מה לשפר, וניתן ליצור אפשרות של חוגים תורניים וריבוי שיעורי תורה. כך, מי שמחפש חינוך תורני יוכל לקבלו במסגרת חוגים תורניים, ובמהלך היום הרגיל יוכלו לשבת יחדיו ילדים ממשפחות דתיות עם ילדים מסורתיים ואף חילונים. היתרון במסלול זה הוא שכל מי שמעוניין להיות בבית ספר ממ"ד מקבל על עצמו את האמנה הבית ספרית, שמחייבת לחנך ברוח ההלכה והמצוות.

לחזק את הקיים

הקמת בתי ספר ממ"ד שיש להם נגישות לכלל הציבור המעוניין בחינוך דתי דומה לרוח התקנות הקדומות המוכרות לנו מהברייתא שבמסכת בבא בתרא (כא, א). נצטט תחילה את הברייתא שמתארת את ההתפתחות בשדה החינוך:

אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה. מאי דרוש [=מה דרשו]? "ולִמדתם אתם" – וּלמדתם אתֶם. 
התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש? "כי מציון תצא תורה" [תקנה ראשונה]. ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז [תקנה שנייה], ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויוצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותו כבן שש כבן שבע [תקנה שלישית].

לפי הברייתא, הניצנים הראשונים למיסוד מערכת החינוך כמערכת חינוך ציבורית החלו כבר בתקופת בית שני. בתקופה זו תוקנו תקנות המרחיבות את חובת החינוך ומטילות אותה גם על הציבור. ראש וראשון הוא שמעון בן שטח, שהתקין בתי ספר לילדים, ולאחריו יהושע בן גמלא שתיקן מערכת חינוכית ארצית. תחילה נוסד בית ספר בירושלים שהיה מיועד לנערים ולא לילדים קטנים, ולאחריו קמו בתי ספר מסוגו בכל הערים הגדולות. רק לבסוף תיקן יהושע בן גמלא שיש להקים בתי ספר בכל ערי הארץ, קטנות כגדולות, ויש להוריד את גיל הכניסה לבית הספר מגיל הנערות לגיל הקטנות.

יהושע בן גמלא לימד אותנו שחינוך ילדים אינו עניין פרטי אלא עניין ציבורי. התלמוד מסגנן בחריפות תביעה זו:

אמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך: כל עיר שאין בה מלמדי תינוקות של בית רבן – מחריבין אותה. רבינא אמר: מחרימין אותה.

כיום, כשישנן משפחות רבות המבקשות חינוך דתי למרות שאינן דתיות, יש לשמור ולפתח את הממ"ד שיסודותיו מבית מדרשו של יהושע בן גמלא. תפקידו של הממ"ד הוא להעצים את החינוך הדתי בקרב הציבור המגוון הכולל דתיים ומסורתיים. בימינו האתגר מורכב וקיים חשש בקרב המשפחות הדתיות מהליכה למהלך כזה, ודווקא בשל כך שומה עלינו לחזק את התוכנית הלימודית בממ"ד, להעשיר אותה בלימודים תורניים ולא לחלום על פתרונות אחרים.

טשטוש המחויבות

הציפייה שלי מהשר פירון היא לחזור למקום שממנו בא ולבור שממנו שתינו. בטרם התמנה לשר חינוך היה הרב שי מעורב במוסדות דתיים, ולכן לא יעלה על הדעת מעתה לשפוך את התינוק עם המים. מוכרחים אנחנו לאמץ את גישת יהושע בן גמלא ולראות בממ"ד חינוך לציבור הרחב, אך עם כיוון מוגדר של חיזוק התורה והמצוות. "כי מציון תצא תורה".

כך לימים ייפגשו שני בחורים בקורס קצינים ויזכירו אחד לשני את החינוך המשותף שקיבלו בבית הספר הממ“ד, ואת הזכויות הרבות שיש לזקוף לזכותו בשל החינוך הדתי לכל דורש.

ולסיום, פנייה אישית לרב שי. כל מי שמכיר את סיפור החיים שלך, והדברים פורסמו לאחר בחירתך, יודע שמצד אחד הדאגה שלך לכלל העם מובנת. אבל אתה צמחת משי פירון למדריך בבני עקיבא, לחניך בישיבת אדרת, לרב ולמנהל, במסגרות המקובלות כמו הממ“ד. מסגרות אלו אינן בודקות בציציות התלמיד ומשפחתו אלא מקבלות כל דורש השם לחיקן.

אז מדוע, ריבונו של עולם, להקים מערכת חדשה של חינוך משלב, שמטשטש את המחויבות הדתית ומכניס תחת קורה אחת תלמידים דתיים וחילונים לסופרמרקט חינוכי. האם להורים שעובדים שעות רבות מחוץ לבית ומגיעים תשושים בסוף היום יש הפנאי הנפשי לבנות ולעצב את הזהות הדתית של ילדיהם המבולבלים? אכן יהושע בן גמלא היה עונה: חזק את המסגרת הדתית וקבל בסבר פנים יפות כל מבקש השם. מוטלת עלינו החובה לבנות משכן כזה שארון ה‘ במרכזו וכל הרוצה יבוא וייכנס. /

הרב מאיר נהוראי הוא רב המושב משואות יצחק, ר"מ בבית המדרש במגדל עז ויו"ר רבני בית הלל

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' אדר א תשע"ד, 7.2.2014

פורסם ב-7 בפברואר 2014,ב-גיליון תצוה תשע"ד - 861, לחנך היום. סמן בסימניה את קישור ישיר. 16 תגובות.

  1. בשורה טובה באה לעולם. בית הלל קם ונהיה לבית חדש המנסה לעקוף את צהר משמאל. וזה מזכיר לי את בית הכנסת בו גדלתי כילד. לידו היה בית כנסת של הזקנים. למניין של הורי קראו מניין צעירים. ומנגד, במרחק כמה דקות הליכה היה בית כנסת ששמו היה בית הכנסת הישן. צא ולמד – בית כנסת הישן, היכל עציון, ומניין צעירים. שסיפור זה בעצמו מזכיר את הבדיחה על שני יהודים שבנו שלושה בתי כנסת באי אליו נסחפו לאחר שספינתם נטרפה. וזאת כדי שיהיה בית כנסת אליו לא יכנסו לעולם.
    ואני שואל את כבוד הרב יו"ר בית הלל מה החידוש שלכם? שוב התפצלות אמבית של הציונות הדתי? דקדוקי עניות כעובי השערה בין הזקנים של צהר לצעירים של בית הלל? אם אתם פשוט זקוקים לג'ובים כי שם בצהר הכל תפוס אני יכול להבין ולכבד. אבל לגופו של עניין אני לא מבין.
    כל ההתפרצות הזו באה לאור או יותר נכון לחושך שהושלך ארצה מהדברים של יו"ר הארגון. השקפה ששבה לאותו חינוך דתי מגזרי שההגדרה שלו אינה אלא חיוב להלכה. כאילו כביכול הממ"ד הישן של פעם. ובכן אשליה וכשל לוגי בידיו של מכובדי הרב נהורי. ממה נפשך, אם כמו הצעתך למשוך את הקצוות החרד"לים ע"י תגבור כנ"ל, כולנו מכירים את ההשתלשלות בה כובשים המלמדים את הווית בית הספר ומכפיפים את דעתם החד משמעית ובלתי מתפשרת. השליפה האוטומטית בכל וויכוח 'כך ההלכה וכך בשו"ע!' הסתיים הויכוח נסתם הגולל על השיח. כזה ראה וקדש. ומהצד השני אפה אותם מחנכים דתיים ליברליים מהזרם המרכזי? לא מכיר! ואם יש כאלה הם מוקצים בחינוך הדתי באשמת ליברליותם, ובחינוך החילוני מפחד הכיפה שעל ראשם.
    וכמו המורים כך גם ההורים וילדיהם. כבר רבים כתבו כמה אינם יכולים לקבל את החינוך הדתי הדוגמטי המצוי היום בחמ"ד. כבוד הרב נהורי, משהו השתנה גם בחלקים גדולים בציבור הדתי. אתם תראו את זה במסקנות הסקר שלכם. והחינוך הממד"י כבר לא נותן תשובה לנתח אוכלוסיה גדול שמגדיר את עצמו דתי ומחויב בדרך כזו או אחרת, בצורה מודעת יותר או פחות. כמו גם לנתח גדל והולך של הורים חובשי כיפת השמיים שלעולם לא ישלחו את ילדיהם לממ"ד אך ממש לא מרוצים מהמדבר היהודי של החינוך הכללי. הטחו עינך מראות את הדבר?האם אין אתה אמור לייצג את נתח האוכלוסייה הזו? האם שוב הקמתם ארגון לדתיים נחמדים שמשחקים את הריקוד של לא לחטוף מהצד החרד"לי והחרדי? הרי בכל מקרה יחרימו אתכם, יזלזלו בכם. ואותה אוכלוסיה שצמאה לשמוע את קולכם כבר לא נמצאת במקום של המחויבות להלכה כמו שהוא בממ"ד. חלקם בכלל באו מהצד החילוני.
    לכן אני חוזר ותמהה על מהות ארגון בית הלל לאור דברי היו"ר כאן למעלה.
    ועדיין לא דברנו על אחריות על עם ישראל כולו. האם אתם של בבית הלל לא מבינים שיש לאחריות הזו מחיר שאנחנו הדתיים צריכים לשלם?
    סוף עידן ההסתגרות חייב להגיע. איך נקרא לארגון הבא שנקים? אלישע בן אבויה? בני קורח? תשאירו לנו שם טוב.
    הצעה מפורטת עם בסיס רעיוני לחינוך יהודי פרסמתי כאן במקור ראשון במאמר 'מודל הרצף בחינוך היהודי' https://musaf-shabbat.com/2011/09/08/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%A3-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%91%D7%9F-%D7%93%D7%95%D7%93-2/

  2. שמוליק הנכבד

    כמה נקודות:

    1.בתור אדם בוגר קל לך לדבר על חינוך עם גישות שונות ומורכבות וכיו"ב -תחשוב שמדובר כאן בילדים ונערים צעירים שעדיין לא גיבשו את דעתם-הגיוני ומתבקש שבגילאים צעירים שבונים את היסודות של המחשבה והאמונה הלימודים יהיו ב"תנאי מעבדה" כמו שלוחמים עוברים קודם טירונות-אימון מתקדם בטרם יעלו אל הקו. אין קפיצות דרך בחינוך ולא כל מה שמתאים לבחור בן 20-25 ומעלה מתאים לתלמידי בית ספר יסודי.

    אחד מרבותיי רב פתוח מאוד בדיעותיו-יש שיאמרו פתוח מידי- ובעל ידע מקיף בלא מעט תחומים אמר בשיעור שהחינוך לפתיחות הוא חשוב ונצרך ואי אפשר בלעדיו אך הוא מתנגד לו בגילאים צעירים מידי -הוא אמר שרק לאחר שהתורה זורמת לאדם בדם הוא יכול לגשת מתוך כך באומץ וביושרה לחקור ולראות גישות אחרות ולבוא עמם בטוען ונטען.

    לפני התהליך הזה של הטמעת התורה בנפש כדבריו אדם יוצא מבולבל ללא חוט שידרה וידיעה מאין הוא בא ולאן הוא הולך ולכן בגיל צעיר קודם צריך לחנך באופן סגור יותר ולאחר מכן חובה להיפתח.

    2.אל תאשים את המחנכים החרד"לים שלדבריך "כובשים..את הוויות בית הספר ומכפיפים את דעתם הבלתי מתפשרת"- כל עוד בציבור הדתי ליברלי ממעטים ללכת לכיוונים של חינוך ורבנות וכיו"ב ברור שאת החלל ימלאו החרד"לים שמרבים ללכת לכיוונים אלו וזכותם המלאה לחנך לכיוון בו הם מאמינים. אתה לא יכול לבקש מהם לעשות שקר בנפשם על אחת כמה וכמה במקצוע כמו חינוך ולחנך לדרך בה הם לא מאמינים.

    אם אתה מעוניין בחינוך "דתי ליברלי" תנסה במידת יכולתך לשכנע אנשים כמוך ללכת לכיוון של חינוך

    אם בציבור הדתי הליברלי לא הולכים מספיק אנשים לכיוון הזה אז שלא יבואו בתלונות

    מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

  3. בין פלורליזם טוטאלי ל'מקראות גדולות'

    בס"ד י"ב אד"ר ע"ד

    לא מפליא שבשם הפלורליזם מנסים לשלול את הלגיטימציה של החינוך הדתי. המחויבות להלכה אינה עניין ל'חרד"לים' (אינני יודע בכלל מי אלה?). היא נחלתו של כל יהודי המאמין בי"ג עיקרים ושואף לחיות על פי השולחן ערוך.

    אין כספרות התורנית כחינוך לחשיבה יצירתית, הרואה כמה פנים וכמה קריאות אפשריות לטקסט המקודש, כאשר כולן מחוייבות ליסודות הדת. ב'מקראות הגדולות' אנו פוגשים את רש"י והרשב"ם, הרמב"ן, ראב"ע ורד"ק, הספורנו 'אור החיים' והמלבי"ם, שכל אחד מהם מייצג עולם רוחני שונה ומתודה פרשנית שונה, ואף על פי כן כולם משותפים באמונתם האיתנה ובמחוייבותם לתורה שכתב ולתורה שבעל פה.

    אין כתלמוד המפגיש אותנו עם ויכוחים ערכיים, המביאים להבנה מעמיקה של כל הדיעות המתנגשות – לבירור שבסופו מתחוור מה נקודות המוצא המשותפות ו'במאי קא מיפלגי'?

    וכפי שהזכיר אמיר: פתיחות יכולה להיבנות כאשר יש לאדם ביטחון עצמי. כאשר משנתו של אדם סדורה לו בטעמיה ונימוקיה, ומתוך הבנה של מערכת השיקולים לכאן ולכאן – אז הוא יכול להתמודד עם רעיונות חדשים ולעבדם בצורה יעילה. לקלוט את מה שראוי ולדחות את מה שאינו ראוי.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • 'לחלוק, אבל ביחד'

      חשוב בהקשר זה מאמרו של הרב שי פירון 'לחלוק אבל ביחד' (בתוך 'בקצה הקו', באתרא הדין) המתאר בגעגועים את האוירה ב'מרכז הרב' של פעם, בה ישבו ביחד כל מנהיגי הזרמים המפכים כיום בציונות הדתית, הרב טאו ותלמידיו, לצד הרב שפירא זצ"ל ותלמידיו; הרב אליעזר מלמד והרב שמואל טל לצד הרב בני ליהמן, הרב דוד סתיו והרב רפי פויירשטיין. לא חסרו אז חיכוכים וחילוקי דיעות, אך היה גם 'ביחד'.

      אותם געגועים הביע הרב ש"ך זצ"ל בפוגשו את את הרב יהודה עמיטל זצ"ל לאחר עשרות שנים: 'איי, ר' יהודה, אנחנו כל כך רחוקים, שאנחנו כבר לא מתווכחים' (הם לימדו יחד ב'ישיבת הדרום' בשנות החמישים).

      ויהי רצון שיקויים בנו מאמר חז"ל: 'את והב בסופה – מלחמה שעל ידי ספר, אהבה יש בסופה'!

      • חינוך תורני צריך להיות חינוך קשוב

        בעצם כל חינוך תורני הוא 'משלב'. ארבעת הבנים שבהגדה אינם בהכרח בנים נפרדים, אלא שלבים בהתפתחות האדם. בתחילה הילד התמים שמקבל הכל בלי שאלות, בהמשך הילד הסקרן השואל שאלות, המתבגר המורד והמתריס, והחכם השואל את השאלות הנוקבות, אך מאמין 'שבסוף הדרך מחכה תשובה לו'.

        חינוך אינו סופרמרקט של דיעות. המחנך מציב לפני תלמידו מטרה שהוא מנסה 'למכור' לו. מאידך, הוא חייב לדעת להקשיב לתלמיד.

        בראש ובראשונה, למען המחנך עצמו. מחנך טוב הוא זה שנשאר תמיד בבחינת 'תלמיד'. שאינו רואה את עצמו ככליל השלמות, אלא כאדם ההולך ונבנה, ששאלותיו המחכימות של התלמיד פוקחות את עיניו ומביאות אותו לתובנות מעמיקות יותר – 'ומתלמידי יותר מכולם'.

        כשתלמיד יודע שהוא יכול לשאול הכל, ולדבר עם מורו על הכל, אז הוא שואל. פעמים שהוא מקבל את תשובותיו של מורו, ופעמים שהוא סולל דרכים חדשות – אין הרב מתקנא בתלמידו.

        [ולפעמים צריך ליתן לשואל המתריס והלועג תשובה המקהה את שיניו. הן משום שהלועג אוטם את אזנו מלשמוע תשובה, והן משום שלעגו עלול להשפיע השפעה קטלנית על אחיו.

        אם יתרצה שלא לנעוץ את שיניו וימתין לסוף ה'מגיד' – יקבל את התשובה האוהבת: 'זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל' – למרות שהללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה…]

  4. אכן בדומה לדברי ש.צ בתגובותו מקודם גם אני חושב ומאמין שאפשר לשבת ביחד תוך כדי מחלוקות קשות ובלבד שכל הצדדים באמת יחפצו בדיון לעומק

    אני כותב זאת ולא בפעם הראשונה ולא השנייה במיוחד כלפי המגיבים הליברלים באתר שהציפייה מהם הייתה שהם יהיו פתוחים לשמוע דעות שונות משלהם וישמעו בכבוד גם את הצד השמרני המנוגד להם ואת נימוקיו.

    לצערי הרב ממה שאני רואה כאן באתר וכן בבמות אחרות שדווקא כאלו המזדהים כליברלים נוהגים באופן דוגמאטי להחריד, בזים בוז גמור לדעות שמרניות המובאות באופן מכובד ומנומק, חושבים שדעתם היא ברירת מחדל ושכל מי שלא חושב כמוהם הוא בעל בעיה נפשית [שהרי איך אפשר להיות אדם נורמאלי ולסבור אחרת מהם?!] ותגובותיהם נכתבות בזעם והתלהמות שלא מביישים פשקעוויל מצוי במאה שערים.

    לא שבצד השמרני שאני מזוהה עמו כולם טלית שכולה תכלת ואין להם מה לשפר אבל מאנשים המזדהים כליברלים ולא מקובעים מחשבתית האכזבה גדולה פי כמה וכמה.

    זה פשוט מדהים שכמעט כל דתי ליברלי שמגיב ברשת או בתקשורת הדתית הכתובה שנתקלתי בו כותב בבוטות ובהתלהמות

    מישהו מסוגל להסביר לי את פשר הפער המשונה הזה בין ההצהרות ה"פתוחות" לבין ההתנהלות הסגורה והמתלהמת בפועל?

    אני סמוך ובטוח שבעזרת דיון עמוק ומכובד אפשר להגיע לתובנות מחכימות ומעשירות וזאת אפילו אם לבסוף אין הסכמה בין הצדדים

    כמו הכותרת שש.צ הביא מהרב שי פירון "לחלוק אבל ביחד".

  5. לגבי הביקורת של שמוליק בן-דוד – סופסוף אני יכול להסכים גם עם אמיר וגם עם ש"צ!
    אני לא הייתי שולח את הילדים שלי לבי"ס מעורב בשום אופן – גם אם בממ"ד ילמדו חומש ביידיש…*

    שמוליק בן-דוד מתייחס אולי לחינוך מעורב בבי"ס פרטיים\ייחודיים, שם הרמה גבוהה בהרבה מזו של הממלכתיים הרגילים. בממלכתיים המצב לא טוב, ולו מהסיבה שאין שום אתוס מכונן שמחנכים לפיו – פשוט מלמדים חומר, וזהו.
    ___________
    * הפער המהותי בין ממלכתי\מעורב לממ"ד הוא כנראה בלימוד התנ"ך\מקרא – ושם הגישה של משרד החינוך פשוט משניאה את המקצוע – אפילו שאני אישית מאמין אדוק במחקר המקרא, אני לא חושב שילדים עד גיל 15-16 אמורים ללמוד בגישה הביקורתית-אקדמית היבשה\עבישה שמכתיב משרד החינוך לממלכתיים.

    ראו השוואה מעניינת בין הממלכתיים לממ"ד בשאלה הזו:
    http://mikrarevivim.blogspot.co.il/2014/01/blog-post_11.html

    ציטוט נבחר לגבי חומר הלימוד הרשמי במקרא, בחינוך בממלכתי:
    "אף מדרש, פירוש מסורתי או קטע תלמודי ספציפי אינו כלול בחומר הלימוד הרשמי. שילוב בלתי מחייב זה של הגישה המסורתית בתוכנית הלימודים שונה משילובה של הגישה הביקורתית, הכולל הנחיות מעשיות ומחייבות- כך למשל בדרישה ללמד קטעים ספציפיים מתוך סיפור הבריאה הבבלי 'אנומה אליש'."

  6. לכל החברים הנכבדים,
    בהנחה שכל טענותיכם צודקות ממש מפי הגבורה, כאילו אמת המים חזרה בה, החרוב קפץ 400 אמה, ואפילו קירות בית המדרש נטו. בהנחה כזו עדיין לא עניתם לטענתי המרכזית.
    בית הלל על שום מה?
    שהרי לא די לנו בצהר? בנאמני תו"ע?
    הטענה שלי הייתה שלתומי חשבתי [והאמת שהבנתי כבר בתחילה שאני מדמיין] שבית הלל יביאו בשורה רבנית חדשה שפונה באמת לעם. לא לכת מגזרית בגוון זה או אחר.
    והעם מה לעשות בנוי ברובו מבינוניים. מי שמדמיין שכולם יהיו דתיים כמוהו [ובינינו רובינו חונכנו על הפנטזיה הזו, ולרובינו קשה להשתחרר ממנה] חיי בסרט. וכדי למנוע אי הבנה, בינוניים מנקודת המבט של הדתי. כבר קדימוני חז"ל והחסידות להראות שפשוטי עם יכולים בעיני השמיים להיות צדיקים.
    עכשיו מה? נמשיך להפטיר כדאשתקד ולמדר את עם ישראל מתורה? ותעשו לי טובה אל תצטדקו כאילו תורה מונחת מי שרוצה יבוא וייטול.
    אנחנו חיים בעידן של פרשת אלון, ופרשת פינטו, ופרשת מצגר. עוד מעט נוכל להכריז על חתימת כ"ד ספרים ופרשיות! [אני כבר שומע את הרבנים שאומרים כל האומר אלון חטא אינו אלא טועה, כל האומר פינטו חטא אינו אלא טועה וכו'] מכל מקום תורה מבוישת בקרן זווית של מגזרים מסתגרים ומתפצלים לדעת.
    והלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו.
    אז כן, אני סובר שיש לקיים חינוך משלב ובתוכו להכניס תורה ויראה, מותאם לשילוב. יש כאן ויתור מהעמדה השמוטית. והלא לזאת קיווינו וייחלנו כשקמו קבוצת רבנים שקראו לעצמם בית הלל.
    זו טענתי.
    לגבי הויכוח החינוכי הפנים מגזרי יש לי הרבה מה לומר. חלק גדול כתוב במאמר שציינתי בתגובתי הראשונה. בעומק וברוחב. וד"ל ואכמ"ל.

    • אהה, אם אתה עסוק בביקורת על 'בית הלל' וכו' – ניחא, זה פחות מטריד אותי.
      מה שנכון שצריך לאפשר גם ל'חובשי כיפת השמיים' ללמוד בממ"דים – ויש מקומות שזה נעשה.
      אבל כל עוד מערכת החינוך בארץ היא מגזרית בהגדרה, לא תמצא הרבה הורים חילוניים שיהיו מוכנים שילדם ילמד בממ"ד (ויהיה חס וחלילה דוס), ועוד יותר פחות ההיפך –

      ואם כדי 'למשוך' הורים כאלו על הממ"ד להפוך ל'ממלכתי' כמשתמע מהצעתך – אין הצר שווה.
      ייכבד החינוך הממלכתי ויעשה חשבון נפש נוקב כמו שאצלנו אוהבים לעשות על כל גבעה רמה ותחת כל מוסף שבת רענן, ואז נראה.

      • אברהם העברי

        קושיה לי אליך משני פנים.

        מהפן של אברהם שמכניס אורחים היה ואוהלו פתוח לארבע רוחות השמיים. וכי סבור אתה שלא היה לכך מחיר? שאוהלו של אברהם התנהל כחדר מורים צדקני בממ"ד?

        ומהפן השני הפן העברי. מה לך ומי לך החילונים? שיסתדרו לבד! שיעשו חשבון נפש! טוב, בסדר. אז בוא נומר את הדברים כפי שהם. האחריות שלך היא למגזר שלך! ושעם ישראל יתפוצץ לו וירד למ"ט שערי טומאה. לא בעיה שלך! על כך אשאל עברי על שום מה? יהודי הנך! לגדר עברי עוד לא הכנסת את עצמך.

        ולגופו של עניין. אם לא קראת את מאמרי 'מודל הרצף בחינוך היהודי' קרא אותו ואח"כ נוכל לדון בעומק. לינק בתגובה הראשונה שלי למעלה.

        • כנראה שלא הובנתי – אני בעד חינוך משלב וכו', אני רק לא מבין למה הממ"ד הוא הבעיה כביכול?
          צא וקרא להורים בממלכתי שידרשו בקול רם לשלב את החינוך הממ"די אצלם!
          למה הקול הקורא לחינוך המשלב בא מכיוונך, מג'קי לוי, מאפרת-רוזנברג וכו' – כולם מ"מוצא" דתי?!

          ואגב, מי אתה שתחליט לחילוני שהוא במ"ט שערי טומאה וכו' וכו' – שאלת אותו?!
          או שאתה חוטא בחטא שאוהבים להאשים בו את אנשי 'מרכז', שהם יודעים כביכול יותר טוב עבור עמישראל מה טוב בשבילו?…

          נ"ב
          לגבי ההשוואה היפה לאבר(ה)ם – אני מקווה שזכור לך שבימי 'האוהל הפתוח' לא היו לו ילדים – ברגע שהיו לו, הוא נאלץ לגרש אחד מהם… (אין באמור משום המלצה לגירוש וכו' וכו'…)

        • ועכשיו קראתי גם את מאמרך המרתק (שכבר קראתי בעבר) –
          ונראה לי שהתחלתי להבין את הפער – אתה יוצא מנקודת הנחה שאנחנו – המבוגרים הדתיים – כבר 'בעולם הבא' האידיאלי של פתיחות והפנמת המורכבויות וכו' – ומה שנותר עכשיו הוא להוריד את התובנות האלו לעולם החינוך של ילדינו. והנה משפט ש'דגתי' לשם העניין –

          "ידוע ומוסכם שההלכה מורכבת רבדים רבדים, כאשר ישנם גופי הלכות שלמים שהם תוצאה של הלכות חסידים…" –
          ידוע למי? ומוסכם על מי?

          ומשפט נוסף –
          "במודל הרצף ההתייחסות היא לעולם ההלכה במורכבותו, כאשר לכל אחד בחירה אישית האם וכיצד לקיים את ההלכה לפי טעמו ומקומו הרוחני"
          כמה מבין המבוגרים הדתיים יהיו מוכנים להזדהות עם משפט כזה לגבי עצמם? לא כל שכן לגבי ילדיהם!

          לכן אני מציע – ומנסה לעשות זאת בבלוג – להתחיל בלהסביר למבוגרים: אם זה יצליח, ננחיל זאת לילדים, אבל לא ההיפך!

  7. אברם העברי שלום
    א. אכן אתה צודק אני סבור ששתי העגלות מלאות. ולא ח"ו משהו בטומאה. לכל מגזר יש גם את חסרונותיו. לכן חשוב לי המפגש המפרה בין שניהם.
    ב. הויכוח שלנו הוא לגבי הילדים. כאן איני יודע אם יש טיעון שיכול להכריע. לטעמי וכך גם עשיתי, חינוך משלב תורם לכולם. יש לו מחיר לא פשוט. ילדי למדו גם בחינוך משלב וגם בחינוך הדתי. וגם בחינוך הדתי יש מחירים לא פשוטים. על חלק מהם כתבי בגיליון זה במאמרי על החינוך.
    אני מאמין שחינוך יכול להיות מורכב. במקרה זה אני חולק על רבי ומורי הרב שג"ר. אני מוכן לפעמים בכאב לשלם את המחיר. אני סבור שהמחיר של דתיות דוגמטית הוא לא פחות כואב מהמחיר של ילד שבוחר מה לקיים ומה לא. המבחן הוא אם ישנה זיקה עמוקה ליהדות במובן הרחב. ומבחן המבחנים הוא אם הדור הבא יתחנך גם הוא בחינוך יהודי עמוק.
    כבר התבטאתי שהאתגר הוא למצוא את הנוסחה של דתלשיו"ת [במובן החדש של המושג] דור שני.
    אני סבור שדווקא בתי ספר הם אחד מהפלטפורמות למהפך זה. בתי כנסת קהילתיים פתוחים, היא פלטפורמה נוספת. להערכתי רחוקה יותר. ניסיוני אומר שדרך בית ספר אפשר לגבש קהילה.
    זאת ועוד….

  8. שמוליק שלום

    קראתי את המאמר שלך ואתחיל בזה שאני מסכים עם דבריך שנכון לחנך החל משלב מסוים ובאופן הנכון למורכבות ולהכרת עמדות שונות ואני מסכים לגמרי שתלמידי החינוך הדתי לא אמורים להתוודע לעמדות החולקות על המסורת המקובלת רק באוניברסיטה ומפי כאלו שלא באים מתוך עולמה של תורה

    זה באמת כדבריך יכול לגרום לתחושה קשה של הסתרה ואכזבה ומעבר לכך חשוב לענ"ד להכיר את העמדות השונות ולהאמין בדרכינו מתוך ידע רחב ואמונה חזקה בצדקת דרכינו לעומת הדעות החולקות

    אך כל זאת כמובן מתוך דרך סלולה וכיוון ברור המסבירים מדוע אנו מאמינים במה שאנו מאמינים ומדוע לא בדרכים האחרות החולקות אליהם אנו מתייחסים וחולקים מתוך עניין והעמקה

    זה ממש ממש לא מביא למסקנה שצריך לבטל את החינוך הדתי ולשלב את החינוך הממלכתי בממ"ד

    לכיוון זה אליו אתה חותר יש לא רק "מחיר יקר" אלא "מחיר מופקע" והשלכות מרחיקות לכת אתן כמה נקודות שלדעתי מסבירות את הבעיתיות הגדולה:

    1.כמו שנ.ה העיר בתגובותיו היום למאמר אחר שלך איך אפשר לחנך בו זמנית לשתי מערכות ערכיות סותרות? איך אפשר לחנך בו זמנית הן לקדושת התורה שבכתב ושבעל פה והן לגישה חילונית שלא מסכימה לעיקרון תורה מן השמיים ובכלל לאמונה בבורא עולם? איך אפשר לחנך בו זמנית לקוד לבוש צנוע לבנות ולחבישת כיפה ולבוש ציצית לבנים ולמחויבות לתפילות כאשר חצי או יותר מהתלמידים בבית הספר לא נדרשים למחויבויות הללו?

    אל תשכח שמדובר בבית ספר-מוסד חינוכי לילדים ונוער שנמצאים בשלבי הגיבוש של אישיותם ודרכם ולא באקדמיה שאמורה לספק ידע נייטראלי[ עד כמה שבאמת תמיד מדובר בידע נייטראלי אבל לצורך העניין נניח לזה]

    2.בית ספר מעבר להיותו מוסד לימודי וחינוכי הוא בפועל מקום שמגבש מבחינה חברתית -איך אתה חושב שתלמידים שנמצאים בשלב כה מבולבל בחייהם אמורים לתפקד מבחינה חברתית כאשר חצי או יותר מבני כיתתם יערכו מסיבה בשבת או יצאו כולם לסרט בשבת ? מה אם הנורמות של בינו לבינה השונים לגמרי בציבור החילוני ? איך בעניין זה אתה רוצה שבי"ס מעורב יתפקד ואיך אתה חושב שבגיל שבו מגלים את המיניות ולנערים ונערות דתיים גם ככה יש תסבוכת לא פשוטה אפשר לתפקד במסגרת חברתית אינטנסיבית בה הנורמות והדילמות הערכיות בעניין שונות לגמרי?

    שוב אל תשכח שמדובר בבני נוער מבולבלים הנמצאים בשלבי גיבוש של אישיותם -למה להכניס אותם לקלחת הזו?

    3.לחינוך הדתי יש אתגרים חינוכיים לא פשוטים לכשעצמם שהשילוב של החינוך הממלכתי בו לא יפתרו את הבעיות אלא אדרבא רק יעצימו אותם

    אני זוכר היטב כיצד בישיבה התיכונית בה למדתי הרמי"ם ממש הלכו בין הטיפות כאשר חינכו להקפדה על שמירת ההלכה ברצינות מחד ומאידך לא רצו לערער את הכבוד של ההורים של התלמידים ועל דמותם בעיני בניהם שלא תמיד הקפידו על הדברים אליהם חונכנו כדרכם של "הדתיים של פעם" שלא רואים בעיה בשחייה בברכה וים מעורבים וכד'

    מדובר באתגר חינוכי לא פשוט ומעבר לכך אצל התלמידים עצמם שנמצאים ב"גיל הטיפש עשרה" והאווירה התיכוניסטית המרדנית ובשלבי הגיבוש של דרכם בחיים יש אתגרים לא פשוטים

    אני זוכר איך הרמי"ם ממש נלחמו אתנו על לבישת ציצית ועל לא לדבר בתפילה ועל הסברה לא ללכת לסרטים לא צנועים ולמסיבות במועדונים

    באולפנות יש אתגרים דומים + אספקטים נשיים של שכנוע להתלבש צנוע וכד'

    איך אתה חושב למען ה' שאפשר לטפל בכל האתגרים הללו בחינוך מעורב ?

    להוסיף על הבעיות הקיימות עוד אתגרים מעוררי בעיות? על הראשונים אנו בוכים ואתה מוסיף עוד אתגרים חינוכיים כבדים מידי?

    4.אני מסכים מאוד עם תגובתו של אברם העברי אליך -מדוע אנחנו צריכים לעשות הלקאה עצמית בגלל שבחינוך הממלכתי מצב לימודי היהדות בכי רע? למה שהם לא יעשו חשבון נפש וייקחו אחראיות על זהותם ובדרכם שלהם?

    אם כל הכבוד לערכים החשובים כמו אחראיות על כלל ישראל שאני באמת ובתמים מאמין בהם ,עדיין מדוע אנחנו צריכים להאשים את עצמינו ולנסות ללכת במדיניות של "תפסת מרובה לא תפסת" ?

    גם לחינוך הממלכתי יש אחראיות ואנשיו צריכים לקחת אותה על עצמם מבלי שנפרק את הטוב שיש אצלינו ומבלי שנעמיס על עצמינו עוד בעיות קשות בנוסף לבעיות הקשות שיש אצלינו וכאמור בסעיף 3 בדבריי.

    הנושא ארוך ומורכב יש עוד מה לומר אך הארכתי מספיק

    לסיכום אומר שכל אידיאל חשוב צריך להיבחן לאור המציאות ותרחישיה השונים

    ניסיתי להציב לך מספר נקודות באשר לכך ומקווה שהועלתי באריכות הדברים

  1. פינגבק: תגובות ל"הצעה מזיקה" | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  2. פינגבק: להתגבר על הקיטוב החברתי | נתנאל ליבוביץ | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: