כיפה ברשות הרבים | אליהו בירנבוים

האם על היהודים בגולה להפגין את מנהגיהם ואורחות חייהם 
בציבור או שעליהם לבטאם בעיקר ברשות היחיד?

בעת כתיבת שורות אלו אני שוהה במכסיקו. בליל שמיני של חג החנוכה הייתי עד לאירוע חריג ולדעתי גם טראגי אשר ברצוני לחלוק עם קהל הקוראים. כמקובל בקהילות רבות בעולם, שליחי חב"ד נוהגים להעמיד חנוכייה גדולה במרכז העיר, בכיכר ציבורית או ליד מקום בעל משמעות היסטורית. מקורו של מבצע זה בשיחה של הרבי מלובביץ' בכ"ה בכסלו תשמ"ז, שבה אמר שבכל מקום שבו יהודים גרים יש לשים מנורה גדולה כדי "להאיר" את רשות רבים באור התורה (ליקוטי שיחות תשמ"ז ח"א עמ' 190). קהילות רבות אימצו מנהג זה ואף הן מדליקות נרות ברחובה של עיר כדי להראות לאומות העולם את האור הטמון בנרות החנוכה.

בליל שמיני של חנוכה במכסיקו סידר שליח חב"ד המקומי חנוכייה גדולה בגובה של עשרות מטרים ליד פסל "המלאך" הנמצא בטבורה של האחת הערים הגדולות בעולם. פסל זה הוא מעין פסל החירות של מכסיקו. הוא נבנה לכבוד מאה שנה למלחמת העצמאות שלה בשנת 1802. הפסל מתנוסס לגובה של 45 מטר ובראשו נמצאת דמות מוזהבת של מלאך.

לאחר מספר דקות שבהן החנוכייה דלקה ומאות יהודים שרו למרגלותיה משירי החנוכה, הגיעו חיילים ושוטרים ודרשו להוריד את החנוכייה ולכבות את נרותיה. הוראה זו הגיעה הישר מהעירייה על פי בקשת "איחוד הקהילות היהודיות במכסיקו", גוף המאחד את כל הקהילות היהודיות במדינה ומייצג אותן בפני השלטונות. המניע לבקשה היה החשש לביטחונם של היהודים במדינה. מעניין לציין שכאשר השוטרים הלא יהודים התבקשו לכבות את הנרות החלו הללו לדון בינם לבין עצמם האם מן הראוי לעשות כן, שכן "הנרות של היהודים הם קדושים ואסור לכבותם".

אין ברצוני להיכנס לפרטי מאבק זה, אולם נדמה לי שהוא מהווה ביטוי הולם לדילמה עמוקה בעולם היהודי. עד כמה על היהודים להפגין את יהדותם ברחובות? האם טוב ליהודים להסתיר את זהותם או שמא עליהם לקיים את היהדות באופן טבעי, מבלי להסתתר מאחורי חומה ובריח?

כאן המקום להזכיר שלפי סקר שנעשה על ידי האיחוד האירופי בשנה האחרונה, מתברר כי כרבע מיהודי אירופה חוששים להזדהות כיהודים. רובם מפחדים ללכת עם כיפה ברחוב או עם כל סממן יהודי אחר מחשש לפגיעה בהם.

חנוכייה ליד פסל "המלאך", מכסיקו

חנוכייה ליד פסל "המלאך", מכסיקו

יהודי בחוץ

דילמה זו אינה חדשה. כבר בתקופת ההשכלה העיקרון של "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" הפך לאחת מססמאות ההשכלה ששאפה לאמנציפציה. גישה זו הייתה מבוססת על דבריו של הסופר העברי יהודה ליב גורדון בשירו "הקיצה עמי" משנת 1863, שבו קרא "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך". לדעת גורדון, כדי להשתלב בהיסטוריה החדשה של העמים היה על היהודים לשנות את אורח חייהם ובמקום לפרסם את המנהגים הישנים והאמונות של התורה – לאמץ את עולם המושגים המודרני ולשמור על היסודות היהודיים הדתיים רק בתוך הבית פנימה. היום, כמובן, התנאים שונים לחלוטין. בעידן של פוסט־אמנציפציה, שבו היהודים הם חלק טבעי מהחברה, טענה זו הינה מלאכותית ואף פוגעת בזהות היהודית הטבעית.

נדמה לי שגם נושא ההליכה עם כיפה ברחוב הוא דיון חשוב ולגיטימי הקשור לשאלת הפרהסיה היהודית. לפני מספר חודשים, בהיותי משמש רבה הראשי של הקהילה בטורינו, איטליה, יצאתי מבניין הקהילה לבקר חולה הגר בקרבת מקום. בניין הקהילה ובית הכנסת בעיר נמצאים בשכונה הקרובה למרכז העיר, אולם כדרכם של ערים ושכונות רבות באירופה, בשנים האחרונות מוסלמים רבים מתגוררים בקרבה. איש הביטחון בפתח הקהילה ראה אותי צועד לכיוון השכונה הצמודה שיש בה מוסלמים רבים וביקש בטון הנשמע בין בקשה לפקודה שלא אצא עם כיפה אלא או עם כובע או ללא כיסוי ראש בכלל, וזאת כדי לא לעורר תשומת לב אצל שכנינו המוסלמים.

הודיתי מאוד לאיש הביטחון הנחמד, אבל אמרתי לו שאין סיכוי שאעשה זאת. ראשית, כיוון שכרב הקהילה אני משמש סמל, ברגע שאחשוש ללכת עם כיפה ברחוב הרי שיהיה בכך מסר מסוכן לחברי הקהילה כאילו ניתן ללכת בלי כיפה או שעלינו לפחד ולהסתיר את אמונתנו. שנית, טענתי, אם יהודי לא מסוגל ללכת עם כיפה ברחוב ולחיות כיהודי באופן גלוי, הרי שהמסקנה היא שזה איננו מקום ליהודים. שלישית, אמרתי לאיש הביטחון בנימה מחויכת, אין לו מה לדאוג, שכן אחרי שירות פעיל בצה"ל כחייל וקצין אני יודע לשמור על ביטחוני האישי.

אכן, בכל מסעותיי בעולם אני מקפיד ללכת עם כיפה – כיפה כהלכה, כיפה כסמל, כיפה כזהות יהודית, גלויה ולא נסתרת. גם במדינות המוגדרות כיום כמעט מסוכנות, כגון צרפת, ארצות סקנדינביה, ספרד ועוד, אני לא מוריד את הכיפה מראשי ולא חובש כובע מעל הכיפה. יהדותי היא פנימית וחיצונית ואיני מסוגל להסתירה כפי שהיה בדורות רבים בתקופת האינקוויזיציה.

רק כאשר אני נוסע למדינות מוסלמיות כגון מצרים, תוניס, ירדן, מרוקו וכו' אני לובש כובע מתוך זהירות. אבל באופן עקרוני, אמונתי האישית היא שעליי להיות יהודי בביתי ויהודי בצאתי. יהודי כלפי פנים ויהודי ברחוב. ניסיוני מלמד שהליכה עם כיפה ברחוב מהווה סמל לגאווה יהודית. פעמים רבות גברים ונשים, צעירים ומבוגרים כאחד, עוצרים אותי במקומות שונים בעולם ומבטאים את תחושתם הטובה ביחס לכך שיהודי הולך עם כיפה ללא חשש ומבטא את זהותו וגאוותו בכך.

מיעוט בין הרוב

מקורן של שאלות אלו ואחרות על אופיים של החיים היהודיים בעולם הוא העובדה שהיהודים הם חברת מיעוט המקיימת אינטראקציה עם חברת רוב לא־יהודית. בעבר, במזרח אירופה ובצפון אפריקה, יהודים גרו בריכוזים והיו מובדלים מהאוכלוסייה הסובבת אותם, אולם האמנציפציה פתחה בפני היהודים את השערים. מיחידה אתנית נבדלת הפכו היהודים לחלק מהעולם התרבותי, החברתי והכלכלי הגדול, ובעקבות כך גברו כמובן מאוד גם תהליכי ההתבוללות.

בדרך כלל דרשה חברת הרוב מהמיעוט היהודי להתאים את עצמו לתרבות המקום. תגובת היהודים הייתה שונה ממקום למקום. היו יהודים אשר בחרו במודל של השתלבות מלאה בחברה הסובבת תוך ניסיון להתרחק ולהתכחש לכל הקשור ליהדות בעבר ובעתיד. מודל אחר הוא "הסתגרות והתבדלות". גישה זו דגלה בריחוק מכל חיבור לחברת הרוב ולשינויים של העולם המודרני מתוך רצון לשמור על חומות הדת. ידועים דבריו של החת"ם סופר (רבי משה סופר, 1762־1839) בהקשר זה: "חדש אסור מן התורה".

הגישה השלישית, הרווחת יותר בעולם היהודי בתפוצות, בעבר ובהווה, היא מודל השתלבות בחברה הסובבת תוך שמירה על ייחוד. גישה זו מנסה להעמיד את היהודי בשני עולמות גם יחד – בעולם היהדות ובעולם של חברת הרוב – ולחיות בתוך שני העולמות או לחלופין בין שני העולמות. מתוך מציאות מורכבת זו עולה הדילמה והשאלה הקיומית של יהודים בתפוצות: כיצד חיים על גבול שני העולמות? האם בהדלקת נרות בפרהסיה או בחצר הבית? האם בהליכה בכיפה ברחוב או בהסתרת הזהות והכיפה?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז טבת תשע"ד, 20.12.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-20 בדצמבר 2013, ב-גיליון שמות תשע"ד - 854, רב עולמי / אליהו בירנבוים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: