פטריוטים לשעבר | יונתן דה־שליט

כמו משפחות רבות הנודדות ממדינה למדינה בעקבות תעסוקה, גם בני הזוג מור עוברים לארץ אחרת, שם תגלה סוכנת הביון לשעבר סודות על בעלה. מותחן ביכורים משובח

 969725תושבי חוץ

כריס פאבונה

מאנגלית: מעין זיגדון

סלע ספרים, 2013, 448 עמ'

כשקרסו מגדלי התאומים הייתי בלוקסמבורג. אומרים שכל אחד זוכר היכן היה כשרצחו את קנדי. אני זוכר איפה הייתי ב־9.11. הייתי במקומות רבים בעולם, חלקם ממש בקצהו, אבל משום מה לוקסמבורג נחשבת בעיניי למקום הכי נידח בעולם. אתה במרחק שעתיים נסיעה מבירת האיחוד האירופי, מבריסל, ועדיין מרגיש רחוק נורא. יש בה, בלוקסמבורג, דוכסות קטנה ויפה, משהו שנראה תלוש מכל מקום אחר. היא כאילו אין־מקום. לא מקום אמיתי. והנה, דווקא בלוקסמבורג הישנונית, המלאכותית, שאתה מטיל ספק בקיומה גם כשאתה משוטט ברחובותיה, ממוקם ספר המתח המשובח "תושבי חוץ", רומן הביכורים של כריס פאבונה, שזכה ב־2012 בפרס האדגר היוקרתי למותחן ביכורים.

קייט ודקסטר מור הם זוג אמריקני המגיע ללוקסמבורג בעקבות הצעת עבודה מפתה שקיבל דקסטר, מומחה לאבטחת מחשבים, מגוף פיננסי מסתורי. קייט, סוכנת CIA (דקסטר אינו מודע לעיסוקה), מתפטרת מעבודתה בסוכנות הביון כדי להתלוות לבעלה החנון, ומוצאת בנסיעה זו הזדמנות להתרחק מעברה האלים ומסוד נורא הרודף אותה. את חייה רוויי הסכנה, ההתרגשות והאדרנלין היא מחליטה להמיר בחיי אמא במשרה מלאה, ובהשתלבות בקהילת תושבי החוץ במקום.

מסע מסוכן על רקע לוקסמבורג היפה והנידחת  צילום: שאטרסטוק

מסע מסוכן על רקע לוקסמבורג היפה והנידחת
צילום: שאטרסטוק

נוודים מודרניים

"תושבי חוץ" הוא תרגום לא לגמרי מספק למונח expats, המתייחס לאותם אנשים שמטעמי עבודה או בגלל חיפוש חיים שלווים במקומות עם מזג אוויר טוב עוזבים את מדינתם, לא כמהגרים המנסים בכל כוחם להשתלב בארצם החדשה אלא כאזרחים נודדים המשמרים את שפתם ומנהגיהם המקוריים. בעבר היו אלה בעיקר פנסיונרים שעברו למשל מאנגליה הקודרת לחופים שטופי השמש של ספרד. בשנים האחרונות מדובר יותר ויותר בקהילה בין לאומית גדלה והולכת המשוטטת בעולם בעקבות תעסוקה בחברות גלובליות.

כך, עובדים בחברות ענק בתחומי הנפט, המחשבים, הבנקאות והביטוח עוזבים את ביתם ונודדים, לעתים לשנים ספורות, לעתים לחיים שלמים, ממקום למקום, מאמסטרדם לדובאי, מפריס למוסקבה, מלונדון לסינגפור. בכל אחד ממקומות אלה הם מתארגנים בקהילה של נוודים־מודרניים כמותם. בדרך כלל אחד מבני הזוג, לרוב הגבר, מועסק בחברה רב־לאומית, עובד שעות לא סבירות ונוסע לעתים קרובות מטעם עבודתו למקומות אחרים בעולם. בת הזוג מקדישה את כל זמנה לטיפול אינסופי בבית ובילדים, כאשר בית הספר הבינלאומי, חוגי הנשים, שיעורי הטניס ומרכזי הקניות הם המוקדים שסביבם מתנהלים חייה.

זו כמובן הכללה, אבל היא אינה הכללה גסה. נשים כישרוניות, סקרניות, שניהלו חיים מלאים בארץ מוצאן, עוברות את המהפך המשמים והמנוון הזה כדי שהבעל ינהל קריירה מבטיחה בחברה גלובלית וכדי שהמשפחה תיהנה מהתמורה הכספית המתלווה לכך בדרך כלל. “היא נפגשה עם הנשים האחרות לקפה או לארוחת צהריים… כל כך הרבה מחייה, מסביבתה, נראה נטול כל ערך. היא התהלכה סביב הדירה, מרימה צעצועים ובגדים, מיישרת כריות, מתייקת מסמכים… היא הלכה לקניות של מצרכים וסחבה שקיות מלאות. היא הכינה ארוחות בוקר וארזה ארוחות צהריים ובישלה ארוחות ערב ורחצה כלים. היא שאבה וטאטאה ואיבקה. היא מיינה את הכביסה, ייבשה אותה, הכניסה אותה למגירות הנכונות ותלתה אותה על קולבים. כשהיא סיימה את כל המטלות שלה הגיע הזמן להתחיל כל אחת ואחת מהן מההתחלה“ (עמ‘ 101־102).

פאבונה מתאר את חיי האקס־פטריוטים בצורה מדויקת ואמינה, והדבר אינו מפתיע, שכן הוא עצמו התלווה לשנתיים לאשתו, שקיבלה משרה נפלאה ב… כן, בלוקסמבורג, בעוד הוא לוקח על עצמו את הטיפול בבית ובתאומים. בעיניי, האווירה שהוא מתאר, כוסות הקפה האינסופיות שנשות החוץ שותות זו עם זו, הרכילויות, השעמום, השוטטות במרכזי קניות, האירוחים ההדדיים, הצורך בחברות תוך רתיעה מאינטימיות אמיתית, הפרֵדות הפתאומיות והאינסופיות ממשפחות שעוברות לתחנה הבאה – כל אלה מהווים חלק מעוצמתו של הספר, מהעומק שלו ומתחושת המקום החזקה והמהימנה שמאפיינת אותו.

פרדוקס המשיכה

אל הזוג קייט ודקסטר מור מתחבר זוג אמריקני נוסף – ג'וליה וביל מקלין. החיבור בין הזוגות חזק, אבל חושיה של קייט מפעילים במקביל את כל מנגנוני האזעקה המקצועיים שלה. משהו בזוג הזה מדאיג אותה. מאוד. האם זו פרנויה הנובעת משעמום? האם החשדות שלה מוצדקים? על רקע לוקסמבורג היפה והנידחת, בסדרת ערים אירופיות ואפילו באתר סקי אחד, קייט מנהלת מסע מרתק ומסוכן לחשיפת סודם של ג'וליה וביל. לאט לאט מתגלה לה כי מדובר גם בסודות של בעלה, מי שחשבה שהוא צפוי, משעמם ונטול סודות לחלוטין. היא התחתנה איתו בגלל הביטחון והיציבות שהעניק לה, ופתאום מתגלים לה דברים אחרים. באופן פרדוקסלי נראה שככל שדמותו של דקסטר הופכת מורכבת יותר, כך הופכים רגשותיה של קייט לגביו לאהבה אמיתית יותר. ואולי אין זה פרדוקס כלל?

אם כוונת הוצאת סלע ספרים הייתה למתג את "תושבי חוץ" כ"ספר טיסה" זול, הרי הכריכה של המהדורה העברית מצליחה לעשות זאת באופן מעורר הערכה. הרבה זמן לא ראיתי כריכה כל כך לא יפה ולא מושכת. אני לא יודע מה גרם לי להרים את הספר מהדוכן שעליו היה מונח, אבל אני יכול להעיד כי עבורי הכריכה הייתה turn off מושלם. אני שמח שהתגברתי עליה, כי הספר הוא אכן ספר מתח מצוין, page turner אמיתי, המספר לא רק סיפור מרתק, אלא יש בו גם אמירות מעוררות מחשבה על הסודות שכל אחד נושא עמו, על בגידה ונאמנות ועל אהבה ומשפחה.

התרגום מאנגלית רהוט וקולח בדרך כלל. צרם לי השימוש החוזר במלים אמא‘לה ואבא‘לה, ככל הנראה תרגום ל־mommy ו־daddy. ופעם אחת תורגם בטעות המונח safe house ל“בית בטוח“ במקום ל“בית מבטחים“.

בעוד תיאורי הזירות השונות אמינים ועיצוב חיי “תושבי החוץ“ מדויק מאוד, סצנות האקשן (הלא רבות) לא ממש משכנעות. קייט פורצת לאור יום לבניין משרדים בעודה מהלכת על אדני חלונות צרים בקומה השלישית; קייט מתפשטת ונשארת בתחתונים ומגפיים בלבד בבית בושת באמסטרדם, שם היא קונה אקדח משני עבריינים דוחים (אגב, את המלה piece שמשמעותה אקדח נכון יותר לתרגם ל“כלי“ ולא ל“חתיכה“); קייט וג‘וליה מנהלות קרב אגרופים, שבמהלכו שתיהן גם שולפות אקדחים, כל זאת לאור היום, הגשום אמנם, בלוקסמבורג השקטה. סצנות אלה אולי ייראו טוב בסרט (הזכויות כבר נרכשו …) אבל בספר הן אפקטיביות פחות.

באחד מפרקי הספר מדובר על האיזון המשתנה בין הצורך של קייט בחיים מבצעיים סוערים לבין הצורך שלה בחיי משפחה: “קייט התקבלה בברכה למשפחה החדשה של הנהלת המבצעים, משפחה קרובה, כוללת ותובענית שבה היו חברים אנשים כמוה – חכמים, בעלי מודעות ובעיקר בעלי יכולת מוגבלת לאינטימיות … היא הצליחה איכשהו לפנות מקום בחייה לדקסטר, ולא עבר זמן רב עד שהצטרפו הילדים. כשחייה של קייט התמלאו במשפחה הזאת, משפחתה האמיתית, הסודות הפכו לבעיה, אי נוחות מעיקה, דלקת פרקים של נפשה. היא נאלצה להסיט הצידה את חייה הקודמים… היא נזקקה לשירות פחות ופחות. היא נזקקה לבעלה ולילדיה יותר ויותר. היא התחילה להקריב את זהותה הישנה כדי לחיות בזהות החדשה. כולם הרי רוצים חיים חדשים“ (עמ‘ 66). האירוניה היא שקייט לא סבלה את חייה החדשים. היא כמהה לפעולה ולסכנה ובסופו של דבר החלה במסע חזרה לעולם שאותו חשבה שהיא רוצה לנטוש. כולם הרי חוזרים לזירת הפשע.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ז שבט תשע"ד, 17.1.2014

פורסם ב-17 בינואר 2014,ב-ביקורת ספרים, גיליון יתרו תשע"ד - 858, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: