אוֹתוֹ הָרֹגַע
כְּכִסֵּא נוֹחַ זֶה
שֶׁבְּגִנַּת־וְרָדִים שְׁטוּפַת הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁלְּךָ.

אוֹתוֹ הַחֹפֶשׁ
עֵת יוֹשְׁבִים,
אַתָּה וְהָרַמְבָּ”ם – וְהַמִּרְקָע
פַּעַם מְשׂוֹחֲחִים, פַּעַם
צוֹפִים.

אוֹתוֹ הַחֵן
עֵינַיִם נוֹפְלוֹת עַל
צַלַּחַת רֵיקָה
עֵת עֶרֶב שַׁבָּת.
מַה חֲלוֹם מַצְפִּינוֹת
עֵינַיִם רַכּוֹת, בֵּין
סְעוּדָה לִבְרָכָה?

וְשׁוּב
אוֹתוֹ הַחֹפֶשׁ
שֶׁנָּשָׂאתָ אִתְּךָ מִגַּלִּים שֶׁל דָּם
אֶל אֶרֶץ שְׁסוּעָה,
שׁוֹצֵף בִּי
אֵלֶיךָ,
לַחֹפֶשׁ, שֶׁאֵינוֹ בִּי.

לזכרו של סבי שלמה ברנר שהלך לעולמו השבוע, ה' בשבט ה'תשע"ד, בגיל 96. נולד בערב פסח תרע"ח ברצ'קי שבליטא, למד תורה מפי ר' שמעון שקאפ בגרודנה ומפי ר' ירוחם ממיר. לאחר שהיגר לארה"ב התגייס לצבא האמריקני, השתתף בפלישה לנורמנדי ובמיגור הצורר הנאצי. עלה לישראל בשנות השישים, ואיבד בן במלחמת לבנון. תלמיד חכם, עדין הלכות, אצילי ובעל מידות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' שבט תשע"ד, 10.1.2014