צומות של תקווה | שלמה וילק

יש המצדיקים את צום עשרה בטבת בימינו באמצעות נבואות זעם המתכחשות לעובדה שמצבנו היום טוב מאי פעם. הצום כיום הוא דווקא על הגאולה הקרובה

קשה להצדיק את צום עשרה בטבת, שאפילו בימים קשים יותר לישראל לא הייתה ברורה מטרתו, קל וחומר בימי תקומה אלו. בעשרה בטבת החל המצור של חיל נבוכדנצר על ירושלים, מצור שהסתיים בימי הקיץ של השנה שאחריה בחורבן ירושלים. שני צומות נקבעו לימי החורבן עצמו, ועשרה בטבת נקבע לזכר היום שבו החל המצור (בבלי ראש השנה יח, ב). בין הראשונים היו שציינו את היותו הצום היחיד שנקבע על ידי חכמים המתיר כניסה לשבת בצום, ואף היו שאמרו כי לו היה חל בשבת לא היה נדחה (עיינו בבית יוסף אורח חיים תקנ). אכן, העצמה גדולה של הצום, שקשה להבינה.

אולי בגלל הקושי בהצדקת חומרת הצום נצמדו אליו במשך השנים תקלות שונות, חלקן משונות, כנראה בניסיון לשכנע כי הצום מוצדק. המקורות והקינות מזכירים את מות עזרא הסופר, מות נחמיה, תרגום התורה ליוונית, לידתו של אותו האיש ועוד. הרבנות הראשית לישראל והציונות הדתית עדיין מציינות את הצום גם כיום זיכרון לשואה וכיום הקדיש הכללי, גם אם באופן רפה וחסר ייחודיות אל מול יום השואה שבחודש ניסן המצוין בישראל בטקסיות והוד.

העולם היהודי כיום הוא הטוב בכל הדורות שהיו. אילן ברוך, שער המוגרבים, 2011

העולם היהודי כיום הוא הטוב בכל הדורות שהיו. אילן ברוך, שער המוגרבים, 2011

האויב כבר כאן

חביבה במיוחד על הכותבים בימינו הטענה כי דווקא צום העשירי הוא החשוב שבכולם כיוון שהוא מזהיר אותנו כי אף על פי שהכול נראה טוב, למעשה האויב כבר צר על השערים ולמעשה הכול רע. מימין ומשמאל, ואפילו במאמרים מחקריים, אפשר למצוא אזהרות חמורות בדבר "האומה המדממת" שלנו, שחוגגת וצוהלת ובטוחה כי לעולם חוסן, אולם למעשה כמה רע וחמור ומסוכן. מצב הנוער, מצבה של המשפחה הישראלית והיהודית, ההתבוללות, הגאות בפשיעה המאורגנת, הפוליטיקה, החרדים, החילונים, ההתנחלויות, מערכת החינוך, הזרים, איראן, תנ"ך בגובה העיניים. הנה כמה ציטוטים לדוגמה:

שלושת שלבי החורבן הם רצף אחד. תחילת חורבן בית ראשון הביא בהמשכו להפסקת הנבואה, שגרמה לתורה להילמד בכלים זרים. החורבן שמתחיל בעשרה בטבת, עם הקפת ירושלים במצור, ממשיך בט' בו עם הפסקת הנבואה בפטירתם של עזרא ונחמיה, ומגיע לשיאו בח' בטבת עם תרגום התורה ליוונית. תהליך החורבן הגיע לשיאו במשרפות של אושוויץ. בני הדת הנוצרית השתמשו בכל האינטלקט היווני, הטכנולוגי והפילוסופי כדי לחסל את עם ישראל המייצג את המוסר והאמונה... (אתרכיכר השבת“).

העולה מכאן הוא הצורך לגשת ליום זה דרך תכנים הנוגעים ללב… עיון במגמות ההתבוללות שאיתן מתמודד העם היהודי… עיון ממשי בנתוני ההתבוללות יסייע לנו ולילדינו לכאוב את החסר לעם ישראל היום… ניתן לדון על הפערים והמתחים הקיימים בין חלקים שונים בחברה… פעם אחרת ניתן לדון על השואה… לא כתחליף ללימוד על המקדש והגאולה אלא כשלב בפיתוח יכולתנו להיכסף אליהם (אתר “כיפה“).

בעשרה בטבת השנה יותר מבכל שנה עלינו לזכור שהמצור על ירושלים עוד קיים ואף הולך ומתהדק. והפעם לא רק אויבינו מהדקים את המצור על ירושלים, אלא גם מבית נתגלתה חולשה גדולה אצל ראש הממשלה… תוצאה של בורות ועם־ארציות בלימוד והבנת המסורת וההיסטוריה של עמנו (מרכז יב“ע).

הסיבה לחיפוש המאומץ אחרי האפוקליפסה התורנית נובעת גם מדברי רב פפא במסכת ראש השנה (יח, א), המלמד כי יש לצום רק כאשר יש גזרת מלכות, אחרת לא חייבים לצום. החשש כי בימינו יהיו יהודים שיחליטו שלא לצום מחייב את הפעלת צופרי האזעקה בכל עת, כדי לדאוג שתמיד יהיו לנו סיבות חשובות להתענות. כדאי להזהיר מפני התקוות והאופטימיות, משום שפריץ המתחפש לאוהב ישראל גרוע מפריץ הקורא להשמדה.

לשים לב להתחלה

אלא שלמטבע יש שני צדדים. אפשר להחמיץ התחלות לשני הכיוונים, לטוב ולרע. את ההתחלה ההיא, במצור הנורא, החמצנו כי קצרו עינינו מלראות את השבר המתקרב והולך, וחשבנו כי לעולם חוסן, ומאז אנו רואים בכל התחלה אויב שכדאי לצום למענו כי הפריץ/האייתוללה/האובמה עומד עלינו לכלותנו.

לצערי, רוב יהודי העולם שיצומו בעשרה בטבת יצומו באמונה כי התחלת שיבת ציון היא בעצם ראשית המצור הרוחני על ירושלים. הפשקווילים של מאה שערים יזעקו כי החורבן קרב, הכותרות של עיתונים שונים יזהירו כי החורבן כבר כאן רק שקצרו עינינו מלראות, ראש הממשלה יתריע כי קץ הימין קרב והוא היה הראשון שראה את הסכנה המתקרבת. השאלה התיאולוגית הקשה כל כך של "רשע וטוב לו" הפכה להיות הנחת יסוד, כי אם טוב לנו כנראה שמשהו לא בסדר וגיהנום פעורה לפנינו. אסור שליהודי יהיה טוב, ואם יש התחלה המבשרת טובות אז נשווה אותה להתחלות אחרות בעבר שלנו, ומיד נדע להיזהר. התקווה נועדה לחלשים. החזקים יהיו מוכנים למכת הנגד, או לכיפוף הראש.

אין ספק כי העולם היהודי כיום הוא הטוב שבכל הדורות שהיו (וב"ה החסר בכל הדורות שעוד יבואו). לא רק שאיננו נרדפים, גם לימוד התורה ושמירת המצוות וחוזקה של המשפחה והחירות האישית, כולם מתוקנים הרבה יותר. מרבית הכפירה של ימינו גבוהה יותר מן האמונה של דורות קדמונים, ואת התרבות הקלוקלת לא המצאנו. כל מי שקורא את דברי המוכיחים בשער, החל מנביאי ישראל וכלה בראשי תנועת המוסר, חייב להאמין כי אנו ניצבים בפני התחלה חדשה המתקנת את ההתחלה ההיא. ההתחלה שלנו אינה ראשית מצור ומצוק, אלא ראשיתה של נפילת החומה בין ישראל לאביהם שבשמים.

ובכל זאת, הצום לא מיותר כמו שרבים טוענים. אפשר לצום על שטחו עינינו מלראות חורבן קרב, אך יותר יש לצום כדי שלא נתעלם מלראות גאולה קרבה, ושלא ייסמו עינינו מלראות את טוב ה'.

אלו שאינם צמים את צומותיהם למען אירועי עבר אלא למען מוסר ההשכל של ההווה והתקווה של העתיד, אסור שיצומו את צומם של רואי השחורות. צום עשרה בטבת מלמד דבר אחד חשוב – לשים לב להתחלות, לא להחמיץ אותן, לתקן את המציאות כך שההתחלה לא תאבד. אין בכך נאיביות, אל דאגה, אבל אולי ראוי שנכריז על הצום כצום של תקווה, שיהיה רלוונטי לציבור הישראלי ולחברה הדתית שרובה ממאן לראות שחורות וממשיך להיות אופטימי. עוד לא הגיע הזמן להניח את החרב, ויש מקום לחשוד בכמה מן ההתחלות שסביבנו שהן רוחשות רעה, אלא שצריך להגיע יום שבו תהיה התחלה חדשה, שיש בה רק טוב. וכמי שמאמין שהרגע כבר הגיע ואנו בימי ראשית גאולה, את הצום הזה אני צם לא באימה מפני ההתחלה, אלא בתקווה שלא ניתן לפחד לנצח, שהפחד היחיד שיישאר למגרו יהיה הפחד מפני הפחד.

אולי זו המשמעות העמוקה של דברי הנביא זכריה בפרק ח: "כֹּה אָמַר ה' צְ־בָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". הגמרא במסכת ראש השנה שמה לב לשילוב המוזר בין צום לשמחה, כאילו יהיו צומות של שמחה, ותשובתה היא כי יש ימים של צום ויש ימים של שמחה. הדור שלנו זכה להכיר ימים מסוג שלישי – ימים של "וגילו ברעדה", של צום שיש בו גם שמחה ותקווה שהגיעה ההתחלה המובטחת, שהפעם תביא רק טוב.

הרב שלמה וילק הוא ראש ישיבת מחנים ורב קהילת יעל בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' טבת תשע"ד, 13.12.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-13 בדצמבר 2013, ב-גיליון ויחי תשע"ד - 853 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: