זרמים ומערבולות | יואל פינקלמן

סקר Pew האחרון מצא תמורות גדולות בהתפלגות היהודים בארה“ב לזרמים דתיים ולא־דתיים, והציף מחדש את סוגיית משבר הזהות היהודי־אמריקני. העתיד לוט בערפל

צדיקים מלאכתם נעשית על ידי אחרים. בין 1970 ל־2000, מדי עשור, יזמו הפדרציות היהודיות בארה"ב "סקר לאומי על אוכלוסיית היהודים" (National Jewish Population Study) שבדק את מספר היהודים בארה“ב, את זהותם הדתית והלאומית ואת רמת החשיבות של היהדות בחייהם. לאחר שהסקר משנת 2000־2001 פרץ בשיעור ניכר את מסגרת התקציב שלו ולאחר שסוציולוגים יהודים תקפו את אמינותו והתנצחו בעקבותיו בחריפות בעיתונות היהודית, החליטו התורמים לבטל את הסקר הבא.

  בין האתני לדתי

ישראלים רבים, החושבים בקטגוריות של "דתיים" ו"חילונים" (ובמקרה הטוב מדברים גם על חרדים ומסורתיים), מתקשים להבין את המציאות היהודית־אמריקנית. קטגוריות אלו אינן מספיקות כדי להבין את המציאות הישראלית, לא כל שכן כאשר מדובר ביהדות שמעבר לאוקיינוס האטלנטי.

היהדות האמריקנית בנויה מערבוב מוזר וייחודי של ההגדרות הדתיות והאתנו־תרבותיות. מצד אחד, היהדות האמריקנית מארגנת את עצמה סביב זרמים ותנועות דתיות. הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים, שאיתם רוב היהודים האמריקנים מזדהים, הם זרמים דתיים לכל דבר. פעילותם מתרכזת בבתי כנסת, והיא מתפרשת לתנועות נוער דתיות, להכשרת רבנים, לבתי ספר יומיים, לחינוך דתי לאחר שעות בתי הספר הציבוריים ולמחנות קיץ דתיים. הפעילות הדתית שלהם, כמובן, שונה מזו של הדתיים־הלאומיים או החרדים בארץ. התפילות הן שוויוניות, ונשים וגברים לא רק יושבים יחד בבתי הכנסת אלא משרתים כרבנים יחד.

האידיאולוגיה הקונסרבטיבית מתרכזת בשמירה על מחויבות להלכה תוך גמישות רבה והתחשבות בנסיבות ההיסטוריות המשתנות. למעשה, רוב החברים לא ממש עומדים בדרישות הללו, אך לפחות זו התיאוריה. התנועה הרפורמית מדגישה את הפן האוניברסלי ביהדות ודוגלת בצדק חברתי. היא מבקשת מכל יהודי לבחור את המצוות המדברות אליו. שני הזרמים נוטים לכיוון האוניברסלי, וקיים פחות לחץ חברתי לקיום מצוות או טקסים. הפרט חופשי יותר מאשר המקובל אצל הדתיים בארץ, והוא מוצא לעצמו את האיזון בין שמירת הדת להתעלמות ממנה.

גם האורתודוקסיה האמריקנית שונה מזו הישראלית. למרות ההקפדה על שמירת המצוות, חסרה לאורתודוקסיה האמריקנית ההתרכזות בלאומיות ובארץ ישראל החשובה כל כך לציונות הדתית. החרדיות האמריקנית מתונה מזו הישראלית ומעורה הרבה יותר בתרבות הסובבת. בסופו של דבר, חברים בכל הזרמים, כולל אלה שרמת ההשתייכות או ההשכלה היהודית שלהם נמוכה, רואים את יהדותם כפעילות דתית.

מצד שני, ההשתייכות הדתית נובעת במקרים רבים לא מתוך אמונה עמוקה אלא מתוך הזדהות אתנית ותרבותית. באופן אירוני, למרות שיהודים אמריקנים מזהים את היהדות כדת, ולמרות העובדה שהמרכז המוסדי של יהדות אמריקה נמצא במוסדות דתיים, היהודים באמריקה הם אחת הקבוצות הכי פחות דתיות בארה"ב. יהודים מאמינים פחות בא־לוהים מאשר אמריקנים אחרים. הם מגיעים לתפילות בתדירות נמוכה, ורואים את הדת כפחות חשובה בחייהם. החיבור שלהם לעם ישראל ולתרבות היהודית הוא בעיקר על בסיס הזדהות אתנית.

פרדוקס זהותי זה, הנע בין האתני לדתי, איננו נוסחה מנצחת לחיזוק היהדות, ואכן הסקר האחרון מספק לקוראים בו סיבות טובות להיות פסימיים לגבי עתידה של יהדות אמריקה.

יהדות ארצות הברית מתונה יותר מזו הישראלית ומעורה יותר בתרבות הסובבת אותה. ברוקלין, 2013 צילום: פלאש 90

יהדות ארצות הברית מתונה יותר מזו הישראלית ומעורה יותר בתרבות הסובבת אותה. ברוקלין, 2013
צילום: פלאש 90

מספרים צונחים

תוצאות הסקר מחלקות את הקהילה היהודית האמריקנית לארבע קבוצות: אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים ויהודים ללא שיוך דתי (יש עוד מספר קבוצות קטנות המופיעות בדו"ח, אך כעת נתעלם מהן). שלוש הקטגוריות הראשונות די ברורות למי שעוקב אחרי יהודי אמריקה במאה השנים האחרונות. לאורך עשרות שנים, שלושת ה"זרמים" (denominations) מהווים את רוב מניינה ובניינה של יהדות אמריקה. לכל שלושת הזרמים אידיאולוגיה משלהם, מוסדות ומבנה חברתי מיוחד. לאחרונה הצטרפה לרשימה הקבוצה הרביעית, והיא זוכה לתשומת לב מוגברת.

לכל ארבע הקבוצות יש סיבה טובה לפסימיות, אם כי לחלק מהן יש גם סיבה לאופטימיות. התנועה הקונסרבטיבית ספגה את המכה הקשה ביותר. בשנות ה־50 של המאה הקודמת היהדות הקונסרבטיבית מצאה את עצמה כמובילה בציבוריות היהודית. הדת הייתה אז חלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקנית של הפרברים החדשים והלבנים, כפי שמלמד הציטוט המיוחס בטעות לנשיא איזנהאואר: “אין כל היגיון לאמריקה ללא אמונה דתית עמוקה – ולא אכפת לי איזו מהן תהיה“. בניגוד לקומוניזם האתיאיסטי, שנוא נפשה של הדמוקרטיה האמריקנית, אמריקה דרשה מהיהודים להשתייך למוסד דתי ולהאמין בא־לוהים, אך בעת ובעונה אחת לא להתבלט יותר מדי. התנועה הקונסרבטיבית מצאה את נקודת האיזון – להיות מסורתי מספיק כדי להרגיש אותנטי אך אמריקני לחלוטין.

כיום, כך על פי הסקר, התנועה הקונסרבטיבית מצויה הרחק מאחור. רק כ־18% מהאוכלוסייה היהודית בארה“ב משתייכים לזרם הקונסרבטיבי – כמחצית משיעורם באוכלוסייה בסקר משנת 1990־ כשגילם הוא המבוגר ביותר מכל קבוצה אחרת בסקר. ההצטמצמות של התנועה נובעת בין היתר מהעובדה שהתנועה הרפורמית המתחרה התאימה את עצמה יותר טוב לתופעת נישואי התערובת שפשתה בחברה היהודית. בנוסף, אם בעבר ניזונה התנועה הקונסרבטיבית מיהודים שעזבו את האורתודוקסיה, היום היהודים שנושרים מהאורתודוקסיה נוטים לוותר על הכול. מי שעוזב פשוט עוזב.

למרות החדשות הלא ממש אופטימיות ביחס לתנועה הקונסרבטיבית, הרב ברדלי שביט ארטסון, אחד ממנהיגי התנועה בארה“ב, מפגין ביטחון עצמי מפתיע: “מבחינת גודלה אכן היהדות הקונסרבטיבית מצטמקת, אך אני רוצה להתרכז באיכות“. אינני בטוח שהוא בעצמו מאמין למה שהוא אומר, אך רבנים קונסרבטיבים אחרים מודאגים יותר. הרב דוד וולפה שאל בדאגה מעל דפי “הוושינגטון פוסט“: “האם היהדות הלא־אורתודוקסית יכולה לשרוד?“. הרב וולפה ללא ספק מגזים, אך במסדרונות ה־JTS הקונסרבטיבי כבר עורכים חשבון נפש עמוק.

חשש נשירה

לעומת היהדות הקונסרבטיבית, היהדות הרפורמית יכולה להיות גאה בנתונים שלה. כ־35% מיהודי אמריקה מזדהים עם הזרם הרפורמי, אך מתחת לפני השטח מסתתרות עובדות מדאיגות על עומק הזהות והפעילות הדתית של החברים. רק 16% מהיהודים הרפורמים אומרים בסקר שהדת "חשובה להם מאוד" (לעומת 43% מהקונסרבטיבים ו־83% מהאורתודוקסים). שני שליש מגיעים לבית הכנסת רק פעמים אחדות בשנה. לא מפתיע שהרפורמים מופיעים בסקר בתחתית המדד של פעילות יהודית ודתית – כולל הזדהות עם ישראל, חשיבות זיכרון השואה ועוד. לשליש מהיהודים הרפורמים היה עץ אשוח בביתם בחג המולד. והנתון החשוב ביותר: רק לחצי מהיהודים הרפורמים הנשואים יש בן זוג יהודי, והמספר נמוך יותר ככל שהנשאל צעיר יותר.

ההתייחסות למשפחות רב־דתיות היא נושא ראשון במעלה בשיח הרפורמי, במיוחד לאור העובדה הלא ממש מפתיעה שלפי סקרים רבים (כולל הנוכחי) רמת החינוך וההזדהות היהודיים של ילדים של זוגות מעורבים נמוכה בהרבה מאלו של בנים להורים יהודים. הדעה השולטת בתנועה הרפורמית גורסת שאין ממש טעם בנסיבות הקיימות להילחם נגד נישואי תערובת, והתנועה צריכה להשתמש במשאבים שלה כדי לקרב את המשפחות המעורבות ליהדות. לשיטתם, מדיניות של דלתות פתוחות ועידוד נטילת חלק בפעילות בבתי הכנסת עשויה להעלות את רמת המחויבות של המבוגרים והילדים ליהדות, גם במשפחות שבהן בן־הזוג הלא יהודי אינו מתגייר. המיעוט טוען מנגד שגם פעילות אינטנסיבית לקירוב לבבות לא תוביל לשינוי דרמטי במצבם של הדור השני והשלישי לנישואי תערובת, ועדיף אפוא להפנות את המשאבים לניסיונות לעודד נישואים בין יהודים.

לא מזמן טענה רבה רפורמית מעל דפי העיתונות היהודית שבניגוד למדיניות העכשווית, על התנועה להתחיל להסמיך לרבנות גם כאלה שיש להם בן או בת זוג לא יהודים. לטענתה, רב כזה יוכל לקרב את המשפחות ה"חצי־יהודיות" בצורה יעילה יותר. טענה זו גרמה לרב רפורמי אחר לתהות אם התנועה "כלל מאמינה במשהו היום".

ועכשיו לאורתודוקסיה, שם נמצאים היהודים הפעילים, המשכילים והמעורבים יותר מבחינה יהודית ודתית. חברי התנועה רואים את היהדות כחשובה ביותר. הם רוכשים יותר חינוך והשכלה יהודית מכל הקבוצות האחרות. באמצע המאה הקודמת, כאשר העתיד היהודי נראה צבוע בצבעים קונסרבטיביים, המומחים צפו את היעלמותה של האורתודוקסיה, אך היום היא חיה וחזקה מאי פעם. היא בנתה מערכת מפוארת של בתי כנסת, בתי ספר יהודיים, ישיבות ומוסדות חסד, שנמצאים בשכונות אורתודוקסיות חזקות ברחבי ארה"ב. בתגובה לסקר החדש דוברים אורתודוקסים אחדים התבטאו בסוג של תרועות ניצחון מתלהבות: אמרנו לכם שרק הנוסחה האורתודוקסית יכולה לעבוד. אחרים התאבלו על יהודים רבים שהולכים לאיבוד ביהדות לא עמידה ולא "אותנטית". אצל בודדים נשמעה אפילו טיפת שמחה לאיד על הצרות של הלא־אורתודוקסים.

אך לא הכול ורוד גם באורתודוקסיה. היהודים האורתודוקסים מהווים כיום כ־10% מהאוכלוסייה היהודית האמריקנית היום, שיעור כמעט זהה ליחסם באוכלוסייה היהודית לפני חצי מאה. הדבר מעורר תמיהה: אם, כפי שטוענים דוברים אורתודוקסים רבים, האורתודוקסיה משגשגת; אם לאורתודוקסים יש יותר ילדים מהממוצע; אם היא הדרך היחידה לשמור על גחלת היהדות האותנטית, ואם אותנטיות זו היא הדבר היחיד שיכול למשוך יהודים לטווח ארוך, מדוע הקבוצה אינה גדלה?

דוברים מסוימים, כמו בבלוג החרדי המתון Cross Currents, טוענים שהסקר הנוכחי טועה. לא ייתכן שהם לא גדלים, הם טוענים. הסוקרים לא ממש מבינים יהודים חרדים ואינם סופרים אותם נכון, טווח הטעות אצל האורתודוקסים בדו“ח גדול יותר מאשר הלא־אורתודוקסים, ובכלל הסוקרים לא הבינו את הדרך המיוחדת של חב“ד. ייתכן שיש אמת בטענות אלה, אך הסיבה האמיתית לדריכה במקום של האורתודוקסיה היא נשירה מסיבית. פחות מחצי מיהודי אמריקה שגדלו כאורתודוקסים נשארו כאלה. אמנם אחוזי הנשירה נמוכים בהרבה אצל צעירים היום, כך שייתכן שהאורתודוקסיה תצליח לשמור על בניה והיא תתחיל לגדול בדור הקרוב, אך ייתכן גם שהצעירים האורתודוקסים של היום ינטשו את הדרך במהלך חייהם. ימים יגידו.

2 (2)

יהודים אקראיים

הקבוצה שזכתה לתשומת הלב הרבה ביותר היא ה־22% שמגדירים את עצמם כיהודים אך רואים את עצמם כמחוסרי דת. כינויה של קבוצה זו הוא "nones", אלה שאין להם דת כלשהי. במדד של אותם nones יהודי אמריקה מובילים את האוכלוסייה הכללית ביבשת בגידולם ההולך וגובר. אך אין להתבלבל. לא מדובר על מצביע מרצ אתיאיסט, על שמו“צניק סוציאליסט, היורש האינטלקטואלי של י“ח ברנר, או אפילו על המילואימניק החילוני. היהודים האמריקנים ללא שיוך דתי, או לפחות רובם, אינם מאמינים בזהות יהודית חילונית פוזיטיבית. הם יודעים שדם יהודי כלשהו זורם בעורקיהם, ואפילו גאים בכך, אך עם זאת הם אינם רואים בעובדה זו חשיבות רבה. העובדה היא שלכשני שליש מהנשואים בקבוצה זו יש בני זוג לא יהודים, והם מספקים לילדיהם פחות חינוך והשכלה יהודית מאשר זוגות מעורבים שכן משתייכים לזרם יהודי. פחות מ־5% מהם חברים בארגון יהודי כלשהו.

מספר סוציולוגים העלו ביקורת על גישתו של הסקר לקבוצה זו, בטענה שהשאלון שואל שאלות על אמונה והשתייכות דתית את אלה שמגדירים את עצמם לא דתיים. “זה כמו לשאול ‘מהי הגבינה האהובה עליך?‘ את מי שאלרגי לחלב“, כותב פרופ‘ ארי קלמן מאוניברסיטת סטנפורד. צריך לשאול שאלות אחרות לחלוטין את קבוצת ה־nones, ואולי כך תתגלה זהות יהודית אחרת, עשירה יותר. הרי הרוב המוחץ של יהודים אלה (83%) גאה להיות יהודי, וחשוב להבין במה מתבטאת גאווה זו.

דוברים אחרים אינם מתרגשים מהגאווה היהודית של אותם nones. “גם יהודים שמגדלים את ילדיהם בדת אחרת גאים להיות יהודים“, אומר בלוגר אחד באופטימיות מוזרה. ג‘יי ג‘יי גולדברג, עיתונאי בעיתון Jewish Daily Forward (בימי הזוהר שלו, כשהעיתון עוד היה ביידיש, ה“פארווערטס“ היה העיתון הנפוץ ביותר באמריקה שנכתב בשפה זרה), כותב שמבחינתו הביקורת על יהודים כאלה אינה במקומה. “הסקר מצא לא מעט יהודים שאינם מעורבים מדי ביהדותם, אך הם גאים באמונתם ובמסורתם. האם יש בזה בעיה?“. מי אנחנו – טוען הכותב בשם היהדות המוסדית – שנכתיב לצעירים איך להתנהג? זו מדינה חופשית, ואין דבר יקר יותר לאמריקנים מאשר החופש.

אך האמת היא שקשה לדמיין עתיד יהודי עשיר במיוחד בקרב קבוצות יהודים שאינם קוראים עברית, נשואים ללא יהודים, ואינם חברים במוסד יהודי כלשהו. סביר להניח כי גאווה שאינה מתורגמת להשכלה יהודית או לחיים יהודיים פעילים אינה יכולה לעבור בקלות מדור לדור. שמואל רוזנר, עיתונאי ישראלי שעוקב אחרי מצבם של יהודי אמריקה, סבור אחרת מגולדברג. אם בני קבוצת ה־nones אינם מתעסקים בפעילות יהודית, אינם מתחתנים עם יהודים ואינם מגדלים את ילדיהם כיהודים, אז באיזה מובן הם נשארים יהודים? אולי הם רק “קבוצה אקראית של אנשים שמחוברים יחד על ידי הסוקרים עצמם“.

אתגר של זהות

קל מאד ליהודי ישראל להביט בציניות על הקהילה היהודית האמריקנית המבולבלת. בארץ, כמובן, אנחנו גוזרים לגזרים אחד את השני בכל מערכת בחירות, פונים לבג"ץ נגד יהודים אחרים על כל צעד ושעל ומתחלקים למגזרים ותת־מגזרים קטנים יותר ויותר, אך לפחות אנחנו יודעים שאנחנו יהודים, דואגים לעם ישראל ואיננו נסחפים בזרם ההתבוללות. אך מן הראוי להבין מספר דברים.

ראשית, בעיותיה של הקהילה היהודית האמריקנית אינן נובעות מהעובדה שחבריה הם אנשים חלשים וחסרי עמוד שדרה. הבעיות הן התוצאה הישירה של המבנה החברתי בארה"ב. ישראל מספקת סביבה חברתית ופוליטית שתומכת בהזדהות יהודית – מערכת החינוך, התרבות הציבורית ותקציבים רבים מגויסים למען עם ישראל וזהותו הקולקטיבית. לעומת זאת, התרבות האמריקנית – שבה הדת מופרדת מהמדינה, קיים חופש דת וקיימת תרבות כללית מפתה – דורשת מהיהודי לעשות מאמץ מיוחד כדי לשמור על זהותו היהודית.

בררת המחדל, לפחות לאורך מספר דורות, הייתה זהות יהודית מינימלית, אם בכלל. כמו אמריקנים רבים, היהודים גאים בזהות הדתית־אתנית שלהם אך הם לא ממש יודעים הרבה על היהדות. הם לא מעמיקים בה וּודאי שאינם מארגנים את חייהם ותרבותם סביבה. בניגוד לישראל, הזהות היהודית אינה יוצרת את עצמה.

שנית, בלשונו של שחקן הבייסבול הידוע יוגי ברה, "קשה להתנבא, בעיקר בקשר לעתיד". אתמול התנועה הקונסרבטיבית שלטה בכיפה והיום היא מצטמקת. אתמול האורתודוקסיה הייתה על סף הכחדה, והיום היא חזקה הרבה יותר. אם הפדרציות היהודיות יתארגנו ויחליטו לממן סקר נוסף בעוד עשור או שניים, ללא ספק הן יגלו שהמגמות הנוכחיות השתנו. יהדות אמריקה תיראה שונה מכפי שהיא נראית היום, ובדרכים שלא ניתן לצפותן מראש. מוקדם מדי להספיד את הקהילה הקדושה דגלות אמריקה.

ד"ר יואל פינקלמן מלמד במסלול ליהדות בת זמננו באוניברסיטת בר־אילן ובמדרשת לינדנבאום בירושלים

————————–

 כולם מדברים עליו | יואב שורק

סקר מכון "פיו" מביא תמונת מצב עדכנית ומורכבת 
למדי על יהדות ארצות הברית

פיו (Pew) הוא שמו של מכון מחקר עצמאי אמריקני מוערך, המרבה בניתוחי חתך של החברה האמריקנית. הפעם – כלומר בקיץ 2013 – הוא עשה זאת ביחס לציבור היהודי. בתחילת אוקטובר פרסם המכון את הסקר המקיף ביותר שנערך בקרב יהודי ארצות הברית מזה יותר מעשור.

חשוב לזכור שבארה“ב, שבה מופרדת הדת מן המדינה, אין רישום פדרלי או מדינתי בדבר דתו של אדם; למעשה, אין דרך פשוטה לדעת כמה יהודים חיים בארה“ב, ואין דרך פשוטה לגשת אל כולם ולברר את תפיסות עולמם ואורחות חייהם. כל זאת עוד לפני שאלת “מיהו יהודי“, שהיא מורכבת מאוד בחברה בעלת שיעורי התבוללות כה גבוהים.

אז מה לימד הסקר? בגדול, הוא לימד על ירידה בזיקה ליהדות – ובמיוחד על כך שרוב היהודים בארצות הברית נישאים ללא־יהודים. 58% מהיהודים שנישאו משנת 2000 ואילך עשו זאת עם בן זוג או בת זוג לא יהודים. אם מוציאים מן הסקר את המרכיב הקטן של היהודים האורתודוקסים, המספרים מזנקים ומלמדים שיותר מ־70 אחוז (!) מהיהודים נישאים לבני זוג לא יהודים (אגב, גברים כנשים). נוסף על כך, הסקר מלמד שברוב המקרים ילדים שגדלים במשפחות מעורבות אינם גדלים כיהודים.

על ־פי תמונת המצב של הסוקרים, יהדות ארצות הברית מונה בין 6 ל־7 מיליון נפש. עורכי הסקר בחרו כאוכלוסיית המחקר את כל מי שהשיבו בחיוב לשאלה האם דתם היא יהודית – ובנוסף על כך גם את מי שלא הגדירו את דתם כיהדות, אך גדלו כיהודים ולא אימצו דת אחרת. האחרונים, המכונים בסקר “יהודים ללא דת“, מהווים על פיו כ־22% מהאוכלוסייה היהודית בארה“ב. מתוך כלל היהודים, 30% אינם משייכים עצמם לאף אחד מן הזרמים הדתיים; 35% משתייכים לתנועה הרפורמית (אף שרק שליש מהם חברים בבית כנסת כזה); 18% לתנועה הקונסרבטיבית (ומחציתם חברים בבית כנסת) ו־10% מגדירים את עצמם כאורתודוקסים – כשישה אחוזים כחרדים וכשלושה כאורתודוקסים־מודרנים.

1 (2)

אמנם הכללת ה“יהודים ללא דת“ בסקר מטה את תוצאותיו לכיוון דלות הזהות היהודית, אך כך או אחרת התמונה המצטיירת היא עגומה, עגומה מאוד. למרות שמספר היהודים בארה“ב גדל שיעורם באוכלוסייה ירד, ולנוכח שיעורי הריבוי הטבעי שלהם – הנמוכים משל שאר האוכלוסייה – הוא ימשיך ויצטמק. האוכלוסייה היהודית מזדקנת (למעט זו האורתודוקסית, המצטיינת בריבוי טבעי גבוה) ואחוזי הנישואין המעורבים הופכים את הדורות הבאים של יהדות ארה“ב לבעלי זהות יהודית חלקית, אם בכלל.

מעבר לחלוקה הראשונית הזו, הסקר נכנס לפרטים בשאלות רבות ומגוונות – החל מטיב החינוך היהודי שקיבלו משתתפי הסקר והאופן שבו הם מגדלים את ילדיהם כיהודים (או לא), ועד לשאלה האם הומור הוא מאפיין חיוני של הזהות היהודית, והאם הנסקרים תורמים דרך קבע לארגונים יהודיים או למטרות יהודיות. הנסקרים נשאלו על מידת ידיעת העברית שלהם, על השתתפותם בסדר פסח ועל שמירת שבת, האם הוריהם ערכו להם בר או בת מצווה והאם לדעתם ארץ ישראל ניתנה לעם היהודי על ידי האל – ואפילו מה מידת תמיכתם בעקרון “שתי המדינות“. ברוב המדדים, מסתבר, נרשמה ירידה ברורה במידת הזיקה ליהדות ולישראל. עם זאת, השאלות הרבות והחתכים הרבים מספור של סוגי היהודים המשיבים על השאלות הללו הופכים את הסקר למקור מסחרר של עובדות מבלבלות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ל' שבט תשע"ד, 31.1.2014

פורסמה ב-31 בינואר 2014, ב-גיליון תרומה תשע"ד - 860, יהדות ארצות הברית - פרוייקט מיוחד ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. המאמר הזה צריך להוות תמרור אדום בוהק לאלו מבנינו כאלו המגיבים קבוע באתר שטוענים שצריך לאמץ את המודל הקונסרבטיבי ה"מחובר למציאות" וכך פשוט כל עם ישראל יתחבר לתורה ולמצוות ולזהותו היהודית

    המאמר מציין יפה את נקודות החוזק של היהדות הנאמנה לדבר ה'-היהדות האורתודוקסית לגווניה השונים

    נכון שהמאמר לא מתעלם גם מכך שאצל האורתודוקסים יש בעיות ונשירה ממנה ועמידתה במקום מבחינת הסקרים- עד כמה שהם מדוייקים ומקיפים אך לצורך נקודת ההנחה והקירוב למציאות- וכמובן שתמיד צריך לעמוד על המשמר ולא להיות באופוריה ושאננות אך צריך לדעת שכנראה הבעיה של נטישת הזהות היהודית או האדישות לה לא תמצא את פתרונה לפי האלטרנטיבה הקונסרבטיבית ובטח שלא הרפורמית

    -הנתונים על התנועה הרפורמית לא מפתיעים כלל ואין בהם חדש-

    חשוב לזכור ששמירה קפדנית על ההלכה היא קשה ותובענית ולכן אך טבעי הדבר שהרבה "לא יסיימו את המירוץ" בדיוק כמו שכאן בארץ רוב היהודים אינם דתיים וק"ו בחו"ל בחברה לא יהודית ומקום כמו ארה"ב "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות"

    הדברים אינם חדשים והפיתוי למיעוט ברוב הסובב להתבולל הוא עצום בין אם מדובר בחברה בעלת רוב דומיננטי ועוין למיעוט

    -הירונימוס אחד מאבות הכנסייה והמתרגם בנודע של התנ"ך ללטינית שחי במאות ה4 וה5 למניינם וחי בין היתר בארץ בבית לחם מעיד שבימיו שהנצרות נהייתה דת רשמית באימפריה הרומית היתה התנצרות המונית אצל יהודי הארץ וכדבריו "לא נותר ביהודה אלא אחד מעשרה", כך גם בגירוש ספרד הרבה מאוד מהיהודים ובמיוחד מהמשכילים בחרו בהתנצרות על פני הגירה והדברים ארוכים-

    ובין בחברה פלורליסטית המסבירה פנים ליהודים

    -בגרמניה של אמצע המאה ה19 למניינם לאחר האמנסיפציה מקהילת פרנקפורט דמיין המעטירה קהילה עתיקה שהוציאה תלמידי חכמים גדולים ויהודים יראים ושלמים במהלך דורות הקהילה שהחת"ם סופר שנולד בה והתגאה במוצאו ממנה כל ימיו גם שכבר גר בפרשבורג וכתב עליה לרבו ר' נתן אדלר "הקהילה הקדושה הזו ישמור אותה הא-ל אחת היא לאומתה אין עוד בעולם דוגמתה" נשארו רק 11 משפחות אורתודוקסיות! כאשר השאר חברו לרפורמים או סתם עזבו את הדת זה היה המצב כאשר 11 משפחות אלו הזמינו את רש"ר הירש להיות לרבם

    אין פלא אפוא שהיו גישות כמו של בעל התניא שתמך בצאר הרוסי ולא בנפוליאון בפלישתו לרוסיה באומרו שאם נפוליאון ינצח יהיה טוב ליהודים אך ליהדות ואם הצאר ינצח יהיה רע ליהודים אך טוב ליהדות ,גם אם לא מסכימים לגישה זו אני חושב שבהחלט אפשר להבין אותה [אני הקטן מזדהה יותר בעניין זה עם גישתו של רש"ר הירש ואכמ"ל]-

    מה שחבל הוא שאותם יהודים "לא מזוהים" המוזכרים במאמר אילו הם היו בארץ הם ככל הנראה היו מצטרפים לציבור הגדול של ה"מסורתיים"

    בכל אופן כנראה עבודה סיזיפית וקשה לקשר את יהודי ארה"ב המתרחקים לזהות היהודית

    ממש לא נראה ש"התאמת ההלכה למציאות" וכו' וכו' סיסמאות הם אלו שיביאו את הבשורה

    המאמר הזה מראה זאת באופן בוהק

  2. לפי הסקר של PEW יש בערך כ5.3 מ' יהודים (ועוד 2.4 מ' עם רקע יהודי). בסקרים של NJPS בשנת 90 האוכלוסייה הכללית של היהודים היא 5.515, ו6.1% אורתו' (כ336 א'). ואילו בשנת 2013 מתוך 5.3 מ', 10%הם אורתו' דבר המראה על גידול הן יחסית והן במספרים מוחלטים (530 א').

להגיב על אמיר שכטר לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: