ליזום, לתכנן, לחזות, לעשות | יצחק מאיר

האדמו"ר החלוץ, רבי ישעיהו שפירא, כתב פרק מכונן ב"תורה" הציונית־דתית ובנו, יוסקה, יישם אותה ב"עבודה" במלוא הצניעות והפשטות. אחר מיטתו של יוסקה שפירא

הייתי תלמיד תיכון ונקראנו להתייצב לאחר הלימודים ב"בני עקיבא" בתל אביב כדי להירשם לפעולה התנדבותית במעברות. שם, במשרד קטן, צפוף, מרוהט מכתבה ואוסף כיסאות מזדמנים, פגשתי לראשונה את יוסקה.

הוא היה עלם גבה קומה, שיער צפוף על גבהות מצחו, חולצה כחולה של תנועת נוער שהייתה גדולה אפילו על ממדי גופו המרשים, מחייך בדברו, נלבב, פורק מעל המסובים סביבו כל אמתלה להתגונן בפני המשימות שאותן הוא מטיל בקול נינוח, בפסקנות רכה למשמע ונחושה בתהודתה על שומעיו, אדם שצעיר כמותי שאך זה מכבר נצטרף להיות גם הוא בן הארץ הזאת כמו חיכה שיופיע כדי להוליכו אל הכלל שהיה נעול בפניו, ולא יכול היה לעמוד בפני קסמו. הימים היו ימי המאבקים על הרישום לבתי הספר, הממלכתי או הממלכתי הדתי, במעברות. מעברה שהוקצתה לנו ל"חריש" הייתה מעברת באר יעקב.

אין לי כמובן ספק היום כי יוסקה של "בני עקיבא" של אז נתגייס לפעילות שעיקרה היה פוליטי, אם כי לא מפלגתי מכול וכול, אולם גם אין לי ספק כלל כי הוא עצמו לא ראה במאבק על הרישום מאבק סקטוריאלי אלא מעשה של צדק עם העולים שהוטו מדבקותם במסורת לדבוק במפלגות שהיו רחוקות משמירת מצוות, מפלגות שפיתו אותם בלחם ועבודה ושעשועי תקוות להצטרף לשורותיהן ורשמו אותם להגדיל עצמן ולהאדיר.

גם בהוראות שעל פיהן נדרשנו לפעול, הדגיש יוסקה כי תחילה עלינו לברר אם הורי הילדים, שלא ידעו בין ימינם לבין שמאלם בארץ, היו שומרי שבת בקהילות שמהן נעקרו, אם הלכו לבתי הכנסת וילדיהם התפללו עִמהם, ואם הם חפצים שמנהג אבות יישאר בידיהם של בניהם גם במדינתם החדשה. מי שיענה "הן" על כל אלה – ייתבע על ידינו, חיל המתנדבים, לעמוד על זכותו לרשום את בניו ובנותיו לחינוך דתי. מי שלא יענה ב"הן" – אל יתיר לעצמו איש מבין המתנדבים לשדל אותו להירשם לבתי ספר של המזרחי. הדברים בפיו של יוסקה היו בהירים, מובנים מאליהם, יותר מנחרצים. לא ראינו בכך כל מניפולציה ונעשינו מיד מרצון שליחיו של יוסקה האיש שגייס אותנו להרבות יושרה בארץ והטיל עלינו, מעטים מול רבים, לקרא תיגר על אדוני הארץ.

"הצנע לכת" ללא העמדת פנים. יוסקה שפירא, 1988 צילום: לע"מ

"הצנע לכת" ללא העמדת פנים. יוסקה שפירא, 1988 צילום: לע"מ

האמין באמונה שלמה

יוסקה לא היה תמים ובוודאי ידע ידוע היטב שהמאבק על הרישום הוא פוליטי באופיו וגיוס תנועת נוער וצירוף תלמידים שלא היו בתנועה אלא למדו במסגרות דתיות אי אפשר היה לו להיחשב כמרשם ראוי למלאכה פדגוגית לשמה. הכול היו ב"שטח", כל המפלגות הכוחניות או הרעיוניות על פי הגדרתן ולכאורה אפשר היה למצוא צידוק בפעולה שהכול התירו אותה לעצמם. ואף על פי כן, אני יודע גם היום כי האיש האמין באמונה שלמה, בלי העמדת פנים ובלי הטיה עצמית, כי הרישום הוא מעשה חינוכי בעיקרו והקדרה הפוליטית שהונחה על כיריים פוליטיות אינה נוטלת מטעמו הטוב של התבשיל.

אקלים של היום לא היה מאפשר גם ליוסקה של אז להוליך כך את הנוער שנהה אחריו לפעילות שהייתה מוקעת מיד כמפלגתית, אבל גם היום, גם כל ימי פעילותו כנווט חינוכי, הוא ראה עצמו כפטור מזהירויות יתר כגון אלה שקשרו את ידי מי שעושה באמונה לשמה, מפני שהוא היה משוכנע כי העתיד לא יוכרע אלא על ידי הנוער ומי שאינו נוטל על עצמו את האחריות לכוון אותו בנעוריו אל המשימות המוטלות עליו מתוקף היותו בן העם היהודי ובן המדינה שקמה בארץ ישראל, משול כמי שפורק מעל עצמו את עול האחריות למחר.

אני מזכיר את אותה פגישה ראשונה מפני שהיה בה דבר שבישר כבר אז הרבה מטיבה של התנהלותו הציבורית רבת השנים. עיקר כוחו של יוסקה היה במובחנות, המודעת או המולדת, מי יֵדע, בין האידיאולוג לבין בעל השקפת עולם. הוא לא היה אידיאולוג. הוא לא ניסח מטרות. הוא לא עסק בסתירת דעות שלא עלו בקנה אחד עם השקפת עולמו שהייתה מבוססת מתוך עצמה. היא הייתה פשוטה. הוא ספג אותה בבית אבא. אדם בזמננו בא לעולם כדי להציל מן הגלות מדינה שהמתינה שם לגואליה שיבואו ויינטעו אותה ואיתה בארץ ישראל. "תורה" זאת – שהגה האדמו"ר החלוץ, רבי ישעיה שפירא נוחו עדן – צריכה לצלע של "עבודה". לכך נולד יוסקה.

זה היה סדר הדברים שבו בחרה ההשגחה העליונה ובעִתה, עת התעוררות הלאומיות באומות העולם, עת המלחמות שהניעו אוכלוסיות של המון לעבור ארצות וימים כדי למצוא מקום להתיישב בו בביטחון כלכלי, תרבותי, דתי, החישה אותה ההשגחה העליונה. הדבר היחיד שהיה סדור במשנה הזאת היה ש"עבודה" זה יוסקה, הוא וכל חלוץ וכל חלוצה שיצטרפו אליו להיות אבני בניין בתשתיות שעליהן תיבנה ארץ ישראל. בלא בירורים וחקירות בשלה בו הכרה ודאית כי הבונה – נבנה, כי הגואל – נגאל, כי הפודה – נפדה, כי עשיית הטוב היא ערובה לעירוי הטוב אל עורקי לבבו של העושה טוב. זה היה משמעה הרעיוני של "עבודה" במשוואה "תורה ועבודה".

היקף מעורר ההשתאות

 פעם אמר לי כי הרב משה צבי נריה שהיה ממונה על ה"תורה" במשוואה היה גם הוא מוציא מן הכוח אל הפועל את העיקרון של ה"עבודה", ולא ההוראה הוכיחה אלא הקמת רשת ישיבת "בני עקיבא" הוכיחה. בלב לִבו פנימה לא נשאר בצד המשוואה "תורה", אלא אביו מורו שעליו התרפק כל היום ועִמו תִקשר באינטימיות שלא נצטננה לעולם, באמצעות הניגונים שנתנגנו בלבו של הרב והיו לזמירות חייו של יוסקה.

כל גדולי ישראל בתורה ובהוראה לאורך ימי חלדה של האומה היהודית התיזו תמצית תורתם לתוך חצרו של האדמו"ר החלוץ, ומחצר זאת ודרכה למד יוסקה גם מה שהורו לדורות עם מה שחידש בעיניו אביו הדגול. זה היה עולמו של יוסקה, וכך השקיף על עצמו דרך חלונות עולמו זה, וכך ראה את הציווי הפנימי לציית ציות שאין בו ערעור כלל לשליחות ה"עבודה", וכך הפכו גם כוחותיו ההגותיים לכוחות שמתבטאים בהנחת תוכניות לביצוע עבודה.

קוראים לזה חזון. ניחא, אבל לא חזון ישעיה אלא חזון הנדסי. אם העבודה משמעה השתדלות מעשית יזומה מאורגנת למען עזיבת הגלות ולמען העלייה לארץ ישראל או אז החזון הוא "בני עקיבא עולמי", או "תהילה", או "מעלה". התובנה הזאת הפכה את יוסקה למנהיג טבעי של אנשים שהיו נכונים לעבוד את העבודה הצריכה שנשתכנעו כי התוכנית שהבטיחה את ביצועה היא בעצם הכוח המניע את הרעיון של העבודה. לאמת, כשמונים את כל מפעלותיו של יוסקה, אין מנוס מהתפעל מן ההיקף מעורר ההשתאות של תוכניות עבודה שכולן כאילו הועתקו זו מזו כדי לשרת מגוון של עבודות המצטרפות לצלע של "עבודה" בצמד "תורה ועבודה". זה פשוט להפליא. זה גם חד פעמי ומכל מקום נדיר עד למאוד מאוד.

לחד פעמיות הזאת נצטרפה תכונה בונה נוספת. תכונת ה"הצנע לכת". הוא היה שרוי בתוכה, בהילוכו, בלבושו, בשיחו, ברדתו לפני התיבה בקי בנוסח, ובניגונים, ובתיקון המילות על פי מה שגידרו ראשונים, בלי ראווה חזנית, בלי יומרה. ה"הצנע לכת" הזה היה טבעי. לא הייתה בו העמדת פנים כלל, שום ניסיון לקנות את לב המפליגים בהוקעת חמדת הנראות המעמדית של שועים או של פרנסי ציבור כאילו צניעותו שמנגד היא מידה לנגח בה היפוך המידה של חבריו לצמרת. הוא נסע למרחקים, לן בבתי שליחים, נפגש עם בני נוער וקשר עִמם – מעבר למחסומי שפה ולשון – קשרי מבטים ורמזים ושפת גוף ומתק חזות שאמרו תכנים בפשטות מקרבת. הוא לימד אותם שירים שהסבירו עצמם בלחן ובתמליל פשוט. הוא עבד ללא ליאות אבל ה"הצנע לכת" שלו היה כה מוחלט שלא ניכרה בו הזיעה המכרזת מעצם הווייתה עד מה יש להעריך את המרבה לעמול ועד היכן יש לכבדו על מאמציו יוצאי הדופן.

שפירא יחד עם ח"כ יוסף בורג וראש הממשלה יצחק שמיר, 1987  צילום: לע"מ

שפירא יחד עם ח"כ יוסף בורג וראש הממשלה יצחק שמיר, 1987
צילום: לע"מ

אומנותותורתו

אין מי שאינו זוכר את המבוכה האוחזת באיש העומד מול אדם הראוי לכבוד וליקר על פועלו אבל מאמציו המופגנים הופכים למה שמזכיר אגלי זיעה ניגרים. לא יוסקה. אפילו לא עצם עיניו לאורכן של לילות דיונים ופגישות אין סופיות שבהם חושלו דרכי הפעולה וסדרי הקדימויות בביצוע מטלות קרובות ורחוקות, לא רק שלא הזכיר לנוכחים כי עייף כבר, אלא היה נראה כמי שהמלאכה לא דרשה ממנו אלא התמדה, וערנות ודיוק בפרטים, אבל לא כוחות, לא כוחות נפש ולא כוחות גוף. כך נוצר.

גם כשהדיונים היו סוערים, ודעות הושמעו אפילו בתקיפות שלא נצטיינה בהיגיון מדוד, גם כשהוא עצמו סער כנגד מי שסער כנגדו, לא נאמרה מעולם מילה בגנות היריב לדעה ולא בשבח החבר לדעה ובוודאי לא בשבח יוסקה האיש עצמו. לעתים קרובות נתמוגג המתח באזכור של בדיחה עממית נודעת, מחויכת אפילו היא נוטה להיות נועזת, והכול שב למקומו כשכל הנוכחים שוב היו על נדבך שגובהו אחד. שום הטפה. שום פטרוניות. שום נגיעה בבכורת המעמד שלו. שום מילה או תנועה או משיכת כתף שלא היו אלא פשוטים בתכלית הפשטות. לא היה אפוא שום דבר שחצץ בין הנוהים אחרי יוסקה לבין דבקותו בעבודה לשמה. פריו של ה"הצנע לכת" הזה בשל להערכה כי מה שמציין את האיש הוא ההגינות. זאת אינה מטמורפוזה. זה טיבה העמוק של ההגינות הצנועה.

ליוויתי אותו במסעותיו למקומות פעילותי החינוכית בגולה, להתכנסויות של שליחים בערי בירה, לשיוטים ליליים בחבורה באזורי התיירות הארכיטקטונית וברובעי הבידור. הוא לא חדל לדבר, לשאול, לצחוק, להתפעל, להצביע על היופי הגנוז במה שהוא שלנו רחוק בבית אל עומת מה שאולי יפה ממנו אבל איננו שלנו בערי שכיות החמדה הגדולות. ימים של דיונים על עבודה, ועבודה ועוד עבודה נתפרקו בערבים של חברות בלתי אמצעית, ולא בימים ולא בלילות לא הורעפו על העושים במלאכה דברי הגות או מתכונים אידיאולוגיים או דברים הממריצים את הייחוד אל מול ההמוניות כביכול של כל אחר. יוסקה היה איש שהקדוש ברוך הוא בירך אותו בחסד של אומנותו תורתו.

בפוליטיקה לא עמדו לו ליוסקה מעלותיו הייחודיות. הוא תפס את המשרות הרמות שאליהן נבחר כמאחזים של עשייה על פי תורת העבודה, אבל נתברר לו מהר מאוד כי אם במלאכתו החינוכית ובמלאכת עידוד העליות ארצה ובמלאכת גיבוש הרצון לשינוי יהודי בקרב הנוער בארץ ובעיקר בגולה – כוחו הוא בהיותו יוסקה, כי סמכותו נובעת מייחודו שלו, כי תוכניותיו הן חזון מפני שהן טבועות בחותם דמות דיוקנו האישית. בפוליטיקה נקטעו כל אלה. פוליטיקה היא מארג מעייף וטרחני של שותפויות אינטרסים קטנים וגדולים, בעיקר קטנים, של פשרות בתוכן ובמהות כאילו אינן אלא פשרות בפרוצדורה, של תכנונים מוקדמים הקרובים ברוחם למזימות, הדורשות יותר ערמה מאשר חכמה, יותר העמדת פנים מאשר הצנע לכת.

יום פרישתו מן הפוליטיקה החזיר אותו ל"יוסקיותו" הנושנה ואילולא הכריעה חולשת בריות הגוף הבוגדנית את הנהורא מעליא של האיש, היה מוסיף עד לעצם היום הזה ליזום, לתכנן, לחזות, לעשות ולבנות עוד ועוד את הצלע של "עבודה" לשמה של תורה.

דור של עשייה

אהבתי את יוסקה גם בשעה שפניותיו ופניותיי לא כוונו אל אותן שדרות. אי אפשר היה לי לעמוד מול ידידותו האמיצה שהתבטאה ביכולתו לפנות אליי ולבקש גם בעבור ביצוע תוכניות שהוא ידע שאיני חסיד נרצע שלהן את עזרתי הדלה או את עצתי הענייה. הוא ידע כי הקשרים בינינו הם קשרים שבהם אנו מכירים איש בכוח האמת של זולתו ובהם איננו חוסכים איש מרעהו כל סיוע, כי אחר הכול לא נדרשנו לו אלא לשם שמים. יש יותר משמים אחד מעל ראשיהם של אנשים, או שמים אחד ופיסות שמים הרבה, היינו הך. אני יודע בו שהוא סלח לי על שאני הולך בנתיב שהוא לא היה סולל ואני סלחתי לו על הנתיב שבו הוא הולך. אי אפשר היה אחרת.

באנו לעולם בדור שבו העשייה הייתה חמדת חיינו. נתמזל לנו מזלנו והיינו קרובים קרבה יתרה במחוזות שאליהן הלכה העשייה, ויותר מזה נתמזל מזלנו על שלימדנו זה את זה לאהוב את אוהבינו ואת אהובינו גם כשמחוזות קרובים אלה נתרחקו לכאורה מעט. האמת לא נתרחקה. היא נשארה מחוברת, או אולי נשארנו אנחנו מחוברים על ידה.איפה יש עוד אהבה כזאת בעולם? /

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' שבט תשע"ד, 3.1.2014

פורסמה ב-3 בינואר 2014, ב-גיליון בא תשע"ד - 856 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: