גיוס בנות; עזריה אריאל, יצחק בן דוד

לשמור מרחק | עזריה אריאל

צה"ל אינו מחויב לקוד אתי של צניעות ונתון ללחצים המתנגדים לכל הבחנה מגדרית. הציונות הדתית עוסקת בתדמיתה במקום להפנים כי המבחן לקידוש השם הוא קיום התורה 

השאלה הנשאלת תדיר כלפי השוללים את גיוס הנשים היא: איפה כתוב האיסור הזה? התשובה שלי היא שגם אם הדברים לא מנוסחים כך במפורש – זוהי הפרשנות הראויה של רוב ככל הרבנים בימינו, כולל אלו שצה"ל יקר ללבם ואנוכי הקטן בתוכם, לפסוק "קדושים תהיו". הקדושה, כהגדרת רש"י על אתר, היא החובה לשמור מרחק מאיסורים בכלל ומאיסורים שבתחום הצניעות בפרט. הערכת המצב הרווחת בקרב אנשי תורה וצבא, על סמך הניסיון האישי וקריאת דו"חות ומחקרים, היא ששירות נשים בצה"ל כיום קרוב מדי לתקלות ונזקו גדול בהרבה מתועלתו מנקודת מבט תורנית (לא רק, אבל אקצר בנקודה זו), ולכן שיקול הדעת מכריע לשלילה גורפת.

הנזק האפשרי הוא לקיום כלל התורה ומצוותיה, אבל דגש מיוחד, על פי הוראת התורה למחנה הצבא היהודי (דברים כג, י וראו רמב"ן שם; שבת לג ע"א), צריך להינתן על נושא הצניעות. היה טוב יותר וצנוע יותר שלא לעסוק יתר על המידה בנושא זה, אבל כנראה אין ברירה.

צר לי מאוד, אבל צריך לומר בקול את הידוע לכול: ניבול הפה שניתן לשמוע ביום מילואים ממוצע שקול לתקופה ארוכה באזרחות, ורמיזות מיניות הן דבר שבשגרה. סקרים מלמדים שרובן המכריע לא מדווחות, ובדרך כלל הן גם לא נתפסות על ידי הקרבן כהטרדה, ולפעמים אפילו כמחמאה. וזהו החמור ביותר – הפנמה והטמעה של נורמות של חוסר צניעות כדרך חיים שגרתית ומקובלת. דוגמה קטנטונת שעל פי כל הגדרה איננה מגיעה לכלל הטרדה ולמיטב הכרתי ועל פי מחקרים שקראתי היא תופעה יום־יומית ונרחבת: נדרשתי, כמילואימניק נשוי, לשטוף כלים בתורנות מטבח, והוראת הרס"ר כללה דברי תנחומים: "נצ'פר אותך, לידך תהיה חיילת ולא חייל"… מי מוכנה להיות חיילת השעשוע?!

מעמד ארעי

גם אם יש בצבא "שמורות טבע מוגנות", מעמדן איננו מוסדר בחוק ואיש אינו יכול להבטיח את המשך קיומן. נכון להיום יש לצה"ל אינטרס "ללכת לקראת" כדי לשבור חסמים חברתיים כלפי גיוס הנשים. מה יקרה אם וכאשר ייפרץ הסכר כליל וגיוס הנשים בציבור שלנו יהיה מובן מאליו? המוטיבציה של צה"ל להשקיע צפויה לרדת פלאים.

למרבה הצער, באופן בסיסי צה"ל אינו מחויב לקוד אתי של צניעות כהלכה, והוא נתון ללא הרף תחת מכבש לחצים של בעלי אג'נדה חילונית קיצונית שמתנגדת לכל הבחנה מגדרית (כדאי לקרוא את דיוני ועדות הכנסת בנושא). לפיכך, כל השקעה חריגה במסלולים ייחודיים תהיה תלויה באינטרסים המתחלפים. זה קורה במסלול ההסדר ומתחיל לקרות גם במסלולים לגיוס חרדים. התנאים המיוחדים שהובטחו להם לא מעוגנים בחוק וקיימת שחיקה בקיומם. מה לעשות, המגמה לגייס גברים ונשים יראי שמים לא עולה בקנה אחד עם המגמה הכללית – מסיבות חברתיות־אידיאולוגיות! – לשלב בחורים ובחורות יחדיו כמעט בכל מסלולי השירות. הרוח הנושבת והמוצהרת (ושוב אפנה לדברי נציגי צה"ל בוועדות הכנסת) היא שבכל נקודת חיכוך יד "השירות המשותף" תהיה על העליונה.

מעבר לכך, בדרך כלל הבנות ה"חזקות" יותר הן אלה שהולכות לתפקידים השמורים־יחסית, ואילו כאשר בת מ"עמך ישראל" מתלבטת האם ללכת לצבא ורואה את ה"חזקות" מתגייסות – הדבר משפיע מאוד על בחירתה גם במסלולים בעייתיים הרבה יותר.

ידוע כי גם בשירות הלאומי או במערכות אזרחיות אחרות קיימות בעיות, וגם שם נדרשת עין פקוחה, מאמץ לשפר וגם נכונות להחליף מסלול בעת הצורך. מוטלת האחריות על כל הנוגעים בדבר (כולל ההורים, ראו ויקרא יט, כט ופירוש "אור החיים" שם) לוודא שהתרומה למדינה תהיה במסגרת הולמת שלא מזמינה תקלות. אבל אין מה להשוות לאווירה בצבא, שהיא מתירנית הרבה יותר, מסיבות מובנות.

ניתן להעלות את מרבית הטיעונים הללו גם כנגד שירות הגברים. אולם ההבדלים מהותיים: פיקוח הנפש הלאומי בגיוס הגברים הוא מובהק; בסיס החיוב ההלכתי שלהם להשתתף במלחמה שונה לגמרי, ורק זה עתה קראנו בתורה: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק"; והעדינות הנשחקת בחספוס של ההווי הצבאי חיונית הרבה יותר לאופייה של בת ישראל. ואחרי כל זה, אי אפשר להכחיש שגם ביחס לבנים שילמנו מחיר יקר, ומיעוט ניכר מבוגרי החינוך הדתי שבאו לצבא ללא רקע ישיבתי ממושך הורידו את הכיפה בצבא.

כמובן, השאלה העיקרית איננה האם הבנים והבנות "מתקלקלים/ות" בצבא, אלא האם ניתן לשמור על אורח חיים של יראת שמים וקיום ההלכה לכל אורך השירות, והממדים של הסרת הכיפה הם איתות אזהרה לכלל המערכת. לכן, ההכרעה השקולה של רוב ככל בני התורה אוהבי המדינה וצבאה, בשקלול כל המרכיבים הנ"ל, היא למתוח את הקו האדום בין שירות הבנים לבין השירות הצבאי של הבנות לכל צורותיו.

קידוש השם – או חילולו?

דיון רציני בנושא צריך "לאחוז את השור בקרניו" ולדון גם על המוטיבציה. ההיקפים הגדלים והולכים של גיוס הבנות הדתיות בשנים האחרונות מעוררים את השאלה: מה נשתנה?! אמת: השתנו צורכי הצבא והמסלולים המוצעים השתפרו. השתפרה גם מערכת התעמולה המשומנת והמתוחכמת שצה"ל מפעיל (דוגמה מכאיבה ומעוררת מחשבה שמצריכה אותי לפרסם בצער גדול לשון־הרע־לתועלת: יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים דתית, שביום־יום לובשת מכנסיים, סיפרה בראיון ל"במחנה" שבהרצאות בפני תיכוניסטיות דתיות היא לובשת חצאית כדי לשכנע…). ומאידך, אלטרנטיבת השירות הלאומי כנראה לא מתייעלת באותו הקצב. אבל דומה שזה לא העיקר, ואי אפשר לנתק את התופעה מתהליכים עמוקים יותר שעוברים על הציונות הדתית, שלעניות דעתי משפיעים על הרצון להתגייס. אני בטוח בכנות הרצון לתרום, אבל גם אותו צריך לברר, לדייק, ולהציף את נקודות החולשה שבו.

דומני שהשורש ללא מעט מן הרוחות המוזרות המנשבות לאחרונה בציונות הדתית הוא תפיסה לקויה של המושג "קידוש השם". מושג זה, הרווח בשיח המגזרי על אודות גיוס הנשים, מגויס אולטימטיבית לתמיכה בגיוס: האישה הדתית בצה"ל מקדשת שם שמים כלפי הסובבים אותה, וגם מבחינה ציבורית יש קידוש השם בתרומתו הגדולה של הציבור הדתי.

הבה נבחן את המושג הזה יותר לעומק.

רבים מכירים ומצטטים את הגמרא במסכת יומא (פו ע"א, בקיצורים, וכן בכל הציטוטים שלהלן) על "חילול השם": "ואהבת את ה' א־להיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך… ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? – אשרי אביו שלמדו תורה".

פחות מכירים סוגיה אחרת במסכת ברכות (כ ע"א, בתרגום חופשי): אמר לו רב פפא לאביי: מדוע בדורות שלנו לא מתרחשים ניסים כמו בדורות הקודמים? אמר לו: הראשונים היו מוסרים את נפשם על קידוש השם, ואנחנו לא עושים זאת. כדוגמה לקידוש השם של הקדמונים מספרת הגמרא על רב אדא בר אהבה, שראה אישה בשוק כשהיא לבושה בגד עליון שאינו הולם, וקם וקרע אותו.

בשיח הציבורי היום, אין ספק שמעשה כגון זה היה מקוטלג מיידית כ"חילול השם"; אבל הגמרא מעלה על נס את האכפתיות מקיום התורה כמופת של קידוש השם דווקא (יש לעיין בסוף הסיפור, ראו "עין איה" שם, ואין כאן מקומו). לאמור: עיקרו של קידוש השם הוא עצם קיום התורה באופן מושלם ובמסירות נפש, לא התדמית שלה ושל מקיימיה. התדמית חשובה כקומה נוספת, ובתנאי ששיפוץ התדמית איננו חותר תחת קיום התורה.

כך גם בסידור הלכותיו של הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, פרק חמישי), הפותח: "כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר 'ולא תחללו את שם קדשי'". לאחר מכן הרמב"ם מפרט את הלכות קיום התורה ומסירות הנפש בשעת השמד וכדומה, ואחר כך כותב (הלכה י): "כל הפורש מעבירה או עשה מצווה לא מפני דבר בעולם, לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו, הרי זה מקדש את השם".

   רק בסוף הפרק, כסעיף אחרון, מביא הרמב"ם את סוגיית הגמרא ביומא הנזכרת על תדמיתו של עובד השם: "ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אדם גדול בתורה דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם… וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דיבורו בנחת עם הבריות ונושא ונותן באמונה, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, עד שימצאו הכל אוהבים אותו ומתאוים למעשיו – הרי זה קידש את השם". ובלשון הרמב"ם במקום אחר (הלכות סנהדרין כד, י): "ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה ומשפטיה".

   הווה אומר: עיקרו של קידוש השם הוא קיום התורה כמאמרה. תדמיתו של עובד ה' בעיני אחרים היא סעיף משני, "בכלל חילול השם". גם בסעיף זה, הנקודה המרכזית היא הבולטות שלו כ"שומר מצוות ידידותי לסביבה", והמבחן לכך הוא האם הסביבה מתאווה לחקות את מעשיו הטובים.

יראת התדמית   

הגדרה זו, ראוי שתעמוד גם לנגד עיניה של מי שתחליט בסופו של דבר להתגייס: רק גיוס שיתרום לקיום כל התורה ולדקדוק בהליכותיה, הן לגבייך באופן אישי והן במבט רוחבי לכלל המתגייסים והמתגייסות, רשאי להתהדר בתואר "קידוש השם". גיוס שמניעיו ושיקוליו אינם סביב עבודת ה', ויגרום, למשל, לזלזול בברכת המזון – אינו אלא חילול השם.

קשה להשתחרר מן התחושה שהתהליכים בחברה הציונית־דתית בשנים האחרונות, בשדה הפוליטי ובהחלטות הפרטיות, סובלים מעמימותה של יראת א־לוהים והחלפתה ביראה מתדמיתנו בעיני בשר ודם. הצורך הנפשי לקבל אישור מהחברה החילונית להיותנו נורמליים משבש את סולם הערכים שלנו. מוריי ורבותיי, לא על הדרך הזו תהיה תפארתה של הציונות הדתית! התוכן המרכזי של חיינו הוא עבודת ה', וזהו הסרגל היחיד שצריך להכתיב לנו את סדרי העדיפויות בחיים ואת מסלול התרומה הנכון למדינת ישראל. "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל… אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל".

הרב עזריה אריאל הוא רב בית הכנסת "משכן שמואל" בשכונת הר חומה בירושלים וחבר במכון התורני בית הבחירה שעל־יד "מכון המקדש"

החתירה לשוויון מגדרי היא בגדר תיקון חברתי, דתי ורוחני. המכינה הקדם צבאית לבנות דתיות "צהלי" למצולמות אין קשר לכתבה.  צילום: אורי וול

החתירה לשוויון מגדרי היא בגדר תיקון חברתי, דתי ורוחני. המכינה הקדם צבאית לבנות דתיות "צהלי"
למצולמות אין קשר לכתבה.
צילום: אורי וול

——————————-

כלואים בשנות החמישים | יצחק בן דוד

שירות נשים בצבא בא מתוך תחושת שליחות לכלל. בהיעדר איסור הלכתי, חוסר התמיכה בהן הוא הפקרות של ממש

סוגיית גיוס הבנות הדתיות לצבא חזרה בשבועות האחרונים לקדמת הבמה של הציבוריות הדתית, ואפילו הישראלית. בשורות הבאות אני מבקש לנגוע בכמה מן השאלות המרכזיות שניצבות בעיניי ברקעו של הדיון, ושתפיסות היסוד ביחס אליהן מכתיבות לדעתי, באופן מודע יותר או פחות, את כיוונן ועוצמתן של העמדות השונות שמובעות ביחס אליה. אך ראשית, הבהרה חשובה: מיליטריזם איננו ערך בתפיסת עולמי. חברה מיליטריסטית היא חברה פגומה בעיניי. היהדות, כפי שאני תופס אותה, מעולם לא דגלה בתפיסה אפלטונית שלפיה החינוך הצבאי הוא מרכיב הכרחי בחינוך ההומניסטי של האדם השלם.

אלא שהדיון בנוגע לשירות של נשים דתיות בצה"ל מעורר ומשקף שאלות רחבות הרבה יותר מאשר מעמדו של הצבא בחברה הישראלית, ומקומו של "מיתוס הלוחם" בכינון הישראליות. מה גם שתפקידים איכותיים רבים שמוצעים בצבא לנשים אינם נחשבים לתפקידי לחימה מובהקים, וחלקם לא קשורים ללחימה אפילו באופן עקיף (כדוגמת תפקידי חינוך והוראה לסוגיהם).

לכאורה, בלב העניין ניצבת השאלה ההלכתית. אך לאמתו של דבר, סוד גלוי הוא, לפחות במסגרת השיח הפנים רבני, ששירות צבאי לנשים איננו מהווה סוגיה הלכתית של ממש. מדובר בסוגיה תרבותית וציבורית בעלת השלכות ומשמעויות כבדות משקל, אך בהחלט לא סוגיה הלכתית פורמלית. הנימוקים ההלכתיים שמובאים כדי להגן על הטענה לקיומו של איסור הלכתי בשירות צבאי הם במידה רבה תלויים על בלימה, ולעתים מביכים ממש. כך למשל הטענה שעל פי ההלכה אישה צריכה לעבור מרשות אביה לרשות בעלה, ואסור לה להיות נתונה למרות פיקודית אחרת. מעבר לבעייתיות העקרונית שקיימת בשימוש בקטגוריות מושגיות אלו לתיאור המציאות החברתית שבתוכה אנו חיים כיום, הרי שגם לפי תפיסתם המקורית של חז"ל אישה רווקה מעל לגיל מצוות כבר איננה ברשות אביה לכל דבר ועניין, והיא מהווה אישיות משפטית עצמאית לחלוטין. וזו כמובן רק דוגמה. טוב נעשה, אם כך, אם נקיים את הדיון בזירה האמיתית שבה הוא מצוי: הזירה הערכית, הרעיונית והחברתית.

תיקון חברתי

שאלה יסודית אחת שניצבת באופן מובלע או מפורש בבסיס הדיון היא היחס הנפשי שמעוררים תהליכים של שינוי ותמורה בקרב ההנהגה הדתית והרבנית. יציאתן של נשים לתפקידים משמעותיים בצבא ובחברה משקפת תהליכים של עצמאות ומעורבות גוברת והולכת של נשים במרחבי העשייה והפעולה הציבוריים. תהליך זה מנוגד למקומן המסורתי של נשים, שהתמצה בעבר בעיקר בתפקידי ההורות והזוגיות. חלק ניכר מן העולם הרבני מנהל מלחמת מאסף כנגד תהליכים חברתיים רחבים אלו, והעמדה ביחס לשירות נשים בצבא היא חזית מרכזית אחת במלחמת מאסף זו. צריך לזכור שבמשך שנים העמדה המסויגת של הרבנות הראשית ביחס לשירות נשים התייחסה גם לשירות הלאומי ולא רק לשירות צבאי (החזו"א אמר אף בזמנו ששירות לאומי לבנות הוא בגדר "ייהרג ואל יעבור", ולמיטב הבנתי אף הרב מרדכי אליהו פסק כי אסור לנשים לשרת בשירות הלאומי).

אני בוחר להתייחס לתהליך השתלבותן הגוברת והולכת של נשים בחיי החברה והציבור באופן אחר לחלוטין. החתירה לשוויון מגדרי והסדרים החברתיים החדשים שהיא מבקשת ליצור הם בגדר תיקון חברתי ראשון במעלה, ויש בהם אף תיקון דתי ורוחני, בהיותם שלב חשוב במימוש שלם יותר של רעיון בריאתו של האדם – זכר ונקבה – בצלם א־לוהים. למרות כל האתגרים ואף המתחים שתהליך זה מציב בפנינו, אני סבור כי עלינו לקבל אותו בברכה, ואף להיות שחקנים פעילים בקידומו ובפיתוחו.

יתרה מכך, חזרתו של עם ישראל לחיי ריבונות בארצו והמקום המחודש והמתעצם שתופסות נשים בחברה מהווים שתי צלעות מרכזיות של תהליך ההתחדשות היהודית בתקופתנו, שאני מרשה לעצמי לראות בו סממני גאולה. הדבר זוכה לביטוי כמעט מפורש בחזון הגאולה המקראי של ירמיהו: “שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה… כִּי בָרָא ה‘ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר“ (ירמיהו לא, כ־כא). שני התהליכים הללו גם יחד הושפעו ומושפעים כמובן גם מהתרחשויות גלובליות, אך אין בכך כדי לטשטש את מהותם כתהליכים של תחייה פנימית והתחדשות לאומית ורוחנית.

אך לא רק שאלת מקומן של נשים בחברה מוטלת כאן על הכף, אלא גם מגמת פניה של החברה הציונית דתית ביחס לחלקים אחרים של החברה הישראלית. האם פנינו להיבדלות ולהתכנסות בתוך המסגרות המגזריות שלנו, או שפנינו להשתלבות, השפעה ומעורבות במרחב החברתי והתרבותי הכללי? בליבת העניין ניצב החשש הגדול מן האווירה המתירנית והסקסואלית המאפיינת לדעת רבים את החברה הכללית בכלל, ואת מסגרת השירות הצבאי במיוחד. כמובן שאין להיתמם או להקל ראש בסוגיה חשובה זו. אך דווקא מתוך התייחסות אמיצה וכנה לנושא זה, יש להדגיש שתי נקודות חשובות:

ראשית, חשוב שהשיח והרגישות מסביב לנושא הזה יופנו לגברים לא פחות מאשר לנשים. האתגרים התרבותיים והרוחניים שמזמנים החיים הצבאיים אינם פוסחים גם על הגברים הצעירים שנחשפים לאותה אווירה בעייתית. ממילא, החינוך ליחס ראוי ומכבד בין המינים צריך להעסיק אותנו בהקשר לחינוכם של הבנים ובמסגרת הכשרתם לקראת תקופת השירות הצבאי, לא פחות מאשר העיסוק בנושא בנוגע לצעירות הדתיות. וביחס לעיקרו של עניין: אני סבור כי גם המודעות המחודדת לנושא הזה לא צריכה להוביל אותנו כציבור ליצור חממות תרבותיות מבודדות וממושכות, השואפות למנוע כל מפגש של צעירים וצעירות דתיים עם ההקשר החברתי הרחב יותר של החברה הישראלית.

בשלות להתערות

עמדתי האחרונה יונקת ממספר מניעים, ואציין כאן רק שניים מהם: האחד הוא האמונה כי התפתחות אישית מתוך היכרות והתמודדות עם צורות חיים אחרות היא נכונה ומלאה יותר. היא בהחלט מהווה אתגר במסגרת כינונה של הזהות האישית, אך זהו אתגר שבמקרים רבים ועבור צעירים רבים יש לו משמעות חיובית ומכוננת, שתורמת תרומה מכרעת לעיצוב אישיותם הבוגרת.

הסיבה האחרת נעוצה בתפיסתי שהציונות הדתית הגיעה כבר מזמן לרמת ההבשלה והבגרות שבה היא יכולה להרשות לעצמה ולדרוש מעצמה פעולה בתוך המרחב הישראלי המגוון, ולא רק בתוך מסגרות מגזריות צרות. ההתנתקות היחסית מן הציבור הישראלי בעשורים האחרונים (שחלק גדול ממנה היה קשור כמובן במפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון) הייתה כנראה נחוצה בשלבי הגדילה הראשוניים, אך אנו נמצאים היום בשלב שבו נזקה רב מתועלתה. והנזק הוא גם פנימי וגם חיצוני. הוא גם פוגע בצעירים ובצעירות שגדלים לתוך תודעה מפוצלת ומסוכסכת, והוא גם פוגע בחברה הישראלית הרחבה שלא נתרמת די מרכיבי הזהות החיוביים והחיוניים שמצויים בתוך המעגלים החברתיים של הציונות הדתית.

הכרה בסיסית זו מפעמת כבר היום בקרב צעירות דתיות רבות, ומספרן רק גדל והולך. והנה, במקום להירתם למשימת ההכנה וההכשרה של צעירות מוכשרות וערכיות אלו, טרם שירותן הצבאי, רוב הממסד הדתי והרבני עסוק במתן תוקף מחודש לפסק שניתן בתחילת שנות החמישים, בנסיבות חברתיות וצבאיות שונות לחלוטין. התוצאה המצערת היא חוסר גדול במסגרות חינוכיות המסייעות לציבור הגדול של נשים דתיות שבוחרות להתגייס לצבא. בכך יש לדעתי משום הפקרה של קבוצה גדולה ויקרה, שזקוקה מאוד לליווי, לתמיכה ולסיוע של הציבור הדתי ומנהיגיו.

מדרשת עין הנצי"ב, שיש לי הזכות לשמש כיום בהנהגתה, מאופיינת מראשית דרכה בשני קווי זהות בולטים: ראשית, הלגיטימציה העקרונית שניתנת לשירותן של נשים בצבא. ולצידה, האמונה שיש לאפשר לנשים לקחת חלק פעיל ומשמעותי בלימודים מתקדמים של תלמוד והלכה. בין שתי הבחירות החינוכיות הללו יש קשר של ממש. בדיוק כמו התלמוד, הצבא מהווה מעין תשתית חיונית המאפשרת ומבססת שותפות מלאה במרקם החברתי והתרבותי של החברה הבוגרת. בדיוק כמו התלמוד, גם השירות הצבאי כרוך בקושי, באתגר ובהתמודדות לא פשוטה. הנכנס בשעריו של התלמוד צריך לרכוש לעצמו שפה חדשה ולא מוכרת, וגם זו חוויה המוכרת לנכנס בשעריו של השירות הצבאי. רבים סבורים שמפאת מאפיינים אלו יש לחסוך מנשים צעירות את ההתמודדויות וההתנסויות הללו. אני סבור שנטעה אם נעשה כך.

*

כמובן, לא ניתן לסיים רשימה זו מבלי להתייחס לשאלת הסמכות ההלכתית. נדמה שישנן מעט מאוד סוגיות חברתיות וציבוריות במדינת ישראל שבהן הרבנות בחרה להטיל את כובד משקלה ההלכתי בצורה כה גורפת כמו בסוגיה הזו. אלא שדווקא ביחס לסוגיה שלפנינו, אין באפשרותי לציית באופן גורף להוראה זו. וזאת לא רק מפני שאני סבור שלא מדובר כאן בשאלה הלכתית של ממש. מתוך שיחות שונות עם מפקדים בכירים בצבא נוכחתי לדעת שכוח האדם האיכותי של נשים צעירות המסיימות את מסגרות הלימוד של מוסדות החינוך של הציונות הדתית מהווה משאב בעל משמעות אסטרטגית לבניין כוחו ועוצמתו של צה"ל בשנים הקרובות. ממילא, גיוסן לצבא כיום נכלל בדין המשנה שנפסק אף ברמב"ם ולפיו "בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה הַכֹּל יוֹצְאִין אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ" (משנה סוטה ח, ז; רמב"ם הלכות מלכים ז, ד).

מעתה נראה כי ציות להוראת הרבנות הראשית במקרה מעין זה נכנס בגדרה של המשנה בריש הוריות: "הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה… וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה". על פי דין המשנה שם אין היתר לחכם לציית להוראה שהוא רואה אותה כהוראת טעות, והוא מחויב לפעול על פי מיטב הכרתו ההלכתית והמצפונית. ואם כך ביחס לבית הדין הגדול שבלשכת הגזית, קל וחומר ביחס להוראותיה של הרבנות הראשית דהיום.

אמנם, כדי שלא אהפוך למעין מקבילה מודרנית של הזקן הממרא המקראי, אין בידי ובכוחי להורות לאחרים לנהוג למעשה על פי עמדה זו. לכן הנני מוסר מודעה בפניכם: את אשר על לִבי אמרתי. כל שאמרתי הוא להלכה ולא למעשה. מכאן ואילך, כל אחת תקבל את החלטותיה על פי מיטב מצפונה והכרתה ההלכתית, הלאומית והאנושית.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג שבט תשע"ד, 24.1.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 בינואר 2014, ב-גיליון משפטים תשע"ד - 859 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 74 תגובות.

  1. יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

    ישר כח לרב בן דוד.

    ולגבי דברי הכותב השני – לקחת את הציווי הנשגב "קדושים תהיו", לעשות לו רדוקציה לעולם קטן ופחדני, ולקרוא לעליבות הזאת "קידוש השם" – זהו חילול השם בהתגלמותו.

    • ידוע כבר מזה שנים שצה"ל הוא בית זונות אחד גדול. אלא שעד עתה היו הדברים מתרחשים בבסיסים עצמם, כאשר מי שחשוף להם הם החיילים המשרתים שם.

      המדיה בעולם התמלאה בזמן האחרון בצילומים של חיילות החושפות את מערומיהן לפני העולם כולו כולל הערבים המביטים בשקיקה ביהודיות הפושטות את מדיהן.

      בכותרת מופיע צילום המתפרסם באתר מדיה מערבי. שם הוא מתפרסם כאשר מלוא ערוותן של הזונות הצה"ליות פרוסה על כל העמוד. אנחנו כמובן חתכנו והשארנו רק את פרצופיהן המטושטשים (בצירוף כיתוב הולם את הזוועה המתוארת במאמר זה).

      צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם שבו קיים גיוס חובה לנשים. פרי מדיניות מכוונת של בן גוריון שבכך רצה להזנות את בנות ישראל בעיקר אלו שהגיעו מארצות אסיה ואפריקה ובכך לנתן אותן משורשיהן היהודים.

      בהתאם למדיניות של המפד"ל ההיסטורית, בעלת הברית הנאמנה של בן גוריון במסע השמד שלו נגד העם היהודי – הם אף שלחו את בנותיהן לצה"ל. בכל אופן הדבר גיוס ממש לצבא נעשה במספרים קטנים בעוד רובן הצטרפו ל"שירות לאומי", שגם זה הוכרז ע"י גדולי ישראל כיהרג ובל יעבור.

      לא עוד. היום (א´) אנו מתבשרים באתר האינטרנט של "מעריב", NRG על גידול משמעותי במספר הבנות הד"ליות המצטרפות כבשר טרי היישר לבית הזונות של גיוס ישירות לצה"ל גם בלי המסווה של "שירות לאומי".

      סיבה אחת לכך היא: כסף. כותב האתר: "הסיבות ללחץ בקרב ראשי הארגונים החינוכיים בציונות הדתית מרובות: ארגוני השירות הלאומי מתוקצבים לפי כמות הבנות המשרתות בהם, וירידה במספרן תוריד גם את התמיכה הממשלתית".

      אם עד כה היו שולחים רק האדוקים בעבודה הזרה הד"לית את בנותיהם לזנות בצה"ל מתוך אידיאולוגיה של הזדהות עם התנועה הציונית האוטו-אנטישמית – היום מצטרפים אליהם רבים עבר תמורה כספית.

      לא עוד אידיאולוגיה – הם שולחים את בנותיהן לזנות תמורת אתנן כספי.

      כותב האתר כי "ראשי מוסדות חינוך דתיים (כלומר דת הסרוגים) מדווחים כי ישנה זליגה של בוגרות האולפנות והתיכונים הדתיים לכיוון שירות בצה"ל – מגמה אשר מסתמנת כגדולה בהרבה יותר מבעבר.

      המספרים מבהילים. כותב האתר: "כנראה שבצה"ל מצליחים: מנתונים רשמיים עולה כי מידי שנה עולים מספרי המתגייסות בצורה ניכרת. אם בשנת 2010 התגייסו 935 בוגרות תיכון שהוגדרו כ"בנות דתיות", בשנת 2012 התגייסו 1503 – עלייה של כ-40 אחוזים בשנתיים בלבד".

      ארגון אחד של הציונות "הדתית" הוא עמותת "אלומה" שבנתה לפי הכתבה "מערכת שתלווה את החיילות"… ´הגדלנו את הפעילות שלנו, ונוספו ממילא יעדי שיבוץ רבים לנשים. בתוך כך, אנחנו גם עובדים להגדיל את כמות המתגייסות הדתיות´." נאמר לכתב מפי אנשי העמותה.

    • הרב שלמה אבינר אמר: "בת המתגייסת לצה"ל תורמת לחורבן המדינה" כי גיוס בנות דתיות לצה"ל נובע מטשטוש ההבדל בין אלילות לבין עבודת ד'. ומוסיף "בת המתגייסת לצה"ל בטענה שהיא רוצה לתרום, אכן תורמת – לחורבן המדינה" אותה סיבה שיש יותר ויותר בנות – וגם בנים – שלא מקפידות על הלכות צניעות. אין בזה שום הפתעה. זו לא בעיה נקודתית אלא בעיה כוללנית, הקשורה להבנת מטרתו של האדם בעולמו: האם מרכז החיים הוא האדם או רבונו של עולם. זה ההבדל בין אלילות לבין עבודת ד'. הצבא אינו אידיאל עצמי ועצמאי. אידיאל עצמי ועצמאי לא קיים, הוא גם הופך למין ועבודה זרה.

      לפני יותר מ-3000 שנה ניתנה תורה ואפשר לדעת מה רצון ד'. יש תורה שבכתב ויש תורה שבעל פה ויש חכמי דור ודור. מי שלומד סוף גמרא קידושין רואה מה הדרכת ד' לגבי צניעות ואז הוא מבין תוך רגע שגיוס בנות הוא נגד הלכות צניעות. וכפירה בקב"ה בפועל. גם בטבת תשע"ד היתה החלטה אחרונה: "מועצת הרבנות הראשית אוסרת גיוס בנות לצה"ל בכל צורה שהיא, וממשיכה את מסורת ההלכה של כל הרבנים לשעבר שאסרו זאת" ומלבד האיסור של גיוס בנות לצבא כשלעצמו, הוא גורר עוד איסורים רבים. יהי רצון שכל בנות ישראל תלכנה בדרכי הנביאות, מדרגה אחר מדרגה, כפי הסדר של ספר מסילת ישרים.

      • כפי שנכתב כאן בעבר , אין בנמצא "הלכות צניעות" במובן אותו מתאר הרב אבינר.
        הניסיון של רבנים כמו אבינר לנסות לאנוס את ההלכה לתוך תפיסת עולמם האישית, היא מתכון שבמשך שנים כבר גורם לזילותה של ההלכה ולדרדור מעמדה.
        המירב שיכולים הרב אבינר ומעריציו למען ההלכה, הוא לשמור את דעותיהם לעצמם.

  2. דברי הרב עזריאל אריאל דברים כדורבנות! ממש משמח לקרוא

    ובאשר לדברי הרב בן דוד- המגמה החיובית של שילוב נשים בעשייה החברתית והלאומית יוצאת לפועל במיגוון מקומות וביטויים אחרים וראויים

    גם נשים "דוסות" במיוחד לומדות באוניברסיטאות ועובדות כמעט בכל מקום ופעילות בלא מעט מקומות

    ואף אחד לא חושב "להחזיר את הנשים למטבח"

    העניין הוא שזה לא אומר שכל מסלול הוא ראוי ולא צריך לאבד את הצפון

    כל מי ששירת בצבא מבין היטב את המניעים להסתייגות משירות נשים בצבא ודברי הרב עזריאל אריאל דיברו בעד עצמם ואין מה להוסיף

    מעבר לכך הדברים שהרב בן דוד מביא בשם "מפקדים בכירים " על הצורך האסטרטגי בגיוס בנות דתיות אחר בקשת המחילה הדברים נראים תמוהים ומשום מה לא נראה לי שללא גיוס הבנות הדתיות לצה"ל צה"ל יתמוטט והאיראנים יגיעו לשערי ירושלים

    אני אומנם לא בקיא ברזי אגף כח האדם של הצבא אבל לא נראה לי שהכצעקתה.

    • בין גיוס להתנדבות

      בס"ד ז"ך שבט ע"ד

      הרב עזריה אריאל עמד לנכון על הבעייתיות של שירות בנות בצבא. יש להוסיף על דבריו נקודה נוספת.

      גם 'במקום חיותנו אנו מתייראים' – גם במקומות התנדבות, לימוד ועבודה, שבהם פועלים יחד נשים וגברים, לא חסרות סכנות. אך יש מעלה אחת: הבת יכולה לעזוב בכל רגע, אם ח"ו היא רואה שיש התנכלות אליה או בעייה אחרת.

      לא כך במסגרת צבאית – מרגע שהבת נכנסה לשם, אין דרך חזרה. ואם ח"ו מתעוררת בעייה. האמיצה תתלונן על הממונים עליה, תוך 'מדורי גהינם' של חקירות ובירורים, וחרדות – יאמינו או לא יאמינו? והשאר – סובלות בשתיקה.

      הלא עדיף לשרת את העם במסגרת, שבה יכולים מראש לברר לאן הולכים, וגם אם ח"ו מתעוררת בעייה, אפשר לומר שלום וללכת.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      כל התפקידים בעלי החשיבות שנשים ממלאות בצבא – פקידות, הדרכה, רפואה וכיו"ב – היו מתבצעים ביתר יעילות על ידי עובדים/ות בשכר, העוברים הכשרה מקצועית מגיעים במשך שנות עבודתם למיומנות ונסיון. האם לא עדיף לבטל כליל את גיוס החובה לנשים, דבר שלא נהוג בשום מדינה מתוקנת?

      • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

        ש.צ. לוינגר – לית אתר פנוי מיניה

        • ויציצו מעיר כעשב הארץ

          אף זכה 'לוינגר' לזנב קבוע, בשם 'יעקב ציץ המציץ' (ממלא מקומו של 'קש"מ 2').

          ולא נצרכה אלא לברכה: יהי רצון שתזכה להוציא מפיך גם אמירה עצמית!

          בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. יחיאל גולדהבר

    יצחק בן דוד
    ממש הצחיק אותי, בצחוק מר: הוא מגלה "סוד" צבאי, ששירות צבאי לנשים אינה מהווה סוגיה הלכתית של ממש.
    מר יצחק, אגלה לך סוד כמוס, תציא מארון הספרים שלך, שו"ע חלק אה"ע, ותדפדף עד סימן כא, וכבר בסעיף הראשון תגלה את ה"סוד"!!!

    • עמדת הרב הרצוג והרב עוזיאל

      על עמדתם של הרבנים הראשיים לישראל, הגר"י הרצוג והגרב"צ עוזיאל זצ"ל, כותב הרב יהודה שביב:

      בשלהי שנת תש"ט הובא "חוק שירות ביטחון" לפני הכנסת, שכלל גם חיוב נשים לגיוס לצה"ל. אמנם נוסף לו סעיף של פטור לאישה דתית שהכרתה הדתית מונעת ממנה לשרת. הרבנות הראשית נתנה דעתה לשאלה זו. הרב הרצוג ערך בירור מקיף, והגיע למסקנה כי גיוס נשים לצה"ל אסור מהתורה (ד"ר ז' ורהפטיג, חוקה לישראל – דת ומדינה, ירושלים תשמ"ח, עמ' 254).

      בנוסח ההחלטה של הרבנות הראשית נאמר:

      'הכרזת הרבנות הראשית מיום כ"א אדר א' תשי"א:

      בדבר תיקון חוק שירות הבטחון העומד לפני הכנסת. הננו -אחרי בירור המצב – מפרסמים דעת תורה, שגיוס נשים – אפילו פנויות – במסגרת צבאית, באיזו צורה שהיא – אסור בהחלט!

      יצחק אייזיק הלוי הרצוג בן ציון מאיר חי עוזיאל הרבנים הראשיים לישראל' (שם, עמ' 255).

      שנים רבות אח"כ, בעשרה בטבת תשמ"ו, אישררו הרבנים הראשיים, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, את ההחלטה, בתשובה לשאלה, ואמרו: "החלטה זו עומדת בתוקפה גם היום".

      (הרב י' שביב, 'צבא ומלחמות', בתוך: הרבנים א' ורהפטיג וש' כ"ץ [עורכים], הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה (תרפ"א-תנש"א) – סמכותה, פעולותיה, תולדותיה, ירושלים תשס"ב, עמ' 429-430. צילום כרוז הרבנות הראשית. שם, עמ' 438).

      • שלא תוכל לעזוב את המסגרת כשתרצה...

        וכך כתב הגר"א שפירא זצ"ל לר' מאיר זיכל מבני ברק:

        ב"ה ירושלים י"א בתשרי תשמ"ט

        לכב' היקר והנכבד ר' מאיר זיכל שיחי'… בני ברק,

        בשיחתי איתך בזמנו הסברתי לך, כי הרבנים הראשיים והרבנות הראשית, עוד מימי הרבנים הראשיים, הגרא"י הרצוג והגרב"צ עוזיאל זצ"ל, החליטו על איסור גיוס בנות לצבא בכל מסגרת צבאית.

        כי כל כפיה של בת להיות כפופה להוראות ופקודות, שלא תוכל לעזוב את המסגרת כשתרצה, היא פגיעה בצניעות הבת, וזה איסור חמור מדינא.

        זו היא הדיעה הכללית של כל חוגי הרבנים במדינה, והדברים ידועים ולא השתנה בזה דבר. לכן פעולת הפרסום שלך בנידון היא מצוה, ויש לחזק ידך בזה.

        בברכה ובכבוד,

        אברהם שפירא, הרב הראשי לישראל

        • וראו במאמרו של הרה"ג משה דוב וולנר זצ"ל (רבה של אשקלון), 'גיוס נשים לצבא', באתר 'מכון צמ"ת'.

          • הגרא"י אונטרמן זצ"ל כתב בראש חודש אב תשכ"ג, למר ש' יבנאלי מירושלים:

            '… אני גערתי בתוקף בהזדמנויות לראשי בני עקיבא, וגם כשבאו נציגיהם בפני ישיבת המועצה של הרבנות הראשית לישראל, על שהם מביאים לחץ על בנות דתיות שלא יצהירו להיפטר מצבא. ואני יעצתי להרבה הורים שבנותיהם דתיות, כי ישתמשו בזכות הניתנת להם על פי החוק וייפטרו מגיוס…

            לפני כמה שבועות באו אלי שני צעירים חברי "בני עקיבא" וביקשו לשמוע חוות דעתי בנידון הצהרות לבנות דתיות. פירשתי להם בפרטות כי צריכות להצהיר, וגם פירשתי כי חיי הצבא עלולים לפגוע במידת הצניעות, ומפני זה אנו שואפים לכך שכל גיוס הבנות, ולא רק דתיות, יתבטל לגמרי.

            הם גם מדפיסים את חוות דעתי באחד הקובצים שלהם, וכדאי ללמצוא שם את המאמר (אינני זוכר את שם הקובץ)…'

            (המכתב בשלימותו מובא באתר 'על גיוס בנות ושרות לאומי')

            בברכה, ש.צ. לוינגר

            • מזכירו של הרב אונטרמן כותב בשמו ביום ו' אדר תשל"א:

              '…יש כידוע סעיף בחוק הגיוס לצבא, כי הבת המבקשת להשתחרר מגיוס לצבא מפני נימוקים דתיים, צריכה להביא תעודה כי אורח חייה דתי ותשתחרר מגיוס. סעיף זה התקבל בזמנו על פי דרישות מרנן הרבנים הראשיים זצ"ל שקדמונו, הרב הרצוג והרב עוזיאל ודבריהם אינם זקוקים לחיזוק.

              שמענו גם אנו, שבחורות דתיות שהתגייסו לצבא, כי סבלו הרבה מהמשמעת הצבאית וסיפרו בצער על נסיונות שהיו להם בתקופת השירות. אין איפוא לזלזל בחוות דעתם של הרבנים הראשיים, וחלילה להתייחס לדבריהם בקלות ראש.

              ולכן עצת הרבנות הראשית, שבחורות כאלה יתנדבו לשירות הלאומי בבתי חולים וכד', שאין שם משמעת צבאית, ויש להן היכולת להתנהג לפי אורח חיים דתי שהורגלו בו בלי מכשול ומעכב.

              לעומת זה, אם בת דתית רוצה להתגייס לצבא וטוענת כי היא תקיפה בדעתה ובמזגה, כי יכולה היא לעבוד במסגרת צבאית, ותשמור על חירות מליאה בהתנהגותה ובהנהגותיה, ואינה חוששת משום לחץ המביא לידי נסיונות – אין הרבנות מוחה בידה'

              (מובא במאמר של הרב אהד טהרלב, 'האם מותר לבת דתית לשרת ביחידה תומכת לחימה?', באתר 'בית הילל')

              • על הבעיות המעשיות, ראו במאמרו של שמעון כהן, 'דוח"ות מוסתרים…', באתר 'ערוץ 7', מיום כ"ה בשבט תשע"ד.

                • ש.צ,יישר כח על הבאת המקורות שנותנות רקע ממשי לדיון

                  כמו שהרב עזריה אריאל כתב מדובר בסברא ממש פשוטה, כל מי ששירת בצבא יודע את זה ולא רק בצה"ל אלא בכל צבא האווירה היא מצו'איסטית מאוד על כל המשתמע מכך וכך זה היה מאז ומעולם וכך היא דרכו של צבא באשר הוא לטוב ולמוטב.

                  אמת שגם ברוב המדינות מבינים זאת ותמוה בכלל שמדינת ישראל מחייבת את כלל הנשים בגיוס חובה.

                  על הראשונות אנו בוכים אז להוסיף למצב הזה עוד? אתמהה

                  ושוב פעם לגבי המידע אותו מביא הרב בן דוד מאותם קצינים בכירים עמם הוא דיבר: משהו כאן לא מובן לי אם אכן מדובר בפיקוח נפש לאומי כה גדול ויש כאן צורך חיוני לגייס את כל בוגרות האולפנות עד שהגדיל הרב בן דוד לעשות באומרו שמדובר במצב חירום בו גם הנשים מצוות להתגייס

                  אז איך זה שרק הוא עודכן במידע הגורלי הזה?

                  אם מדובר במצב כה נפיץ לא הגיוני היה שגם רבנים בכירים יותר[מבלי לזלזל בכבודו כמובן]מהציבור הדתי לאומי ואף החרדי היו מקבלים עדכון כה חשוב בכדי לשנות בבהילות את ההנחייה הקיימת בדבר הגיוס?

                  אני די סמוך ובטוח שבמצב של פיקוח נפש לאומי הרבנים היו פוסקים אחרת אילו לא הייתה ברירה וביטחון המדינה היה עומד על גיוסן של הבנות הדתיות.

                  אז מה העניין כאן?

                  מה פשר המידע הזה שאמור לשנות את התמונה כולה שלא נודע לאף אחד מגדולי הפוסקים והמחנכים?

        • כנסו ואספר לכם האמת על צהל…

          ידוע כבר מזה שנים שצה”ל הוא בית זונות אחד הכי גדול של מדינת ישראל. אלא שעד עתה היו הדברים מתרחשים בבסיסים עצמם, כאשר מי שחשוף להם הם החיילים והחילות הזונות בלי שום בושה המשרתים שם. המדיה בעולם התמלאה בזמן האחרון בצילומים של חיילות חרדקו”ת החושפות את מערומיהן לפני העולם כולו כולל הערבים המביטים בשקיקה ביהודיות הפושטות את מדיהן בלי שום בושה, וזה נגד השם והתורה.מופיע צילום המתפרסם באתר מדיה מערבי. שם הוא מתפרסם כאשר מלוא ערוותן של הזונות הצה”ליות החרדקו"ת פרוסה על כל העמוד. הם כמובן חתכנו והשארנו רק את פרצופיהן המטושטשים.

          צה”ל הוא הצבא היחיד בעולם שבו קיים גיוס חובה לנשים פרוצות שיקסעס ולבני ישיבה. פרי מדיניות מכוונת של המנובל בן גוריון שבכך רצה להזנות את בנות ישראל בן בנו של זמרי, בעיקר אלו שהגיעו מארצות אסיה ואפריקה ובכך לנתן אותן משורשיהן היהודים.

          בהתאם למדיניות של המפד”ל ההיסטורית, בעלת הברית הנאמנה של בן גוריון במסע השמד שלו נגד העם היהודי – והחרדים- הם אף שלחו את בנותיהן לצה”ל. בכל אופן הדבר גיוס ממש לצבא נעשה במספרים קטנים בעוד רובן הצטרפו ל”שירות לאומי”, שגם זה הוכרז ע”י גדולי ישראל כיהרג ובל יעבור ואסור לדעת "כל" הרבנים.

          לא עוד. היום אנו מתבשרים באתרי האינטרנט על גידול משמעותי במספר הבנות הד”ליות המצטרפות כבשר טרי וערום היישר לבית הזונות של גיוס ישירות לצה”ל -הישראלי, גם בלי המסווה של “שירות לאומי” רק כדי להכשיל בני הישיבות.

          סיבה אחת לכך היא: כסף. כותב : “הסיבות ללחץ בקרב ראשי הארגונים החינוכיים בציונות הדתית מרובות: ארגוני השירות הלאומי מתוקצבים לפי כמות הבנות הזונות הערומות, המשרתות בהם, וירידה במספרן תוריד גם את התמיכה הממשלתית”.

          אם עד כה היו שולחים רק האדוקים בעבודה הזרה הד”לית את בנותיהם לזנות בצה”ל מתוך אידיאולוגיה של הזדהות עם התנועה הציונית האוטו-אנטישמית – היום מצטרפים אליהם רבים כמו החרדקי”ם עבר תמורה כספית. לא עוד אידיאולוגיה – הם שולחים את בנותיהן ובניהם החרדקי”ם/ת לזנות תמורת אתנן כספי.

          כותב עוד שם, כי “ראשי מוסדות חינוך דתיים (כלומר דת הסרוגים) מדווחים כי ישנה זליגה של בוגרות האולפנות והתיכונים הדתיים לכיוון שירות בצה”ל – מגמה אשר מסתמנת כגדולה בהרבה יותר מבעבר כדי לצרף אותם לזנות. למעשה יותר ויותר בנות מן הציבור הסרוג המסריח מתגייסות לצה”ל השמד והזנות ומצטרפות כבשר טרי לבית הזונות הגדול של המדינה.

    • על הבעייתיות מהבחינה הבריאותית והמקצועית בשילוב בנות ביחידות לוחמות – בספרו של אל"מ (מיל.) רז שגיא, 'נלחמות בצה"ל' (סקירה עליו: יהודה שלם, 'שילוב ראוי?', באתר זה).

  4. אוסיף על דברי יחיאל ששאלה זו של גיוס בנות היא מקרה קלאסי של "שו"ע החמישי" -אותו ביטוי של החזו"א על פסיקה בתחומים "אפורים" בהם אין לכאורה איסור פורמאלי אך הראיה לטווח רחוק ובלקיחת כל הסיכונים האפשריים בחשבון -במידה ויש חשש סביר לסיכונים כאלו לדברי הרב בן דוד הוא מודע אליהם-וראיית המציאות שיכולה לגרום לאיסור גורמת לפוסקים לאסור בשביל מיגדר מילתא

    את הביטוי חידש אומנם החזו"א אך למעשה מדובר בהנהגות מקובלות בפסיקה "עשו משמרת למשמרתי" "עשו סייג לתורה" הידועים כבר אצל חז"ל וכך גם מתנהלת הפסיקה לאורך הדורות

    נכון הדבר שהיות ומדובר בפסיקה "אקטביסטית" -דהיינו לא פסיקה מתוך ספרות ההלכה אלא פסיקה עצמאית מתוקף חשיבה שיכולים להתעורר בעיות הלכתיות בעתיד-שלא נעשתה ע"י דיינים סמוכים וסנהדרין תמיד יכולה להישאל השאלה מה התוקף של פסיקה כזו ומה הגבול בין פסיקות כאלו לבין הדרכות חינוכיות ורוחניות שהן לא הלכתיות אך עדיין אסור להתעלם מכך ומשיקול הדעת של גדולי הפוסקים .

    • יפה שאתה משתמש במילים "עשו סייג לתורה" , בדרך ההפוכה ממשמעותם האמיתית, שהיא לשמור את התורה מגודרת היטב בתחומה, לבל תהפוך לכלי פוליטי בידי המרושעים והשרלטנים .

      • בצלאל,המשמעות של "עשו סייג לתורה" היא המשמעות אליה התכוונתי של עשיית גדרות וריחוק מנדנוד עבירה.

        נתת כאן פרשנות אישית על דברי חז"ל הידועים שזה אולי נחמד אך לא כיוונת כאן לדברים במקור

  5. עזריה אריאל,

    אני רוצה לאודות לך על המשפט האחרון של הכתבה שלך, זה נחמד לדעת שלפחות אתה שם לב שיש לנשים סוג של משמעות בעם שלנו. אז תודה רבה.

    אני בכורה דתיה והמשפחה שלי חב"דניקית, השתחררתי מהצבא לפני חודש וחצי. זה מעניין שאתה מדבר על כל החסרונות שיש לבכורה שמשרתת בצה"ל אבל אתה לא מתייחס לצד השני.
    במהלך השירות שלי, בלי קשר למיקום של הבסיס שהייתי נמצאת בו, היגיעו רבנים ורבנות להעביר שיעורים של יהדות וחסידות לחיילים וחיילות. בחג ראש השנה הייתי בבסיס, והיינו מחלקה אחת של בנות מכיוון שכל שאר החיילים השתחררו לחג ולא היה שום גבר לתקוע את השופר. ורב אחד מכפר חב"ד היגיע אלינו ברגל לתקוע לנו את השופר וזה עשה רושם עצום על כל החיילות.

    בחנוכה החב"דניקים היגיעו עד הדרום להביא לכל הבסיס סופגניות ולהעביר דבר תורה ולעשות אווירה נחמדה עם מוזיקה ותפילות.

    כל חג פורים החב"דניקים היו באים לכל בסיסי הארץ לחלק משלוחי מנות לכל החיילים בכל הבסיס. כל החיילים ששירתו איתי כיבדו את זה שהייתי דתיה ועשו את ההשתדלות שלהם לא לקלל לידי ובכל התרגילים שהיינו עושים בשטח ביחד ( הייתי בתפקיד קרבי) לקחו בחשבון שאני דתיה ושומרת נגיעה ואף פעם לא הכריחו אותי לעשות משהו שעושה לי הרגשה לא נעימה.

    הארגון "אלומה",פרוייקט לבנות דתיות שרוצות להתגייס, היו צמודות אלי במהלך כל השירות ומציעות תמיכה ועזרה לכל בכורה שצריכה.

    הצבא גורם לכל בן אדם לחשוב על האמונה שלו ומה זה באמת. כלומר כל החיים שלי קיימתי את המצוות מכיוון שזה היה הנורמה וכולם אמרו שזה מה שצריך לעשות. אבל בצבא הייתי לבד ועצמאית ולפעם הראשונה באמת חשבתי על הסיבה מאחורי המצוות הכי פשוטות למשל נטילת ידדים לפני אכילת לחם. מפני שעכשיו אין מישהו להזכיר לי לקיים את המצווה, אני חייבת לעשות את המאמץ לבד. בנוסף, החברים החילונים שלי היו רואים אותי מקיימת מצוה ושואלים אותי למה אני עושה זה ולמה זה חשוב? זה לא רק קידוש השם, אלא לחנך יהודים שאף פעם לא היה להם חשיפה לדת או חינוך דתי.

    הכתבה שלך פוגע אבל זה דעתך אז אין לי מה לשכנע אותך. אני מאוד גאה בשירות הצבאית שלי ושמעתי מספיק תגובות שליליות מהחברות שלי על השירות לאומי שלהן, לדעת שאני עשיתי את הבחירה הנכונה. אולי אתה לא בעד בנות בצבא, זה גם לא מתאים לכל בכורה לשרת בצבא, אבל אל תזלזל בבכורות שכן עשו את המאמץ והשקעה למען המדינה שלנו.

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      ישר כח, פנינה.
      (לקוראים – ה"בכורות" שפנינה כותבת עליהן הן "בחורות")

  6. אני שמח שסוף סוף, הדברים שכולנו ידענו, נחשפו לאור השמש.
    כבר שנים שנלחש מפה לאוזן, שאין שום בסיס הלכתי לאיסור על גיוס בנות והפסיקות המתוקשרות של "גדולי התורה" , הם ערב רב של מניפולציות ופברוק , שאין להם שחר ובסיס בספרות התורנית הקלאסית.
    עזרא אריאל, למרות הקיצוניות שלו וחוסר הקשר למציאות , שהוא מפגין, הוציא עבורנו את הערמונים מהאש.
    הוא הודה שאין בסיס הלכתי לאיסור הגיוס, ובדמגוגיה החרדלית הרגילה, הראה לנו, באמת מה המקור ל"דעת התורה" בענין.
    יושבים רבני החרדל והדומים להם, ממצמצים ומתלקקים, וקובעים היכן לדעתם הנערה הדתית, צריכה להיות, במה היא אמורה לעסוק, עם מי מותר לה לדבר וממה היא אמורה להתרחק.
    למה? כובע!1
    כך נראה להם לנכון, ומי יקבע להם?
    תדע כל נערה עיבריה, שהבחירה בידיה. אם לעצב את חיה על פי שאיפותיה ותעצומות רוחה, או להיות פרט משתרך בעדר חרדלי נבער.

  7. לכבוד העורכים של האתר.

    אני חושב שמן הראוי למחוק ולחסום חלק מהתגובות פה. לא לחינם סגרתם את האפשרות לתגובות לכמה זמן.

    לציץ המציץ ולבצלאל, אפשר להעביר ביקורת על מי שאתם רוצים, אבל למה למען השם אתם עושים זאת בצורה מזלזלת ופוגעת??

    למה אתם פוגעים בציבור הקוראים האינטליגנטי שקורא את המוסף בשפך הביבים הזה? אני מבין שיש לכם בלב הרבה טינה וכעס על הציבור החרדל"י/שמרן/קווניקי או כל ביטוי אחר, אבל בשביל זה יש פסיכולוג או טוקבקים באתרים בעלי רמה רדודה אחרת (כמו למשל אתרי חדשות למיניהם).

    אני מבקש אנא חדלו!!

    • מצטרף לבקשתו של נ.ה מיהודה ומערכת האתר

      אני חושב שפרסום "תגובות" המכילות תת רמה והתלהמות לא נותן הרבה כבוד לאתר בלשון המעטה וחבל

      מתנהלים כאן לא מעט פעמים דיונים מרתקים ורציניים וגידופים והוצאת קיטור של מגיבים אנונימיים רק מקלקלים הכל.

      אני מודה שלצערי בעבר נגררתי לענות ולהתייחס לתגובות כאלו מה שרק הגביר את העניין וב"ה הבנתי עד כמה זה מזיק ולא מכבד את הבמה הזו ואת הקוראים כמה זה נותן דלק להמשך הרדידות של התגובות ומודה ועוזב ירוחם.

      יהודה אנא ממך שים לב שהשיח כאן באתר לא מזדהם ויהיה אפשר לדון על המאמרים כאן לעומק ויהיו הדיונים נוקבים ככל שיהיו אך לא רדודים וזולים

      בברכה

      אמיר שכטר

  8. בצלאל,בקשר לדבריך על "חוסר קשר למציאות" בדברי הרב עזריאל אריאל

    אין לי מושג היכן שרתת בצבא ואם אתה עושה מילואים

    אבל דומני שכל מי שהיה בצבא ומשרת במילואים דווקא מכיר היטב את המציאות והוא יסכים מאוד עם התיאור של הרב עזריאל

    -וכדי לסבר לך את האוזן במידה ואתה לא מכיר את המציאות דע לך שאנשים רציניים ושקולים ברגע שהם עולים על ב' במילואים הם מתנהגים ממש כמו תיכוניסטים לטוב ולמוטב והדבר בולט במיוחד בנושאים עליהם דיבר הרב עזריאל אריאל אך לא רק ואכמ"ל-

    אני דווקא חושב שאלו שמסתכלים על כל עניין רק דרך דיבורים גבוהים על אידיאלים ו"השתלבות בכלל ישראל" ותו לא הם אלו המנותקים מהמציאות והם מסתכלים על המציאות אי שבא להם לראות אותה ולא כפי שהיא באמת.

    בכדי שרבנים יתנגדו לגיוס נשים לצבא הם לא צריכים רק סעיף בשו"ע או ברמ"א בכדי לבסס עליו את דעתם

    גם הערכת מציאות על מקום לא ראוי בעליל לבת יראת שמים יספק הבעת עמדה נחרצת

    אתה צודק שאפשר להתווכח עד כמה מדובר בהנחיה הלכתית או שמא מדובר בהנחיה חינוכית וחשובה ככל שתהיה עדיין היא לא תיחשב להלכה צרופה

    אך גם אם מדובר בהנחיה חינוכית או בעמדה שרוח חכמים אינה נוחה מגיוס נשים לצבא וכד'

    לדעתך לא צריך להסתכל על כך בכובד ראש הראוי?

    אתה לא מבין לבד שלא מדובר בבירור הלכתי "טכני" כמו הלכות בשר בחלב וכד' אלא בדברים שקשורים גם להנהגות ציבור?

    תחשוב טוב על הדברים ותראה אם הייתה שווה התגובה הכעוסה שלך על הרב עזריאל אריאל ודומיו לדעה

    לילה טוב

    • אמיר,
      הטענה שלי פשוטה מאוד.
      יכול להיות אדם שמתנגד לאכילת עוגות קצפת מכל מיני סיבות ונסיבות, כולל סיכון במחלות לב, בהשמנת יתר, ביזבוז משאבי הפלנטה, הדגשת תאוות אכילה , יצירת רגשי אשם אצל אוכלוסיות נזקקות, התעללות בבעלי חיים וכן הלאה וכן הלאה.

      כל הטענות האלו, לגיטימיות.
      מה שלא לגיטימי, וזה מה שעזרא אריאל עושה, זה לבוא ולהגיד בגלל הסיבות האלו או האלו, אנחנו קובעים הלכה שאסור לאכול עוגות קצפת, או שצריך להגביל את האכילה ליחידות של מאה גרם ליממה על כל חמישים קילוגרם של משקלו של האוכל.

      זאת פוליטיזציה ובנאליזציה של ההלכה והפיכתה מכלי להבנת רצון האל, לאמצעי להטלת שררה והשלטת דעות.

      אני יודע ומכיר את הצבא טוב מאוד. שרתתי בו כחוק וגם עשיתי מילואים, לא במסגרת הסדר ולא במסגרת שירות מקוצר ולא ביחידות סגורות וסדורות ויעודיות.

      עם כל זה, אני לא סבור שהכרות של המסגרת הצבאית , רלוונטית לצורך הדיון ההלכתי,
      זה עיקר הטענה.

      ועם כל הפסקים האופנתיים של רבני הריאקציה, אף אחד מהם, לא הצליח להוכיח אחרת והיום גם עזרא אריאל מודה בזה.

      עם כל זה, עדיין קיים הכשל המוסרי העמוק של אריאל ודומיו, שהם מסרבים לקבל עליהם את דינה של ההלכה ומנסים בצורה מלאכותית , להחזיר את הנושא לדיון ההלכתי.

      לא זה מקומו וחבל מאוד שהדיון הזה נמשך בקווים האלו.

      אבל אולי אני טועה והסיבה שהדיון נמשך, היא לא רק בצורת המחשבה הילדותית והשטחית של האנשים האלו, אלא, בגלל שהנסיבות האמיתיות הסביבתיות והפוליטיות , נוגדות (כרגיל) את השקפת עולמה של הריאקציה, או במילים אחרות, אם הריאקציה לא תבצע דיון הלכתי, היא לא תוכל לבצע דיון בכלל.

      עד כאן?

    • אפשר לחלוק על הרב בן דוד,
      אפשר לחלוק על דעתו המוזרה, היוצרת קישור בין השירות הצבאי של הבנות, לבין נבואת ירמיהו, או משהו.
      אפשר לחלוק, אבל מה הטעם? שיחזיק בדעתו ויזכה לעלות לרגל.
      איתך ועם עזריה אריאל, אין על מה לחלוק ואין מה לדון.
      אתם לא מנהלים שום שיח.
      מה שאתם עושים זה להאביס את המציצנים, במעשיות עסיסיות על התפקרות נשים בצבא, ועל גסותם של המילואימניקים.
      שמור את הסיפורים האלו לאספסוף!
      ואולי אתה טועה גם בזה שאתה חושב שאנחנו גם כן אספסוף, שגם אנו נבראנו בצלמכם.

  9. בצלאל,אני מבין לאן אתה חותר אבל אני לא מבין על מה אתה כל כך מתפלא ומזדעק?

    שהאיסור המדובר על שירות נשים בצבא לא מנומק מתוך השו"ע או מתוך דיוק בדברי הש"ך על יורה דעה?

    כל ספרות השו"ת מלאה בפסקים של אקטביזם שיפוטי הלכתי בו בפוסקים אוסרים דבר מה מ"התחום האפור" משום שלפי שיקולים מערכתיים ומציאותיים הנראים לפוסקים אותו דבר מה גובל באופן הדוק בין התחום האפור למחוץ לתחום. זה טבעי מאוד שיהיה כך בפסיקה למעשה לציבור הרחב שלא תמיד ייטיב להבחין בדקויות וזו דרכה של פסיקה מאז ומתמיד וכמו שכתבתי בתגובה שלי כאן על עניין ה"שו"ע החמישי" כהגדרת החזו"א.

    אז אפשר להתווכח עד כמה אפשר בימינו לגזור גזרות על כלל ישראל מדעתנו כשאין סנהדרין והאם תפקידו של רב ומורה הוראה הוא רק להיות איש מקצוע שיודע לענות על שאלות הלכתיות באינפורמציה של איפה כתוב כך וכך ומה דעת הפוסקים מתוך ים התלמוד והפוסקים או שמא מתפקידו גם לעמוד על המשמר מבחינה רוחנית וחינוכית ולאסור דברים מסיבות אלו ולא רק להיות איש מקצוע טכני כ"מומחה להלכה"

    -פרופ' נדב שנרב כתב על כך מאמר במוסף זה והתדיין על כך רבות עם מגיבים אחרים על מאמרו ועל מאמרים על נושאים דומים כאן –

    אבל בסופו של דבר דרך זו מקובלת מאוד מימים ימימה בפסיקה ולא הרב עזריאל אריאל המציא אותה

    והערה באשר לסגנון תגובתך-כמו שהעיר יפה נ.ה טוב תעשה אם תחדל מהסגנון המתלהם בתגובות

    אם כל הכבוד הרב עזריאל אריאל לא רצח אף אחד והוא סך הכל הביע את דעתו ונימק אותה וכך עשה כאן בר הפלוגתא שלו הרב יצחק בן דוד

    אם אתה מסכים עם הרב בן דוד וחולק על הרב אריאל אתה יכול בטוב טעם ודעת לציין זאת ולנמק כיאות

    התקף הזעם מיותר לחלוטין ולא תורם כלום ובטח שלא עושה לך הרבה כבוד

    אני למשל מסכים מאוד עם הרב אריאל ולא עם הרב בן דוד ובתגובה שלי למעלה נימקתי מדוע ללא כתיבת פשקעווילים נזעמים על הרב בן דוד שאני לא מסכים עם דעתו כאן

    אפשר להתווכח ואפילו בחריפות מבלי לגלוש להתלהמות מיותרת

    כך זאת ממני כעצה טובה

    נ.ב

    לפי דבריך אתה לאחר שירות צבאי בסדיר ומילואים אני מתפלא איך לא נתקלת באופן שכיח למדי בתופעות אותן מתאר הרב עזריאל אריאל בדבריו

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      הרב אריאל הוא רב של איזה בית כנסת בהר חומה. שיעמוד על המשמר מבחינה רוחנית וחינוכית אצל מתפללי בית הכנסת שלו, אם כל כך חסר להם אחד כזה. מי מינה אותו לחנך את עם ישראל?

    • טענתך בנוגע לחזון איש, לא רק שאינה יוצאת מכלל דמגוגיה נחותה, אלא גם מעידה על בערות עמוקה בנוגע לנושאים שבנדון וגם בנוגע לנושאים אחרים.

      העמדת הנושא על דיוקו, דורשת מרחב שאינו מצוי כאן ולכן, לכשאתפנה אכתוב מאמר מקיף בנושא, בהתייחס לנקודה שהועלתה, באופן כללי ופרטי, ואפרסם את הקישור.

  10. ליעקב המציץ, האמת התלבטתי אם בכלל לענות לך לאור הסגנון הלא ענייני של תגובותיך

    אבל מכיוון ששאלת הפעם לעניין אשיב ואומר לך שהרב אריאל בסך הכל כתב כאן במוסף מאמר המביע את דעתו וכך עשה בדיוק הרב יצחק בן דוד וכך עושים כל אלו שכותבים מאמרים כאן או בכל במה תקשורתית אחרת

    מדוע את הרב בן דוד שיבחת? לשיטתך מי מינה אותו לחנך את עם ישראל ולא רק את המדרשה שהוא עומד בראשה? ומה ההבדל בינו לבין הרב אריאל לצורך העניין? שניהם כתבו את דיעותיהם במסגרת זו בשביל להשפיע

    תן את דעתך על כך שאת הטענה שלך יכולים לטעון בדיוק גם אנשי המחנה השמרני שמהם נראה שאתה כה סולד שמי שם את הרב בן דוד לבוא ולפסוק בהלכות ציבור ולפסוק נגד גדולים ממנו ועוד כיו"ב טיעונים

    [שאגב הרב בן דוד הקדים תרופה למכה וכתב בסוף דבריו שמה שהוא כתב הוא "להלכה ולא למעשה"]

    בבמה זו עושים דבר מבורך והוא לקיים דיון בין הקבוצות השונות ולהביא -כמו במאמר זה-ייצוג לגיוון דעות על הנושאים העולים על הפרק וכך הביאו את הרב עזריאל אריאל לצד הרב יצחק בן דוד

    וכי זה הליברליזם שלך? לשמוע את כל הדעות ובלבד שאלו יהיו סיכום של הדעה שלך?

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      אני לא ליברל ואין לי שום סובלנות לדברי הבל

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      ומעבר לזה, אם באמת אתה רוצה לשמוע מה גורם להבדל ביחסי לשני המאמרים, זאת העובדה שהרב בן דוד לא הציג את עמדתו כ"פסק הלכה" והוא מכבד את הקוראים ונותן להם לשפוט את דעתו. ואילו הרב אריאל דוחף את עמדתו הפרטית שאין בינה לבין ההלכה ולא כלום לתוך המושג "פסק הלכה", ומזלזל גם בקוראים וגם בבנות עליהן הוא אוסר "בשם ההלכה" להתגייס לצבא.

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      וחוץ מזה שמי יעקב ציץ לא יעקב המציץ. המציץ זה רק בדיחה כטוב לבי באתר המשעשע הזה.

  11. יעקב, הרב עזריאל אריאל סך הכל אמר את דעתו

    רוצה תקבל לא רוצה אל תקבל מישהו הכריח אותך?

    הוא לא פסק כלום אלא הסביר ונימק את דעת המתנגדים לשירות נשים בצבא

    הוא לא אמר משהו בסגנון "אסור נקודה וקבלו דעתי" הוא נימק לקוראים את עמדתו

    אם לא שמת לב גם הרב בן דוד אמר את דעתו כדעה הלכתית והסייג שלו נובע מיראת הוראה בפני גדולים שפסקו אחרת

    בקיצור:שני הכותבים מביעים כאן את דעתם ומנמקים אותה ואף אחד לא כפה את דעתו על מאן דהוא

    כנראה שהתנגדותך לדברי הרב עזריאל אריאל נובעת נטו משנאה וכעס לציבור שלו

    על כך נ.ה המליץ לך מה שהמליץ ואין לי מה להוסיף

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      אשרי תמימי דרך, עוד יותר אשרי למיתממים, והכי טוב אלו שסתם לא מבינים מה הם קוראים.

  12. מבין היטב

    העניין הוא שאתה לא הבנת את דברי הרב עזריאל אריאל כלל וכלל

    הוא לא דיבר על פסק הלכה במובן ה"טכני" כמו הלכות בורר בשבת -הוא כתב זאת מפורשות כבר בתחילת המאמר שמדובר באיסור הנובע מהערכת מצב וכל מה שכתבתי בתגובתי למעלה ובדיון עם בצלאל על ה"שו"ע החמישי" וכו'

    מותר לו להביע את דעתו בדיוק כמו שלרב בן דוד מותר לומר את דעתו שלמרות כל הסייגים שהוא הקפיד לשים סוף כל סוף הוא אומר לקראת סוף מאמרו שלאחר ההערכת מצב מאותם מפקדים בכירים שהוא דיבר איתם מדובר בפיקוח נפש ממש ואז תהיה חובה לבנות להתגייס!

    שמת לב? שלאחר כל המאמר שהוא כתב שבאופן כללי לא מדובר בשאלה הלכתית הוא טען שלאור העדכונים אותם הוא קיבל מאותם קודקודים מדובר כבר במצווה ממש

    ככה שכנראה גם את הרב בן דוד אפילו לא הבנת

    ובכלל הוויכוח מיותר-גם אם הרב אריאל היה מכריז בתחילת דבריו "פסק הלכה" וגם אם הרב בן דוד היה עושה זאת כך היא דרכה של תורה וזה בונה וזה סותר ואם אתה מסכים אם אחד מהם ומתנגד לדברי השני או אפילו מתנגד לשניהם אוקיי תכתוב ותנמק זאת

    דברי ההתלהמות שלך לא נותנים כבוד לעמדתך רק ההיפך

    אם תרצה לדון ברצינות ובלי רתיחת דמים והתפרצות זעם אז אשמח

    אם תמשיך באותו קו לא אבזבז את זמני לשווא-לקח לי זמן אבל הבנתי שלא כל מגיב כאן באמת שווה את המאמץ והרצינות

    שיהיה לך יום נפלא

  13. עזריה אריאל

    שלום למתדיינים מכאן ומכאן.

    התלבטתי אם להגיב לדברים שנכתבו כאן בסגנון תוקפני, אבל לנוכח חשיבות הנושא אני חש חובה להסביר ולהרחיב ובלי להתחייב להמשך דיון.

    תורף הטענה כנגדי, שהצגתי הדרכה חינוכית כפסק הלכה באמצעות גיוס מלאכותי של פסוק מן התורה שלא נאמר בו דבר וחצי דבר על גיוס בנות, "קדושים תהיו".
    אני טוען שאכן פסוק זה, כפי שהתפרש על ידי ראשונים ואחרונים, בא לחייב התרחקות ממצבים מזמיני חטא, מעין "סייג לתורה מדאורייתא". יש לדון עד היכן למתוח את זה, וכמובן לבחון מציאותית האם המצב בצה"ל מתאים להגדרה הנ"ל, אבל אי אפשר בשום אופן לשלול את הלגיטימיות העקרונית של הפרשנות המרחיבה. לכן, מישור הוויכוח הראוי בעניין זה הוא המציאות עצמה, האם היא חמורה מספיק כדי להיכלל בפסוק זה.
    תאמרו: ואם המציאות עצמה מספיק חמורה, מה יתן לך ומה יוסיף לך פסוק זה? התשובה היא, שבהנחה שהתורה מנחה בפסוק זה לשמור על סייגים מסוימים מחשש לתקלות, הרי שמי שפורץ את הסייגים הללו מתנגש עם התורה לא רק אם וכאשר תתרחש התקלה אלא בעצם פריצת הסייג. כשם שמי שנוסע במהירות מופרזת עבר על ההלכה ועל החוק גם אם לא התרחשה תאונה, כך מי שמתגייסת במציאות שלדעת רוב רובם של חכמי התורה היא מסוכנת וצפויה לנזקים, עוברת איסור בעצם הכניסה למצב זה.

    אפתח בדוגמא קרובה מן הפסוק בויקרא פרק יט פסוק כט: "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה". בגמרא בסנהדרין עו ע"א נאמרו על כך פירושים שונים. על פי דעה אחת דברים כפשוטם, המוסר את בתו לקיום יחסים שלא במסגרת נישואין. אולם יש דעות אחרות שראויות לעיון: "רבי אליעזר אומר: זה המשיא את בתו לזקן. רבי עקיבא אומר: זה המשהא בתו בוגרת". לדעת רבי אליעזר נישואי צעירה לזקן זהו מצב שמזמין מכשולים, ואילו רבי עקיבא סובר שרווקות מאוחרת מזמנת תקלות. מסוגיית הגמרא שם עולה שדרשתם של תנאים אלו איננה אסמכתא בעלמא אלא לדעתם זהו אכן פירוש הדברים.
    לכשנתבונן, דרשה זו כוללת שני שלבים: הראשון הוא פרשני גרידא – כוונת הפסוק לאסור לא רק הזניה ישירה אלא גם יצירת מצב שמעודד זנות. השני הוא הערכת מציאות – תופעה זו וזו מביאה לידי זנות, על פי תצפיתם של תנאים אלו במקומם ובשעתם. כעת הם עושים "אחד ועוד אחד" ומסבירים שהפסוק בא לאסור נישואין לזקן או עיכוב נישואין.
    לדעת רוב הראשונים, שיטתם של חכמים אלו לא נפסקה להלכה כאיסור תורה (עיינו רמב"ם הלכות נערה בתולה ב, יז, ולעומתו בסמ"ק מצוה קפו). מדוע? כנראה לדעתם הסכנה שבנישואי צעירה לזקן אינה כה מוחשית ולכן לא מסתבר להחיל על כך את אזהרת התורה. לדעתם זוהי אכן "הדרכה חינוכית" ותו לא, שאמנם נפסקה כהלכה פסוקה: "לא ישא בחור זקנה ולא ישא זקן ילדה, שדבר זה גורם לזנות" (הלכות איסורי ביאה כא, כו), אך לא כאיסור תורה (וראו 'ספר חסידים' שעט על הנסיבות שבהן הדבר מותר).
    על כל פנים, דוגמא זו ממחישה שתיתכן בהחלט גמישות בהכללת מצבים מזמיני חטא כפירוש לפסוק בתורה, כאשר לדעת אותו חכם מדובר בתופעה מזמינת חטא (אגב, יש שאכן יישמו פסוק זה גם לגבי שירות צבאי לנשים – הרב יהושע אהרנברג, שו"ת 'דבר יהושע' סימן ה. לעניות דעתי זהו יישום שאכן הולך ברוח דברי חז"ל, ואמנם יש הרבה מה להתווכח עמו במישור המציאותי, האם אכן הגיוס מזמן את נשות ישראל הכשרות לזנות כפשטה חלילה, אבל אין לשלול את עצם ההרחבה הפרשנית למצבים שלא הוזכרו בשולחן ערוך).

    כעת נחזור לפסוק "קדושים תהיו", ונבדוק האם גם הוא התפרש על ידי ראשונים ואחרונים בצורה גמישה או שהוא עוסק בנושא קונקרטי ותחום.
    אין צריך לומר שהרמב"ן המפורסם אודות "נבל ברשות התורה" נתן לפסוק זה פרשנות מרחיבה ביותר (אם כי לא במובן של סייגים אלא כלפי נהנתנות מוגזמת הבעייתית כשלעצמה). השאלה היא מה הפשט המדויק בדברי רש"י: "קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה – אתה מוצא קדושה".
    בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקכט סעיף ד): "חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים, ויבואו לידי עבירה; וכן יזהירו בדבר זה לכל העם, שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה; אלא יהיו כולם קדושים". הסעיף לקוח מדברי הרמב"ם, פרט למילות הסיום שהן תוספת של השולחן ערוך. האם לא ברור שדבריו לקוחים מהציווי "קדושים תהיו" והוא מרחיב אותו על תערובת אנשים ונשים?
    ובערוך השולחן (אבן העזר סימן כא סעיף א): "אחרי פרשת עריות כתיב [ויקרא יט, ב] דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו, דכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה היא גדר קדושה. וצוה הקדוש ברוך הוא לכל ישראל למגדול ועד קטן לפרוש מאד מאד מן העריות ולגדור בהן גדרים וסייגים, דמפני שעריות נפשו של אדם מחמדתן לפיכך צריכה גדרים הרבה, ולפיכך צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לקרוץ להן בידיו או ברגליו ולרמוז להן בעיניו ולהרהר בהן".
    אציין עוד לפירוש האלשיך על התורה, סוף פרשת קדושים, שם נדפסו דברי רבי שאול מאמסטרדם (חכם בן המאה ה- 18, הבאתי דבריו בקיצורים): "נשית לב על ענין הקדושה הזאת מה היא, כי אם היא פרישה מעריות – היא ב'שב ואל תעשה' ולא יצדק לשון 'קדושים תהיו'. וגם ראוי לשית לב על לשון רש"י שכתב: 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה – אתה מוצא לשון קדושה', מה ענין 'גדר' הזה? וייתכן לפרשו על פי לשון המשנה במסכת סוכה: 'ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול', כדי שלא יבואו לידי קלות ראש. שכך הוא חובת כל ישראל ומוטל על עיני העדה בהקהל את הקהל, אנשים ונשים, לעשות מסך מבדיל בין אלה לאלו לבלתי היות שם ערוב, כי בקרבם קדוש ולא יראה בהם ערות דבר ח"ו, כי אם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. והנה פרשה זו שלפנינו, לפי שרוב גופי התורה תלויים בה נאמרה בהקהל אנשים ונשים וטף, בא הכתוב לזרז את עיני העדה ראשי אלפי ישראל שישקדו על תקנת בני ישראל, בבאם אל אהל מועד לשמוע את דברי התורה לא יתערבו אנשים ונשים יחד, לכן הקדים להזהירם ואמר להם ביחוד 'קדושים תהיו' שיעשו בקום ועשה גדר ערוה ומחיצה מפסקת בין אנשים לנשים, כאשר עשו בבית שני למען תהא קדושתן קיימת וקדוש ישראל ישכון בתוכם ושמו יתקיים עליהם כמו שכתוב כי קדוש אני".
    העקרון העולה מדבריו: ההוראה 'קדושים תהיו' מובנה פקיחת עין למניעת מצבים של חוסר צניעות.

    אסיים בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קא, תשובה בתחום אחר לגמרי, מיקום של בית ספר במקום שעלול לגרום תקלות חינוכיות): "מכיון שיש אפילו חשש רחוק בענין החינוך הרי ודאי אין לעשות זה, ומצוה כללית איכא בתורה 'קדושים תהיו', עיין ברמב"ן, שהעיקר הוא שלא כל דבר שליכא איסור מפורש ואף שהוא היתר ממש רשאין לעשות, שצריך להסתכל ולילך אחר סוף מעשה, אם ח"ו אפשר לצאת מזה איזה קלקול – יש למנוע מזה".

    שוב, המקורות הללו אינם תחליף לדיון רציני על המציאות וגבולותיה ויודעני היטב עד איזו קיצוניות ניתן להגיע עם הרחבות מסוג זה. החשוב לענייננו: כאשר לדעת רוב רובם של חכמי ישראל אוהבי המדינה וצבאה השירות הצבאי לנשים בעייתי ומסוכן רוחנית להן ולאחרים – חלה עליו אזהרת התורה "קדושים תהיו", ועצם הגיוס אסור לפי ההלכה.
    כמובן, לא קוראים לי רבי עקיבא או רבי אליעזר, אך הרי לא חידשתי דבר בהערכת המצב וגם לא בקביעת איסור הלכתי; סך הכל נתתי שם ומושג הלכתי לאיסור שנאמר על ידי רבים וטובים. לכן, משנמצא שגם פסוק זה התפרש על ידי פרשנים ופוסקי הלכה באופן מרחיב – לגיטימי ונכון בהחלט 'להדביק' אותו על מציאות בעייתית חדשה שלא הוזכרה בפסיקה הקדומה.

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      זאת לא פסיקת הלכה. זאת עשיית צחוק ממנגנון פסיקת ההלכה.

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      ואסביר. אין בכל הפמפלט הזה משפט אחד שעניינו ברור הלכה. יש כאן הערכת מציאות. ובהערכת מציאות אין לכבוד הרב, וגם לא ל"רוב ככל הרבנים בימינו", שום יתרון על פני הדיוטות.

      • יעקב,לא מדובר בהערכת מציאות לשם מחקר סוציולוגי מדובר בהערכת מציאות עבור הסקת מסקנה הלכתית. כמעט בכל סוגיא הלכתית הדברים עובדים כך תפתח כל ספר שו"ת ותראה

        אפשר כאמור להתווכח עם המסקנות וההסתכלות על העובדות אבל לומר שהדיון הוא לא הלכתי?

        מאן דכר שמיה?

        עם כדבריך המציאות ברורה לכולם התפקיד של הפוסק הוא לומר את דעתו באשר להתייחסות לאותה מציאות זה מה שהרב אריאל ניסה להסביר בפשטות ולא הבנת

        • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

          כל פסק הלכה בכל ספר שו"ת המתבסס על הערכת מציאות מסוימת לא מחייב את מי שהערכת המציאות שלו שונה.

          • וכי מישהו הכריח אותך להקשיב לרב עזריאל אריאל וללכת בדרכו?

            אם לא אז על מה כל הזעם וההתלהמות?

    • הרב עזריאל אריאל תודה רבה על דברי ההבהרה המנומקים והבהירים

      הם חשובים לא עבור תגובות תוקפניות ומתלהמות שבעטיין הייתה ההתלבטות אם להגיב אלא עבור שאר הקוראים המתעניינים

    • הרב אריאל:

      מהאי טעמא אתה צריך לאסור גם שירות לגברים, לא?

      • נדב,הרב אריאל הסביר במאמרו את ההבדל בין גברים לנשים בנידון

      • אמיר: אתה צודק, פספסתי את הקטע הזה במאמר

        "פיקוח הנפש הלאומי בגיוס הגברים הוא מובהק; בסיס החיוב ההלכתי שלהם להשתתף במלחמה שונה לגמרי, ורק זה עתה קראנו בתורה: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק"; והעדינות הנשחקת בחספוס של ההווי הצבאי חיונית הרבה יותר לאופייה של בת ישראל. ואחרי כל זה, אי אפשר להכחיש שגם ביחס לבנים שילמנו מחיר יקר, ומיעוט ניכר מבוגרי החינוך הדתי שבאו לצבא ללא רקע ישיבתי ממושך הורידו את הכיפה בצבא."

        ועדין יש מקום לתהות. לו היה מדובר באכילת חזיר האם גם כאן היינו רואים חילוקים כאלו? הרי על כל אחת מן הנקודות האלו אפשר להתווכח. אם מדובר על חיילים ביחידות עורפיות וחיילי שירותים למיניהם, אני לא יודע למה פיקוח הנפש הוא יותר מובהק אצל חיילים ולא אצל חיילות. אם בסיס החיוב ההלכתי הוא פקוח נפש, לכאורה אין הבדל בין איש לאשה. חשבונות של "העדינות הנשחקת" הם מן הדברים שאין להם שיעור, ולאופי של מי זה יותר חיוני? לך תדע, בוודאי לא תמצא למלים הללו יותר מדי סימוכין של ממש במקורותינו הקדמונים…

        בוא נציג לרב אריאל את השאלה הבאה: לשיטתך שיש אפשרות להחיל את איסור 'קדושים תהיו' על מצבים כמו שתוארו כאן. מה ייחשב ליותר ביטול של 'קדושים תהיו': חיילת ביחידת בקרה של חיל האויר או אברך צעיר שמוצא תפקיד של רב באולפנה?

        • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

          או ראש ישיבה חובב נערים צעירים שמתייחד עם תלמידיו

        • נדב,אתה צודק שמדובר בחילוקים דקים שעל כורחם של הפוסקים הם נאלצים לעשות בבואם לפסוק בדברים כאלו רגישים מה גם שלאור שנות הגלות הארוכות שברובם יהודי לא שירתו בצבא -לא יהודי וגם לא נוכרי עד האמנסיפציה-ולאור העובדה שגם בשאר הצבאות שירות נשים כחיילות הוא דבר חדש -אם להוציא כמובן אפיזודות כמו ז'אן דארק- אז אין מסורת פסיקה בנושאים אלו פרט חשוב שמקשה על העניין

          דומני שלגבי שאלת הפיקוח נפש אפשר לומר שגם בה יש דרגות הן מבחינה הלכתית והן מבחינת המציאות ומדובר אומנם במציאות שצריכים חיילים בדחיפות אך לא בדחיפות הקוראת לכולם ללא יוצא מן הכלל להתגייס וכבר כתבתי בתגובתי כאן על תמיהתי על מה שמסר כאן הרב יצחק בן דוד מפי אותם קצינים בכירים עמם הוא שוחח.

          לגבי העניין של "עדינות נשחקת" וכו'-דומני שבעניין זה אכן נאמר "למה לי קרא סברא היא" ומדובר בדברים ללא שיעור אלא על פי ההתרשמות של "עינינו הרואות"

          אך דווקא חז"ל כבר אומרים ש"איש דרכו לכבוש ואין האשה דרכה לכבוש" והמאירי מסביר למשל את גזירת הכתוב שבן סורר ומורה הוא דווקא בן ולא בת בדיוק מהסיבה הזו של הבדל בתכונות הנפש

          [לגבי המאירי בעז"ה אביא לך מראה מקום מדוייק בהמשך]

    • אני תוהה באיזו דרך להסביר לך את העניין באופן שתבין ונראה לי שפשוט אני אבהיר את הדברים בצורה פשוטה ולאקונית, בתקווה שגם אם לא תבין , יבינו אחרים.

      בחורה דתיה מציבה את עצמה בכל מיני נסיבות ומצבים, מכוח בחירתה החופשית וזכותה הבלתי מעורערת לעצב את חייה ולצבור הנאה, או ניסיון , או מידע או חוויות.

      הבחירה הזו, אינה נתונה לשיפוטך, לשיקולך או לחוות דעתך.
      בפשטות, הנסיבות בהן אדם מציב את עצמו, אינן מעניינך, ואינה מעיניינם של הגדולים ממך, שכשלו לא פחות ממך , בהביעם חוות דעת במסווה הלכתי מסולף.

      זה הכל, אל תדחוף את האף.

      אני מצטרף לשאט הנפש שבוטאה פה, על שניסית לסלף את המנגנון ההלכתי, ולפגוע במעמד ההלכה, וזו לא בפעם הראשונה ואחרי שהוזהרת.

      • בצלאל, אתה כנראה מתעקש מאוד להבין ש"הלכה" זה לא רק שאלות של בשר בחלב והכשרת כלי פיירקס לפסח

        זכותו ואף חובתו של רב להתריע מפני מצב חברתי שנראה כמסוכן מבחינה רוחנית

        וכמובן שהעניין הרוחני חינוכי לא מנותק לגמרי ואף משולב גם בפן ההלכתי הצרוף וודאי ובוודאי כאשר מדובר בשאלה ציבורית בעלת השלכות חברתיות רחבות

        נראה שאתה חותר בדבריך להפיכת ההלכה למשהו מצומצם וטכני שלא כולל את כל אורחות החיים ודרכי החשיבה אלא רק כאמירה בתחום הכשר כלים לפסח וכד'

        ולגבי "זכותה הבלתי מעורערת לעצב את חייה ותצבור הנאה"- באמת? ומה היית אומר על "זכותו הבלתי מעורערת" של אדם יהודי "לצבור הנאה" מאכילת לובסטר או נסיעה בטיול טרקטורונים בשבת?

        אנשים דתיים גברים כנשים רואים את עצמם מחויבים למערכת הלכתית שמקיפה את כל תחומי החיים עד רמת קשירת שרוך הנעל ומערכת זו לא מתירה "לצבור כל הנאה" וכפי הדוגמאות הפשוטות שהבאתי

        זה ממש נראה שאת המנגנון ההלכתי אתה לא מבין בכהוא זה.

        • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

          זכותו להתריע מבחינה רוחנית כמה שירצה, אבל אין לעובדת היותו רב שום משמעות בעניין הזה ווודאי שאין לו זכות להציג התרעה כזאת כפסק הלכה

          • יש לו בהחלט זכות לעשות זאת אם כך הוא רואה לנכון עפ"י שיקול דעתו בראותו את המציאות ואת המקורות העומדים בפניו כאחד

            אבל למען ה' היכן ראית שהוא פרסם כאן איזשהוא "פסק הלכה"?

            הרב עזריה בפשטות פרסם את דעתו ובאופן מנומק אני שוב חוזר

            הוא לא בא ואמר "כך עלתה מחשבה בפניי קבלו דעתי"

            הוא בפשטות כתב את דעתו מבלי הכתיר אותה בכותרות בומבסטיות נוסח "פסק הלכה מאת בית דין צדק של כל גאוני ארה"ק "וכו וכו'

            שוב פעם תן את דעתך שהרב בן דוד הלך צעד יותר מזה ואמר שעל פי הנתונים שבידו על פי המצב הקיים לדעתו מדובר כאן ממש במצווה והוא סייג זאת כ"הלכה ולא למעשה" מפני שבענווה הוא לא ראה את עצמו בר הכי כדעה שקולה לגדולי הפוסקים ושאר עמיתיו הרבנים

            אז זו כן זכותו לדעתך?

            בפעם האחרונה ולא אחזור על כך בפעם האלף: גם אילו הרב עזריה אריאל היה רוצה לפרסם את מאמרו כ"פסק הלכה" או משהו בסגנון דא והיה מנמק אותו כמו שהוא אכן דאג לנמק גם במאמרו וגם בתגובות אליו זו זכותו המלאה

            אתה לא מסכים? בבקשה תואיל ותעמול ותכתוב מאמר הלכתי נגדי עם נימוקים וטענות כיד המלך

            חוץ מזה שמה כל מפריע לך בפרסום דעתו של הרב עזריה? לא מקבל את דעתו אל תלך לפיה

            למה מישהו כפה אותך הר כגיגית?

        • אני יודע שישנם אנשים כמוך ודומים לך שצוברים הנאה באמצעות הטלת שררה, זריעת בערות, הפצת פחדים ואיומים וסילוף המציאות.

          ולעיתים אני רואה לעצמי זכות להוקיע אותם ואת מעשיהם.

          הלאה.

          • בצלאל, אני רואה שאין טעם להגיב לך

            אתה מדבר מתוך הבנה מוחלט בתחומים הנידונים ומתוך כעס

            בלנ"ד מכאן ואילך אני לא מתכוון לענות לך

            רק אעיר לך ש"אתה כועס יופיטר משמע אתה לא צודק"

            שא ברכה מאת ה'

            • אתה רשאי להגיב או להגיב כרצונך, כפי שבתך שתהיה רשאית להתגייס או לא להתגייס כרצונה.

              בכל אופן, אני מתכוון בלנ"ד, לקיים את הבטחתי ולהתייחס בפרורוט לנושא החזו"א, יש בנושא זה עניין ציבורי רב.

              • מבלי להיכנס לדיון העקרוני. אני לא כל כך מבין על מה יוצא קצפך. בציבורנו כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, כולל להחלטה האם לשמוע לרבנים או לא.

                גם לרבנים מותר להביע את דעתם או/ו לפסוק הלכה באופן ציבורי. ואין להם הרי שום יכולת לכפות על אף אחד שום דבר. אלא מהי? פורסים את היריעה משני הצדדים וכל אחת שתחליט מה שהיא רוצה וכל מוסד חינוכי יחליט מה שהוא רוצה.

                לכן, יש לך דעה? תביע אותה בצורה מכובדת ועניינית. תחלוק, גם בחריפות, אבל אל תזלזל, לא ברבנים ולא בבנות שהולכות לפי דעתם. רק להדגיש שאמירה כמו "תדע כל נערה עיבריה, שהבחירה בידיה. אם לעצב את חיה על פי שאיפותיה ותעצומות רוחה, או להיות פרט משתרך בעדר חרדלי נבער." היא אמירה שוביניסטית מאין כמוה, שמזלזלת פי אלף בנשים ובאינטליגנציה שלהן מכל רב כלשהו שאומר שמקומה של אישה הוא במטבח. גם ביטויים כמו "מחשבה הילדותית והשטחית" לא מוסיפים לך כבוד.

                עכשיו, נראה לי שמה שמעצבן פה את המגיבים, זה שכביכול מביעים פה עמדה אידאולוגית (או מה שלא יהיה) במסווה הלכתי, שאמור, בתור הלכה, לחייב את כולם.

                אז:

                א) לדעתם זהו כן אמירה הלכתית ולא רק אידאולוגית. זכותך וחובתך לחשוב אחרת (אם באמת אתה חושב אחרת) ולנסות להוכיח זאת. והקוראים ישפטו לעצמם. אבל הדיון מהר מאוד מגיע למקום כועס ומתלהם, ולא כאן זה המקום לפרוק תסכולים.

                ב) אין ספור פעמים פוסקי הלכה או רבנים אחרים מתבטאים באופן נחרץ בסוגיות הלכתיות, אז מה? אתה מזלזל באינטליגנציה של הציבור לדעת שיש דעות אחרות? בשביל זה מפרסמים הרבנים המתנגדים את דעתם וכל אחד הולך לפי רצונו.

                ג) ההלכה "נכנסת" לחיים שלנו, אין מה לעשות (שוב, כל אחד איך שהוא מבין זאת, כמתאים לטבע הנשמתי של האדם או מערכת חוקים שנכפת מבחוץ או כל מה שעולה על דעתך). כמו שההלכה מתייחסת מאיך לקשור את הנעל דרך טהרת המשפחה ועד איך קוברים את המת, ככה היא מתייחסת, למי שסבור שזוהי דעת ההלכה מה שאתה לא מסכים, גם לסוגיות ציבוריות וחינוכיות. אז די תרד מהקטע הזה.

                בברכה
                נ.ה.

                • נ.ה יישר כח גדול מילים כדרבנות אמרת!

                  אני חושב שלצערי הדברים יפלו על אוזניים ערלות

                  כמו שהיטבת לתאר את התגובות נושאיהן באים עם מלאי גדוש באמוציות ולא נראה לי שהם מחפשים דיון ענייני.

                  כמו שאמרת הם מנצלים את במה זו בכדי לפרוק תסכולים ושכל העולם יראה ש"אנחנו קיימים ומאוד נרגזים".

                  אודה שפעם הייתי נגרר לענות לתגובות כאלו בתוקפנות בבחינת "השב לו כגמולו" והבנתי עד כמה זה מבזה הן אותי עצמי והן את במה זו ואת הקוראים בה -בין היתר בזכות הערה בונה שלך באחת מתגובותיך לאחד המאמרים.

                  בכל זאת טוב שכתבת לטובת הקוראים השקולים של האתר שמעוניינים באמת בדיונים עניינים ורציניים.

                  יום טוב ומבורך

                • רבי נחמן מברסלב כבר הזהיר את חסידיו מפני היצר הרע שמשתלט על הרבנים וגורם להם לפברק הלכות.
                  לכאורה, מדובר בסתם מעשה כסילות, שראוי ללעג ולרחמים אבל אין לו משמעות דתית.
                  אבל רבי נחמן הבין את ההוויה הדתית לעומקה וידע, שאומנם ירבו המקשקשים ללהג על מעשה מרכבה ועל רוח חז"ל, אבל ביטויה החי של היהדות, יתממש בעיקר בפסיקת הלכות ובהנהגתם בחיי המעשה.

                  לכן הסילוף ההלכתי שביצע פה אותו אריאל, אינו רק תעודת עניות לאדם הפרטי ולמוסדות שהתחנך בהם, אלא עבודה זרה במובן העמוק והאמיתי שלה, הוא קריאה של "אלה אלוהיך ישראל" לעגל של זהב.

                  כמובן, יתכן שבתרבות החרדלית העולה והמתחרדת, כבר אין חשיבות רבה לאיסורי ע"ז, כמו שיש נניח לבריתות פוליטיות כאלו או אחרות, אבל איתרע מזלנו ומעדנו לא היינו שייכים למועדונים האלו.

  14. ואעיר עוד הערה על דברי הרב בן דוד על האינפורמציה מהקצינים הבכירים עמם הוא דיבר-לענ"ד צריך להיות זהירים ביותר כאשר קצינים מדברים עם רבנים ועם חיילים דתיים כאשר עולה בעיה הלכתית וישר הקצינים מנסים להכריז "פיקוח נפש"

    מנסיוני מהשירות הצבאי המפקדים ידעו שבשביל לסתום לנו החיילים הבני"שים את הפה כשהם רצו שנעשה משהו בעייתי בשבת או שנשבור צום עבור משהו שהיה נראה לא חשוב הם ישר שלפו מהכובע את הסבר ה"פיקוח נפש" וזבנג וגמרנו.

    אני מדבר כאן לא על מקרים שאכן היה מדובר בפיקוח נפש אמיתי אלא במקרים שבהתאם לחשדנו התברר בדיעבד שאכן לא היה מדובר בפיקוח נפש ויותר מכך התברר בכמה מהמקרים שניסו למכור לנו לוקש והיה מקרה בשביל שהסענו בשבת את אחד המכי"ם שלא לצורך בטיעון "פיקוח נפש" כאשר התברר לנו בדיעבד שזה בשביל שאותו מ"כ יוכל לראות בטלוויזיה במוצב אחר "ארץ נהדרת"!

    לצערי היו לנו במחלקה כמה וכמה מקרים כאלו ולא רק ממ"כים וקצינים זוטרים אלא גם מקצינים בכירים יותר

    -אם זה מעניין כאן את מאן דהוא והוא יהיה מעוניין אני יוכל להרחיב על כך ואתן דוגמאות נוספות-

    אז מבלי לפקפק חלילה באינטיליגנציה של הרב בן דוד וגם מבלי שאני יודע את תוכן האינפורמציה שהועברה אליו מאותם קצינים בכירים בכל זאת אני חושב שצריך להתייחס בזהירות לטענות של קצינים אודות "פיקוח נפש"

    לא שצריך להיות בחוסר אמון מוחלט לדברי המפקדים ממש לא! אלו האנשים שבידיהם מופקד ביטחון המדינה אבל כן צריך ואת זה אני אומר כאמור מנסיון כואב להיות בעניין זה במצב של "כבדהו וחשדהו" והחכם עיניו בראשו .

  15. עזריה אריאל

    כמה מילים על הערכת המציאות כבסיס לפסק הלכה.

    נכתב כאן ש"בהערכת מציאות אין לכבוד הרב, וגם לא ל'רוב ככל הרבנים בימינו', שום יתרון על פני הדיוטות". וגם ש"כל פסק הלכה בכל ספר שו"ת המתבסס על הערכת מציאות מסוימת לא מחייב את מי שהערכת המציאות שלו שונה".
    המשפט הראשון מקובל עלי עקרונית ולא לגמרי מדויק ביישומו במקרה הנדון כאן, ואילו המשפט השני אינו מדויק בכלל.
    הערכת המציאות צריכה להיות בראש וראשונה על ידי מומחים שמומחיותם רלוונטית לנושא. כך בהלכות רפואה בשבת וביום הכיפורים, וכך בכל נושא הלכתי המשיק למציאות. לכתחילה יש עדיפות למומחים יראי שמיים (עיינו שולחן ערוך אורח חיים סימן שכח סעיף י), ובנושא שבו אנו דנים, השפעת שירות הנשים על כלל החיילים והחיילות, יראת שמיים היא עניין מהותי כמובן. כאשר יש מחלוקת בין מומחים, בדרך כלל הולכים אחר הרוב.
    מי שקורא פסק הלכה שמושתת על הערכת מציאות מסוימת, אינו יכול להסתפק בכך שהערכתו הפרטית שונה אלא עליו לשאול את עצמו מהי הערכת רוב המומחים.
    דא עקא, שבנושא זה שאנו עוסקים בו קשה מאוד למצוא את המקצוענים. אין גוף רציני שיממן מחקרים כאלה ויגדיר בדייקנות את השאלות ויחפש ביושרה את התשובות. צה"ל עוסק באופן רציף בנושאי הטרדה ומנסה לחקור את ההיקפים והמגמות לאורך השנים, אבל מה שנוגע להלכה ולא לחוק אינו מעניינו. אפילו על ממדי החילון בקרב הבנים המשרתים בצה"ל לאורך עשרות שנים אין, ככל הידוע לי, שום מחקר רציני, והסקר האחרון הרציני נערך לפני עשרות שנים (התוצאות העגומות שימשו זרז להקמת המכינות הקד"צ).
    אם כן, מה הם הכלים שמכוחם אני יכול לגבש הערכות? ניסיון אישי, שיכול להשתנות מאיש לרעהו וממקום שירות לחברו; התייעצות עם עמיתים שהשקפתם ההלכתית דומה ויש להם יחס חיובי עקרונית לצה"ל; וחיפוש כתבות, דו"חות ומחקרים בניסיון להבין דבר מתוך דבר. במאמרי לא פרסתי את כל היריעה, אבל למשל דיווח על ניסיון להחליף בצה"ל את מגישות הקפה במכונות קפה, ניסיון שנכשל בגלל התנגדות שותי הקפה, מסביר לי כמה דברים…
    בקיצור, "מומחים" של ממש – אינם בנמצא, בגלל הטיות כאלה ואחרות, וה"מומחים" הרלוונטיים לדעתי הם כל אדם ירא שמיים ששירת בצה"ל ויש לו יחס חיובי לצה"ל ולצניעות, האם לדעתו זהו מקום ראוי לבת יראת שמיים. רב או לא – לא ממש עקרוני, אם אותו ירא שמיים שאיננו רב רואה עין בעין עם הרבנים את הרף הנדרש. שיחות רבות שערכתי בעניין הם סוג של סקר לא מקצועי, ולפי ידיעתי רובם המוחלט של העונים להגדרה הנ"ל ישיבו בשלילה.
    דוגמא ממכתב שקיבלתי אתמול מידיד בעקבות פרסום המאמר:
    "אמנם התפיסות שלי בדרך כלל ליברליות, אבל בנושא הנ"ל דעתי בהחלט כדעתך. מדהים איך אנשים מסוגלים לערום פלפולים הלכתיים אינסופיים ("איפה כתוב שאסור לגייס נשים", "מלחמת מצווה", "גם גברים צריכים להיזהר" וכו'), בעוד ש"למה לי קרא, סברה היא". לא רק שפלפולים אלו הם בניגוד גמור לשכל הישר, הם מנותקים מהמציאות. מספיק לבלות כמה ימים במילואים כדי להבין לאן הרוח נושבת. ציינת בכתבה שרוב הפוסקים מתנגד לגיוס נשים מתוך הבנה נכונה של הצו "קדושים תהיו", ומתוך הצו "והיה מחניך קדוש". אמת לאמיתה".

    נ.ב. שמי הוא עזריה אריאל ונא לא להחליפני בבן דודי היקר, הרב עזריאל אריאל, רב היישוב עטרת.

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      גם זאת עמדה שבה אין לדעת כבוד הרב יתרון על פני הדיוטות

    • יעקב ציץ המציץ שהציץ ונפגע מהעציץ

      ומקל וחומר בן בנו של קל וחומר שאין לדעת כבוד הרב בעניין יתרון על פני דעת הבחורה עליה מדובר, ואדרבא, מחובתה להחליט על פי מצפונה ובטחונה העצמי *ולא* על פי דעת זרים שמחציפים לומר לה מה טוב בשבילה בלי שום הכרות עמה.

      • יעקב שני דברים:

        1.מי שסומך רק על "מצפונו ובטחונו העצמי" כמדדים מבלי לערב שיקולים הלכתיים וכד' לא צריך רבנים בשביל זה -הרבנים כותבים עבור אלו שמעוניינים בדעתם ובמה שיש להם לומר מי שלא מתעניין שלא יפשפש במאמרים הלכתיים יותר מידי ושיעשה מה שהוא רואה לנכון אז על מה המהומה?

        2."לומר לה מה טוב בשבילה בלי שום היכרות עמה"-תראה כשרב פוסק או מדבר על הנהגה הנכונה לדעתו בעניין ציבורי זה או אחר הוא לא מדבר לפלוני או אלמונית או בנידון דידן פלונית או אלמונית

        הוא מדבר לציבור הרחב ובאופן כוללני לגבי מה שהוא חושב שראוי ונצרך להדריך את הציבור

        מן המפורסמות היא שבפסיקה קיים הדבר שרב מסויים יפסוק לציבור א' אך ליחיד השואל אותו הוא יפסוק ב' -לקולא או לחומרא- מכיוון שהוא מתייחס לאדם ספציפי ושאלה ספציפית ואז במקרה זה מתאפשרת יותר כניסה לחילוקים דקים ופסיקה פחות חדה וחותכת

        לעומת זאת כשמדובר בפסיקה לציבור הרחב ובוודאי כשמדובר בנושא רגיש הפסיקה נוטה להיות מטבע הדברים גורפת יותר וכוללנית יותר

        אי אפשר לפנות לציבור אם חילוקים דקים וכפנייה אישית ועל כורחך שצריך לפרסם באופן הנראה מתאים יתר לרוב הציבור ולהשלכות הרחבות יותר.

        לפעמים אגב גם ליחיד שיודע שהוא שונה באותו עניין משאר הציבור ההנחייה היא לא לפרוש מהנוהל של הכלל כדי שלא ילמדו ממנו כאלו שאינם ברי הכי

        גם זה כלל ידוע בפסיקה והכל לפי העניין

  16. שלום הרב עזריה

    עם הרב הסליחה על הבלבול בשם במהלך תגובותיי

    כנראה שתוך כדי כתיבה באמת נזכרתי ברב עזריאל שאני מכיר את מאמריו מעלוני השבת והשתרבב לי כאן שמו באופן אוטומאטי

  17. הערה לדברי הרב עזריה – נכון שיש הדוחפים את צה"ל להרחיב את שירות הנשים משיקולי שוויון ופמיניזם, אבל צריך לציין שצה"ל רואה בשיקולים חברתיים אלו רק כח שמניע את הבנות לשרת, אבל זוהי לא המדיניות של אכ"א.

    צה"ל משבץ נשים לפי צרכיו. (כמעט) כל חיילת שמשרתת "חוסכת" בן שיכול לשרת בתפקיד אחר. במיוחד אמורים הדברים לגבי תפקידים שאכן בעבר שובצו בהם לוחמים – למשל נהגות האמר, מדריכות חי"ר וכדומה. גם שיבוץ בנות כלוחמות בתותחנים או כששומרות בגבולות שלום מאפשר לבנים לוחמים לשרת ביחידות בהן באמת בנות לא יכולות לשרת, וגם למלא תקנים ביחידות שבנים לא מעונינים לשרת בהם.

    כל זה כמובן לא קשור לשאלות ההלכתיות והמוסריות ששירות בנות מעלה, אבל צריך לזכור שהאלטרנטיבה של צה"ל היא או הורדת רמת הבטחון (או ע"י צמצום שמירה או ע"י הסכמים מדיניים למיניהם…) או הגדלת סד"כ הבנים הלוחמים באמצעות כל מיני אלטרנטיבות של גיוס מילואים, הארכת שירות בני"שים וגיוס חרדים.

  18. חגי,אתה מעלה תהיות נכונות באשר לאלטרנטיבות שלו יצוייר ומבטלים את גיוס החובה לנשים איך ימלאו את החלל.דומני שיש פתרונות אפשריים בנמצא ולא אכנס אליהם עכשיו

    רק אעיר לגבי הערתך על חיילות השומרות בגבולות שלום שגדוד החי"ר המעורב "קרקל" אכן הוצב בגבול הערבה עם ירדן אך לאחר הפצרות שבגדוד יש רצון לעבור לגיזרה חמה יותר הוא הועבר גם לאיזור קלקיליה.

    כך שיש כאן בכל הסיפור הזה גם שיקולים תלויי אג'נדות וכו' במינון זה או אחר.

  19. עזריה אריאל

    לחגי – בהמשך לדברי אמיר,

    1. אני חושב שאתה טועה לגבי המגמות בצה"ל. קיימת מגמה מוצהרת לשילוב נשים כערך בפני עצמו (רשמית – כל עוד הדבר אינו פוגע בכושרו של צה"ל; מעשית – כבר נכתב רבות על הורדת סרגל המאמצים באימונים עבור הלוחמות).

    שתי דוגמאות:

    ראה למשל דברי הרמטכ"ל (דאז) יעלון כאן:

    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/maamad/2005-03-08.rtf

    מהקמתו ראה צה"ל בשוויון החובה מחד ובשוויון ההזדמנויות מאידך, דגל יסוד לבניין צה"ל, ולכן בצה"ל אנו מחוייבים לשוויון בין המינים. קודם כל כערך. לכך מתווספת ההבנה שמיצוי מירבי של יכולותיהן של הנשים המשרתות גם היא משמעותית לפיתוחו של צה"ל ולהתקדמותו. וכך קרה בשנים האחרונות שיותר ויותר מקצועות נפתחו לנשים. כיום 88% אחוז מהמקצועות בצה"ל פתוחים לנשים.

    וראש אכ"א אורנה ברביבאי:
    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/maamad/2011-12-27.rtf

    במקום שיתחרה גבר מול אישה שנתוני האיכות שווים, תינתן קדימות [לאישה].

    (כדאי לקרוא במלואם את שני הדיונים המאלפים)

    2. להערתך על האלטרנטיבה, אני חושב (ובמידת מה גם יודע) שאם צה"ל יבוא בראש פתוח אל בכירי הרבנים שלנו, ימפה את הצרכים הבטחוניים וישאל מה הם מציעים, תהיינה הפתעות.

  20. עזריה אריאל

    לחגי – בהמשך לדברי אמיר,

    1. אני חושב שאתה טועה לגבי המגמות בצה"ל. קיימת מגמה מוצהרת לשילוב נשים כערך בפני עצמו (רשמית – כל עוד הדבר אינו פוגע בכושרו של צה"ל; מעשית – כבר נכתב רבות על הורדת סרגל המאמצים באימונים עבור הלוחמות).

    שתי דוגמאות:

    ראה למשל דברי הרמטכ"ל (דאז) יעלון כאן:

    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/maamad/2005-03-08.rtf

    מהקמתו ראה צה"ל בשוויון החובה מחד ובשוויון ההזדמנויות מאידך, דגל יסוד לבניין צה"ל, ולכן בצה"ל אנו מחוייבים לשוויון בין המינים. קודם כל כערך. לכך מתווספת ההבנה שמיצוי מירבי של יכולותיהן של הנשים המשרתות גם היא משמעותית לפיתוחו של צה"ל ולהתקדמותו. וכך קרה בשנים האחרונות שיותר ויותר מקצועות נפתחו לנשים. כיום 88% אחוז מהמקצועות בצה"ל פתוחים לנשים.

    וראש אכ"א אורנה ברביבאי:
    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/maamad/2011-12-27.rtf

    במקום שיתחרה גבר מול אישה שנתוני האיכות שווים, תינתן קדימות [לאישה].

    (כדאי לקרוא במלואם את שני הדיונים המאלפים)

    2. להערתך על האלטרנטיבה, אני חושב (ובמידת מה גם יודע) שאם צה"ל יבוא בראש פתוח ומשוחרר מלחצים אל בכירי הרבנים שלנו, ימפה את הצרכים הבטחוניים וישאל מה הם מציעים, תהיינה הפתעות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: