מכונות הזמן שלנו | חיותה דויטש

חזרה לעבר היא לפעמים קללה, לפעמים משאלה. חקירת פשעי עבר, חיטוט במחברות ישנות, רשימות ספרים נוסטלגיות בפייסבוק – כולם מנהרות זמן הנחצבות בטבע האנושי

מדובר באישה באמצע שנות החמישים שלה, אם לא למעלה מזה. היא מלאת חשיבות עצמית, בעלת ניסיון בהתמודדות עם יריבים פוליטיים נחושים ועם מטיחי ביקורת למיניהם. כשלמשרדה המפואר נכנסים בלש ובלשית היא מציגה חזות קשוחה, אבל אחרי שיחה קצרה שבה מחזירים אותה בני שיחה לאירועים עצובים בעברה, היא מאבדת לרגע את שיווי משקלה. לשניות אחדות היא חוזרת להיות הנערה הצעירה שהייתה פעם, זו שהחבר שלה, שעמו תכננה לברוח ולהתחתן בקנדה, נעלם ואיננו. לרגע קצר כך גם הם רואים אותה: בחורה צעירה פזורת שיער, היפית שעונדת זר פרחים, דומעת על אהובה שנעלם. רק אז היא חוזרת להיות הסנאטורית שהיא. אישה מבוגרת ומרירה הרבה יותר.

שמה של הסדרה שבה מופיעה הסנאטורית הנ"ל תורגם לעברית בעדינות כ"פשע מן העבר". המקור באנגלית "Cold Case“ מכיל כפל משמעות מצמרר למדי. גיבורת הסדרה, הבלשית לילי ראש, מתמחה בחקירת פשעים שהתרחשו בעבר הרחוק, לפני שלושים וארבעים שנה.

רוב סדרות הפשע עוסקות בעבר הקרוב, בהווה בעצם, שבו הפשע שזה עתה התרחש מנסה להתפענח. מעטים הם הסרטים וסדרות הפשע העוסקים בעתיד, בפשעים שטרם התרחשו (אחד המפורסמים שבהם הוא הסרט "Minority Report" – “דו“ח מיוחד“, המבוסס על סיפור קצר של פיליפ ק‘ דיק וכל עניינו הוא ביחידה העוצרת פושעים בטרם ביצעו את הפשע). הללו מבוססים על כורחם על מכשור עתידני, מחשב או מכונת־על שמאפשרים לעקוב אחר האנשים שיהפכו בקרוב להיות רוצחים או נרצחים. שאלות מוסריות של בחירה חופשית יעמדו במוקד הסדרות האלה, אבל לא בהן נעסוק כאן.

ייחודה של הסדרה המדוברת היא העיסוק שלה בעבר הרחוק מאוד, בתיקים שהתיישנו מבלי פתרון. הקושי בתיקים אלה גדול כפליים. יש לקלף את שכבות הזמן, הטיוח והזיכרון כדי להגיע לאמת. במקרה של הסנאטורית הנ“ל צפה ועולה מחדש חקירת היעלמותו של חייל צעיר בתקופת סוף מלחמת וייטנאם. כל הנפשות הפועלות מבוגרות בשלושים שנה מגילן כשהסיפור התרחש. מטרת הבלשים היא לחשוף את האמת על מה שאירע אז. הגימיק הקולנועי שבו הסדרה משתמשת שוב ושוב – הצערת הדמויות הנחקרות לשניות אחדות והחזרתן לגילן בהווה – הוא מעשה אמנותי ראוי הממחיש את השינוי האמיתי שעובר עליהן. לרגע הן באמת חיות שוב את עברן, ובאותם רגעים מצליחים גם בני שיחן לראות את מי שהיו אז. רגעים של אמת, שיסייעו כמובן בפתרון התעלומה.

לקלף את שכבות הזמן, הטיוח והזיכרון כדי להגיע לאמת. מתוך הסדרה "פשע מן העבר"  באדיבות יס

לקלף את שכבות הזמן, הטיוח והזיכרון כדי להגיע לאמת. מתוך הסדרה "פשע מן העבר"
באדיבות יס

גילגי ומכתב מאליהו

עבור כולנו, גם אם איננו בלשים וחוקרים במשטרה, העבר הוא תעלומה. יש לנו זיכרונות כלליים לגביו, אבל הם בדרך כלל לוטים באיזה ערפל ועל כן זקוקים לפענוח. לאירועי עבר אין אותה איכות חדה שיש לאירועים בהווה, לטוב או למוטב. עם זאת, מוזיקה, ריח, תמונה, זיכרון, יכולים להחזיר אותנו לחדות הזו, ולאנשים שהיינו בעבר. שלג למשל מחזיר אנשים מסוימים לילדותם. אותי, נטולת זיכרונות ילדות של שלג, הוא החזיר לעבר בדרך אחרת: המצור שהוטל עלינו יושבי ההרים לפני כשבועיים נוצל כדי לעשות סדר בבוידעם של המחשב שלי. פילסתי דרך לתיקיות נידחות שמהן שלפתי רשימות ישנות. יום שלם ירד שלג כבד בחוץ ואני ישבתי מול המחשב ופגשתי את עצמי הישנה.

וישנו הפייסבוק. הפייסבוק לא צריך סערות או דרמות מיוחדות כדי להחזיר אותנו לעבר שלנו. עבורו ביצועים כאלה הם מעשים שבשגרה: חברה מהתיכון שולחת לך צ'ט, מורה שעבדת איתו פעם, חברה מהאולפנא שחידשת איתה את הקשר. אלה צצים ובאים ללא הפסק במכונת הזמן המופלאה של צוקרברג. אבל הפעם הוא התעלה מעל עצמו ושלף מהכובע את קסם "עשרת הספרים שהשפיעו עליך". רעיון של עורכת בידיעות ספרים הפך בבת אחת את כולנו לחולי נוסטלגיה. שלל אנשי ספר וגרפומנים, המהווים אחוז ניכר מחברי הפייסבוק שלי, הפכו את עמוד הבית שלי למנהרת זמן, ואותי לטוני ודאג, גיבורי סדרת ילדותי האהובה. מאלף, זה היה.

קודם כול, החפירה הפרטית, ההיזכרות. אחסוך מכם את קלישאותיי וארמוז עליהן בקצרה: נשימה נעתקת מול חוצפתה של גילגי, התחושה העמומה והפחד שעוררו בדידותה ועצמאותה המוחלטת. רגעי מכתב מאליהו – הפגישה עם תנועת המוסר, ההבנה שמעשינו מושפעים ממניעים עמוקים יותר, "נגיעות" כפי שהוא קרא להם. ההתרפקות האופיינית לבני דורי על איין ראנד, אן מאבונלי וג'ו מ"נשים קטנות" ועוד ועוד.

"משחק עשרת הספרים לא עוסק בספרות אלא במיתוג עצמי", כתב בסטטוסו חבר חכם. ייתכן שהוא צודק. אפשר להמשיך בקו הציני ולהיזכר בעובדות החיים. רשימת "ספרים שהשפיעו" שלך אינה רק אוסף של רגעים מרגשים־מכוננים: אם ברשימתך מופיעים איה הג'ינג'ית, דרבנות ליגאל, אבא ארך רגליים ונילס הולגרסון, הדבר מעיד לא רק על גילך המשוער (ומגדרך!) אלא גם על החלטות שקיבלו מנהלי הוצאות לאור לפני שלושים וארבעים שנה, בלי שלך תהיה כל השפעה על כך: איזה ספר לתרגם, איזה להדפיס ועל איזה לוותר. נותר רק להתפלל שמו"לים דהיום יחשבו על השפעות בחירותיהם בארבעים השנה הקרובות כדי שבמשחק הפייסבוקי העתידני של ילדי העתיד לא יהיו רק משחקי רעב ודמדומים.

כהרף עין

האדם בנוי כך שלעולם לא יסתפק בהווה. משאלות כמוסות להציץ אל העתיד ולשוב אל העבר הן חלק בלתי נפרד מהמהות האנושית. בתנ"ך משמשים לכך החלומות והנבואות. הללו מפרשים את העבר ומאפשרים להתכונן לעתיד. סיפור בעלת האוב בעין דור הוא סיפור ניסיונו של שאול להיאחז בפיסות מהעבר, באנשים שאינם עוד, כדי להציל את ההווה. למרות שטכנית הוא מצליח, ושמואל עולה באוב, נידון המעשה לכישלון.

האם הרצון לחרוג מהכאן והעכשיו הוא מעלה או חיסרון? תורות המזרח מלמדות אותנו לחיות את הרגע, להכיר את ערכו של ההווה ולא לרצות לברוח ממנו. "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", אמרו חכמינו, בדרכם.

פתגם מוסרניקי מפקפק בכל השלישייה: "העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין". אז מה נשאר ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש? התשובה לפי הגישה הזו נעוצה כנראה בשינוי כיוונו של החץ: לא ימינה או שמאלה – עבר או עתיד – כי אם למעלה. תחת השמש אין יתרון אבל למעלה מן השמש – יש יתרון. יש מי שיסתפק בה. יש מי שיתווכח. יש מי שיגיד שאין סתירה.

 ———-

פשע מן העבר

שבע עונות, 2003־2009, ארה"ב

 יוצרת הסדרה: מרדית' שטיים

—–

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד טבת תשע"ד, 27.12.2013

פורסמה ב-1 בינואר 2014, ב-גיליון וארא תשע"ד - 855, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: