מעקב אחר הופעתם של עבדי פרעה בשלבי המכות חושף מהפכה שחלה בתוככי 
הארמון עצמו, מהפכה שבעקבותיה גם עבדי פרעה עצמם זוכים בחירות

לאורך הפרשות המספרות לנו את סיפור יציאת מצרים, מתפקדות ליד פרעה שתי קבוצות אנשים המלוות אותו בנקודות זמן שונות: החרטומים, שהיו אנשי הדת של העולם המצרי, ועבדיו של פרעה. על התהליך שעוברים החרטומים תוך כדי מכות מצרים – מהכחשה גמורה של קיומו של הקב"ה ועד להודאה בסוף מכת כינים: "אצְבַּע אֱ־לֹהִים הִוא" – כבר דובר ונכתב (אגב, לאחר מכת כינים מוזכרים החרטומים רק עוד פעם אחת, בסוף מכת שחין: "וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי משֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין". ויש להרהר מה מקומה של תזכורת זו). אני, לעומת זאת, מבקשת להתמקד בעבדי פרעה ולבחון איזה תהליך הם עוברים במהלך יציאת מצרים.

נמען עצמאי

על עבדיו של פרעה אנחנו שומעים לראשונה בסופה של פרשת שמות. הזהות הפרסונלית של קבוצה זו גורמת לקורא התמים בלבול מסוים, שהרי מחד פתיחתו של חומש שמות מתארת את היות עם ישראל עבדיו של פרעה, אך מאידך ברור לכל אורך הפרשיות שכינוי זה מתאר קבוצת עבדים אחרת הצמודה לפרעה.

הנה, בסופה של פרשת שמות, אנו מוצאים כיצד שוטרי עם ישראל מתיימרים לשייך כינוי זה לעצמם באמרם לפרעה: "לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ. תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים" (ה, טז). בתגובה משלח בם פרעה את חרון זעמו ושולח אותם בחזרה אל עבודת הפרך עם הנזיפה "נִרְפִּים אַתֶּם". מיד עם צאתם של השוטרים מארמונו של פרעה הם פוגשים במשה ואהרן וכועסים עליהם על שהבאישו את ריחם בבקשתם לצאת לחופשי. בכעסם נזכר לראשונה הביטוי "עבדי פרעה" שבאופן ברור מתייחס לזהות של קבוצת עבדים אחרת מעם ישראל: "הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו" (ה, כא). כאן ברור כי הכינוי הקרוב והאינטימי של עבדיו של פרעה שייך לקבוצה אחרת המסתובבת בארמון ולא לאנשים מעם ישראל.

החל מנקודה זו, לאורך פרשיות וארא ובא, אנחנו פוגשים שוב ושוב את הכינוי "עבדי פרעה" המתייחס לאותם עבדים לא ישראלים הצמודים למלך פרעה ונאמנים לו. קריאה זהירה ועדינה בפסוקים מגלה שקבוצה זו עוברת תהליך משמעותי במהלך התרחשויות הבאות.

במכות הראשונות – אות התנין ומכת דם – מוזכרים עבדי פרעה כחלק מתפאורת הרקע המלווה את פרעה וממילא רואה ומתבוננת יחד איתו במכה שנעשית לעיניהם: "ויַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹהוְלִפְנֵי עֲבָדָיווַיְהִי לְתַנִּין" (ז, י); "וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם" (ז, כ).

במכת צפרדע ובמכת ערוב, הפותחת את השלישייה השנייה של המכות, מוזכרים עבדי פרעה כבר בדברי ה' המהווים התראה על המכה הצפויה. כאן מוזכרים שלושה נמענים עצמאיים למכות: פרעה המלך, העם המצרי ועבדי פרעה שהופכים מתפאורת רקע לקבוצה עם תפקיד ויחס בפני עצמו: "וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ. וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים" (ז, כח־כט); "כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ" (ח, יז).

במכת ברד, שפותחת את השלישייה האחרונה של המכות וחותמת את פרשת וארא, מזכירים הפסוקים תוך כדי תיאור המכה נקודה מעניינית: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה" (ט, כ־כא). כאן עבדי פרעה מתחלקים לשתי קבוצות: יש מהם שהופכים להיות יראי ה' ופועלים בעקבות הדברים ששמעו ממשה, ויש מהם שנשארים בעיקשותם וממילא סובלים ממכת הברד בצורה חריפה יותר. הבחנה זו באה לידי ביטוי גם בדברים שאומר משה לפרעה לפני שהוא נושא את תפילתו לסיום מכת הברד: "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱ־לֹהִים" (ט, ל). מלשונו של משה ניכר כי בשלב הזה עבדי פרעה הם חלק ממושא ההתייחסות של הקב"ה בתהליך המכות.

דברים אלה של משה – יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן – הופכים במכה הבאה, מכת הארבה, לקריאה בפי עבדי פרעה שצועקים לפני פרעה: "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱ־לֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (י, ז).

איור: מנחם הלברשטט

אביב העמים

האזכור המשמעותי הבא של עבדי פרעה מופיע תוך כדי ההתראה על המכה האחרונה – מכת בכורות. בפתיחת הפרשייה הזו מספרים לנו הפסוקים: "גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (יא, ג). אם בתחילת עשר המכות היו עיניהם של עבדי פרעה צופות מנקודת המבט של פרעה ("וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו"), הרי שכאן נפרדים המבטים ועיני העבדים מופנות בהערצה והערכה דווקא אל מנהיגם של עם ישראל, האויב הגדול של המלך שלהם, משה.

אך לא די בכך, הפגישה המתוכננת האחרונה בין משה לפרעה מסתיימת במילים הללו: "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצא" (יא, ח). משה אומר לפרעה שעבדיו שלו יגיעו אליו והם יהיו אלה שלמעשה, גם אם בניגוד לרצונו של פרעה, ישחררו את עם ישראל ממצרים.

נמצאנו למדים שאם בתחילה משמשים עבדי פרעה רק כתמונת רקע לגיבור המרכזי – פרעה, הרי שככל שאנחנו מתקדמים עם סיפור יציאת ישראל ממצרים, הופכים עבדי פרעה להיות גיבורים בפני עצמם. בשלב הראשוני כקבוצת התייחסות עצמאית במתן המכות, בשלב השני כמקשיבים להתראה שלפני המכה ופועלים באופן פרטי בהתאם, בשלב השלישי כצועקים אקטיביים מול פרעה המלך בבקשה שישחרר את עם ישראל, ובשלב הרביעי כמנותקים מפרעה המלך. הם מעריצים את משה מנהיג עם ישראל ומשחררים בפועל את עם ישראל, בניגוד לרצונו של המלך שלהם.

נראה לי להציע לאור זאת שבמקביל לסיפור יציאת ישראל מעבדות לחירות, מספרת לנו התורה סיפור נוסף, והוא סיפור יציאת עבדיו של פרעה מעבדות ושעבוד. מדמויות הנלוות והנספחות למלך פרעה הופכים עבדיו לבעלי עמדה ודעה, ואפילו יוצאים כנגדו בשחרור ישראל ממצרים.

נקודת מבט זו עשויה להאיר את יציאת עם ישראל בשתי נקודות חדשות. ראשית, נראה שהתורה מבקשת לומר שיציאת מצרים לא הייתה רק שחרור עם ישראל משעבוד אלא שחרור אוניברסלי וגדול יותר של עולם העבדות בכלל. אם בתחילה הבקשה לצאת לחופשי הושמעה רק בפיהם של משה ואהרן, נציגי העבדים הישראלים של פרעה, הרי שלאט לאט גם קבוצת העבדים הנוספת שמתוארת כצמודה ונאמנת לפרעה משתחררת מהאחיזה הזו ויוצאת לחופשי (כפי שאכן קרה במהלך ההיסטוריה העולמית, כשסיפור יציאת מצרים הפך למיתוס מעורר השראה בקרב קבוצות אתניות משועבדות ברחבי העולם, וכפי שהרב קוק כתב בפתגם שחיבר לחודש ניסן: "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו").

אך מעבר לכך ייתכן שנקודת המבט של התהליך שעוברים עבדי פרעה יכולה לספר לנו גם על התהליך שעבר עם ישראל תוך כדי המכות, ביציאתו המנטלית מעבדות ופסיביות לחירות ואקטיביות. התקופה שבה מצרים חוטפת פעם אחר פעם מכה מאת ה' מתוארת בתורה רק מנקודת המבט של העם המצרי. השאלה כיצד הגיב עם ישראל למכות וכיצד כל מכה ומכה מסייעת לעם העבדים לעבור תהליך ולבנות בתוכו תודעה חדשה חופשית ומשוחררת מכבלי העבדות – נשארת לכאורה ללא מענה טקסטואלי ופתוחה לדמיון החופשי של הקורא. ייתכן שהפריזמה של התהליך העובר על עבדי פרעה יכולה לתת לנו פשר וכיוון לשלבי התהליך שעבר גם עם ישראל במהלך תקופה זו עד ליציאתו ממצרים והפיכתו לעם ה' שמאמין בקב"ה ובמשה עבדו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' שבט תשע"ד, 3.1.2014